מאריס ורפאקובסקיס בראיון בלעדי: "המשחק מול ישראל קריטי עבור לטביה"

בווידאו: שחקני נבחרת ישראל מתכוננים ללטביה

"המשחקים הקרובים מול ישראל וסלובניה קריטיים עבור הכדורגל הלטבי. הם יקבעו רבות לגבי הנבחרת לא רק בקמפיין הנוכחי, אלא באשר לעתידה בשנים הקרובות", אומר בראיון מיוחד לוואלה! ספורט מאריס ורפאקובסקיס. "יש לנו מאמן חדש, סלבישה סטויאנוביץ' הסלובני, שהתחיל לעבוד רק לפני חודשיים וחצי. בשני המשחקים הראשונים בתפקידו, בהפסדים במקדוניה ובפולין, לא היה לו זמן מספק להתכונן, והיה מוקדם לשפוט אותו, אבל ראינו סימנים מעודדים ב-וארשה. כעת צריך לראות לאן זה מתפתח. סטויאנוביץ' יבחן את הסגל ויחליט אם אפשר להמשיך אותו, או אולי יש צורך בחילופי דורות כבר עכשיו. הציבור ישפוט אותו לפי המשחקים האלה. אפשר לפתוח מומנטום חיובי, או להיפך - להמשיך בצלילה למטה", הוא מסביר.

צלילה היא הגדרה עדינה למצבה של לטביה. במוקדמות המונדיאל האחרון היא הצליחה לנצח רק את אנדורה ודורגה בטבלה הסופית מתחת לאיי פארו. זה בערך מקומה התודעתי כרגע - נמושה בין נמושות. אין אף שחקן ברמה בינלאומית, אין תוצאות, אין ציפיות. הסיכויים להעפיל לטורניר משמעותי שווים לאפס עגול. נבחרת בסדר גודל של ישראל מתארחת בריגה על תקן פייבוריטית ברורה. השפל כה עמוק שמוזר להיזכר כי לטביה כן השתתפה באליפות אירופה בעשור הקודם. היא היתה הלהיט במוקדמות יורו 2004, בעוד ורפאקובסקיס זהר עם שישה כיבושים, הפך לכוכב והוחתם על ידי דינמו קייב. לכן הוא האדם המתאים ביותר לשיחה על העבר וההווה הלטבי. הוא היה במרכז העניינים כאשר הנבחרת הרגישה על גג העולם.

ההעפלה ליורו תפסה בהפתעה גם את השחקנים. אחרי קמפיין מביש במוקדמות מונדיאל 2002, הוגרלה אז לטביה מול שבדיה, פולין והונגריה, ואיש לא העלה בדעתו כי תדהר בצמרת. "לא חלמנו על זה. חשבנו כל הזמן רק על המשחק הקרוב, והלכנו צעד-צעד. היתרון שלנו היה בלכידות. היינו קבוצה במלוא מובן המילה - פשוט כי רוב השחקנים צמחו ביחד בסקונטו, וגם המאמן אלכסנדר סטרקוב אימן את סקונטו במקביל לנבחרת. כולם הכירו את כולם, היה תיאום טוב על המגרש. אפשר להקביל את זה לנבחרת ברית המועצות של ואלרי לובנובסקי שהתבססה ברובה על שחקני דינמו קייב", נזכר ורפאקובסקיס.

"חוץ מזה, היינו מנוסים. בגיל 23, הייתי אחד הצעירים הבודדים בסגל. עם סקונטו, צברנו ניסיון במפעלים האירופיים. באותה תקופה, חלק ניכר מהשחקנים עברו לקבוצות מחוץ ללטביה, וטעמו כדורגל אחר. התחלנו להאמין בעצמנו בהדרגה, וכל תוצאה חיובית חיזקה אותנו. הכל פשוט התחבר, כולם היו בכושר הכי טוב בקריירה", אומר החלוץ.

אז זה התחיל עם תיקו מאופס מול שבדיה, המשיך עם 0:1 בפולין, ואיכשהו העסק צבר תאוצה. "היתה אוירה מדהימה בוורשה, אבל אני אוהב מאוד לשחק מול קהל גדול, אפילו אם הוא נגדי. זה הרבה יותר כיף מאשר משחקים לנגד יציעים ריקים, כמו שקורה בדרך כלל בליגה הלטבית. לא הייתי רגיל לאיצטדיונים גדולים ולעשרות אלפים של צופים. זה מזרים המון אדרנלין לגוף", מספר ורפאקובסקיס.

לכן הוא נהנה במיוחד כאשר - אחרי שסיימו באופן סנסציוני במקום השני בבית - הוגרלו הלטבים מול טורקיה בפלייאוף. ורפאקובסקיס הבקיע את השער היחיד ב-0:1 ביתי, ואז נסע האנדרדוג לגהינום של איסטנבול. "זה היה כיף. לא פחדנו", מספר הסקורר. ולטביה שרדה כנגד כל הסיכויים. היא נקלעה לפיגור 2:0 באמצע המחצית השניה, והטורקים כבר היו מוכנים להזמין כרטיסים ליורו, אבל אז הגיע מיד שער החוץ היקר, ובחלוף זמן קצר חיסל ורפאקובסקיס את המארחת עם 2:2 מופלא.

"היינו באופוריה. זה היה הישג מדהים. צריך להבין כי כדורגל הוא לא הספורט הפופולרי ביותר בלטביה, כמו בשאר העולם. אצלנו הוא רק במקום השלישי אחרי כדורסל והוקי קרח. לא פשוט לעניין אנשים בכדורגל, אבל ההעפלה לאליפות אירופה עשתה את זה. כולם דיברו עלינו, והראינו שאנחנו יכולים להיות מוצלחים יותר מהכדורסלנים. וזה המשיך, כמובן, גם ביורו עצמו. 23 ביוני הוא יום הפסטיבל הלאומי המסורתי בלטביה, אבל היה לנו משחק מול הולנד - אז כולם ישבו וצפו בכדורגל במקום לחגוג ברחובות", נזכר ורפאקובסקיס.

זה דווקא נגמר באכזבה כי הכתומים הביסו את לטביה 0:3 ושלחו אותם הביתה עם נקודה אחת משלושה משחקים, אבל הם חזרו בראש מורם ובתחושת סיפוק. כי הרי במשחק הראשון הם הובילו מול צ'כיה עד הדקה ה-73, מכיבוש של ורפאקובסקיס אשר נותר (וכנראה יישאר עוד זמן רב מאוד) השער היחיד של הנבחרת בטורניר גדול. "במבט לאחור, אפשר היה להשיג אפילו יותר. היינו קרובים לנצח את הצ'כים, שהיו הנבחרת החזקה ביותר בטורניר עם פאבל נדבד בכושר שיא. הם ביצעו מהפך בדקות האחרונות, אבל אפשר היה להחזיק מעמד. מול גרמניה סיימנו בתיקו 0:0. עם קצת מזל, אפשר היה לעשות משהו מטורף באמת", אומר ורפאקובסקיס.

ובמעבר חד למצב הנוכחי, השאלה המתבקשת היא מדוע לא השכילו הלטבים למנף את ההצלחה המסחררת ביורו 2004 ולייצר המשכיות. "ההתאחדות לא עשתה את הפעולות הנדרשות. היתה התלהבות בציבור, אבל לא תיחזקו אותה. לא בנו איצטדיון חדש, לא השקיעו בליגה המקומית, לא עודדו את הילדים לשחק כדורגל. במהרה, חזר הכדורגל להיות הספורט השלישי במדינה אחרי כדורסל והוקי קרח. שום דבר לא השתנה בטווח הארוך", אומר ורפאקובסקיס, כיום בן 39.

בנוסף, ההעפלה יצרה ציפיות מוגזמות. "היו לנו קמפיינים סבירים בעשור הקודם, אבל לא העפלנו, ופתאום זה נתפס ככישלון. הכל ניכר בהשוואה. הפסדים כבר לא התקבלו ברוח טובה אז, והיתה ביקורת מיותרת", מספר החלוץ. האווירה השלילית לא תרמה לקידום המשחק, והסקורר מצטער במיוחד על כך שלא טופחו יורשים לנבחרת שלו: "השחקנים של היום היו ילדים כאשר עלינו ליורו. הם יכלו לקבל השראה ולחלום בגדול, אבל לא היו להם מאמנים מתאימים. גם בקבוצות הבוגרות לא היו מאמנים טובים. חוץ מסטרקוב, לא היו בלטביה מאמנים ברמה גבוהה, ובהתאחדות לא טיפלו בסוגיה. לכן אין לנו דור המשך. אין לנו כוכבים כרגע, ואין אף שחקן בקבוצה מכובדת באירופה".

כך הידרדרה בהדרגה הנבחרת למצבה העגום, ואפילו סטרקוב לא הצליח להושיע. הוא קודם לספרטק מוסקבה אחרי אליפות אירופה, נכשל וחזר למולדתו. הקדנציה השניה שלו, בין 2007 ל-2013 היתה בינונית מינוס. הקדנציה השלישית לפני שנה היתה קטסטרופלית. "המלצתי לו לא לקבל את התפקיד שוב, כי לא היה לו סיכוי, והאווירה התקשורתית היתה גרועה, אבל הוא לא הקשיב", אומר ורפאקובסקיס. לאחר מכן הוחתם מיקסו פאטליינן הפיני על חוזה לחצי שנה, ועזב בעקבות ההתבזות בליגת האומות - הפעם לטביה לא הצליחה לנצח אפילו את אנדורה. פעמיים. קשה לרדת יותר נמוך.

ואם זה המצב, הכיוון חייב להיות כלפי מעלה. "יש תקווה שסטויאנוביץ' יצליח לשנות משהו. הוא זקוק לעזרת הקהל, ואני מקווה שיהיה איצטדיון מלא אחרי ששיחקנו לא רע בהפסד לפולין. הכמיהה היא לראות נבחרת שנלחמת עלה מגרש. ברור שאי אפשר לנצח כל הזמן, ואפילו לא מצפים לנצחונות בודדים, אבל לפחות שנפגין בטחון עצמי ורוח קרב. זה לא היה בשנים האחרונות, והבוס החדש חייב לטפל בכך. מול הפולנים עשינו צעד בכיוון הנכון. כעת, נגד ישראל, כולם רוצים לראות המשכיות. זה באמת משחק מכונן. השחקנים יצטרכו להיאבק על עתידם במדים הלאומיים. אם לא יוכיחו את עצמם, המאמן ידיח אותם ויקדם את הצעירים", מצהיר ורפאקובסקיס.

ברור גם לו שישראל מועמדת לקחת את הנקודות. "זו נבחרת טובה, גם אם אני מכיר רק את ערן זהבי שהבקיע שלושער מול אוסטריה. גם סלובניה, אותה נפגוש ביום שני היא נבחרת טובה, עם יאן אובלק ויוסיפ איליצ'יץ'", טוען כוכב העבר. ומי תעפיל ליורו בסופו של דבר? "פולין אמורה לסיים במקום הראשון, אבל קשה לי מאוד לחזות את תוצאת המאבק על הסגנות. אנחנו לא נהיה שם, אבל לאוסטריה, ישראל, סלובניה ומקדוניה יש סיכוי. אם אני ממש חייב לבחור, אלך על האוסטרים, אבל זה סתם הימור", אומר החלוץ. ואולי ללטבים אין סיכוי, אבל הם בהחלט עשויים להשפיע על זהות העולות. על מנת לשמור על אופטימיות, חייבת ישראל לנצח בריגה את הנבחרת החלשה שרוצה - ועשויה למצוא - את רוח הלחימה שלה מחדש.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק