פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מי שחלם: הדרך הבלתי אפשרית של ניק נרס לבמה הכי נוצצת בכדורסל

        כשמאמן טורונטו יעמוד על הקווים בגמר, הכל ירוץ בראש: הסקאוטינג במתנ"סים באנגליה, הלובינג במרתפי ליגת הפיתוח, הקו"ח שנזרקו לפח בניו זילנד, ההתרוששות. ככה זה כשאתה חי את החלום אחרי מסע חסר תקדים. יהונתן אליהו עם סיפורו מעורר ההשראה

        מי שחלם: הדרך הבלתי אפשרית של ניק נרס לבמה הכי נוצצת בכדורסל
        עריכת וידאו: מתן חדד

        בווידאו: סיכום גמר המערב

        ניק נרס לוקח נשימה עמוקה, סופר עד שלוש וב-30 שניות מכסה כמעט חיים שלמים.

        "עוזר מאמן במכללת נורת'רן איווה. מאמן-שחקן בדרבי, אנגליה. מאמן ראשי בגרנד ווייו, קולג' קטן באיווה. שנתיים כעוזר מאמן בסאות' דקוטה. שנתיים בברמינגהאם בולטס, אנגליה. שנה אחת באוסטנד, בלגיה. שנתיים במנצ'סטר ג'יאנטס, אנגליה. שנה בלונדון טאוורס. חצי שנה כעוזר מאמן באוקלהומה סטורם מה-USBL. חמש שנים כמאמן ראשי בברייטון ברס, אנגליה. שנתיים כעוזר מאמן, שוב, באוקלהומה סטורם. ארבע שנים באיווה אנרג'י מליגת הפיתוח. שנתיים בריו גרנד ואלי וייפרס מליגת הפיתוח. ועכשיו זו השנה השישית שלי בטורונטו ראפטורס.

        "לא שכחתי כלום, נכון?"

        ובכן, לא, הוא לא שכח. כשיעמוד על הקווים במשחק 1 בגמר ה-NBA, סביר להניח שיריץ את הכל לאחור וידקלם שוב את המסלול המפרך - הפעם בראש - כדי להיווכח בגודל הרגע.

        סיפורו יכול היה להוות השראה לכל אנדרדוג באשר הוא עוד לפני ששם רגל על האולימפוס של עולם הכדורסל. אבל החל מהלילה שבין חמישי לשישי, מן הראוי יהיה לתלות ולמסגר את הקו"ח שלו בצמוד להגדרה המילונית של "דבקות במטרה".

        עוד בנושא

        חכמים על חזקים: כך טורונטו הפכה ליחידת חיסול של קבוצות עדיפות
        קוואי מעל סטף ודוראנט: דירוג 20 השחקנים החשובים בגמר ה-NBA
        סטיב קר: "ההתפתחות של דריימונד גרין היתה המפתח לשושלת"
        מחפש חותמת סופית בדרך לגדולה: ההזדמנות של סטף קרי בגמר

        לפני הפרטים היבשים בתעודת הזהות שלו - אמריקאי, בן 51, יליד העיירה הקטנה קרול שבמדינת אייווה, רואה חשבון בהכשרתו, מאמן כדורסל/שפן נסיונות של דרייק במסאז'ים במקצועו - ניק נרס הוא קודם כל שגריר. כשהוא מנהל פסק זמן ומחלק הוראות לשחקנים מהטופ העולמי כולל אחד עם קייס רציני לתואר השחקן הטוב בעולם, צופים מאמנים רבים ברחבי הגלובוס ומאמינים שיש קו אופק.

        כמוהם, גם הוא כיתת רגליים בליגות מקצועניות יותר או פחות, בקבוצות עם יותר משאבים או פחות, עם שחקנים שקמו לאימוני בוקר יותר או פחות. גם הוא נתקע במשך שנים במרתפים של הכדורסל העולמי. והנה, הפלא ופלא, פתאום הוא על הבמה הכי נוצצת שהענף יכול להציע.

        "כן, אני בהחלט מרגיש שאני מייצג מאמנים אחרים ברחבי העולם", אמר בפודקאסט של אדריאן ווג'נראוסקי. "הלכתי בדרך שהרבה מאמנים אחרים סללו לפניי - באנגליה, בבלגיה, בכל מיני מקומות בעולם. ההבדל היחיד הוא שהיה לי מספיק מזל כדי לקבל הזדמנות נדירה שכזו ב-NBA".

        בדרך לשם היו לו במקרה הטוב חלקיקי הזדמנויות. במקרה הרע הוא יצר את ההזדמנויות בעצמו. אחרי שסיים את קריירת הקולג'ים בנורת'רן איווה ב-1990 עם שיא כל הזמנים של המכללה בשלשות אבל כמעט בלי ביקוש, דאג לפזר את קלטות ביצועים (כן, עדיין היו כאלה) וסטטיסטיקות שלו בכל מיני פינות חבויות בגלובוס. ההצעות לא היו טובות במיוחד, והעלבון הכי גדול הגיע כשסורב על ידי קבוצה מניו זילנד, אז אחרי זמן מה עדכן את מודעת הדרושים: "מעוניין לשחק או לאמן כדורסל מעבר לים".

        זמן קצר לאחר מכן קיבל הצעה מהבאקס. דרבי באקס.

        "התקשרתי אליו ואמרתי - 'ראיתי שאתה מציע את שירותיך כשחקן או כמאמן. למה לא שניהם?", נזכר השבוע נשיא דרבי טים ראדג', שהפך במרוצת השנים למלווה הקבוע שלו באנגליה. זו היתה ההרפתקה הראשונה של נרס מחוץ לגבולות ארצות הברית, והיא היתה נסיונית למדי. עד כמה נסיונית? מספיק בשביל למנות את שותפו לחדר בקולג' כעוזר מאמן ולהפקיד בידיו את מלאכת החילופים שלא יכול היה לעשות בעצמו בתור מאמן-שחקן. "נתתי לו הוראה אחת - אל תחליף אותי לעולם", סיפר נרס לימים.

        דרבי העניקה לנרס, בן 21 בלבד בזמנו, הצצה לתנאים שילוו אותו במשך יותר מעשור כמאמן באנגליה: הקבוצה הורכבה משמונה שחקנים שרובם המכריע חצי-מקצוענים (אחד מהם היה בן 35, מבוגר ב-14 שנה מהמאמן החדש), תוכנית העבודה כללה רק שני אימונים מלאים בשבוע, וגם מהם השחקנים הבריזו לעתים קרובות בגלל מחויבויות לג'וב האמיתי.

        במשחק הראשון במדי דרבי, כשהוא נושא את הטייטל המחייב של שחקן-מאמן, רצה להעביר לשאר השחקנים מסר של רצינות. היה זה בסך הכל משחק הכנה ידידותי לקראת פתיחת העונה, אבל כבר בדקות הראשונות הוא נקלע לעימות פיזי שחקן יריב וקרע את מכנסיו. זה הסתיים במכות בחניון ותפרים בבית החולים, אבל המסר חלחל - הבחור החדש לא משחק משחקים.

        אחר כך הגיעו המשימות האחרות, כאלו שלא נכללו בדרישות התפקיד ובוודאי שלא גולמו בתלוש השכר: נסיעות ברחבי אנגליה ברכב השכור כדי לעקוב אחרי היריבות, אפילו באימונים; שילוב של סטטיסטיקות מתקדמות; עריכת וידאו ממשחקי הקבוצה; ובקיצור, כל דבר שהפך אותו לתמהוני מנקודת המבט נטולת השאיפות של שחקני דרבי.

        לנרס, לעומת זאת, היו שאיפות ברורות. שנות אור מפרידות בין הליגה האנגלית ל-NBA, ובכל זאת הוא היה משוכנע שבריטניה היא רק עצירת ביניים. הזיגזג בין הפרקט לקווים הוכרע לטובת הקווים, וכמאמן במשרה מלאה הוא המשיך להתייחס אל הקבוצות שאימן - בברמינגהאם, במנצ'סטר, בלונדון - כאל מעבדת ניסויים בדרך לתחנה הסופית. ההצלחות היו מרובות, אז זה נמשך ונמשך.

        יותר מדי, אם תשאלו אותו. "די מהר הרגשתי שאני צריך לחזור לארצות הברית. קיבלתי עבודות קצת יותר טובות בכל שנה, זכיתי בכמה תארים, אימנתי ביורוקאפ, ואז אימנתי את לונדון טאוורס ביורוליג, אבל הבנתי שזה לא ממש יעזור לי בארצות הברית", סיפר בראיון לרשת סקיי. "ניסיתי להשיג עבודה כעוזר מאמן בליגת הפיתוח, אבל דחו אותי שוב ושוב. אז עבדתי עוד יותר קשה. הגעתי לכל ליגת קיץ בארצות הברית, למקומות הכי הזויים בארצות הברית, וניסיתי להתחבר עם כמה שיותר בין אנשים שיוכלו לעזור לי להתקדם. בסוף זה עבד".

        היו גם זמנים בהם נרס נאלץ לחקור חלקים אחרים שלא ידע שקיימים בו. בברייטון, למשל, הקופה התרוששה לחלוטין, אז לקח את העניינים לידיים ונעזר בקשריו כדי להחתים את דניס רודמן לשלושה משחקים. האולם התפוצץ, הקופה התמלאה, נרס התגלה גם כסוכן פוטנציאלי לא רע בכלל, והכל שב למקומו.

        בין נע"ת אחד למשנהו, נרס גיבש זהות כמאמן. כצלף שלשות לשעבר, קליעות מחוץ לקשת תפסו חלק חשוב גם בפילוסופיית האימון שלו. האימונים בברמינגהאם, למשל, הסתיימו עם ריטואל קבוע: כל השחקנים נעמדו בשורה על קו השלוש, וכל החטאה נענתה בקנס של 10 ליש"ט. במקרים אחרים נהג נרס לעשות תחרויות קליעה מהחצי - ליש"ט על כל החטאה, והראשון שקולע גורף את כל הקופה. ברוב המקרים, אם תהיתם, נרס עצמו היה הזוכה. "גם שמרתי לעצמי את הכסף, וגם לקחתי קצת מהשחקנים", סיפר בחיוך ל"סקיי".

        ריטואל בלתי שגרתי נוסף: סשן זריקות מהשלוש התבצע בכל תחילת אימון, עוד לפני שעושים מתיחות. פעם אחת, חילק לשחקני ברמינגהאם מדריך מקוצר לקליעה נכונה שכתב בעצמו. בסופו של המדריך חיכו עמודים ריקים בהם השחקנים התבקשו לכתוב מדי יום את אחוזי הקליעה שלהם.

        "הוא הקדים את זמנו ב-20 שנה", אמר פופס מנסה בונסו ששיחק תחת שרביטו של נרס בנבחרת בריטניה (בה שימש כעוזר מאמן במשך תקופה קצרה). "את כל מה שעושים ב-NBA היום - דגש על זריקות מהשלוש, קצב משחק רצחני, חילופים אוטומטיים בהגנה - את הכל ניק כבר ניסה בהצלחה בליגה האנגלית בשנות ה-90".

        המודל לחיקוי היה פיל ג'קסון - ההוא של הגרסה המוצלחת בשיקגו, לא ההוא מהגרסה הדהויה והנלעגת מהניקס. ממנו לקח נרס את התקפת המשולש בחלק מהשנים באנגליה, וממנו למד לעשות שימוש גם בחוכמת זן. "יום אחד הוא החליט שאחרי כל אימון נעשה חצי שעת מדיטציה. חשבנו שהוא נפל על הראש", סיפר אחד משחקניו.

        מאמן טורונטו ראפטורס ניק נרס (GettyImages)
        המודל: פיל ג'קסון. נרס (צילום: GettyImages)

        בשלב מסוים העיכוב ההתפתחותי החל לכרסם בו. השנים המוצלחות באנגליה היו נחמדות, יופי של חוויה לספר לנכדים, אבל הצעדים לעבר הדובדבן שבקצפת היו מדודים מדי. אז נרס - אחד שאם לא פותחים לו דלת ייכנס דרך הקיר - החליט למצוא פתח ויהי מה.

        ב-2007, בזמן שליגת הפיתוח נכנסה למגמת התרחבות, החליט להקים קבוצת NBDL באיווה ולמנות את עצמו למאמן. "טלפון אחד למנהל הארנה החדשה בעיר, עוד טלפון לעורך דין שמקושר בעירייה - זהו זה. משם, פחות או יותר, הדרך נפתחה ויכולתי להתחיל לבנות את הקבוצה. לא היה לי מושג איך עושים את זה, אבל כמו הרבה דברים אחרים בקריירה, פשוט למדתי תוך כדי תנועה", סיפר לאדריאן ווג'נראוסקי.

        משם הדרך ל-NBA היתה יותר קצרה ממה שחשב. אמנם נדרשו שש שנים לשם כך - שש שנים שבמהלכן זכה פעם אחת בתואר מאמן העונה של הליגה ופעמיים באליפות - אבל מרגע שהשיג דריסת רגל בארצות הברית האוריינטציה ההתקפית, החשיבה מחוץ לקופסה ומוסר העבודה הנדיר בלטו לעין. שנתיים מוצלחות במעבדת הניסויים של דריל מורי ויוסטון, הלא היא קבוצת הבת ריו גרנד ואלי וייפרס, היו המסמר האחרון.

        מסאי יוג'ירי מספר על המינוי של ניק נרס

        מסאי יוג'ירי, עוד אאוטסיידר שכדי להגיע ל-NBA היה זקוק לתעוזה וכוח רצון בטונות, מיד ידע להעריך. תחילה צירוף אותו כעוזר מאמן, וכשראה כיצד בקיץ 2017 שינה את ההתקפה של הראפטורס מקצה לקצה בקיץ והפך אותה להרבה יותר מודרנית, השתכנע שהוא ראוי לקבל קידום. הקידום לא היה מובן מאליו בהתחשב בכך שהחליף את המאמן המצטיין של העונה שעברה והתחרה על המשרה עם כמה כרישים של ממש, כולל מייק בודנהולזר, עליו גם הנחית נוקאאוט בארבעת המשחקים האחרונים של גמר המזרח.

        "יש לי עבודה ממש טובה. אני מרגיש שאני נוהג בלמבורגיני, ומתפלל שלא אסיים כמו דודג' מונאקו מודל 1973", אמר אחרי שנבחר בדצמבר האחרון למאמן החודש. כך או כך - זה כבר לא יקרה. הרבה בעזרת קוואי לאונרד אבל לא מעט בזכות המוכנות ללמוד ולתקן תוך כדי תנועה שלמד במסע המפרך ל-NBA, ניק נרס הוא סיפור הצלחה מסחרר.

        טורונטו שלו תהיה האנדרדוג בסדרת הגמר, ומהעמדה הזו יש רק מה להרוויח. תשאלו את ניק נרס.