בקרבות אגרוף יש את הרגע הזה, אחרי שהמתחרה הראשון נתן את הסנוקרת שלו והמתחרה השני החזיר לו, שבו שניהם נשענים זה על זה, סחוטים פיזית ורגשית, מנסים לצבור כוחות כדי לתת עוד מהלומה אחת ניצחת. זה השלב הכי מעניין בכל תחרות ספורטיבית - למי יש את התושייה ואת הכוחות המקצועיים, הפיזיים ובעיקר המנטליים כדי להתרומם ולהמשיך להכות בדרך לניצחון.
באיזשהו שלב הייתה תחושה שלא נקבל רגע כזה בגמרים האזוריים הללו. הווריורס עקפו את הבלייזרס בסיבוב בכל פעם מחדש ואילו הבאקס נראו בשליטה מוחלטת בסדרה שלהם מול הראפטורס אחרי שני משחקים. בעוד גולדן סטייט הוציאה את המטאטאים עם כדורסל מעולם אחר (או יותר נכון, מ-2016) מילווקי מוצאת עצמה אחרי שני המשחקים בקנדה ב-2:2, כאשר המומנטום כולו בצד של טורונטו. איך הגענו למקום הזה? מאיפה הראפטורס הביאו את הסנוקרת המרשימה הזו שהחזירה אותם לסדרה?
בעוד משחק 3 נתפס כניצחון דחוק של המארחת, אחרי שתי הארכות ותוך כדי משחק בינוני ומטה של יאניס אנטטוקונמפו, כריס מידלטון ואריק בלדסו (11 מ-48 מהשדה), המשחק הרביעי לא הותיר צל של ספק. זו הייתה תצוגת תכלית של הקנדים שגרמו לקבוצה עם המאזן הטוב בליגה והטוענת המרכזית לכתר להיראות אבודה. ביחד עם המשחק המרשים במשחק הראשון במילווקי, אפשר אולי להתווכח שטורונטו הייתה צריכה להיות כבר ביתרון 1:3 בסדרה הזו, אבל את החלומות בהקיץ נשאיר לאנשים אחרים.
השינוי הגדול של הראפטורס בצמד המשחקים היה הגנתי, והוא היה די טריוויאלי. הם פשוט העבירו את קוואי לשמור על יאניס. בגרף למטה אפשר לראות שממש כל הפוזשנים שבמשחקים 1 ו-2 היו תחת האחריות של פסקל סיאקאם, עברו לקוואי. במחצית הראשונה של משחק 4 ניק נרס ממש השווה את הדקות של לאונרד לאלו של יאניס, והתוצאות מדברות בעד עצמן.
עוד בנושא:
חמישיית ההגנה של העונה ב-NBA: אנטטוקומפו וגובר מובילים את הרשימה
שחקני המשנה של טורונטו התעלו, קוואי: "רוצים לעשות היסטוריה"
ניו אורלינס משוכנעת שתצליח לשכנע את אנתוני דייויס להישאר
במשחק השלישי, מעבר לשינוי הפרסונלי, טורונטו שמה לעצמה למטרה למנוע מיאניס וחבריו להגיע לצבע, גם על חשבון יותר זריקות מהשלוש. בחצי הראשון של משחק 3 הבאקס לקחו רק 8 זריקות מה-Restricted Area, בערך 21 אחוז מהזריקות שלהם. בעונה הרגילה הם הובילו את הליגה בקטגוריה הזו, כאשר 40 אחוז מהזריקות שלהם הגיעו הכי קרוב שיש לטבעת. 50 אחוז מהזריקות שלהם במחצית הראשונה הגיעו מחוץ לקשת, ועל אף אחוזים טובים, יאניס לא נכנס לקצב שלו. גם כשפרופיל הזריקות של מילווקי התיישר בחצי השני ובהארכה, הוא לא היה בגרוב ההתקפי המפורסם בשום שלב.
את המשחק האחרון יאניס פתח עם שתי הטבעות שהבהירו שמה שקרה במשחק 3 לא יקרה שוב. עם זאת, ולמרות שהוא סיים את המשחק עם 25 נקודות ב-53 אחוז מהשדה, התוכנית ההגנתית של ניק נרס עבדה, בעיקר בגלל שהבאקס כבר לא מאיימים כל כך משלוש. אחרי שבעונה הרגילה הם קלעו בערך 36 אחוז מחוץ לקשת, הם ירדו בסדרה הזו ל-30.5 אחוז, בעיקר "תודות" לניקולה מירוטיץ' (6 מ-28 בסדרה) ואריק בלדסו (2 מ-19). נרס מריח שאפשר לרמות ולכן הוא משחק במעין איזורית 1-2-2 מול יאניס, שמקשה על היווני להגיע אל עומקי הצבע, שם צפירות האזעקה של ההגנה מתחילות לפעול, העזרה מגיעה בהיסטריה והחיים של השחקנים מסביבו הופכים קלים יותר.
המיני-איזורית הזו היא לא באמת איזורית, משום שקוואי יחסית מצליח להכיל את הגריק פריק. בשני המשחקים האחרונים אנטטוקומפו מגיע פחות לקו (8.5 זריקות לעומת 12 זריקות בשני המשחקים הראשונים), קולע פחות טוב מהשדה (42 אחוז לעומת 47 אחוז) ומאבד יותר (6 למשחק לעומת 4.5). מצד שני, יאניס רק הגדיל את נסיונות החדירות שלו בשני המשחקים האחרונים. האם זה הצעד הנכון כשמולו ככל הנראה ניצב השומר הכי טוב בליגה?
אולי זה יעזור להתיש עוד יותר את קוואי, שמראה יכולות סיבולת שלא היו מביישות את ההר ממשחקי הכס. עם זאת, יכול להיות שכדאי לבאקס לנסות אפיקים אחרים. מילווקי היא הקבוצה שמשתמשת הכי מעט בפיק אנד רול מבין כל קבוצות הפלייאוף (רק 10.4 מהפוזשנים שלה) וזה מובן, עד כה היה להם את המהלך הכי יעיל שיש: לתת ליאניס את הכדור ולהתרחק. אולם עכשיו, כאשר קוואי והמיני-איזורית מצליחים יחסית לנטרל את הנזק שאנטטוקומפו מייצר, יכול להיות שזה הזמן קצת להגביר את התדירות. ברבע השלישי כריס מידלטון הלך לפיק אנד רול פשוט וזה גרר תגובת שרשרת שהביאה לשלשה פנויה של מירוטיץ', למשל.
לא בטוח שמייק בודנהולזר יאהב את הרעיון הזה, משום שאם יאניס מוביל את הכדור בפיק אנד רול, השחקן שלו כנראה יעבור מתחת לחסימה ובכך יוכל לרמות וללכת לעזור מבלי להפקיר את קשת השלוש, אבל משהו בגיוון ההתקפי הזה יכול לעזור למילווקי לצאת מהסטגנציה אליה נכנסה במשחק העומד מול ההגנה הנהדרת של הראפטורס. מילווקי קולעת במשחק העומד רק 83.5 נקודות ל-100 פוזשנים, נתון שהיה מעניק לה את המקום האחרון בליגה בקטגוריה הזו.
אולי שינוי פרסונלי בחמישייה יכול לעשות את העבודה? הרי אם ההגנה של הראפטורס מצליחה להיצמד יותר ליאניס כי בלדסו ומירוטיץ' לא פוגעים, למה לא להחליף אותם? אני חושב שבלדסו נמצא במקום שבו ירידה לספסל תגרום לו לאבד את מעט הביטחון שעוד נשאר לו. לעומת זאת, יכול להיות שמירוטיץ' צריך לפנות את מקומו לטובת מלקולם ברוגדון או ג'ורג' היל. בניגוד לבלדסו, כשהפורוורד הספרדי-מונטנגרי על הפרקט, ההגנה של מילווקי בפלייאוף הזה חלשה מאוד (109.1 נקודות ל-100 פוזשנים לעומת 96.7 נקודות כאשר הוא על הספסל), כולל כמה פוזשנים בולטים מאוד במשחק האחרון בהם הוא נראה לא מחובר הגנתית. יכול להיות שחילוף שלו יעזור לבאקס בגזרה הזו.
אפשר לתרץ את המופע ההתקפי של הראפטורס במשחק 4 כהתעלות חד פעמית של שחקני הספסל. אף אחד לא ציפה מנורמן פאוול, פרד ואנווליט וסרג' איבקה להתחבר ל-48 נקודות ב-50 אחוז מהשדה וכנראה שבחוץ הם לא ישחזרו את ההופעה הזו, מה שישים יותר עומס על החמישייה ובמיוחד על קוואי. למרות הלוגיקה הזו, בודנהולזר בהחלט צריך להיות מוטרד מהשיפור ההתקפי שהיריבה מראה בסדרה הזו, בעיקר במשחק העומד.
השיפור הכי משמעותי מגיע מכיוונו של מארק גאסול. אחרי שני משחקים חלשים בוויסקונסין, הסנטר הספרדי חזר לקנדה ונתן שתי הצגות. הוא לא מהסס לזרוק מבחוץ ולהעניש את הבאקס על ההגנה שלהם (שמנסה לצופף את הצבע במחיר של זריקות משלוש) ומנהל את המשחק בצורה מופלאה (7 אסיסטים ללא אף איבוד במשחק 4). יכולת המסירה הנהדרת של גאסול באה לידי ביטוי במיוחד במקרים בהם קוואי נשמר בפוסט וברוגדון/מידלטון חוסמים את נתיבי המסירה עבורו. התסריט הזה מזמין בק-דור של לאונרד לכיוון הטבעת, אבל במשחקים הראשונים הראפטורס לא הצליחו להשחיל את המסירה הזו לפני שקוואי פגש את העזרה של הבאקס בטבעת.
במשחק 4 גאסול מצא את קוואי פעמיים ברצף בבק-דור כזה, שאחד מהם הסתיים בדאנק האימתני על הראש של יאניס. המסירות הללו זה הגרוש ללירה שלפעמים חסר לקבוצות טובות להפוך למצוינות, זו הסיבה שאף אחד לא באמת צריך לבכות על עזיבתם של יונאס ולנצ'יונאס ודלון רייט. הספרדי מביא לשולחן יכולות שלמות הרבה יותר שיכולות להעלות את הראפטורס לרמה הגבוהה ביותר, ובשני המשחקים האחרונים הוא הראה את זה.
מעבר לכך, ישנו את קוואי. דווקא במשחק שבו הסטטיסטיקה שלו לא קופצת מהנייר, לאונרד הראה למה הוא מועמד ראוי לתואר השחקן הטוב בעולם. מעבר להגנה הנהדרת על יאניס והדאנק עליו בצד השני, הוא הצליח להוציא את ההגנה של הבאקס מאיזון. היריבה שלחה עליו דאבל-טים כמה פעמים במהלך המשחק, מהלך שבודנהולזר בדרך כלל נמנע ממנו, וכמעט בכל פעם כוכב הראפטורס העניש. לפעמים הוא פשוט עשה ספליט לדאבל-טים והגיע לסל ולפעמים מצא את השחקן הפנוי. בסופו של דבר, ההתמקדות של הבאקס בקוואי עבדה לטובת טורונטו, שהגיעה ליותר זריקות פנויות (30 במשחק 4, 34.5 אחוז מסך הזריקות) וליותר זריקות באיזור הטבעת, בניגוד לטרנד של המשחקים הראשונים בסדרה (גרף למטה).
ההתעלות של הספסל לצד היכולת של גאסול וקוואי התווספו לשליטה של הראפטורס בריבאונד ההתקפה. זו הייתה הפעם הראשונה בסדרה שלטורונטו היו יותר ריבאונדים בהתקפה ממילווקי, וזה הוביל לניצחון דחוק בנקודות מהזדמנות שנייה (8:10, לעומת 12.7:19.7 לבאקס בשלושת המשחקים הראשונים). כל אלו, ביחד עם היכולת הנהדרת של קייל לאורי (מי היה מאמין שהוא יהפוך למניה בטוחה בפלייאוף?) הובילו ליצירת המופת של הראפטורס במשחק 4. כדי באמת להגשים את החלום לחטוף בראש מהווריורס בגמר טורונטו תצטרך לנצח בחוץ, ולכן לא תוכל להרשות לעצמה שיותר מדי מהאלמנטים הללו ילכו לאיבוד במכס.
מנגד, הבאקס צריכים לעשות את ההתאמות שלהם. הם יכולים לצאת מעודדים מכך שיש להם את יתרון הביתיות ושהזריקות שהתגלגלו החוצה בסקושיה-בנק ארנה כנראה יכנסו באחוזים גבוהים יותר בפיזרב פורום. מעבר לזה, ומעבר לאלמנטים המקצועיים עליהם דיברנו קודם לכן, יאניס חייב להותיר את החותמת שלו על הסדרה הזו. בשני המשחקים בטורונטו הוא לא היה דומיננטי כמו שאנחנו רגילים וברור שההגנה של קוואי מפריעה לו. בסדרה מול בוסטון בודנהולזר מצא את הדרך לשחרר אותו לחופשי מאל הורפורד ובאיזשהו שלב, גם כשהורפורד שמר עליו, זה כבר לא שינה. זה הרגע של אנטטוקומפו להראות שלגדולה שלו אין תלות במאצ'-אפ, או שאולי נגלה שיש לו עוד כמה שלבים לעבור לפני שנכתיר אותו כלברון הבא.
בפרספקטיבה רחבה יותר, המשברון הזה יכול להיות הדבר הכי טוב שקרה לבאקס. למעט 48 דקות חלשות במשחק הראשון מול הסלטיקס, הם לא חוו שום קושי עד עכשיו בפלייאוף. זה חלק מתהליך ההתבשלות של כל קבוצה גדולה. גם גולדן סטייט של 2015 (העונה הראשונה של סטיב קר), קבוצה שהבאקס הושוו אליה לא פעם העונה, חוותה משברים לא צפויים באותו פלייאוף מול ממפיס בחצי הגמר ואז מול קליבלנד בגמר. בכל אחד מהמשברים הללו הייתה תחושה שהווריורס מפקפקים בעצמם ומשהו בזהות שלהם נפגע, אבל הם יצאו משם עם התאמות מקצועיות שהחזירו להם את השליטה בסדרה. לכל קבוצה גדולה יש רגע כזה. הבאקס נמצאים בדיוק ברגע כזה בו הם צריכים התעלות או התאמה מקצועית או כל דבר אחר שיחזיר להם את הביטחון שהיה שם בכמויות רק לפני כמה ימים ויאפשר להם להנחית את המהלומה המנצחת. וכמו כל קרב אגרף גדול, טורונטו לא תתן להם את זה; מילווקי תצטרך לקחת.
