באפריל 2012 נפל לג'ון הורסט האסימון. הורסט, אז סגן ג'נרל מנג'ר הבאקס, היום דרגה אחת מעל, ראה את אוקלהומה סיטי ארוכת הגפיים מחסלת את מילווקי הקצרה במחי הרמת יד. את החמישייה של הת'אנדר עיטרו בזמנו ראסל ווסטברוק, טאבו ספולושה, קווין דוראנט וסרג' איבקה - כולם בעלי זרועות של תמנון, כולם קופצים לשמיים. ליד ברנדון ג'נינגס, מונטה אליס ודרו גודן הנמוכים ו/או לא מספיק אתלטיים, זה נראה כמו קרב בין החייזרים בספייס ג'אם אחרי שגנבו את כוחות העל נגד הלוני טונס בלי הסיוע של ג'ורדן. כדי להגיע לכבוד אבוד, כל שנדרש משחקן אקראי של הת'אנדר היה להושיט את היד. כדי לחדור לסל בצד אחד ולשמור בצד שני, כל שנדרש היה להעביר למצב טורבו. זה הסתיים בהפרש 20 פלוס, וגם זה אחרי הנחה.
"הם פשוט שיתקו אותנו", נזכר הורסט בראיון ל-ESPN לפני שנתיים. "החבר'ה שלהם כל כך ארוכים, כל כך אתלטים, ואצלנו כמעט כולם נראו ננסיים לעומתם. לא יכולנו לעשות מה שרצינו בהתקפה. לא הצלחנו לשמור עליהם בהגנה. ניסינו שוב ושוב להביא את הכדור למקומות שאנחנו רגילים אליהם, אבל הם לא נתנו לנו. מהנקודה הזו פחות או יותר הבנו מה עלינו לעשות".
המטרה הבלתי מוצהרת היתה למתוח את הסגל - לא לרוחב אלא לאורך, ולא בהכרח באמצעות סנטימטרים, אלא גם בעזרת מוטת ידיים. אחד אחרי השני הונחתו בויסקונסין שחקנים עם תנאי סף בל יעבור: מוטת הידיים (Wingspan) צריכה להיות מעל הממוצע לעמדה.
ארבע שנים אחר כך, כשהשרוכים של אוקלהומה סיטי מיררו את החיים גם לגולדן סטייט בגמר המערב והרימו ידיים (ארוכות, כן?) רק אחרי הופעה היסטורית של קליי תומפסון, הורסט קיבל עוד זריקת ביטחון. יבוא יום, אמר לעצמו, וגם ארוכי הגפיים שלי יקשו על הקבוצה שכולם רוצים לנצח ב-NBA. הת'אנדר היו ההשראה, הווריירס המטרה.
וכמו שזה נראה כרגע, הבאקס כבר בחצי הדרך למטרה.
עוד בנושא:
אחרי עוד קאמבק: גולדן סטייט ניצחה את פורטלנד ועלתה לגמר ה-NBA
פיגרה יותר מאשר הובילה: המספרים המדהימים של גולדן סטייט
מג'יק ג'ונסון תוקף את רוב פלינקה ה"בוגד": "לא נהניתי לבוא לעבודה"
ג'ון הורסט והבאקס מחכים כבר שנים למפגש הזה. בין אם הוא אכן יתרחש ובין אם טורונטו תשלים מהפך מפתיע בניגוד ליחסי הכוחות שמשתקפים עד כה בגמר המזרח, היריבות בין מילווקי לגולדן סטייט תישאר חיה וקיימת. במידה רבה היא מתרחשת כבר בימים אלה במלחמה על דעת הקהל: חלק מהפרשנים מעלים את הסברה שגולדן סטייט - במיוחד ללא קווין דוראנט - היא אנדרדוג לכל דבר ועניין מול המכונה המשומנת של מייק בודנהולזר. אחרים גורסים כי לכל הפחות מדובר בקרב צמוד, גם אם לווריירס יש עדיפות קלה. כך או כך, ברמה התיאורטית מילווקי מודל 2018/19 תופסת מקום של כבוד בשורה הראשונה של הקבוצות שמתיימרות ו/או התיימרו לנשל את הווריירס מכס המלכות.
וזה כשלעצמו - עוד לפני שהוויכוח הוכרע על הפרקט - מסב לבאקס גאווה. שנים שהם יונקים ממקרה הבוחן המיוחד של הווריירס. חלק מהדברים חיקו, פעמים אחרות עשו את ההפך הגמור, אבל תמיד עקבו מקרוב. ובזמן שיוסטון מצהירה בעצמה על תחרות "אובססיבית" בגולדן סטייט, מילווקי עושה זאת באלגנטיות ועם הרבה שקט תעשייתי.
"יש לא מעט מאפיינים דומים בין הבאקס לווריירס. שתיהן קבוצות שהיו צריכות לבנות את עצמן דרך בחירות לא מאוד גבוהות בדראפט, ובתחילת הדרך לא היתה להן כמעט שום יכולת למשוך שחקנים בשוק החופשי", הסביר לא מזמן ג'ון האמונד, ג'נרל מנג'ר מילווקי לשעבר. "לאורך השנים בהחלט ניסינו לקחת מהם דברים, ואני בטוח שזה נמשך עד היום. טבעי שקבוצה עם מאפיינים דומים תנסה לחקות".
קל לחשוב על נקודות ההשקה: בדרך למעלה, שתי הקבוצות נשענו על כוכב עם יכולות חסרות תקדים - מצד אחד קרי בעל הקליעה הטובה בהיסטוריה, מצד שני יאניס בעל השליטה השאקילית בצבע.
שתיהן צמחו בשיטת עשה זאת בעצמך ואיתרו כמה גניבות בדראפט. שתיהן הפקידו את המפתחות בידיים של מנהל בוסרי - מצד אחד בוב מאיירס ששימש בכלל סוכן, מצד שני ג'ון הורסט שקודם לתפקיד כשהיה בן 34 בלבד. שתיהן חוללו מהפך הגנתי בזכות מהלך של התנתקות חד צדדית מפאוור פורוורד שלא שמר - מצד אחד דייויד לי, מצד שני ג'בארי פארקר.
ומעל הכל, שתיהן עשו קפיצת מדרגה עצומה ומיידית כשאיתרו מאמן בעל שיעור קומה - מצד אחד סטיב קר היצירתי על חשבון מארק ג'קסון המקובע, מצד שני מייק בודנהולזר היסודי על חשבון ג'ייסון קיד ההרפתקני. בשני המקרים, שינויי השיטות של המאמנים חוללו פלאים.
אם תרצו, מילווקי באקס של 2019 היא גולדן סטייט ווריירס של 2015. שני שלבים למטה באבולוציה. "אני מסתכל עליהם ורואה אותנו לפני ארבע שנים. זה מאוד דומה", הודה סטף קרי במהלך העונה, וכריס מידלטון ראה את הצד ההפוך: "אני בהחלט מסוגל להבין את ההשוואה, אני מצליח לדמיין את זה. נקווה שנצליח לפחות כמוהם בשנים הבאות".
גולדן סטייט הפכה ב-2015 לקבוצת ההגנה הטובה בליגה, ומילווקי עשתה זאת ב-2019. גולדן סטייט מילאה ב-2015 את הספסל בשחקנים ותיקים איכותיים (אנדרה איגודלה, שון ליבינגסטון, לאנדרו ברבוסה, מריס ספייטס), בדיוק כמו שהבאקס עשו העונה עם ארסן איליאסובה, ברוק לופז, ג'ורג' היל וניקולה מירוטיץ'.
ייתכן שמילווקי תצטרך לבנות מחדש חלק ניכר מהסגל בתום העונה בהתחשב במספר הבלתי מבוטל של שחקנים שמסיימים חוזה, אבל המהלכים החכמים שעשתה בשוק השחקנים החופשיים, ההברקות שלה בדראפט וההתפתחות הטבעית שלה תחת שרביטו של מייק בודנהולזר מוכיחים שבניית האימפריה תימשך. גולדן סטייט 2, האחות הקטנה של גולדן סטייט, יו ניים איט, הכל נכון.
הבאקס נמצאים בעיצומה של עונה נפלאה. 60 ניצחונות בעונה הרגילה, עם ההגנה הטובה בליגה ואחת ההתקפות הטובות ביותר הן לא דבר של מה בכך, בטח לא עבור קבוצה שלמעשה לא עברה שינוי דרסטי ביחס לעונה שעברה, אותה סיימה עם 44 ניצחונות. אבל דווקא בפלייאוף - המעמד בו סימני השאלה סביב הבאקס חסרי הנסיון ומייק בודנהולזר למוד הסבל גברו - הם הרשימו עוד יותר. להוציא את המשחק החלש מול טורונטו אתמול, ניצחה מילווקי בהפרש כולל של 168 נקודות ב-11 משחקיה הראשונים בפלייאוף. לשם השוואה, רק גולדן סטייט 2016/17 (182+) והלייקרס 2000/01 (170+) רשמו מאזן מרשים יותר לאורך ההיסטוריה. ושתיהן - כמו השתיים הבאות ברשימה (מילווקי 1970/71 ושיקגו 1995/96) - הוכתרו בסופו של דבר כאלופות.
אפילו מההפסד אמש לטורונטו אפשר היה ללמוד על כוחה של מילווקי: למרות משחק חלש של יאניס אנטטוקומפו וכריס מידלטון, אווירה עוינת, אולם קשה, ו-52 דקות של קוואי לאונרד - עדיין המשחק נגרר לשתי הארכות. זו אולי לא תעודת כבוד למילווקי, אבל בהחלט סיבה להאמין שהסדרה פחות צמודה מכפי שמרמזת התוצאה בה.
ובכל זאת, האם זה יכול להספיק מול גולדן סטייט, עם או בלי דוראנט? במגבלות המסקנות שאפשר להסיק מהעונה הרגילה, הבאקס רגילים להקשות על האלופה. בשלוש מארבע השנים האחרונות הם ניצחו אותה פעם בעונה, ובנובמבר האחרון הביסו אותה ב-23 הפרש (במשחק ממנו דריימונד גרין נעדר).
אפשר לזקוף זאת לכך שהבאקס מחזיקים, או לפחות מתיימרים להחזיק, ברוטב הסודי שאמור להגביל את הווריירס. זה שלמדו מהת'אנדר, כמובן.
שימו לב לאורך של החמישייה של מילווקי: 2.13 מטר על 2.31 מטר מוטת ידיים - ברוק לופז; 2.10 מטר על 2.22 מטר מוטת ידיים - יאניס אנטטוקומפו; 2.08 מטר על 2.13 מטר מוטת ידיים - ניקולה מירוטיץ'; 2.07 מטר על 2.11 מטר מוטת ידיים - כריס מידלטון; 1.86 מטר על על 2.07 מטר מוטת ידיים - אריק בלדסו.
הם ארוכים, חוסמים בעזרת הזרועות הבלתי נגמרות את נתיבי המסירה של הווריירס, ומקשים עליהם להגיע ל-300 מסירות - מספר הזהב שסטיב קר שואף לעבור אותו מדי משחק. בשני מפגשי העונה הרגילה, הווריירס סיימו עם ממוצע של 17.5 איבודים למשחק. אפילו קווין דוראנט, נשק התקפי משוכלל שלא תלוי בזמן, במקום או בשומר, ירד ל-14 נקודות בלבד למשחק ואיבד קרוב ל-6 כדורים בממוצע.
"האורך שלהם בהגנה הוא בעיה גדולה עבורנו", הודה סטיב קר אחרי התבוסה לבאקס העונה. "כשאתה חודר לסל מול החבר'ה האלה, אתה חייב לזכור שאי אפשר להתמסר בקלות באזור הצבע. אתה לא יכול לעשות יותר מדי מול יער הידיים שמחכה לך. נראה שבכל פעם שאנחנו משחקים נגדם אנחנו מאבדים כמה כדורים בפתיחה בגלל הידיים הארוכות שלהם. הם מנצלים את זה כדי לצאת למתפרצות ולקלוע סלים קלים, ולנו אין תשובות".
הלילה (3:30, ספורט 5) הבאקס יכולים לעשות עוד צעד לעבר מפגש מול האחות הגדולה בגמר. זה יקרה במוקדם או במאוחר - ותהיו בטוחים שאם מילווקי תיפול, היא, יאניס, בודנהולזר והמכונה המשומנת שנבנתה סביבם יהיו מספיק קשוחים כדי לקום ולנסות שוב.