פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אין חיה כזאת: מילווקי באקס, הקבוצה עם המאזן הטוב ב-NBA, היא אנומליה סטטיסטית

        בעידן השלשות, המשוואה היתה אמורה להיות פשוטה: ככל שתאפשר פחות מרחב ליריבות מחוץ לקשת, יגדל הסיכוי שתנצח. ובכן, לא אם שואלים את מייק בודנהולזר והבאקס, שיצרו מפלצת שמשבשת את ההגיון הבריא של ה-NBA. יובל עוז צלל למספרים מאחורי התופעה החריגה

        יאניס אנטטוקומפו מילווקי (AP)
        בתוך ים של סערות מחוץ למגרש, הבאקס הם סיפור על המגרש. יאניס אנטטוקומפו (צילום: AP)

        רוב הסיפורים הגדולים העונה ב-NBA מתרחשים מחוץ למגרש. הטרייד שלא היה על אנתוני דייויס וההשפעה שלו על הליגה, הטרייד שבו הניקס שלחו את קריסטאפס פורזינגיס לדאלאס בתמורה להקלה בתקרת השכר או המריבה בין קווין דוראנט לדריימונד גרין אחרי המשחק מול הקינגס. רוב העניין סובב סביב מה שקורה מחוץ לפרקט. אני מניח שכולכם זוכרים את המריבה בין דוראנט לגרין, אבל אני מניח שחצי מכם לא שמו לב בכלל שכתבתי שזה היה מול הקינגס, כשזה היה בכלל מול הקליפרס.

        זה דיון שלם שמעניין לנהל אותו, בטח על רקע הדיווחים על כך שהרייטינג של המשחקים יורד, למרות שנדמה כי העניין סביב הליגה רק הולך וגדל. בכל זאת, אם מתעקשים להסתכל על הסיפורים הגדולים שקורים העונה על הפרקט עצמו, לא נראה שיש סיפור גדול יותר ממילווקי באקס.

        ערב פתיחת העונה, לפי אתרי ההימורים הבכירים, היו שמונה קבוצות שדורגו לפני הבאקס כפייבוריטיות לאליפות, שלוש מתוכן היו קבוצות מהמזרח. אם הייתם מהמרים על הבאקס כאלופה באותו רגע, הייתם מקבלים יחס של 80 ל-1, כלומר 80 דולר על כל דולר אם הבאקס זוכים באליפות. היום התמונה נראית אחרת לגמרי. לבאקס יש את המאזן הטוב בליגה, את ה-Net Rating הטוב בליגה, את ההגנה הטובה בליגה, את ההתקפה השלישית בטיבה בליגה, מועמד בכיר ל-MVP ומועמד בכיר לתואר מאמן העונה. הם הראשונים בליגה להבטיח את מקומם בפלייאוף אחרי ניצחון מרשים על הלייקרס בסוף השבוע והיחס שלהם לזכייה בתואר התעדכן אחרי פגרת האולסטאר ליחס של 10 ל-1 (יחס זהה לזה של הסלטיקס, הראפטורס והסיקסרס). רק לווריירס יש יחס טוב יותר.

        עוד בנושא

        אמש: יאניס אנטטוקומפו קלע 43, אבל מילווקי הפסידה ליוטה הלוהטת
        הלילה: 42 נקודות לג'יימס הארדן בניצחון המשכנע של יוסטון בבוסטון
        באיזה מקום מילווקי מדורגת? מד כוח עדכני במזרח אחרי חלון הטריידים

        יאניס אנטטוקומפו עם מאמן מילווקי באקס ג'ייסון קיד (AP)
        הבאקס ביטלו לחלוטין את התהליך שלו. ג'ייסון קיד (צילום: AP)

        השינוי הגדול של הבאקס העונה, שכבר נכתב עליו רבות, הוא המינוי של מייק בודנהולזר למאמן ששינה לחלוטין את הגיאומטריה בהתקפה ולמעשה מבסס את המשחק על ריווח מסביב לחדירות של יאניס אנטטוקומפו וגם קצת אריק בלדסו. יש הרבה נדבכים סטטיסטיים שאפשר לדבר עליהם בהקשר של ההתקפה של הבאקס שמראים שהשיטה של בודנהולזר עובדת, כמו העובדה שיאניס מוביל את הליגה בדאנקים שהם לא כתוצאה מאסיסטים (נכון להיום יש לו 96 כאלו, הכי הרבה בעונה בודדת מאז שמודדים את הקטגוריה הזו. לשם השוואה, העונה רודי גובר במקום השני עם 43). או שמלקולם ברוגדון נמצא בדרך הנכונה להיות השחקן השמיני בהיסטוריה שמצטרף למועדון ה-50-40-90 (והיחיד שהוא לא אולסטאר) או שאריק בלדסו קולע ב-71% מאזור הטבעת (כמו אנתוני דייויס ודיאנדרה ג'ורדן וטוב יותר מקארל אנתוני טאונס ורודי גובר).

        אבל לא מדברים מספיק על ההגנה של הבאקס והצורה הייחודית שבה היא שולטת בליגה. כדי להבין את הדומיננטיות הנוכחית, אנחנו צריכים לחזור קצת אחורה ולהבין מה הייתה נקודת הפתיחה של הבאקס. בזמן הקדנציה של ג'ייסון קיד כמאמן, הבאקס אימצו שיטה אגרסיבית למדי שנועדה למנף את האורך והאתלטיות של הסגל. הם היו עושים דאבל טים על מובילי הכדור בנסיון להוציא את ההתקפה מאיזון, תוך שהם מסתמכים על הניידות והאורך שלהם שיפריעו ליריבה. זה עבד לתקופה קצרה (לבאקס הייתה את ההגנה הרביעית בטיבה בליגה בעונת 2014/15, העונה הראשונה של קיד כמאמן הקבוצה) אבל מאז היריבות למדו איך לנצל את החורים שהבאקס השאירו בהגנה ובשלוש השנים הבאות לבאקס הייתה הגנה ממוצעת ומטה.

        ואז הגיע בודנהולזר. קואץ' באד שינה את ההרגלים הפגומים שהטמיע קיד והכניס אלמנטים קונסרבטיביים יותר לפיהם הבאקס לא יוצאים יותר למתקפות קמיקזיות על הגארדים היריבים, חוסמים את אזור הצבע ומאפשרים ליריבה לזרוק זריקות מרחוק. כתוצאה מכך הם כופים פחות איבודים (הם מדורגים במקום ה-21 בליגה באחוז האיבודים של היריבות אחרי שהיו בטופ 7 בקטגוריה הזו בכל אחת מהעונות תחת קיד), אבל הם מכסים הרבה יותר טוב את הטבעת.

        אף קבוצה בליגה לא מאפשרת פחות זריקות באזור הטבעת מאשר הבאקס. רק 30.2% מהזריקות של היריבות מגיעות מהאזור עם אחוזי הקליעה הטובים ביותר והם גם מובילים את הליגה באחוזים של היריבות מהאזור הזה עם 56.6% בלבד, לפי Cleaning the Glass (האחוז הממוצע בליגה הוא בערך 63%). פחות זריקות באזור הטבעת גורמות גם לפחות עבירות באזור הטבעת ולפחות זריקות עונשין ליריבות, ובאמת היריבות של הבאקס זורקות הכי מעט זריקות עונשין בליגה (FT Rate של 16.5%). תוסיפו לזה את העובדה שהבאקס מדורגים 2 בליגה בריבאונד הגנה ואנחנו מקבלים תמונה שאומרת שהם למעשה ויתרו על האובר-אגרסיביות מעבר לקשת השלוש כדי לשלוט לחלוטין באזור הטבעת. כשבודנהולזר מונה למאמן הקבוצה במאי 2018 הוא אמר באחד הראיונות שלו שהוא חושב שיש לבאקס "כל כך הרבה פוטנציאל להיות ממש טובים הגנתית". לזה הוא התכוון.

        הדומיננטיות באזור הטבעת (אפשר לראות את השינוי בטבלה למטה) חייבת לבוא על חשבון משהו אחר, והמשהו הזה הוא הזריקות משלוש. מילווקי מאפשרת הכי הרבה זריקות לשלוש בליגה (35.7% מהזריקות של היריבות) ולכאורה, בעידן בו שלשות הן הזהב החדש, זה אמור להיות סימפטום שלילי. בודנהולזר בעצמו כל הזמן מדבר על חשיבות הריווח והשלשות בהתקפה, ומנגד בהגנה הוא מאפשר ליריבות שלו להפציץ משלוש. עם זאת, כאמור, הבאקס הם הקבוצה ההגנתית הטובה בליגה. איך הנתונים הללו מסתדרים?

        אינפו מילווקי (צילום מסך)

        חלק מההסבר מסתתר בפינה. הבאקס לא מאפשרים שלשות מהפינה כל כך בקלות כמו שהם מאפשרים שלשות Above the break (בחלק העליון של קשת השלוש). רק 7.5% מהזריקות של היריבות של הבאקס מגיעות מהפינה (מקום 12 בליגה) לעומת 28.2% מהזריקות שמגיעות Above the break, הנתון הכי גרוע בליגה, כביכול. אבל זה עדיין לא מסביר את כל הפער. אז מה הסיפור?

        בן פולק כתב ניתוח נהדר ששופך אור על הקונפליקט הסטטיסטי הזה. הוא פיצל את הקלעים בליגה לקלעים "טובים" (כאלו שזרקו העונה לפחות 50 שלשות לא מהפינה וקלעו לפחות 35% מהשלשות שלהם) וקלעים "רעים" (כאלו שעמדו בקריטריון הכמות, אבל קלעו פחות מ-35%). הוא גילה שהבאקס די ממוצעים במספר הזריקות לשלוש שהם מאפשרים לקלעים טובים, אבל לקלעים רעים הם מאפשרים לזרוק חופשי. לאף קבוצה בליגה אין פער כל כך גדול בין כמות הזריקות שהיא מאפשרת לקלעים טובים לעומת קלעים רעים כמו הבאקס.

        במשחק מול הלייקרס בסוף השבוע אפשר היה לראות את זה בצורה מאוד ברורה. רייג'ון רונדו, שחקן שקולע 31.4% משלוש לאורך הקריירה, קיבל אור ירוק להפציץ משלוש מההגנה של הבאקס וסיים את המשחק עם שיא קריירה של 12 זריקות לשלוש, מתוכן הוא קלע 4. לעומת זאת, רג'י בולוק, שמפלרטט עם 40% משלוש העונה, לא היה יכול לנשום מול ההגנה של מילווקי וסיים את המשחק רק עם 3 זריקות מחוץ לקשת.

        גם גולדן סטייט קיבלה טיפול דומה מהבאקס. קליי תומפסון, לדוגמא, זרק 5.5 שלשות בממוצע בשני המשחקים מול מילווקי העונה. בשאר המשחקים שלו העונה הוא זורק בממוצע כמעט 8 זריקות לשלוש. לעומת זאת, ג'ונאס ג'רבקו, חברו לקבוצה של קליי וקלעי משמעותית פחות מאיים, זרק 6.5 זריקות בממוצע מול הבאקס העונה, לעומת 2.7 זריקות בממוצע בשאר המשחקים שלו.

        מייק בודנהולזר מאמן מילווקי (AP)
        שוב בנה קבוצת עונה רגילה מופתית. מייק בודנהולזר (צילום: AP)

        הבאקס מבדילים בין קלעים טובים לרעים ומעדכנים את ההגנה שלהם בהתאם. זו רמת ביצוע גבוהה מאוד עבור העונה הרגילה וזה, ביחד עם השינויים שבודנהולזר הטמיע בהתקפה, מביא אותם לטופ. זה מה שמאפשר להם לאפשר את מספר השלשות הגדול בליגה ועדיין להיות קבוצת ההגנה הכי טובה שיש. הם מנצלים את העובדה שהיום יש יותר קלעים רעים ביחס לעבר כי יותר ויותר שחקנים מקבלים את הרשות לזרוק שלשות והם מפתים את השחקנים הללו לזרוק כמה שיותר, בעוד את הקלעים הטובים הם שומרים בצורה אחרת לגמרי.

        הדומיננטיות ההגנתית הזו היא חלק מה-Net Rating המעולה של הבאקס (9.3+). מאז 2009 היו רק שלוש קבוצות שהן לא הווריירס שהיה להן Net Rating מעל 9+, הספרס ב-2016, הת'אנדר ב-2013 והקאבס ב-2009. מה שמעניין זה שהמשותף לכל הקבוצות הללו הוא שאף אחת מהן לא זכתה באליפות.

        יתכן מאוד שזה גם מה שיקרה לבאקס. כאמור, המפתח למצוינות ההגנתית שלהם הוא ביחס שהם נותנים לכל שחקן במגרש ובהבחנה האם מדובר בקלעי טוב או רע. זה היתרון היחסי שלהם. אולם בפלייאוף יכול להיות שהיתרון היחסי הזה יעלם כאשר קבוצות יתכוננו טוב יותר ויבואו עם תוכנית משחק מגובשת. האם גם אז ההגנה של הבאקס תהיה הטובה ביותר? בכלל לא בטוח.

        מעבר לכך, כבר ראינו קבוצות של בודנהולזר מגיעות לשיא מוקדם מדי בעבר. אטלנטה ב-2015 הייתה אחד הסיפורים היפים של הליגה והגיעה ל-60 ניצחונות, אבל קפאה בפלייאוף. ההוקס התקשו בסיבובים הראשונים ולבסוף הודחו בסוויפ מול קליבלנד של לברון ללא קווין לאב ועם קיירי פצוע, למרות שהיה להם יתרון ביתיות. האם הפעם בודנהולזר יביא את מילווקי (שלא ניצחה סיבוב בפלייאוף מאז 2001) לשיא בזמן הנכון?

        הטוויסט בהשוואה הזו הוא שב-2015 לא היה לבודנהולזר שחקן כמו יאניס אנטטוקומפו. בנוסף, הבאקס הביאו שחקנים עם נסיון פלייאוף מוכח כמו ניקולה מירוטיץ' וגם דמויות שהיו בשלבים המכריעים של הפלייאוף כמו ג'ורג' היל ופאו גאסול. האם זה מה שיעשה את השינוי?

        שחקני אטלנטה הוקס פול מילסאפ (מרכז) דניס שרודר (שמאל) אל הורפורד (ימין) (AP)
        יש יותר מדי תקדימים לקבוצות של בודנהולזר שקרסו בפלייאוף. מילסאפ, שרודר והורפורד ב-2015 (צילום: AP)

        כרגע נראה שהשיטה של בודנהולזר בשני צידי המגרש ביחד עם הייחודיות של יאניס והעומק של הסגל יכולים להביא את הבאקס עד לגמר, ושם כבר הכל יכול לקרות. מה שמרתק הוא שיכול להיות שזו ההזדמנות האחרונה של מילווקי לעשות ריצה עם הסגל הנוכחי. הם אמנם החתימו את בלדסו להארכת חוזה השבוע, אבל כריס מידלטון (אופציית שחקן), מלקולם ברוגדון, ניקולה מירוטיץ' וברוק לופז מסיימים חוזה בקיץ והבאקס יצטרכו לקבל החלטות קשות.

        כל עוד יאניס יהיה שם לבאקס תהיה קבוצה טובה מאוד, אבל יש תחושה שהעונה משהו מיוחד מתבשל בוויסקונסין, מין חיבור בין הכוכב למאמן לסגל לעיר שיכול לעשות היסטוריה. יהיה חבל לראות את זה מתמסמס בקיץ, אבל בינתיים בואו נהנה מהמוצר האדיר שהם מעמידים על המגרש ומהסיכוי הקטן שהם יכולים להוות יריבים ראויים לגולדן סטייט. הם עד כדי כך טובים.

        שחקן מילווקי באקס יאניס אנטטוקומפו (רויטרס)
        כדאי ליהנות מהם לפני שהלהקה מתפרקת. שחקני מילווקי חוגגים (צילום: AP)