האם האליפות של מכבי תל אביב היא מרגשת? תלוי את מי שואלים: את אלה שהתרגשו, או את אלה שלא. אלה שלא "התרגשו", זכותם. אפילו חובתם. אלה שטוענים ש"הליגה חלשה", שטוענים שהדרך הייתה יבשושית, מתלוננים על מירוץ משעמם ונטול תחרות אמיתית, בסך הכל מבטאים את התחושות והכאב שלהם, וזה טבעי לחלוטין. אם הם מתכוונים להקטין ולעקוץ, בשמחה, זה חלק מהמשחק; אבל אם הם מתכוונים לזה ברצינות, אם הם באמת מאמינים שזו אליפות משעממת, כנראה שהם לא מכירים את אוהדי מכבי תל אביב, ולא מבינים מה מניע אותם, מה מעניין אותם ולמה הם שואפים.
התשובה היא פשוטה: לנצח. התוצאה פחות משנה, הדרך לא קריטית. מבחינתם גם 0:1 או 1:2 זה מאוד נחמד. מאוד. האם היו מעדיפים שכל משחק ייגמר ב-3:4 משער ניצחון בדקה ה-90? אולי. אבל אם היו שואלים מה הם מעדיפים - ניצחון דרמטי ותיקו, או שני ניצחונות דחוקים - התשובה היא ברורה. כאלה הם מכביסטים, תחרותיים. ענייניים. אנשי תאכלס. סאחים. אוהבים לנצח, שוב ושוב. אנשים פשוטים, רק רוצים להיות במקום הראשון, לפני כל השאר. איפה שאתם רואים שיעמום, הם מרגישים סיפוק.
כל הפסד הוא מתסכל. הפסד הוא אירוע מבאס, מוריד, ממרמר. הפסד גורם לך לכעוס על השחקנים. להעביר עונה שלמה בלי הפסד זה חלום של כל אוהד ספורט. להעביר עונה שלמה בלי לחזור הביתה מובס וכואב, זה אידיאל מכביסטי. להעביר עונה שלמה בלי לספוג יותר משער אחד למשחק, מייצר גאווה. אולי 0:1 הוא לא התפרצות, לא התפוצצות, אבל עוד שבוע כזה, ועוד שבוע כזה, והגאווה מצטברת ומצטברת וממלאת את הגוף. אנשים שטחיים אולי זקוקים לריגושים ממשיים וברורים יותר: תבוסות, השפלות, משחקים רבי שערים, ניצחונות דרמטיים. אוהדים עם ראייה רחבה יותר יודעים להסתכל על התמונה הגדולה. זו לא חצי כוס המלאה, אלא כוס שמתמלאת לאט לאט, טיפה ועוד טיפה, 0:1 ועוד 1:2, שלוש נקודות ועוד שלוש נקודות, עד שהפער גדל ל-30 הפרש מהמקום השני והפרש השערים עומד על 12:60.
סיקור מיוחד: האליפות של מכבי תל אביב
היום שאחרי החגיגות: איביץ' ישודרג כמו זהבי, אמאדור יזכה ליותר קרדיט
מכבי תל אביב הנפיקה "אישור" איחור לעבודה לאוהדים: המחוות ברשת
היכן מדורגת מכבי תל אביב הנוכחית בין האלופות העוצמתיות אי פעם?
בסרביה התלהבו: "איביץ' וראיקוביץ' הפכו לאלופים הראשונים באירופה"
היעד הבא: מכבי תל אביב בעקבות השיא האירופי של הפרש מהמקום השני
הניצחונות אולי היו דחוקים יחסית, לא היו יותר מדי הצגות יוצאות דופן, מכבי תל אביב הנוכחית לא תיזכר כדורסנית במיוחד, אבל לא מדובר באיזו לסטר קטנה וחכמה, או קרית שמונה שגנבה תואר חד פעמי, אלא בקבוצה דומיננטית, חזקה, בטוחה בעצמה, שולטת. לא מובן מאליו עבור אוהד להגיע לכל משחק בליגה, בכל שבת, בכל אצטדיון, מול כל יריבה, ולדעת שהקבוצה שלו תשלוט ללא עוררין, תחזיק יותר בכדור, יותר תיזום, שהיריבה תגיע בחשש, ברגשי נחיתות, אולי אפילו תשנה במיוחד את המערך. הרי פעם היו בצד השני, וזוכרים את זה היטב. לא מובן מאליו לאוהד לדעת שכמעט בכל משחק יגלה שהשחקנים שלו רצו יותר קילומטרים מהיריבה, לא מובן מאליו לאוהד לדעת שהשחקנים ייראו כאילו הם רוצים יותר, כאילו זה באמת חשוב להם, שהם ממוקדי מטרה, נחושים, רציניים, מוציאים מעצמם את המיטב. אם זה לא מרגש, מה כן?
יש כמובן את הנסיבות הברורות, שאחרי שלוש שנים של סגנות מתסכלת ושחקני רכש מאכזבים, שחקני הבית שחוזרים הם אלה שסוחפים את הקבוצה לתואר ועל הדרך מייצרים תחושת הזדהות, וזה לכאורה כבר דבר טריוויאלי ובנאלי, כבר דנו בו כל כך הרבה, הוא כבר הוזכר שוב ושוב ולכן אין כבר מה להתרגש ממנו; אבל עבור אוהדי מכבי תל אביב זה עדיין מהותי. אי אפשר להתרגל לזה. עדיין, גם בסוף העונה, כשהכל כבר גמור, עדיין משמח אותם לראות בהרכב את פיבן, פרץ, ייני וגלזר, את יונתן כהן, ברסקי ומיכה, יש לזה חשיבות. משמח אותם לדעת שכל השחקנים המושאלים נותנים את המקסימום בקבוצות שלהם כדי להוכיח שיש להם מקום בקבוצת האם שלהם, שהם נאבקים על הזכות היוקרתית לחזור הביתה. זו תחושת ביטחון שמאפשרת לכולם לפרוח.
סיקור מיוחד: האליפות של מכבי תל אביב
מכבי תל אביב ניצחה את מכבי חיפה 0:1 וזכתה רשמית באליפות ה-22 שלה
היעד הבא: מכבי תל אביב בעקבות השיא האירופי של הפרש מהמקום השני
פייר פליי, חלוץ וכמה סימני שאלה: התוכניות של מכבי תל אביב לעונה הבאה
זהבי גאה, קרלוס גרסיה מאושר: צפו בגיבורי מכבי תל אביב לשעבר מברכים
איביץ' מחוץ למשוואה: מי צריך להיות שחקן העונה של מכבי תל אביב?
המצטיין, התגלית, המנהיג ועוד: גיליון הציונים המלא של מכבי תל אביב
דור מיכה נפצע בשריר הירך האחורי וככל הנראה יחמיץ את חצי הגמר
צריך גם לזכור שיש יריבות. המתנגדות. ומה לעשות, גם המפלה שלהן היא סיפוק מסוים. האם לנצח ארבע פעמים בעונה את בית"ר ירושלים זה לא נחמד? לנצח שלוש פעמים את מכבי חיפה זה לא נחמד? לנצח 0:3 את באר שבע זה לא נחמד? הדבר היחיד שהעיב על השמחה של מכבי תל אביב זה הדרבים, אבל כבר אמרו חכמים - אי אפשר הכל. נכון, היה את הדרבי בגביע הטוטו, אבל הוא לא מנחם. הייתה שבת שבה מכבי הייתה מקום ראשון והפועל מקום אחרון, וזה נחמד, זה קוריוז, אבל לא הדבר האמיתי. אבל גם אז, אחרי הדרבים האלה, בתחושת ההחמצה, אוהדי מכבי תל אביב מבינים שמצבם טוב, כי ברגעים כאלה שוב נדרשת אותה גדלות נפש, והצהובים מביטים על ההווה, על העתיד, ונזכרים בעבר, על ימי "איך חגגתם בתיקו", ומבינים שאין להם באמת על מה להתלונן.
בנוסף לכל, מעל לכל, יש את דור מיכה. הילד הרזה, שנדמה שרק אתמול עלה מהנוער, שגדל והתפתח והתחזק והפך סוף סוף לשחקן עונה, למה שחלמו שיהיה, למה שידעו שיהיה, הנה הוא כאן ועכשיו, מגשים את החלום. אז דעו לכם אוהדי כדורגל - נסו רגע להיזכר בשחקן שהכי אהבתם, בכדורגלן שהכי הערצתם, בכוכב הכי גדול בתקופה הכי יפה של הקבוצה שלכם, ותבינו: ככה אוהדי מכבי תל אביב אוהבים את דור מיכה עכשיו. כך שבסך הכל, למרות הכל, גם אם העונה הזו תיגמר בלי גביע ועם הפסד או שניים, עדיין, על אף החרחורים שמסביב, אפשר להגיד שבכל זאת, למרות הכל, למועדון ולאוהדיו, מדובר בימים די יפים ומוצלחים, שלא יצליחו לשכוח לעולם.