אז מה היה לנו אתמול?
0:1 נוראי של מכבי פתח תקוה בקרית שמונה.
0:1 משמים (וולקאם, מיגל) של באר שבע בנתניה.
0:0 מרדים בין הפועל חיפה לבית"ר.
תגידו מה שתגידו על ה-VAR, אבל בלי הפועל תל אביב ובלעדיו, אף אחד לא היה יודע שבכלל התקיים מחזור. נתחיל, ברשותכם, בכדורגל. לא בריבוע, ביהלום.
עוד בנושא
באר שבע שוב בונה על מיגל ויטור, טאפוקו ימשיך לפתוח
תסכול בבית"ר: "אנחנו לא יותר טובים מאשדוד או סכנין"
סימני השאלה הוסרו: התרחש המהפך של הפועל תל אביב
את אתמול-לפני-חמש-שנים הפועל תל אביב תרצה לשכוח, דרבי 3:2 אומלל, אבל שבוע לפני כן נרשמה החמישייה האחרונה שלה, עד אתמול, וגם אז זה היה מול אשדוד. אבל הרי רק לפני שבועיים האדומים כבשו יותר מכך - שישייה מול מכבי פתח תקוה, השישייה הראשונה מאז אוקטובר 2011. ובין לבין הפועל ניצחה בטדי את בית"ר - לראשונה מאז משחק האליפות במאי 2010.
נכון, היריבות לא היו בכושר מרהיב, ועדיין, 12 גולים ב-3 משחקים, להפועל הזו - משהו כן קרה פה. קובי רפואה 2.0, או 3.0, כבר איבדנו ספירה, רושם 60% הצלחה מאז הגיע בינואר, אחרי 31% הצלחה שהושגו לפניו, על ידי רפואה ואופיר חיים. על הדשא אין ספק שהתורם הכי מהותי לשדרוג בנקודות הוא קלאודמיר. 2.1 שערים למשחק איתו, לעומת 0.6 גולים לפניו. אבל שוב, שלושת המחזורים האחרונים היו דרסטיים הרבה ביותר - וגם הנתונים של השניים השתפרו משמעותית בזכות אותם שלושה משחקי בליץ. אז מה קרה?
הפעם, הפועל תל אביב לא החליפה מאמן; היא החליפה שיטה. ה-4-5-1 הומר ב-4-4-2 יהלום. וכך, במרכז המגרש, במקום עודף גרזנים ומעט מדי שחקנים שיכולים ליצור, נוצרה רביעייה שהשיטה מיטיבה עם כל חבריה. על קלאודמיר, האחרון, אין מה להכביר במילים; ניר לקס, כפי שהגדיר אתמול חבר לקבוצה, "רץ כמו ארנב כדי לסגור את החורים של כולם"; ספורי, בעמדה המקבילה, חופשי יותר למשימות התקפיות, במרכז; וגולת הכותרת - קאיו.
כן, קאיו.
הברזילאי שהגיע ממכבי חיפה, שם אכזב, וכבר היה בדרך ליציאה מהתו"ל גם בהפועל תל אביב. בקבוצה חששו מנתוניו הפיזיים, מהעצימות באימונים, מנתוני הקילומטרז' - לפי המנהלת, 10.2 ק"מ פר משחק. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שרפואה לא התלהב, כמות הדקות שנתן לו מדברת בשם עצמה. בתחילה גמגם, אצל אופיר חיים קיבל קרדיט מחודש, וכשרפואה חזר הוא נכנס שוב לפריזר - 36 דקות ליגה בלבד, כולל חודש שלם בלי שניית כדורגל. עד המשחק מול מכבי פתח תקוה.
בהכנה למשחק החליט רפואה, בעצת עוזרו דן רומן - כך לפי מספר גורמים בקבוצה - לתת לברזילאי צ'אנס מחודש. זה היה אותו רומן שדחף למערך היהלום, מכיוון שסבר שהעמדה הולמת יותר את כישוריו של קאיו, ועוד יותר את חסרונותיו. "השחקן הכי איכותי שיצא לי לראות בשנים האחרונות", העיד חבר לסגל. ומאז: גול ובישול מול מכבי פתח תקוה, אסיסט נהדר שעשה את הסיפתח מול אשדוד, ואכן, בשיטה החדשה קאיו רושם 90% דיוק במסירה, אחרי 72% בלבד בתפקודו הקודם. וגם אם נזיז את המספרים - הוא פשוט טוב יותר, תורם יותר. איך הגדיר אתמול איש הפועל, 'הוא תפור על השיטה הזו'.
סביר להניח שיש משתנים נוספים, וכן, גם "הכדור סוף סוף נכנס" זו תזה סבירה כאן, אבל מאז שהשתנתה השיטה, הפועל זורמת יותר. כיבוש 12 גולים בשלושה משחקים אחרי 19 גולים ב-24 משחקים דורש הסבר קצת יותר מקצועי ממיסטיקה או קארמה, אבל הפועל משחקת טוב יותר.
אז האדומים נושמים אוויר פסגות פלייאוף תחתון, ולראשונה מאז 2016 מחברים שלושה ניצחונות ליגה. וכשהמצב הכלכלי לוט בערפל ופיפ"א מתדפקת על דלתות המועדון לגביית חובות של מיליוני שקלים, לפחות יש להפועל יהלום להתהדר בו, לראשונה מאז ימי שלום תקווה.
"אנחנו לא צריכים שופטים נחמדים או פופולרים. אנחנו צריכים אנשים בעלי אישיות חזקה, שיפגינו אומץ בקבלת החלטות".
בין הקלישאות שנמצאות בכל נאום מוטיבציה שופט העבר הבכיר רוברטו רוסטי, שאמון על שדרוג משרוקיות אופ"א, דקר את הנקודה בכנס מקצועי שנערך בפברואר בליסבון.
חודש וחצי ורחוק מאוד משם, בחיפה, הדגים שלשום שחקן העבר ופרשן ההווה מיכאל זנדברג את מערכת היחסים הנוכחים בין VAR לעם ישראל. כשנשאל לגבי דעתו - האם הבעיטה של מאבוקה לבטנו של חזיזה משמעותה פנדל ואדום - התפתל בכסאו. לפי המילים שיצאו לו מהפה היה ברור: לא משנה מה באמת החוקה אומרת, זנדברג הרגיש לא בנוח עם ההחלטה. הוא פשוט לא רצה שזה יהיה פנדל ואדום. כמו, אגב, כל צופה נייטרלי. כי התרגלנו ששופטים לא רואים את זה, ופנדל ואדום ו-0:2 די סוגר סיפור. וזה בעצם כל העניין.
המחזור הראשון של VAR בליגת העל היה הצלחה מסחררת. לא פחות ולא יותר. על שני המקרים בשבת בין מכבי לחדרה אין לנו סיבות להתעכב. נקי, 100% הצלחה. ואז הגיע הערב, ופתאום נתקלנו בבעיה: אנחנו - שדרים, עיתונאים, אוהדים - חסרי מושג בחוקה. זה היה פעם, זה נכון גם עכשיו. וגם אלה שבקיאים, חסרי מושג ביחס לשופטים שעובדים בתחום שנים רבות. למעשה, החוק היחיד שהבנו בו, כולנו, היה "חוק ההיגיון". "לא הגיוני שיישרק פנדל נגד שחקן שבעט בכדור", "זה לא בכוונה", ועוד כמה אמרות עם הרבה "היגיון" אבל בלי הרבה ידע. אנחנו רוצים שישפטו את המשחק כמו שאנחנו רוצים לראות אותו, ולא כמו שצריך. עד כה, היה לנו כוח מאזן: דרך הטלוויזיה, ראינו את מה שהם לא. עם VAR, היתרון נגמר. מעתה, ובהיעדר תקלות טכניות, אפשר לזרוק מהמשוואה את "לא ראיתי". כי רואים הכול. הכדורגל הפך לקרנבל שיימינג אחד גדול. מעכשיו, אין יותר שופטים שלא רואים. יש שופטים שמקבלים החלטות לא פופולריות.
הפנדל וההרחקה של מאבוקה אלו שתי החלטות מאוד לא פופולריות. אבל לפי חוקת הכדורגל, הן החלטות נכונות. גם כותב שורות אלה הרגיש לא בנוח עם הסימון ל-VAR, הוצאת הכרטיס וההצבעה על הנקודה. אבל כותב שורות אלה אינו שופט. ולאחר עוד כמה הילוכים חוזרים וכמה הודעות משופטים ומאנשים שבקיאים בחוקה - זה אכן פנדל. זה מעצבן, זה מיוחד, זה נדיר - אבל זה פנדל.
וזה מחזיר אותנו אחורה, למונדיאל, להתלהבות מכמות הפנדלים והאדומים. כבר שכחנו? ככה זה - זה VAR. עכשיו רואים הכול. וכשרואים הכול, יהיה יותר מהכל. גם יותר אדומים. גם יותר פנדלים. גם שבכביש האכיפה הפכה יעילה יותר (ומעצבנת יותר אותנו) עם מצלמות. ואנחנו יכולים להמשיך להתלונן על שנסענו 97 קמ"ש במקום של 80, ובחייאת, תוותר, תפעיל היגיון, עברתי את הקו במטר. אבל מול מצלמות אין היגיון, וטוב שכך. כי ראינו את גרסת ההיגיון של הכדורגל: ביותר מדי מקרים, היא לא הגיונית בעליל.
היום יתפרסם, לפי גורמים, אישור של איגוד השופטים לביצוע של צוות השיפוט בחיפה. אבל אותנו זה מעצבן. אנחנו לא מבינים מדוע בעיטה של שחקן - שכרגע מוגדר כשחקן תוקף - יכולה להסתיים בהרחקתו ובפנדל נגד קבוצתו. אבל אנחנו לא שופטי כדורגל. גם לא מאבוקה. VAR אינו דבר מושלם, יהיו עוד תקלות, טעויות, עצבים, ועדיין - זה הדבר הכי טוב שקרה לכדורגל, זה הרבה מאוד שנים.
orenjos walla co il