נחושה, שומרת - ומתסכלת: למכבי תל אביב יש מאמן טוב, אבל האם הסגל מספיק טוב?

למה קבוצות מנצחות או מפסידות במשחקי כדורסל, בגלל המאמן או השחקנים? השאלה הנצחית הזאת תהיה לעד מוקד לוויכוח בין אוהדים, פרשנים וגם, איך אפשר לא, שחקנים ומאמנים. משחק הניצחון של מכבי תל אביב במינכן מבהיר למה מדובר במחלוקת שקשה להכריע בה.

על פניו, מכבי ניצחה בזכות מה שנהוג לכנות "תוכנית משחק מושלמת" של מאמנה, יאניס ספרופולוס. סביר להניח שהיווני זיהה שבאיירן של דיאן ראדוניץ' פורחת כשהיא משחקת תרגילים עם המשכיות, כשהכדור זז מצד לצד ונוצרים שטף ורצף שמאפשר לשחקניה המוגבלים התקפית להסוות את מגבלותיהם. פרט לדריק וויליאמס, לאף אחד משחקני באיירן אין יכולות אישיות יוצאות דופן באחד על אחד. ההחלטה של ספרופולוס לבצע חילופים אוטומטיים הוציאה את באיירן מהקצב, ואילץ אותה להתמקד במציאת היתרון בכל התקפה - בידוד של גארד מבחוץ, או ניסיון למסור את הכדור לגבוה עם יתרון על השומר הנמוך בצבע. בפיתרון הראשון השתמשו הגרמנים (או סרבים, ליתר דיוק) רק לעיתים רחוקות, עקב היעדר יצירתיות, ובדרך כלל מסרו פנימה.

עוד בנושא

חלום הפלייאוף בחיים: מכבי תל אביב ניצחה 70:77 את באיירן מינכן בחוץ
מכבי תל אביב חוגגת: סקוטי ווילבקין עוקץ, דיאנדרה קיין עורר זעם אצל באיירן
יאניס ספרופולוס שיבח את ההגנה אחרי הניצחון וכבר חושב על ירושלים
עוד אמש ביורוליג: ריאל הביסה את פנר בשחזור הגמר, פאו טיילה בטורקיה

זה היה השלב השני בתוכנית של מאמן מכבי: כמעט תמיד הגיעה שמירה כפולה על הגבוה שקיבל את הכדור, בדרך כלל כבר כשהמסירה הייתה באוויר, וכפועל יוצא איבדה המארחת 16 כדורים. מכבי הייתה חדה הגנתית, אגרסיבית ומלאת התלהבות. 16 הנקודות של דנילו בארתל הן מחיר שאפשר היה לחיות איתו. פרט אליו ולנמניה דנגוביץ' יצאה מאיפוס שאר הקבוצה, כולל סטפן יוביץ' החכם שסבל ממחצית שניה גרועה ו-וויליאמס שעשה הרבה נקודות באחוזים גרועים.

כאן נכנסו לתמונה היכולות ההתקפיות - והחסרונות האנושיים - של שחקני מכבי, שהפכו את העסק, כמו תמיד, לטיפה יותר מורכב. במשחק שבו שלטה מהפתיחה והכתיבה את הקצב מכבי ניצחה רק אחרי דפיקות לב בסיום בשל החורים והבעיות בסגל שלה. זה מתחיל בג'רמי פארגו, שעורר געגועים - קשה אפילו לכתוב זאת - לקנדריק ריי הסולידי, שפשוט טעה פחות. במצב הנוכחי, הרכז של מכבי הוא שילוב קטלני של ביטחון עצמי גבוה ויכולות אישיות שנמצאות ברצפה. התוצאה נעה בדרך כלל בין הטראגי לקומי. לאנג'לו קלויארו היה אמנם משחק התקפי סביר, אחרי שקלע 4 נקודות בשני משחקי היורוליג הקודמים במצטבר, אבל הוא איבד לגמרי את הקליעה מבחוץ; ולג'וני אובריאנט היה משחק בלהות התקפי. המינוסים האלה הם הסיבה לכך שמכבי נאבקת על הגעה לפלייאוף במקום להבטיח מזמן את מקומה בו. מנגד, ג'ון דיברתולומאו מקצה הספסל ומייקל רול עשו נקודות חשובות במחצית השניה, סקוטי ווילבקין העמיס את ההתקפה על הגב - למרות האחוזים הנמוכים - וטאריק בלאק היה פנטסטי בשני צדי המגרש. ספרופולוס יכול לתכנן תוכניות מבריקות, אבל בסופו של דבר הוא ניצח את המשחק בזכות שלשה נועזת של רול וריבאונד התקפה נהדר של בלאק.

מכבי השאירה אמש מאחור את החלשה מבין שש הקבוצות שמתמודדות על שני המקומות האחרונים בשמיניה הראשונה, אבל מבחינת כישרון היא לא עולה באופן משמעותי, אם בכלל, על אף אחת מארבע האחרות.

ספרופולוס הראה אמש שוב שראשי מכבי עשו את הדבר הנכון כשהחליפו את נבן ספאחיה. ההחלטה שלא לספק למאמן עוד כישרון ולא לחזק כלל את הקבוצה במהלך העונה עלולה לעלות להם בפספוס מתסכל, ממש בקו הגמר, בערבים שבהם המגבלות של הסגל ירימו את ראשן המכוער. כי התשובה לשאלה בפסקת הפתיחה דווקא לא כל כך מסובכת, וגם מאמנים ותיקים יודו בה בשקט בשקט: ברור שאלה השחקנים.