כל מי שראה בחייו סרטי מאפיה מכיר את נשיקת המוות, אקט ה"חיבה" מבשר הרעות של הבוס אל חייל הכפוף לו: תתחיל לספור לאחור. אתה גמור.
עבור השחקנים הצעירים של מכבי תל אביב, המילה "השאלה" הייתה במשך עשורים רבים נשיקת מוות מטאפורית לקריירה. אם נגזר עליך להיות מושאל, ימיך במועדון תמו. אם יהיה לך מזל, תמצא את עצמך בקבוצת צמרת אחרת, ברוב המקרים תדשדש במרכז-תחתית ליגת העל בואך הלאומית. יכול להיות שבקיץ עוד תחזור בשביל צ'אנס נוסף, כביכול, אבל התיוג שלך כמושאל יקועקע על מצחך כאות קין. גם אם תפתח את העונה הבאה בצהוב, בקרוב מאוד תמצא את עצמך שוב עם חולצה בצבע אחר.
אילו מתן חוזז שיחק במכבי תל אביב בתחילת עידן מיטש גולדהאר, כנראה שזה היה גם הגורל שלו. בשבוע שעבר הוא אמר (לא בדיוק אמר, המילים יותר הוכנסו לו לפה) שמכבי תל אביב פספסה אותו. עובדתית זה לא נכון משתי בחינות: מכבי תל אביב מסתדרת יפה בלעדיו, והוא עדיין שחקן שלה.
מכבי תל אביב של השנים האחרונות שינתה תפישה. פייר פליי או לא, גולדהאר פותח עמוק את הכיס כשזה קשור בטיפוח הצעירים. למעלה מ-20 מיליון שקל בשנה משקיעה האלופה שבדרך במחלקת הנוער. מדובר בסכומים עצומים. בעוד עבורנו, המתבוננים מבחוץ, "הנוער" של קבוצה מייצג בית חרושת זול ומייצר שחקנים לפי דרישה, בפועל זה כמובן לא כך. מכבי תל אביב רואה בשחקנים הללו רכש לכל דבר. היא מחתימה אותם על חוזים ארוכי טווח ועל סכומים לא מבוטלים. אם אין להם מקום העונה היא משאילה כדי להחזיר.
הבעיה היא שהרצון לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה מתנגש עם המציאות. בעלי קבוצות לא ששים היום לשאול שחקן בלי אופציית רכישה. רק לפני שבועיים הודה בעלי מכבי נתניה אייל סגל, כי בדיעבד לא היה מחתים אשתקד את דן גלזר. סגל טוען כי למד את הלקח: הוא לא יצרף עוד שחקנים ללא אופציית רכישה. מה בדיוק יוצא לך מזה אם שחקן, טוב ככל שיהיה, חוזר לקבוצת האם שלו בסוף העונה?
כך יוצא שגם השחקנים עצמם מתוסכלים. רוסלן ברסקי נתן עונה גדולה בהפועל חיפה וחזר לסגל בלי להאמין שיראה יותר מדי דקות. סביר להניח שיונתן כהן היה שמח, לפני שהמציאות שלו השתנתה, להיות מושאל באוגוסט שוב לבני יהודה מאשר להיאבק על חולצת ההרכב הצפוף של איביץ'. גם גלזר כנראה ניחש בעבר שבמכבי נתניה הוא יראה 90 דקות בכל משחק ובמכבי תל אביב ייאבק על פירורים. רצו הגורל, השפיות, איביץ' והפייר-פליי, וכל השלושה הפכו לחלק בלתי נפרד מהמכונה המשומנת. כל זה, לפני שהזכרנו את דור פרץ, שרק לפני שנתיים החל להראות ניצוצות ראשונים של שחקן גדול בהפועל חיפה, בדיוק אותה קבוצה שבה חוזז מתחיל עכשיו לפרוץ.
אף אחד לא יודע מה יהיה עם חוזז בעתיד. יכול להיות שינסה לשרוד בליגת העל, לעבור לקבוצה בינונית באירופה או שישגשג במערכת של גולדהאר. דבר אחד ברור היום: במערכת הנוכחית בקרית שלום הוא יקבל בקיץ סיכוי שווה, עובדה שעד השנים האחרונות הייתה מאוד לא טריוויאלית במכבי תל אביב.
את השלושער הקודם בקריירה הצעירה שלו כבש חוזז בליגה הלאומית. זה קרה בעונת 2015/16 ב-2:4 במדי בית"ר תל אביב רמלה מול הפועל ירושלים. על הקווים הדריך את חוזז אחד, עמיר תורג'מן. באופן סמלי, השלושער אתמול היה זה שסימן, ככל הנראה, את דרכו של המאמן החוצה מסכנין.
תורג'מן, שראה את חוזז עושה צעדים ראשונים בנוער של מכבי תל אביב, נחל הצלחה בבית"ר תל אביב רמלה, "קבוצת הבת" של הצהובים. הוא סומן בעיני רבים כמאמן העתיד של המועדון. כן, עוד לפני שהמושג הפך לפרודיה על אופיר חיים והאחים ניסנוב, הוא היה תפור, וברצינות מרבית, על תורג'מן ומכבי תל אביב.
המציאות טפחה על פניו. לא סתם טפחה, היא נתנה לו סטירה מצלצלת. תורג'מן קיבל שני צ'אנסים בקבוצות מליגת העל. לשתיהן הוא הגיע כמחליף, בשתיהן הוא לא ממש זכה להשלים את המשימה. ממאמן העתיד הנוצץ נשאר הווה שבור, שמאיים להפוך את תורג'מן לעוד איש מקצוע מזדמן הנע בין קבוצות נוער לליגה הלאומית. באופן אירוני, "נשיקת המוות" של מכבי תל אביב חלה עליו דווקא בגזרת האימון. מהרגע שתורג'מן עזב את המערכת, הוא מתקשה למצוא את מקומו בליגת העל. נותר רק לקוות עבורו שאם יעזוב את סכנין, יקבל במהרה עוד הזדמנות והפעם יצליח לנצל אותה.
התיקו של מכבי חיפה מול הפועל רעננה היה מאכזב. המצבים היו שם, אבל הכדורים מיאנו להיכנס, גם בזכות תצוגת שוערות נפלאה של אסף צור. אחרי ארבעה ניצחונות רצופים, מרקו בלבול מצא את עצמו מנפק הסברים מדוע השחקנים שלו לא הצליחו לנצח יריבה נחותה בבית. וזה, מבלבל ככל שיהיה, הדבר הכי טוב שיכול לקרות למכבי חיפה בשלב הזה של העונה.
מכבי חיפה היא קבוצה שנדלקת מהר. כמו כל מועדון גדול, ניצחונות יוצרים ציפיות. התיקו הביתי שם הכול בפרופורציות. הירוקים אולי בדרך הנכונה, אבל הם עדיין צריכים חיזוק. הם צריכים מי שיידע לשים את הכדור ברשת, את האיש שייתן את הפס שפורץ בונקרים, את זה שיחתוך מהאגף. צריך לזכור, רעננה הגיעה אתמול עם מחשבה הגנתית מובהקת. מכבי חיפה של השנים האחרונות כבר לא רגילה למערכים הגנתיים מובהקים, יריבות פחות נוטות להסתגר אצלן בבית, ולראיה העובדה ששלושה מארבעת הניצחונות של בלבול הגיעו בחוץ. באו קורצקי וצור, שמו אוטובוס ברחבה, ולבלבול לא היה אף נהג מקצועי שיסיע אותו משם.
רצף הניצחונות אולי נקטע, אבל לא התחושה שמכבי חיפה בדרך הנכונה. מה שהיא כן צריכה זה חיזוק ראוי עוד לפני שיסתיים החלון (כנראה שעם הצמד אתמול נסגר הסיפור של חנן ממן) ותגבור משמעותי במיוחד החל מיוני. עם מחשבה צלולה ושפויה, ובעיקר עם הידיעה שלמרות קו העלייה הצורך בתוספת כוח בלתי נמנע, אולי נראה בכפר גלים דברים יפים כבר בעונה הבאה.
ובהשראת הגולש יוני סעדון שעלה על הביזאר: מי היה הספונסר של מכבי חיפה אתמול? עזרו לנו להחליט מהתמונות.
כמה הגיגים לסיום
- מתבקש בבוקר כזה לדבר על ממן, אבל הוא היה, מרצון או שלא, חלק מהבלגן שהביא את הפועל באר שבע עד הלום. אורן ביטון חזר לפעילות רק בסוף דצמבר, אחרי החלמה מפציעה ארוכה. אין לו חלק בקריסה של הקבוצה העונה וטוב שכך. לא שעם ביטון באר שבע הייתה מצליחה משמעותית יותר, הוא פשוט לא הספיק "להישרף" במאבקי הכוחות שיש בקבוצה. יצוין לזכות האלופה שהיא מלכתחילה חשבה שלביטון יש יתרון בעמדה וההחתמה של שיימן וההישארות של קורהוט היו מהלכים של לית ברירה, ועדיין - ביטון חוזר לבאר שבע אחרי המבול ואחרי משבר שאין לו מניות שליליות בו. המשחק המצוין שלו במושבה הוא נקודת אור בוהקת בעונה עגומה עבור אלונה ברקת.
- בטווח הארוך, אף קבוצה לא מצליחה לנצח בלי הקהל שלה. בבני יהודה מתרחש היום תהליך מסוכן שבו האוהדים הפנו עורף לקבוצה. הזהובים לא מצליחים לכבוש, שלא לומר לנצח, וזה הרבה מעבר לירדן שועה. המחאות והשלטים מחלחלים היטב לשחקנים שעל המגרש. מברק אברמוב אנחנו לא מצפים שישנה משהו, ובמציאות הקיימת מחכה ליוסי אבוקסיס אתגר בעייתי: הוא צריך לשחות בתקופה הזאת נגד זרמים חזקים מאוד. המרחק בין המקום השני, בו נמצאים הזהובים, למקום השביעי עומד על 3 נקודות. הרוחות כרגע נושבות בכיוון הפלייאוף התחתון, וזה משהו שבני יהודה לא יכולה להרשות לעצמה. לא אחרי חצי ראשון כל כך יפה של העונה.
- הכנות והצניעות של מוראד מגמאדוב הן מצרך נדיר בליגת העל. מגמאדוב יודע ומבין שלא הוא צריך לעמוד על הקווים במכבי פתח תקווה, שבמצב כל כך עדין זה חייב להיות מישהו אחר. ההודאה שלו בסיום משחק ההפסד להפועל באר שבע בכך שהקבוצה צריכה מאמן מנוסה היא עדות לאופי שלו ולהיותו אישיות שכל מועדון צריך. 24 שנים משרת מגמאדוב את המערכת של מכבי פתח תקווה. אם אני אבי לוזון, אחרי הריאיון הזה אני מחתים אותו מידית לעוד 24 שנים.
- חוב קטן מהגביע. גיא מלמד היה אחד מגורמי ההשראה לפינת "הצבוע של השבוע" שקמה במדור זה לפני כחודשיים. מלמד הבקיע מוקדם יותר העונה את שער הניצחון של מכבי נתניה על הפועל באר שבע ולא חגג, מה שהוביל לתהייה "מה היה קורה לו בעט את הפנדל האחרון בגביע?"
ובכן, לפעמים המציאות מתיישרת עם התיאוריות, ואת התשובה לשאלה ההיפותטית הזאת קיבלנו ביום שלישי. הפעם מלמד שכח כל מה שלימדו אותו בבית הספר לנימוסים מזויפים, פשט חולצה ורץ אחוז אמוק לקהל הנתנייתי. כנראה שכשהמעמד קובע, האמת היא זאת שבוקעת מהגרון.
