בווידאו: המעודדות של נבחרת צפון קוריאה באולימפיאדת החורף
המצלמה יורדת עם שחקני מכבי תל אביב לחדרי ההלבשה ביד אליהו. גברים חסונים במרכז התמונה, גיבורי הערב, גברתנים כישרוניים, ספורטאי על (או משהו), עושים את מה שבאו לעשות: לככב, להיאבק, להילחם על הניצחון, להרוויח מיליונים, להיות הכי טובים שהם יכולים, לשאוף לשיא. לפתע המצלמה מזהה לידן כמה נערות בחצאיות קצרצרות, מאופרות באופן מוגזם, מחויכות בגסות, רצות לכיוון אחר - המעודדות. לרגע זה נראה כמו סצינה מ"מד מן", מעולם ישן ורחוק. לא משהו מוגזם מדי, קיצוני מדי, אלים מדי, אלא פשוט הוויה, מציאותית אך מופרכת, שמתקבלת כמובנת מאליה: גברים שותים וויסקי ומעשנים סיגריות במשרד עם מזכירה כנועה שמגישה קפה, גברים ספורטאים ולידן כשעשוע כמה רקדניות שמפזזות בלבוש חושפני. עוד כמה שנים נצפה בזה, ולא נאמין שזה קרה.
עוד בנושא:
תיקול אכזרי: האלימות נגד נשים בליגת הפוטבול שוברת שיאים
האם להיות בך מאוהב? יובל זוסמן כבר מתחיל לרגש את אוהדי מכבי תל אביב
תיפול, תרמה, תנצח: הפנדל של סטרלינג הוא רגע מזוקק של כדורגל
השבוע חשף "יהאו" שורה של וידויים של מעודדות ב-NBA, שמספרות על מציאות אומללה, סקסיסטית, נצלנית ומשפילה. סיפורים של מי שמכונות "רקדניות", שאמורות לחייך כל הזמן ולהפיץ שמחה ואופטימיות כרקע להצגה האמיתית, אך למעשה מושפלות על ידי המועדונים, שבעליהן מגלגלים מיליארדים בזמן שהם משלמים להן גרושים. מעודדות שמספרות על משטר הרזיה קיצוני, איומים שיפוטרו אם לא יורידו תוך שבוע 3 ק"ג, ורקדניות שעולות למגרש מיובשות ומורעבות רק כדי שיוכלו להידחק לחצאית שהוקצתה להן. מעודדות שמספרות שנדרש מהן לשלם על התלבושות, האיפור והתסרוקות, ולנוכח העובדה שהן מקבלות שכר מינימום, מרוויחות למעשה בין שלושה לארבעה דולרים לשעה. מעודדות שמכנים אותן בשפה מכובסת "מעודדות", ולא במהותן האמיתית, הפרימיטיבית.
כמה מהן סיפרו על דיאטות קפדניות, שקילות לפני כל אימון, בדיקות של אחוזי שומן, בחוויה שיצרה אצל רבות הפרעות אכילה ושימוש בחומרים משלשלים כדי לעמוד בתקן, כדי שחס וחלילה האוהד השמנמן ביציע או בסלון לא יזהה כפלי שומן אצל הרקדנית. אחרות מספרות על איך הובהר להן שזו "חצי משרה, עם מחויבות של משרה מלאה", איך נכפה עליהן לקנות מוצרי איפור וטיפוח ולדאוג לתסרוקת על חשבונן (בנות עם שיער קצר מדי חייבות לשלם על תוספות מכספן), ובסופו של דבר להרוויח בערב בין 50 ל-70 דולר, כשהמחיר הממוצע של כרטיס בודד למשחק NBA הוא 78 דולר. בבסיס עומדת "שטיפת המוח" שהן עוברות: מוסבר להן שוב ושוב שהן בעצם בטופ של הענף, שיש אלפי בנות שהיו מתות להתחלף איתן, שלמעשה הן בנות מזל שהגיעו עד כאן.
מעודדות ב-NFL מספרות על השפלות והטרדות מיניות שהן חוות באופן קבוע, כשלפעמים נדרש מהן ללוות אוהדים ביציע, או "לבלות" בטיילגייט מחוץ לאצטדיון, עם האוהדים שמשתכרים במגרשי החנייה לפני המשחק, ולהבליג על קריאות אלימות והצעות מגונות בזמן שהן מניפות את הפונפונים. כל תגובה לא הולמת, כמובן, גוררת קנסות ופיטורים, כי בכל זאת, יש להן תפקיד ייצוגי. מיותר לציין שבכל חגיגות טאצ'דאון, בכל עימות או התכנסות, בכל פעם שמוצמד מיקרופון לאזור הספסלים - נשמעות מילים גסות וביטויים אלימים מהשחקנים כדבר שבשגרה. לכאורה גם להם תפקיד ייצוגי, אך עם זאת, כנראה שלא צריך להתקטנן.
ספר החוקים והתקנות שלהן הוא אפליה מגדרית אחת גדולה, שבו מובהר להן רשמית: מה שלגברים מותר, להן אסור. כך, למשל, למעודדות של ניו אורלינס אסור ליצור קשר עם השחקנים בקבוצה (לא אישי, ולא אונליין), בזמן שלשחקנים אין מגבלה כזאת. המעודדות גם חייבות לחסום שחקנים שמבקשים לעקוב אחריהן ברשתות החברתיות, כך שנדרש מהן להפוך את החשבון מציבורי לפרטי. בליגה יש כ-2,000 שחקנים, והן חייבות למצוא דרך שאף אחד מהם לא יעקוב אחריהן. מיותר לציין שאין מגבלה כזאת על השחקנים, חלילה לא להקשות עליהם. נאסר עליהן לאכול באותן מסעדות עם השחקנים, ואם מעודדת נכנסת למסעדה ומזהה שם שחקן, עליה לעזוב את המקום מיד. כל הבסיס לתקנות האלה מעוות בבסיסו: הן נועדו כדי להגן על הבנות מהבנים (חסרי שליטה שכאלה, תבינו אותם, הם מלאים בטסטוסטרון. boys will be boys).
הסיפורים האלה צצים אחת לתקופה, כבר לא מפתיעים אף אחד, ייתכן שאף מקוממים רבים, כי בכל זאת, הן בחרו במקצוע, הגיע הזמן שייקחו אחריות. אבל כמובן שהדברים קורים במציאות הסקסיסטית של עולם הספורט, שבו, למשל, שחקני אטלנטה יונייטד חגגו השבוע את הזכייה באליפות - ולקחו את גביע ה-MLS למועדון חשפנות, שם בחורה בחוטיני נענעה את הישבן מעל הגביע, לקול שמחת הבנים הצוהלים את ניצחונם הכפול. או, למשל, כשמירי נבו מגישה את "חדשות הספורט" עם מחשוף צנוע, ואילדיס יושב לידה בחליפה מכובדת (כבר מובן מאליו); ואז בימי שני וחמישי המצלמה משוטטת באולפן ושלושת הגברים הדעתנים מתווכחים ביניהם, ולא פעם האישה מדווחת על זוטות שבשולי החדשות, לא פעם ברגליים חשופות. או, למשל, כשמאמן כדורגל מנסה להמחיש משהו למראיינת, וכדי שהיא תבין כמה קשה לו, מה עובר עליו, הוא נאלץ להשתמש בעולם המונחים הקטן שלה - ומיד מדבר על איפור.
לכן זה לא מפליא שבענף הכי קרוב לשוויון - טניס - יש הכי הרבה מאבקים מגדריים, מלחמות מינים והתקוממויות. טניס הוא הענף שמייצר את הספורטאיות הכי עשירות בעולם (סרינה ושראפובה), וככל הנראה המפורסמות בעולם, ויותר מזה: טניס מייצר תחושה של שוויון נדיר, כי בטורנירים הגדולים המשחקים של הגברים והנשים משוחקים במקביל ומעורבבים זה בזה. לאחרונה, למרבה החוצפה, אף הושוו כספי הזכייה, כך שאין פלא שמדי פעם מופיע הגבר שמתלונן ותוהה איך זה יכול להיות, הרי גברים משחקים הרבה יותר, כשלמעשה הכוונה שלו היא שגברים הם המופע המרכזי, והנשים צדדי. בגלל זה השוויון בכספי הזכייה הוא הכרח (גם אם יש בו עוול מסוים) רק בשביל מראית העין, ובגלל זה, אגב, אירוע הספורט השוויוני ביותר (ולכן המהנה ביותר) בעולם הוא המשחקים האולימפיים, שם מדליה היא מדליה וכל גיבורה היא גיבור.