אקס לא מיתולוגי: מאורו איקרדי חוזר לראשונה לברצלונה

בווידאו: ביצועיו של איקרדי בקבוצת הנוער של ברצלונה

"גורל הוא לא עניין של מזל. הוא עניין של החלטה", טוען מאורו איקרדי. ואת ההחלטה החשובה בחייו הוא קיבל עוד לפני גיל 18, כאשר בחר לעזוב את לה מאסיה ולעבור לסמפדוריה, ששיחקה אז בליגה האיטלקית השניה. זה לא דבר של מה בכך, כי בברצלונה לא דחקו אותו החוצה. את הצעד עשה הארגנטינאי הצעיר בעצמו. זה היה מעשה חריג, אך הוא היה שלם לגמרי עם עצמו, ולא התחרט על כך מעולם.

זה היה חריג, כי במובן מסוים היה זה ויתור על חלום. כי לפני ההחלטה לעזוב את ברצלונה, היתה ההחלטה להצטרף אליה. גם זה לא היה טריוויאלי, כי קבוצות רבות מאוד עמדו בתור כדי לזכות בשירותיו, תרתי משמע. כאשר היה בן 15, הלך שמו של איקרדי לפניו בקרב הסקאוטים. אביו אפילו לא מסוגל לזכור את מספר המועדונים שניהלו איתו משא ומתן. ריאל מדריד, אתלטיקו מדריד, ארסנל, ליברפול ובאיירן מינכן הן חלק קטן מהרשימה. הוא היה, באמת ובתמים, הכישרון המבוקש ביותר בספרד בשכבת הגיל שלו.

עוד בנושא

הערב: ברצלונה - אינטר (22:00, ספורט 5)
מרסלו לעיתונאים: "אתם רוצים לעשות נזק לריאל מדריד מקנאה"
מוריניו: "מר בונוצ'י ומר קייליני יכולים להעביר שיעורים בהרווארד"

את יסודות הכדורגל למד איקרדי באיים הקנאריים. משפחתו היגרה לשם כאשר היה בן תשע לאור המשבר הכלכלי הקשה בארגנטינה, אביו קיבל ג'וב נחמד במסעדה, והילד החל להפציץ שערים ללא הכרה במדי וסינדריו הצנועה. לאס פלמאס וטנריפה היו תמיד המועדונים המובילים באיזור, עם האקדמיות המוצלחות ביותר, אבל איקרדי פשוט קירקס את כולם. בעונה מסוימת הוא הבקיע יותר מ-100 שערים. בגמר אחד מול לאס פלמאס, הוא כבש שביעיה. מאמן הנוער של וסינדריו, סוסו הרננדס, נזכר לימים: "מאורו היה פנומן ועשה מבצעים כמו רונאלדו הברזילאי מול קומפוסטלה. אימנתי המון שחקנים טובים במשך שני עשורים, אבל אף אחד אפילו לא מתקרב אליו. הוא ניצח משחקים לבדו, התגבר על מספר יריבים בו זמנית. הוא שילב עוצמה עם אלגנטיות, כמו תיירי הנרי".

אז כולם רצו אותו. כל הדלתות היו פתוחות. נציגי אתלטיקו העבירו אליו חולצות חתומות של קון אגוארו, וברצלונה שלחה דגלונים עם החתימה של ליאו מסי. אביו היה עסוק בפגישות עסקים, אבל הבן ידע תמיד מה הוא רוצה. הוא נולד ברוסאריו, אהד את ניואלס אולד בויז למרות שהאב שרוף על רוסאריו סנטרל, ואי אפשר היה להתעלם מהדמיון לפרעוש. אפילו קבוצת הילדים הראשונה שלו במולדת שיחקה בכחול-סגול. איקרדי השתוקק ללכת בעקבות מסי, וזה היה קל. כאשר חתם בלה מאסיה ב-2008, הגדירו אותו הפרשנים, הן בקטלוניה והן בארגנטינה, כסמואל אטו החדש.

איקרדי לא ביזבז זמן. כאשר הגיע לברצלונה, הוא הלך לפגוש את האליל, והכוכב הזמין אותו לארוחה. בחודשים ההם, הם סעדו ביחד בתדירות גבוהה והחליפו חוויות. הנער פגש בהזדמנויות אלה את צ'אבי ואת קרלס פויול. הוא הרגיש שייך. באקדמיה נתנו לו כבוד גדול, והוא המשיך לקרוע רשתות. הוא היה מלך השערים של בארסה בקבוצת הגיל שלו. העתיד נראה מבטיח מאוד, אבל השנה היתה 2008, ופפ גווארדיולה בדיוק החל את המהפכה הגדולה.

המהפכה הזו כללה, בין היתר, ויתור הדרגתי על חלוץ מרכזי קלאסי. איקרדי ראה כיצד אטו הועזב למרות תרומתו העצומה למועדון. זלאטן איברהימוביץ' הגיע במקומו בניסוי מלאכותי מוזר של המאמן, אשר נחל פיאסקו מהדהד. לאחר מכן, עברה ברצלונה לשחק עם תשע מדומה, וההוראות ליישם את השיטה עברו לכל המחלקות באקדמיה ב-2010. זו היתה התורה החדשה. וכך התברר לפתע כי איקרדי לא מתאים עוד למציאות החדשה. על אף שהפגין יכולת טובה כחלוץ רחבה, הוא לא השתלב במערך החדש וסופסל. ראפיניה נמוך הקומה הועדף על פניו בחוד.

צעירים רבים היו ממשיכים להיאבק על מקומם ולנסות להוכיח את עצמם, אבל אופיו של איקרדי שונה בתכלית. חודשים ספורים במעמד החדש הספיקו לו. הוא התייעץ עם סוכנו, והוחלט כי הסגנון באיטליה יתאים לו הרבה יותר. אז הוא פשוט הלך, במסגרת השאלה מוזרה לחצי שנה עם אופציית רכישה תמורת 400 אלף יורו בלבד. אנשי סמפדוריה היו צריכים לגלות טמטום בקנה מידה היסטורי כדי לא לממש את האופציה הזו. אחרי עונה מלאה אחת בלבד בבוגרים, עם 10 כיבושים ב-2011/12 כולל צמד לרשתו של ג'יג'י בופון בניצחון חוץ על יובנטוס, הוא כבר היה בדרך לאינטר תמורת 6 מיליון יורו - וגם זה מחיר מצחיק.

בינתיים, היחסים עם מסי הידרדרו, ולא בגלל שהחלוץ עזב את קאמפ נואו. הפרשה המפורסמת במסגרתה "גנב" איקרדי את אישתו של מקסי לופס, חברו הטוב של הפרעוש, גרמה למשבר עמוק ביחסים, וריסקה את תדמיתו של הסקורר בארגנטינה באופן כללי. מה היה קורה לו היה נשאר בקטלוניה? הוא בוודאי לא היה מכיר את לופס ואת ואנדה, ואולי הסיפור עם הנבחרת - עגום מאוד עד כה - היה נראה אחרת לגמרי.

אלא שאיקרדי לא חושב במונחים כאלה. הוא לא חי בעבר, ולא מתחרט גם על כך שוויתר על האפשרות לייצג את נבחרת איטליה כאשר צ'זארה פראנדלי הבטיח לו מקום בהרכב במונדיאל 2014. הוא שלם עם מעשיו בכל החזיתות. לא אכפת לו אם אנשים מסוימים לא אוהבים אותו. הוא היה מוכן לצאת למלחמה אפילו מול האוהדים השרופים של אינטר בהיותו הקפטן הצעיר ביותר של המועדון מזה חצי מאה. הוא לא רואה אף אחד ממטר, וזה בא לידי ביטוי במיוחד על הדשא. הרוע הזה, במובן החיובי והשלילי של המילה בו זמנית, מאפשר לו להיות סקורר יעיל יותר. בעצם, אפשר לטעון כי מדובר במספר תשע הטהור הטוב ביותר בכדורגל העולמי כיום.

וכאשר מתבוננים על התקדמותו המקצועית, קל להכריז כי הבחירה לעבור לארץ המגף היתה נכונה ומשתלמת. אף אחד לא יודע בוודאות מה היה קורה לו בקטלוניה, אבל קחו לדוגמא את ראפיניה - האיש שהדיח אותו מההרכב בקבוצת הנוער. אחיו של טיאגו מבוגר מאיקרדי בשבוע, אבל בעוד הארגנטינאי הפך לכוכב על בסן סירו, הברזילאי עדיין נחשב לסוג של נער שמחכה להזדמנות אמיתית. באופן אירוני, הוא אפילו הגיע בהשאלה לאינטר בעונה שעברה, ושיחק סוף כל סוף בקביעות לצד חברו לשעבר.

יש גם דוגמאות עצובות הרבה יותר. כאשר נטש איקרדי את לה מאסיה, נותר באקדמיה רק ארגנטינאי אחד, והציפיות ממנו היו בשמיים. הוא יליד רוסאריו, גובהו 169 סנטימטרים, והוא משחק כקיצוני. ההשוואות למסי היו בלתי נמנעות, והפוטנציאל נחשב למזהיר. לא לחינם היו לו יותר הופעות בנבחרת ארגנטינה הצעירה בהשוואה לאיקרדי. איך קוראים לו? תודה ששאלתם - נא להכיר את מקסי רולון, ואם אתם לא אוהדים שרופים שמכירים את קבוצת המילואים של בארסה, סביר להניח שלא שמעתם עליו מעולם. כיום, בגיל 23, הוא מחפש קבוצה חדשה אחרי קדנציה כושלת בליגה השניה בצ'ילה. ברצלונה שיחררה אותו עוד בשלהי 2015.

האם גורלו של איקרדי היה דומה לרולון או לראפיניה לו לא היה אמיץ? האם היה הולך לאיבוד? או אולי היה מככב בכל זאת לצד מסי, במקום לואיס סוארס? זה לא משנה לו, כי הוא מאושר בחלקו, והעונה חשובה במיוחד עבורו, כי הוא הגיע סוף כל סוף לליגת האלופות. ועוד איך הגיע... שער שיוויון דרמטי בדרך לקאמבק מול טוטנהאם בבכורה, שער ניצחון יקר באיינדהובן במשחקו השני. וכעת, אחרי עוד שער ניצחון ענק בדרבי מול מילאן ביום ראשון, הוא חוזר לקאמפ נואו, למפגש פיקנטי מול האקסית.

למעשה, יהיה זה משחקו הראשון של איקרדי בבוגרים על אדמת ספרד בכלל. במסגרת הליגה האירופית הוא כבר ביקר באיסלנד, באוקראינה, בסקוטלנד, בגרמניה, בצ'כיה, באנגליה, ואפילו בישראל כאשר השלים 90 דקות בהפסד בבאר שבע לפני שנתיים. בספרד, המדינה בה גדל, זו תהיה הפעם הראשונה. זה אתגר מכונן, וסביר להניח שאיקרדי היה שמח מאוד לפגוש את האליל שהפך ליריב על הדשא - כי ככל שהמשימה קשה יותר, כך המוטיבציה שלו גבוהה יותר.

אבל הנה לכם צחוק הגורל. מסי נפצע בידו בעיתוי אומלל, ויחמיץ לא רק את קלאסיקו. הוא ייעדר גם משני המפגשים מול הבחור איתו סעד בהנאה לפני עשור. לכן יהיה הערב רק יליד רוסאריו אחד על הדשא בקאמפ נואו. הבמה כולה של איקרדי, ואם יכניע את הקטלאנים הוא יעלה עוד יותר את הסיכויים להגיע בעתיד לריאל מדריד. הוא הרי בדיוק השחקן שחסר כיום בסנטיאגו ברנבאו, והמהלך הזה יתאים כמו כפפה ליד לאופיו. בינתיים, הוא בשחור-כחול, ולעורף הפגיע של הבלאוגרנה יש סיבה טובה מאוד לדאגה.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק