26 ימים בלבד חלפו מהרגע בו פרנצ'סקו טוטי כבש שער ליגה במדי רומא, זו העונה ה-23 ברציפות ועד שקם לו יורש. טוב, יורש בעיני עצמו ועוד כמה לפחות. בתחילת החודש, אחרי שמאורו איקרדי, שהיה מבוקש במקומות שונים לכל אורך הפגרה, חתם על הארכת החוזה שלו באינטר עד 2021, בת הזוג/סוכנת/אקסית של מקסי לופס, וונדה נארה המפורסמת, הודיעה: "כשאישה מכניסה רעיון לראש שלה, הוא מתבצע. מאורו תמיד רצה להישאר באינטר והוא רוצה שהקריירה שלו במועדון תהיה כמו זו של טוטי ברומא". אז אמרה.
בקושי חלף שבוע וחצי מרגע החתימה, והקריירה של איקרדי במדי הנראזורי קיבלה תפנית שלילית קיצונית, שלא ברור כרגע אם ואיך אפשר להתגבר עליה ושיכולה להוות לקח חשוב מאוד לכל שחקן, במסגרת המשולש הקריטי של כדורגלן-מועדון-אוהדים. די אם נאמר שביום רביעי הקרוב, אינטר תארח את טורינו בסן סירו, ל"וונדה דרבי" בין איקרדי למקסי ולראשונה מאז התפוצצות הסיפור לפני כמה שנים, הוא בכלל לא יהיה הדבר הכי חשוב במשחק בו השניים הללו נפגשים. עד כדי כך גדול הבלגן סביב מי שהיה אמור בשלב זה להיות אחד השחקנים המובילים בסרייה A ובנבחרת ארגנטינה, וכרגע מוצא את עצמו על תקן המנודה.
עוד בנושא:
הכל על ה"וונדה דרבי" ומשולש איקרדי-וונדה-מקסי
מאורו איקרדי ימשיך לענוד את סרט הקפטן באינטר: "מתנצל על כל מה שקרה"
אשתו של איקרדי: "למאורו יש הרבה הצעות, אינטר לא מוכנה להקשיב
המאפיה הציעה לשבור את רגליו של איקרדי, אוהדי אינטר במתקפה נגד הקפטן
אתה תהיה טוטי, או שלא
איקרדי רק בן 23, אבל כבר עבר כל כך הרבה, בחיים ובקריירה. הוא הגיע לנוער של ברצלונה בגיל 15 והמשיך משם לסמפדוריה, אשר במדיה הפך לכוכב צעיר וגם הכיר את מקסי, בן ארצו, שגונן עליו לאחר המעבר לאיטליה ואת אשתו של מקסי באותם ימים, וונדה, דוגמנית העירום הארגנטינאית. כיוון שהסיפור הזה כבר נכתב וסופר אי אילו פעמים, נדלג ברשותכם על החלק בו איקרדי ו-וונדה הפכו לזוג בערך שעה אחרי שהיא התגרשה ועל החלק בו השחקן הצעיר החל לפרסם תמונות של הילדים של מקסי, כשהם לובשים חולצות של איקרדי ועוד כל מיני דברים שעדיף לא לעשות לאקס. נדלג, ונקפוץ לשערורייה הנוכחית.
אינטר שמה על איקרדי 6.5 מיליון יורו בקיץ 2013, מחיר מציאה עבור חצי כרטיס. שנה חלפה והיא העבירה סכום זהה לסמפדוריה והשלימה את הרכישה המלאה. בעונה הראשונה, החלוץ הצעיר עוד גמגם והסתגל, אבל בעונה הבאה הוא כבר הפך לכוכב וסיים בשוויון במקום הראשון בטבלת מלך השערים, עם 22 כיבושים. אשתקד הוסיף עוד 16 שערי ליגה והעונה פתח עם שישה כיבושים בחמישה משחקים בסרייה A, כולל קונצרט של שער ובישול ב-1:2 הענק על יובנטוס. אחרי אותו משחק, ב-ESPN הציבו את איקרדי במקום הראשון במד הכוח שלהם לשחקנים ברחבי אירופה: "הוא שווה בדיוק כמו היגואין", טען חברו לנראזורי לשעבר ובן ארצו, דייגו מיליטו.
אחר כך הגיעה אותה הארכת חוזה והכול נראה בכיוון הנכון ואז, באמצע החודש הנוכחי, יצאה האוטוביוגרפיה של איקרדי: "תמיד מלפנים - ההיסטוריה הסודית שלי", רק 18.90 יורו אם בא לכם. באחד הקטעים בספר, נזכר החלוץ בהפסד 3:1 של קבוצתו בחוץ מול ססואולו ב-1 בפברואר 2015, וכך הוא סיפר: "נכנסתי במחצית שהנייה וכבשתי את השער היחיד שלנו. כעסתי, כי שיחקתי מעט כל כך והפסדנו. האוהדים צעקו שנבוא אליהם ורק אני, יחד עם פרדי גווארין, היינו אמיצים מספיק כדי להגיע. התקרבתי וחטפתי קללות איומות. ליד הגדר היה ילד, שביקש את החולצה שלי. הורדתי אותה, ואת המכנסיים, ונתתי לו כמתנה. הילד היה בעננים ואני הייתי מרוצה. פתאום, ראש האולטראס קפץ על הילד, לקח לו את החולצה וזרק לי אותה בחזרה. התעצבנתי וקראתי לו 'חתיכת חרא'. אמרתי לו שהוא מתנהג בשחצנות ליד שאר האוהדים, על חשבון הילד. בחדר ההלבשה, החברים קראו לי גיבור, כי אף אחד, אף פעם, לא התייצב ככה מול מנהיגי האוהדים".
על הנייר, סיפור יפה. אלא שכנראה שהוא אכן קרה רק על הנייר. מנהיגי האולטראס, ה"קורבה נורד", טענו שלא היו דברים מעולם ומיהרו לגבות את הטענות שלהם עם סרטונים מאותו משחק, שמראים שאיקרדי באמת ניגש ליציע ומתעמת עם כמה אוהדים, אבל אין בהם כל זכר לילד או לחולצה שנזרקה והוחזרה: "אם אתה יוצא נגד האוהדים שלך, כדאי שתוודא קודם שיש לך כמה עדים שזוכרים את המקרה", כתב גבריאלה מרקוטי בבלוג שלו ב-ESPN.
אלא שזה אפילו לא מה שבאמת עצבן את הקומץ. בהמשך אותו סיפור בספר, איקרדי נזכר שבחדר ההלבשה, אחד מאנשי המועדון ניגש אליו והזהיר אותו פן יסתבך עם האולטראס ומישהו מהם יחכה לו מתחת לבית: "אני אפרק אותם אחד-אחד, תזכור מה אני אומר לך, ותעביר אליהם את המסר", הוא תיאר בספר את התגובה שלו, "הם אולי לא יודעים שגדלתי באחת השכונות הכי מסוכנות בדרום אמריקה, איפה שהורגים אנשים ברחובות. כמה הם? 50? 100? 200? אני אביא 100 פושעים מארגנטינה, שיהרגו אותם על המקום" (משפט מעניין, שכן בארגנטינה דווח כי דווקא מקסי קיבל פנייה מהמאפייה הסיציליאנית, שהציעה לשבור לאיקרדי את הרגליים ולגמור לו את הקריירה בגלל מה שעשה לו עם וונדה).
משם, הדברים כבר באמת התלקחו במהרה ותוך כמה ימים כל אינטר בערה. סגן הנשיא בהווה ואליל האוהדים במשך שנים, חאבייר סאנטי, נשלח לנסות להרגיע את הרוחות. מי שהיה קפטן הקבוצה בעצמו מיהר להודיע שהדברים של איקרדי "לא מקובלים" ושהקבוצה, לצערה, תיפעל בנושא כי "האוהדים הם החשובים ביותר ולא נקבל התנהגות כזו מצד עובד של המועדון", אולם אחרי פגישה בין הצדדים, בקבוצה הודיעו כי למרות דרישת האולטראס, איקרדי יישאר הקפטן.
לאותה פגישה צורפה גם סוג של התנצלות רשמית מצד איקרדי, אבל בחשבון האינסטגרם הפעיל עד מאוד שלו הוא תקף: "קורבה נורד יקר, אני מופתע ומאוכזב", כתב בפתיחת דבריו ובהמשך הסביר שהמשפט על הרוצחים מארגנטינה הגיע לאחר שהוא הוזהר מחוליגנים ("לא אנשים מהקורבה נורד, אלא חוליגנים"). במקום לנסות להשאיר את הפרשה מאחוריו, איקרדי רק עזר לסערה להימשך ובאינטר, שגם כך פתחה את העונה בצורה איומה, החלו למאוס בסיטואציה שנוצרה.
הדברים החמירו במשחק הביתי הבא, מול קליארי. האוהדים קיבלו את איקרדי עם שלט עליו נכתב: "אתה משתמש בילד כדי להצדיק את עצמך ולבייש אותנו. אתה לא גבר ולא הקפטן שלנו, אתה חתיכת חרא, ליצן שממציא שטויות כדי למכור ספרים. אתה שכיר חרב מלוכלך". איקרדי, כאילו כחלק מתסריט סרט האימה הזה, גם החמיץ פנדל בדרך להפסד ביתי מביך נוסף: "הגיהנום של אינטר, כאוס, הרס מוחלט", קראו כותרות העיתונים הבולטים בארץ המגף.
יממה אחרי המשחק, עוד שלט חיכה לאיקרדי, הפעם מחוץ לביתו: "אנחנו כאן... כשהחברים הארגנטינאים שלך יגיעו, תזהיר אותנו או תעשה את זה כמו פחדן?". היו גם דיווחים לפיהם המכונית של השחקן הותקפה על ידי כ-40 מחברי האולטראס, אולם וונדה מיהרה להבהיר: "זו טעות בתרגום. לא היה כלום".
בשלב זה, אחרי שהדיווח הלא נכון יצא, הבינו במהרה ראשי האוהדים שהם מאבדים את היתרון שיצרו לעצמם במאבק הזה ומתחילים להצטייר כאלימים, במקום בתור הקורבנות. הם הגיבו עם הודעה מטעמם: "הקפטן של אינטר צריך להיות סמל. מנוסה, כריזמטי, צנוע, אמין, חכם. כמו מאצולה, כמו ברגומי וסאנטי, בדיוק ההיפך מאיקרדי". גם כך הם לא רצו אותו כקפטן. הם אהבו אותו כשחקן, הוא כבש בצרורות והוביל את הקבוצה, אבל הסיפור שהוא סחב עמו, על אותו משולש אהבים, היה כתם מוסרי רציני. אחרי שהתגברו על זה, הם עוד צריכים לחטוף ממנו עלבונות כאלה? "מבחינתו, הסיפור של איקרדי במועדון הזה נגמר. הוא לא הקפטן שלנו, לא עכשיו ולא אף פעם", הצהירו ודובר הארגון ניסה להסביר עוד קצת את הדברים ושפך אור על המצב הבעייתי שנוצר בכדורגל המודרני, בין שחקנים לאוהדים: "אתה לא יכול להעליב אותנו רק כי אתה בועט טוב בכדור. אנחנו הופכים לבני ערובה של מיליונרים צעירים ומפונקים".
וונדה לא התרגשה והודיעה שמאורו יישאר בקבוצה, יישאר הקפטן ושרוב האוהדים מאוד אוהבים אותו, אבל מסביב הרוחות סערו. המאמן פרנק דה בור, שבעצמו נמצא עם רגל מחוץ למועדון אחרי שורת תוצאות איומות, כולל אותו הפסד ביתי חד צדדי מול הפועל באר שבע, לא היסס להודות ש"המצב הזה לא טוב לשחקנים, לאוהדים או למועדון. זו הסחת דעת. יש למאורו אחריות כקפטן והוא צריך להבין מה הוא עשה וללמוד לקח". דה בור החליף עם פתיחת העונה את רוברטו מאנצ'יני, שהיה זה שהציב את איקרדי מלכתחילה בלב הסערה, לאחר שמינה אותו לקפטן בניגוד לדעת הקהל: "איקרדי אשם במצב, לא דה בור", תקף מאמן נבחרת איטליה, ג'מפיירו ונטורה.
מאנצ'יני ניסה תחילה לטפח את איקרדי, אחר כך התעמת איתו ולבסוף, איים להתפטר לאחר שהמכירה של איקרדי נראתה בלתי נמנעת. בסוף הוא הלך הביתה בגלל השפלות בהכנה נגד באיירן מינכן (4:1) ובעיקר טוטנהאם (6:1) וכעת, הדיווחים על מכירה של איקרדי, לאור המצב שנוצר, שוב משתוללים והפרידה נראית בלתי נמנעת. כשהארגנטינאי חתם לאחרונה על החוזה, סעיף השחרור שלו נקבע על 110 מיליון יורו, לא פחות. אלא שנראה שנאפולי, אם תילחץ, תקבל אותו כבר בינואר תמורת כחצי מחיר. גם ארסנל ופריס סן ז'רמן התעניינו ולמרות ההכחשות של וונדה, לפיהן "יש הצעות, אבל אינטר לא רוצה לשמוע", אם הקרע לא יתחיל להירגע והתוצאות לא יתחילו להשתפר במשחקים הבאים, קשה להאמין שאינטר, למרות הפוטנציאל האדיר של איקרדי, תרצה להמשיך בקרקס הזה, שלא מאפשר לשחקנים האחרים לתפקד כמו שצריך. מול קליארי למשל, הם פשוט היו קפואים לחלוטין. מיצ'י בטשוואי, שהגיע בקיץ לצ'לסי ולא השתלב, כבר הוזכר כמחליף אפשרי.
כרגע, כל אחד באיטליה, ובעולם הכדורגל בערך, מביע את דעתו על המצב. אגדת העבר של אינטר, סנדרו מאצולה, דרש תחילה למכור את השחקן ולאחר מכן התרכך מעט, אך אמר: "איך דברים כאלה יכולים לקרות ב-2016? אני כתבתי ארבעה ספרים וכשהייתי שחקן, תמיד הבאתי עותק מוקדם לממועדון, לפני שפרסמתי את הדברים". וזו באמת סוגיה מעניינת. ריצ'רד הול, מ"פוטבול איטליה", כתב: "אפשר היה לכבות את השריפה הזו הרבה לפני שהחלה. לפעמים נדמה שדברים כאלה יכולים לקרות רק באינטר, אבל אפילו עבור הנראזורי זה מצב קיצון. איך יכול להיות שאף אחד במועדון לא ידע על התכנים של הספר מראש?". העיתונאי פאולו פונטנסי, האיש שהציע לאיקרדי להוציא את הספר ועזר לו לכתוב אותו, סיפר: "אף אחד מאינטר לא ביקש ממני עותק מוקדם ואולי זו הייתה הטעות של המועדון. לא הרשו לי אפילו לגשת אליהם ולשאול אם הסיפור הזה בסדר ואם מותר לספר אותו. אני חושב שהדברים גם הובנו לא נכון".
ויש גם את נושא הנבחרת. המונדיאל מתקרב וארגנטינה בצרות במוקדמות, אבל למרות הכול ולמרות שמסי פרש לרגע וגם היה פצוע במשחקים האחרונים, איקרדי שוב לא זומן. יש לו רק הופעה אחת במדים הלאומיים (הפסד 3:2 לאורוגוואי במוקדמות המונדיאל הקודם) וגם במולדת לא מתים עליו. מראדונה כינה אותו "בוגד", בגלל סיפורי וונדה וזכה לתגובה חריפה ("הוא לא מהווה דוגמה לאף אחד"), שגם קיבלה תמיכה מדה בור, אבל הבעיה הרצינית יותר מסתמנת כרגע מול האיש שבאמת קובע כיום בנבחרת, מסי.
בחודש שעבר איקרדי עוד הביע את רצונו לשחק לצד הפרעוש במדי האלביסלסטה. "זה יהיה נהדר, הוא השחקן הטוב בעולם". כשמסי חזר מה"פרישה", איקרדי אפילו צייץ תמונה משותפת של השניים, מלווה במסר תמיכה. אולם כאמור, כמו סאבלה וטאטה מרטינו, שגם עמו הוא נקלע לעימות תקשורתי בעבר, גם אדרגדו באוסה, המאמן הנוכחי, דילג עליו. "אם ארצה, אזמן אותו", הסביר באוסה וטען שהוא מעדיף את גונסאלו היגואין (הגיוני) ואת לוקאס פראטו מאתלטיקו מיניירו הברזילאית (קצת פחות הגיוני) על פני היהלום מאינטר. בטלוויזיה הארגנטינאית לעומת זאת, מיהרו להסביר שההחלטה הייתה בכלל של מסי, ששיחק עם מקסי לופס בברצלונה לפני קצת יותר מעשור ולא מוכן לסלוח על הבגידה בחברו.
"האם הייתי סולח לעצמי אם הייתי בצד השני? תלוי בסיטואציה", הודה איקרדי בראיון שהעניק בארגנטינה, "אף אחד לא יודע מה באמת קרה ביני ובין וונדה, אבל לא בגדתי ולא כלום. אנשים סתם ממציאים סיפורים על חשבוני". כמה אירוני.