תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 60:22.
סיימה את העונה: מקום 14 במערב, 29 בליגה.
פציעות בתזמון רע תמיד היו העקב אכילס של הרכז הנפלא של הגריזליס, מייק קונלי. אז 12 משחקים מפתיחת העונה שלו הוא נחבל, למרבה הצער גמר את העונה, וחלומות הפלייאוף של ממפיס פינו את מקומם לדוחות סקאוטינג לקראת דראפט 2018. 11 הפסדים רצופים רק עזרו לכולם בתיאום הציפיות. אם לא די בכך, בעיצומו של הרצף פוטר המאמן דייויד פיזדייל, בשל סכסוך מתמשך עם מארק גאסול. תחתיו קודם ג'יי בי ביקרסטאף, שלא עשה הרבה כדי להצדיק את האמון, חוץ מלאפשר את הטנקינג.
בזמן שגאסול נתן עונה חסרת מוטיבציה בעליל, תוך שהוא מפגין בפומבי את תסכולו, היה זה טייריק אוונס שתפס פיקוד על ההתקפה עם עונה נהדרת. בהתאם לסיטואציה שנוצרה, הדבר הכי טוב שכריס וואלאס - הג'נרל מנג'ר האלמוני, ועם זאת ותיק של הקבוצה - יכול היה לעשות, היה להעביר את אוונס בטרייד לכל המרבה במחיר, ובכך להשיג נכס נוסף לעתיד, תוך החלשת הקבוצה בהווה לקראת הדראפט.
בממפיס כנראה היו גאים מכדי לקחת את קורסי המבוא לטנקינג, כי אוונס נשאר, והמשיך לככב עד שהקבוצה נאלצה להמציא תירוץ להשבית אותו לקראת סוף העונה. צ'נדלר פארסונס הצליח לשחק 19.2 דקות ב-36 משחקים, ולא, הוא לא נראה כמו שחקן שמרוויח 23 מיליון דולר לעונה, למקרה שתהיתם. 19 הפסדים רצופים בין סוף ינואר למרץ, 60 הפסדים בסך הכל. וזהו.
עוד בנושא
עומרי כספי הוצג בממפיס, והצליח לשעשע את העיתונאים האמריקאיים
בעייתי או לגיטימי? הסיבות לכך שכספי שוב נעדר מסגל נבחרת ישראל
מה עשינו בפגרה
באו: עומרי כספי (שחקן חופשי, שוחרר מגולדן סטייט), ג'רן ג'קסון ג'וניור (רוקי, בחירה רביעית), קייל אנדרסון (שחקן חופשי מוגבל, מסן אנטוניו), שלווין מאק (שוחרר, מאורלנדו), גארט טמפל (טרייד, מסקרמנטו), ג'בון קרטר (רוקי, בחירה 32), יוטה וואטנובה (רוקי, חוזה דו צדדי) מארקל קרופורד (רוקי, חוזה לא מובטח למחנה האימונים), דורל מור (רוקי, חוזה לא מובטח למחנה האימונים), ברנדון גודווין (רוקי, חוזה לא מובטח למחנה האימונים).
עזבו: טייריק אוונס (שחקן חופשי, לאינדיאנה), ג'ארל מרטין (טרייד, לאורלנדו), בן מקלמור (טרייד, לסקרמנטו), קובי סימונס (שוחרר, לקליבלנד), מריו צ'למרס (שחקן חופשי, מחפש קבוצה), דיונטה דייויס (טרייד, לסקרמנטו), מייק הנרי (שוחרר, חתם בעירוני נהריה), אומרי ג'ונסון (שוחרר, מחפש קבוצה).
עומרי כספי הגיע כדי לעזור לממפיס להשתקם. הישראלי יקבל את המינימום לעונה אחת, ויעלה מהספסל בתקווה להזריק אנרגיה, קליעה מבחוץ (בהנחה שהעונה האחרונה הייתה היוצאת מהכלל) לצד כל שאר האספקטים שאיפשרו לו להישאר בליגה מספיק כדי לפתוח בה עונה עשירית. כספי נחתך מגולדן סטייט רגע לפני הפלייאוף, בצירוף מבאס במיוחד של נסיבות. בכך לא רק שנמנעה ממנו אליפות, אלא שהשיא הלא מחמיא שבו הוא מחזיק, בתור השחקן עם הכי הרבה משחקים ללא הופעה בפלייאוף (552) עדיין חי ובועט. ולא בטוח שהעונה הוא יעצר. נגיע לזה.
כשהגיע הדראפט, האלוורה של מכאובי הטנקינג, וואלאס שמח לראות שג'רן ג'קסון ג'וניור נשאר על הלוח כשהגיע התור של הגריזליס, וחטף את הביגמן ממישיגן סטייט בבחירה הרביעית. ג'קסון מראה ים של פוטנציאל בתור סופר-רול-פלייר, במיוחד בהגנה, ובממפיס מקווים שתפסו לעצמם מועמד לתואר שחקן ההגנה בבוא העת. הוא ינסה ללמוד מגאסול כל מה שהוא יכול. בתור התחלה מהספסל ככל הנראה, מאחורי ג'מייקל גרין.
טייריק לא נשאר, מי היה מאמין, ובחר באינדיאנה. כדי לסתום את החור בעמדות הכנף בממפיס סימנו את הפורוורד של הספרס, קייל אנדרסון, בתור שחקן חופשי מוגבל שאפשר לשלוף מקבוצתו הנוכחית. אנדרסון חתם על חוזה שמן, 37 מיליון דולר לארבע שנים, וסן אנטוניו אכן ויתרה על הזכות להשוות. אנדרסון בן ה-25 יקבל מקום בחמישייה וינסה להראות שהוא שווה את ההימור בזכות חכמת המשחק שלו, הגודל שלו לעמדות הפורוורד, והגיוון ההתקפי הייחודי שלו, בתור מי שהיה רכז כל חייו המקצועיים לפני שהגיע ל-NBA.
עוד במסגרת הניסיונות לעבות את הרוטציה בשחקני כדורסל שיש להם מקום בליגה, הקבוצה העבירה בטרייד את בן מקלמור ודיונטה דייויס לסקרמנטו בתמורה לגארט טמפל. טמפל יכול לשחק בעמדות 1-3 באופן סביר, ואולי יצדיק את החוזה שלו בממפיס אחרי עונות מבוזבזות משהו בבירת קליפורניה.
שלווין מאק יחליף את מריו צ'אלמרס בתור טייס המשנה בעמדת הרכז, במקרה שקונלי יפסיד עוד משחקים. דילן ברוקס נבחר בסיבוב השני ב-2017, ועשה מספיק בהרבה דקות (הוביל את כל הרוקיז בקטגוריה הזו, למעשה) כדי להיות חלק מהתכניות לעתיד הקרוב והרחוק. ויין סלדן ינסה להוכיח שהתגבר על פציעה מרגיזה שהטרידה אותו בעונה שעברה, ככל הנראה מעמדת הסקנד גארד בחמישייה. בגזרת המאמן, הקבוצה בחרה להמשיך עם ביקרסטאף, שהיה על תקן מאמן הזמני, בבחירה לא מעוררת השראה, בלשון המעטה.
אם העונה תתקדם רע, על הקבוצה להיות עם האצבע על הדופק, כדי לראות אם יש לה דרך להשפיע על בחירת הדראפט שלה העונה, שאמורה ללכת לבוסטון אם תיפול מחוץ לשמונה הראשונות (ארור תהיה, ג'ף גרין!). אם תהיה מחוץ לשמונה הראשונות, ממפיס תעביר לה בחירה אחרת בהמשך, וההגנות העתידיות ממשיכות לסבך את העסק. זו החלטה מורכבת, ואולי בממפיס ישמחו להוריד את הפלסטר הזה כבר השנה.
ציון לקיץ: 7. על פניו, קשה היה לבקש הרבה יותר מזה. החוזה המחריד של פארסונס, כמו גם הגיל, החוזה והמצב הגופני של שני הכוכבים, לא מאפשרים לממפיס לעשות יותר מדי רעש. ואולי התשובה הנכונה היא דווקא לפוצץ את העסק. ההבאה של אנדרסון אמורה להשתלם לקבוצה שמשוועת לשחקני כדורסל לגיטימיים, ונראה שג'קסון יוכל להשתלב ברוטציה כבר השנה. כספי יעזור לייצב ספסל שהיה לא ראוי ב-2017/18, וכמוהו גם טמפל ומאק. היו, ועדיין יש, אופציות טובות יותר מביקרסטאף.
מי מו
חמישייה: מייק קונלי, ויין סלדן, קייל אנדרסון, ג'מייקל גרין, מארק גאסול.
ספסל: ג'רן ג'קסון ג'וניור, דילן ברוקס, גארט טמפל, עומרי כספי, שלווין מאק, צ'נדלר פארסונס, מארשון ברוקס, אנדרו האריסון, איוון ראב, ג'בון קרטר, יוטה וואטנובה.
מאמן: ג'יי בי ביקרסטאף, עונה שניה בקבוצה ושלישית בסך הכל, מאזן 52:32.
הכוכב: טרם נמצאה הכתבה שתפריד את מייק קונלי ומארק גאסול, אז אנחנו לא מתכוונים לייצר את התקדים הזה. הרכז והביגמן שהפכו לצמד שמסמל את ימיו הטובים יותר של הארגון כבר לא בשיאם, בניגוד מוחלט לשכרם שממשיך לטפס. אבל מדובר בשני כוכבים אמיתיים שעדיין לא אמרו את המילה האחרונה.
השניים הוכיחו שהם יודעים איך לנצח יחד בעזרת הגנה חכמה, כימיה נהדרת בפיק אנד רול, וחלוקה אידאלית של תפקידים בהתקפה. קונלי מיצב את עצמו כסקורר שהגריזליס כל כך נואשים שיהיה, ואילו גאסול מתח את משחקו אל מעבר לקשת השלוש. הציוות המוצלח יהיה אפקטיבי יותר אם השניים ימצאו דרך להיות על המגרש בו זמנית - בחמש העונות האחרונות היו לא פחות מ-164 משחקים שבהם לפחות אחד מהם לא היה זמין לשחק.
האקס פקטור: ג'רן ג'קסון. JJJ מביא לפרקט שלל תכונות נפלאות שמתאימות כמו כפפה ליד של המשחק המודרני. החיסרון המרכזי שלו, על אף שיהיה אחד השחקנים הצעירים בליגה, הוא שאין לו אפסייד של כוכב מהסוג שנהוג להמר עליו גבוה בדראפט. מה שכן יש לפאוור פורוורד בצרורות הם אתלטיות, אינסטינקטים נפלאים בהגנה, קליעה מבחוץ (גם אם הזריקה משונה), והרבה מהדברים הקטנים שעושים קבוצות טובות למצוינות, וקבוצות מצוינות לאלופות.
המספר הנוסף: 97.3 פוזשנים למשחק. בניגוד לציטוט הקבוע של הקיץ, מכל מאמן אי פעם, על איך שהעונה הקבוצה שלו מתכוננת לרוץ יותר, בממפיס דווקא לא מנסים להשלות אף אחד. הקצב האיטי, שהיה שלישי מהסוף בעונה שחלפה, עבד לטובתם בעבר (הרחוק יותר מהעונה שעברה, כמובן), והם מודים שגם השנה הם ישמרו עליו. ובכלל - אין קורלציה מובהקת בין קצב משחק מהיר להצלחה. בליגה שהתרגלה לדהור בלי ברקסים, הגריזליס ינסו להוציא את הקבוצות מאזור הנוחות שלהן אפילו יותר. אם הם יצליחו, יהיה להם סיכוי להתחרות על מקום בפלייאוף.
ולכדור הבדולח
תחזית נועזת: ממפיס תקפוץ לפחות עשר מקומות בדירוג ההגנתי שלה. לפי האתר "באסקטבול-רפרנס" הגריזליס דורגו במקום ה-26 בלבד ביעילות הגנתית. השנה קונלי ישחק יותר (אמן), גאסול יתעורר משנתו, והחיזוקים מסביב יתנו לכוכבים עם מה לעבוד - ועל מה לשחק. הלחם והחמאה של הקבוצה הזו תמיד היה בהגנה, והם הוכיחו את עצמם עם יותר ממאמן אחד, כך שביקרסטאף לא אמור להפריע.
גזר הדין: בצורת הפלייאוף לא תישבר גם השנה עבור כספי, למרות שיש הרבה סיבות לאופטימיות זהירה. במערב יש יותר מדי כרישים, כך שהיסטוריית הפציעות של ממפיס, הגיל של גאסול, והחוזה של פארסונס ישאירו אותם בחוץ גם העונה. כשאתה מתחיל מרף של 22 ניצחונות, אפשר להראות שיפור משמעותי ומעודד גם בלי להגיע לפוסט-סיזן. 43:39, מקום עשירי במערב.