ההודעה הלקונית מטעם גולדן סטייט, או הציוץ של כריס היינס, הכתב המלווה אותה, לא חשפו את גודל הדרמה. אפשר להישאר ציניים לנוכח כל דבר, כמעט, זה עניין של בחירה. אבל כל מי שמעז להרגיש משהו כלפי המשחק, וכלפי עומרי, חש הבוקר את התסכול זורם לו בכל הגוף.
מה כבר לא נאמר על התקשורת הישראלית, החוטאת בחטא הפרובינציאליות בכל הזדמנות שיש לה. כבר שמעתם הכל, והכל נכון, אך הפעם נתמקד בכספי, השחקן הישראלי הראשון ב-NBA, שעמד לטעום פלייאוף לראשונה בקריירה. ננסה גם להבין למה ואיך השטיח הזה נמשך תחת רגליו בשנייה האחרונה.
הסיפור של כספי התחיל במשחק ה"נייקי הופ סאמיט" (Nike Hoop Summit) היוקרתי, שבו אנשים מחוץ לביצה הקטנטנה שלנו התוודעו לסמול-פורוורד הנשכני, שלא מבזבז אף רגע בחשיבה, ופשוט שורף את הפרקט. אותו משחק, יחד עם הרזומה במכבי תל אביב - ואולי גם המרפק המפורסם לאוסטין דיי באחד מהאימונים - הספיקו בשביל בחירה בסיבוב הראשון, והחגיגות בארץ הקודש התחילו. כספי המשיך את דרכם של מיקי ברקוביץ', דורון ג'מצ'י, נדבר הנפלד, דורון שפר ועודד קטש, ואף לקח את הצעד האחרון שהם לא לקחו. הוא פתח את הדלת לגל מקל, ולכל מי שיבוא אחריו.
כספי תמיד היה על הקשקש - מאמנים התאהבו בו, אך לא תמיד הרגישו צורך לתת לו מקום ברוטציה. יש כאלה שמספיק להם מקום בחדר ההלבשה כדי להשפיע בצורה חיובית על המרקם החברתי. כספי נלחם על הזכות לשחק באותה נחישות מפורסמת שקנתה לו אוהדים ב"הופ סאמיט". במה שתתגלה כאחת ההחלטות החשובות בקריירה שלו, הוא חבר למאמן האישי דיוויד ת'ורפ, כדי לשפר את משחקו באופן שיהיה רלוונטי לתפקידים שיקבל בליגה.
המסע היה משוגע כבר מההתחלה. הוא קפץ (או הוקפץ) מסקרמנטו לקליבלנד, משם ליוסטון, לסקרמנטו שוב, ומשם לניו אורלינס ומינסוטה. כספי נאחז בחלום בציפורניים. הוא הפך לשחקן עם הכי הרבה משחקים ללא הופעת פלייאוף במהלך השנים ההזויות האלה, עם 552 משחקי ליגה סדירה. הוא המציא את משחקו מחדש, כמעט מאפס, ומי שהיה פעם שחקן אנרגטי בכנף הפך פתאום לפאוור-פורוורד שפותח את המגרש עם הקליעה שלו בהרכבי סמול בול. ואז הגיע הטלפון מבוב מאיירס והווריירס. כולנו חשבנו שהנה נפתחו שערי שמים, והישועה הגיעה. היא לא.
עוד בנושא
פחות משבוע לפני הפלייאוף: גולדן סטייט הודיעה על שחרורו של עומרי כספי
עומרי כספי והניפוי: הקריסה, השיקולים, ההשלכות וטבעת האליפות שלא תנחם
לפני שבועיים אמר כספי: "השמועות לא מגיעות מהמועדון, מרגיש שצריכים אותי"
האיש שתפס לכספי את המקום: "שנים שהווריירס חיפשו מישהו כמו קווין קוק"
כמו כל הקריירה שלו במקצוענים, גם העונה בסן פרנסיסקו הייתה נסיעה ממושכת ברכבת הרים רגשית ופיזית. בגולדן סטייט הרגישו שכספי מתאים לשיטה שלהם - שחקן חכם שמסוגל לקלוע מבחוץ, שישלים את קאדר הסופרסטארים שלה. כספי הוכיח שהם צדקו בדקות שלו על הפרקט, אבל היה לו קשה להשיג כאלה. אחת הבעיות בהצטרפות לאחת הקבוצות הטובות בכל הזמנים, היא שהשחקנים שמרכיבים את הסגל הם ממש טובים.
אמנם, כספי קלט את השיטה מהר והשתלב חברתית בקלות, כמו שהוא עשה בכל תחנה בקריירה שלו, אבל אחד מהמרכיבים שהפכו אותו לשחקן משלים יעיל כל כך הלך לאיבוד - הקליעה משלוש. אולי יותר נכון לומר "הזריקה משלוש", כי הכדור נכנס ב-45.5 אחוזי הצלחה, העניין הוא שכספי הפסיק לקחת שלשות כמעט.
זה חריג, במיוחד עבור שחקן שרגע השיא שלו בקריירה הגיע מול הווריירס בביתם, בשוט-אאוט בלתי נתפס מול סטפן קרי בכבודו ובעצמו. כספי הסתכל לקרי בלבן של העיניים, והשווה כל שלשה של הכוכב עם הפצצה משלו. 36 נקודות ותשע שלשות היו לו במשחק חייו, שבוודאי קנה לו תומכים נלהב כבר אז בתוך הנהלת הווריירס.
אז מה גרם לכספי לסגור את הנצרה? סלאמפ מתמשך? פציעה? חוסר ביטחון? כשנשאל על כך, כספי עצמו דיבר על "מחסור בקצב" כשהוא עולה למגרש. התשובה לא חייבת להיות רק אחת מהסיבות האלו, היא יכולה להיות קוקטייל מסוים של כולן, או יותר אפילו. הלוחמים לא יכלו לחכות. זמן הוא לא מותרות שיש לקונטנדריות.
בשורה התחתונה כספי שזורק מבחוץ הוא שחקן רוטציה לגיטימי, וכספי שזורק 0.4 שלשות למשחק הוא לאו דווקא כזה, בטח לא בקבוצה הזו. אבל לא זו הסיבה העיקרית לעוד פלייאוף בלי נציגות ישראלית.
הסיבה המרכזית לכך שכספי שוחרר בכלל לא קשורה אליו, כמובן. הפציעה של קרי הכריחה את מאיירס להחתים את קווין קוק לחוזה משולב (לכל קבוצה יש אפשרות להחתים שני שחקנים על חוזה המשלב בין ה-NBA לגי'-ליג). במהרה קוק מילא את הוואקום בעמדת הרכז הפותח, ועם מספר הופעות מרשימות השיג לעצמו חוזה דו-שנתי בקבוצה.
כספי נחתך באופן ישיר כדי לאפשר את ההחתמה של קוק, וגם משום שהווריירס זקוקים לכל גיבוי אפשרי בעמדת הסנטר הבעייתית מזה שנים שלהם. כל זה פשוט כל כך צורב כשאנחנו רגעים ספורים מהפוסט-סיזן - כספי עמד להשלים את כל הפערים בשנה אחת. ה-NBA הוא בינזס אכזרי אפילו יותר משהוא זוהר. כספי ויתר על הצעה שמנות יותר כדי לחתום על חוזה מינימום, וההימור, שהיה מוצדק בעליל, התפוצץ בפניו. לא תמיד יש אשמים במצבים האלה, אבל זה תמיד מבאס.
מה הלאה? לא תמצאו מאמן או GM שיגיד מילה אחת רעה על הישראלי בן ה-29. הוא מקצוען אמיתי עם כלים שיעזרו לספסל של כל קבוצה שהיא לא הווריירס. אם הוא לא רוצה שזה יהיה הסוף, זה לא חייב להיות. הוא יקבל את צ'אנסים להוכיח שהוא שייך. בין אם בחוזה מובטח או בהזמנות למחנה אימונים. רכבת ההרים הזו לא זרה לו. אך יש דברים שהוא חייב לעשות באוף-סיזן.
בעיית ההימנעות מזריקות השלוש חייבת להיפתר. כספי תורם לניצחונות באלמנטים רבים, אבל היכולת שלו לרווח את המשחק בתור אחד ממומחי הקליעה הטובים בליגה היא הלחם והחמאה שלו. הוא יודע את זה, עכשיו אולי יותר מאי פעם. התפוקה המרכזית של רול-פלייר מגיעה כשהכדור לא אצלו בכלל.
מאז שהגיע ב-2009, המשחק המקצועני השתנה בצורות שהולמות את היתרונות שלו - אנרגיה, קליעה, יכולת להחליף משימות בהגנה. זאת לצד הדברים האחרים שהוא מביא לסגל, שתמיד יישארו באופנה - רוח קרב, חיבור אנושי, הומור. כספי הוא לא הישראלי המוכשר ביותר - גם אם הוא בפירוש אחד מהמוכשרים ביותר - אבל הוא הראשון להגיע ל-NBA, והראשון לתקוע יתד בשל התכונות המיוחדות שלו. התכונות האלה מייצגות את כולנו שהוא שם, והן מציגות אותנו כישראלים באור החיובי ביותר. יש עוד הרבה מה להשיג, ומספיק זמן להשיג הכול. בהצלחה עומרי. יש לך עם שלם, ותקשורת פרובינציאלית מאחוריך.
