כאשר מבקשים מאלון חזן, עוזר מאמן נבחרת ישראל הטרי, לבחור את האירוע הכי חשוב ב-20 שנות ליגת העל, הוא בכלל לא הולך לכדורגל. "אני רוצה לתת נקודה אחת שלדעתי משקפת את כל הדעיכה בכדורגל הישראלי", אומר חזן. "זה לא אליהו אליהו ולא דוד דוד (צוחק). זה בחור צעיר שבא לחגוג אליפות, קוראים לו אמיר רנד, ששוכב עד היום מנותק מהחיים. אני חושב שמשם מתחיל הפיתרון לכל הדברים האלו שאנחנו מחפשים. לא צריך לחכות שיהיה בסדר, צריך לדאוג שיהיה פה בסדר. וכל מי שעוסק בדבר צריך לדאוג לזה. היו פה אליפויות וג'ורדי והרבה אנשים שהשפיעו על הכדורגל, אבל צריך לדאוג להעלים את הדברים הקטנים. מהם בונים דברים גדולים ולא אחרת".
עוד בנושא
פאנל המאמנים, חלק א': "המצב קטסטרופה, אין כאן שחקנים"
פאנל המאמנים, חלק ב': "באר שבע היא האירוע של ליגת העל"
פאנל השחקנים: "כל גול שלי היה ידי האלוהים"
בואו לעקוב אחרי וואלה! ספורט באינסטגרם
חזן הוא חלק מפאנל הלגיונרים לציון העונה ה-20 לליגת העל. לצד חזן (חזר לאשדוד בעונת הבכורה בליגת העל, 1999/200, מווטפורד האנגלית), ישבו טל בנין, הישראלי הראשון בליגה האיטלקית, וז'אן טלסניקוב, שהגיע בקיץ 1999 מבית"ר ירושלים לדנדי יונייטד.
לחזן עד היום יש זכרונות מהצורה בה חווה את הפער בין ישראל לאנגליה ("תמיד אמרו שאני שחקן אירופאי בישראל, אבל אז, באימון הראשון באנגליה, ניסיתי לכדרר, ובא שחקן ופשוט זרק אותו לבוץ עם הכתף"). חזן, כמו גם בנין וטלסניקוב, היה חלק מהסגל למשחק הגדול של אותה שנה, 1999, מול אוסטריה, וגם הוא בעיקר מרגיש געגוע לכדורגל שהיה כאן פעם: "אם אנחנו מסתכלים על כל התמונה אז ב-99 ו-2000 הכדורגל היה ברמה יותר טובה מאשר היום. נוצר מיתוג, אבל יש סוג של דעיכה ממה שאנחנו מקבלים מהמוצר עצמו", אומר עוזר מאמן נבחרת ישראל.
ז'אן טלסניקוב, כיום מאמן מנטלי, מסכים: "אני חש את זה ברחוב, מספיק שמגיע אוהד 'בוא הנה, פעם היינו מאוחדים'. אז באמת ב-20 שנים האחרונות המוצר התפתח. נחשפנו לגלובליזציה. אנחנו יודעים מה קורה בעולם. אתה לא יכול לספר לאוהדים סיפורים, הם חשופים, הם מקליקים והם רואים כדורגל יותר טוב. רוב האוהדים מתלוננים שהם לא מתרגשים כמו אז".
אלון חזן: "אם תסתובב באנגליה לא תמצא יותר מדי אנשים שמתגעגעים לכדורגל של לפני 20 שנה, חוץ מאנשי נוסטלגיה שאוהבים ריגושים של פעם".
טל בנין: "כל העניין הזה של היח"צ, אני חושב שיותר מקדישים לזה. המערכת הזו יותר חשובה ממה שקורה על כר הדשא. כל כך הרבה אנשים נכנסו לעולם התוכן הזה של הכדורגל ששכחו שצריך לשחק. כדורגלנים שכחו שעבודה מצריכה לעבוד".
גם התקשורת עלתה על שולחן הדיונים. ולטענת השלושה, כמות המדיה בימינו לעומת כמות הכדורגל האיכותי באמת, יוצרת משוואה נוראית שפוגעת במוצר עצמו. "אני רוצה להזכיר גם אתכם כאנשי תקשורת. בעבר היינו מחכים לתכנית סיכום הליגה, היום יש כל כך הרבה תכניות לאורך השבוע. שאתה שומע כל כך הרבה אנשים מדברים על כדורגל ומתפרנסים מכדורגל, תרבות הדיבור מביאה אותנו לזה שאנחנו מתעסקים כל כך הרבה ברפש".
מה הבדל, השלושה נשאלו, בין הימים שאבי רצון חתך את הנבחרת, לבין הפאנלים של ימינו? במה והאם זה שונה?
טל בנין: "משחק נבחרת היה פעם בכמה זמן, היום זה יום יומי, זה חודר לאנשים בתוך המחשבה. לצערי גם הרבה אנשים שהם חסרי הבנה מדברים".
אלון חזן: "זה לא היה בכמות ובתדירות של היום. גם אז, כשהוטל רפש בשלמה שרף, עדיין הקהל אהב את הנבחרת, אהב את הכדורגל ולא רץ להזדהות עם הדברים".
טל בנין: "אז זה היה יותר חברי. התקשורת לא אשמה, צריך לדעת להתמודד עם הלחץ והבחישה הזו במקצוע. לא שאנחנו היינו מושלמים, אבל אני גם מרגיש את הגעגועים לפעם".
ז'אן טלסניקוב: "איך יכול להיות שבמשך 20 שנה היתה אהבה אמיתית של הקהל לנבחרת ועכשיו יש פילוג. משהו בסולם הערכים נפגע, בתרבות שלנו".
גם בנין ריגש, כאשר הוא התבקש לבחור את האירוע של 20 שנות ליגת העל, שם את האצבע על היום שבו האהבה המטורפת לכדורגל כאן גבתה חיים של אדם. "אני רוצה לדבר על בעלים שהיו כדוגמת רובי שפירא. אנשים שבאמת הגיעו מאהבה לכדורגל, אנשים ששמו כסף מהכיס שלהם כדי לשפר את חלקת האלוהים הקטנה שלהם, וגומרים כמו שהם גומרים".