לחיצת ידיים קרירה במיאמי הספיקה כדי לספר את כל סיפור הקיץ של מנצ'סטר יונייטד. דווקא לאחר הניצחון היחיד במסע בארה"ב, 1:2 על ריאל מדריד באמצע השבוע שעבר, ז'וזה מוריניו ירד לחדרי ההלבשה ומאחוריו רץ אד וודוורד. המנכ"ל הצליח לעצור את המאמן לשיחה קצרה, אבל מוריניו המתוסכל, שלא פגש את הממונה עליו במשך 17 ימים והקפיד להתלונן כמעט מדי יום, נראה כמי שרק רוצה לברוח. אם אפשר, לחדר התקשורת כדי להתלונן עוד קצת. "שפל חסר תקדים ביחסים", קבעו באנגליה לאחר המפגש המתוח.
הקיץ של ז'וזה מוריניו:
25 ביולי: "מנצ'סטר יונייטד לא בנויה להיאבק על האליפות"
29 ביולי: "העברתי להנהלת יונייטד רשימת מועמדים. אי אפשר להחתים אפילו אחד?"
30 ביולי: "המתיחות בין הנהלת מנצ'סטר יונייטד לז'וזה מוריניו הגיעה לנקודת רתיחה"
31 ביולי: שחקני מנצ'סטר יונייטד "מותשים" מהעצבנות של ז'וזה מוריניו, שמתעקש: "אין דרמה"
6 באוגוסט: ז'וזה מוריניו כבר מכין את התירוצים? "אם לא נתחזק, מצפה לנו עונה קשה"
הייאוש על פניו של מוריניו בסרטון הזה, מלווה את מנצ'סטר יונייטד בכל החודשים האחרונים. הוא בא לידי ביטוי בתקופת ההכנה, אבל התחיל כבר עם הגישה התבוסתנית לאחר ההדחה בידי סביליה בשמינית גמר ליגת האלופות ("זה לא דבר חדש עבור יונייטד להיות מודחת") והמרירות לאחר ההפסד לאקסית צ'לסי בגמר הגביע. בקיץ זה הורגש ביתר שאת.
מוריניו הנרגן לא הפסיק לבוא בטענות. הוא התלונן על פציעות, על עייפות, על חזרה מאוחרת של שחקני הנבחרות מחופשות, על היעדר עומק בסגל, על כך שהחלון נסגר מוקדם מדי ובעיקר על ההתנהלות של המועדון בשוק ההעברות. ואולי כל זה נובע בכלל מהפחד שבדיוק כמו קודמיו בתפקיד, גם הוא קטן מדי לחליפה של אלכס פרגוסון?
כך, במו פיו, מוריניו הפך את עצמו למועמד המוביל לפיטורים בפרמיירליג (על פי כל סוכנויות ההימורים) והביא את מנצ'סטר יונייטד לפתיחת העונה הכי פסימית שלה ב-30 השנים האחרונות.
על פי מורשת מוריניו, העונה השנייה היא עונת הפריחה. בדרך כלל היא מסתיימת עם תואר גדול, לפעמים אפילו עם טרבל, ותמיד עם תשובה מוחצת לכל המלעיזים. לא הפעם, לא באולד טראפורד. דווקא אחרי עונה ראשונה שנתנה תקווה לשינוי, עם זכייה בליגה האירופית ובגביע הליגה, הגיעה הנחיתה הכואבת אל הקרקע. לראשונה בקריירה, "המיוחד" נותר נטול תארים בעונה השנייה. לא רק שיונייטד שלו הודחה בשמינית גמר האלופות, הפסידה בגמר הגביע וסיימה מרחק 19 נקודות מהאלופה מנצ'סטר סיטי של הנמסיס פפ גווארדיולה, אלא שאי אפשר היה להצביע על דרך. וכשאין תארים, גם לאוהדים קל יותר להתרעם על הכדורגל ההגנתי וחסר המעוף.
למרות זאת, לא היה ספק באשר למעמדו של מוריניו. חוזהו הוארך עד 2020 כבר בחודש ינואר, והוא ראה במקום השני כמקפצה לקראת מאבק אמיתי מול מנצ'סטר סיטי ב-2018/19. לשם כך הוא רצה רכש והגיש למועדון רשימה של חמישה שחקנים. "קיוויתי לקבל שניים, אבל אולי אקבל אחד", אמר בייאוש באחת ממסיבות העיתונאים שלו, אחרי שפרד הברזילאי ודיוגו דאלוט הפורטוגלי כבר חתמו. בסופו של החלון שנסגר אתמול (חמישי), הוא לא קיבל כלום.
מדוע? אולי כי וודוורד ראה שנענה לכל גחמה אפשרית בחלונות הקודמים, המועדון השקיע סכומי עתק על כוכבים ולא קיבל תוצרת ראויה. מוריניו (שוב) רצה בלם חדש, אחרי שהביאו לו בשנתיים האחרונות את אריק באי ב-30 מיליון ליש"ט ואת ויקטור לינדלוף ב-31. הוא (שוב) רצה שחקנים מוכחים, אחרי שקיבל בחלונות קודמים את פול פוגבה (חילוקי דעות בלתי פוסקים), רומלו לוקאקו (נעלם במשחקים הגדולים) ואלכסיס סאנצ'ס (שלושה שערים ב-18 משחקים). סך הכול, יונייטד הוציאה 711 מיליון ליש"ט בעידן שאחרי אלכס פרגוסון, כאשר 413 מתוכם היו בתקופת מוריניו. עם שמות כאלה וסכומים כאלה, כמה אפשר להתלונן?
את חוסר שביעות הרצון שלו מההנהלה ובמיוחד מוודוורד, מוריניו לא טרח להצניע. לאחר ה-0:0 מול סן חוסה ארת'קווייקס, במהלך המסע בארה"ב, אמר המאמן: "אין לי חלק גדול מהשחקנים שאמורים לפתוח את העונה, ברור שאני לא מרוצה", ואז עבר לעקוץ את וודוורד: "מה שאני רוצה זה דבר אחד, מה שהולך לקרות זה דבר אחר". השניים פשוט לא משדרים על אותו גל כבר תקופה ארוכה. המנכ"ל רצה ללכת בכל הכוח על גארת' בייל או קיליאן אמבפה ולהשאיר את אנתוני מרסיאל, בעוד המאמן רצה להיפטר ממרסיאל כדי לפנות מקום ל"שחקן כנף שעובד" ולא לכוכב דוגמת הוולשי של ריאל או אלוף העולם של פריס סן ז'רמן.
מוריניו ביקש שחקנים מוכחים, בני 29-30 עם ניסיון בטופ העולמי. וודוורד, לעומתו, לא רצה עוד סאנצ'ס, אלא שחקן שאולי אפשר יהיה למכור בעתיד אם לא יהיה טוב. בסופו של קרב הורדות הידיים הזה, לא הגיעו איבן פרישיץ' וטובי אלדרווירלד שענו על הצרכים של המאמן, ולא הארי מגווייר מלסטר שהתאים לטייפקאסט של וודוורד. גם לא דייגו גודין שהיה הימור של הרגע האחרון. מוריניו נותר עם הסגל איתו סבל בארה"ב, בתוספת השחקנים שחזרו מהשלבים המאוחרים של המונדיאל.
וכמה שהוא סבל בטרום העונה. אחרי ההפסד לבאיירן מינכן, בזמן שליברפול לא מפסיקה להתחמש ונראית נהדר בהכנה, מוריניו כבר התחיל בהנמכת הציפיות: "המועדונים שמתחרים איתנו מאוד חזקים ויש להם קבוצות פנטסטיות, או שהם מבצעים השקעה מאסיבית בחלון כמו ליברפול שקונה מכל הבא ליד. אם לא נשפר את הקבוצה, צפויה לנו עונה קשה". בזמן שהאוהדים התנגדו לפסימיות הזו של מוריניו, פול אינס יצא להגנתו: "לפעמים מאמנים נהיים מתוסכלים מהמצב. הם רוצים לקחת את המועדון קדימה, לבנות ולהביא שחקנים. מוריניו רואה את ליברפול מבזבזת בגדול ורוצה להתחרות. הוא יילך בסוף אם לא ירגיש שהוא מקבל את הגיבוי הראוי מוודוורד והגלייזרים".
אבל זה לא רק וודוורד. כמה וכמה שחקנים סירבו ליונייטד בגלל מוריניו, כשעל פי דיווח של "סקיי ספורטס", אפילו כריסטיאנו רונאלדו לעג למאמנו לשעבר כשאמר כביכול: "הייתה הצעה לחזור, אבל לא בא לי לשחק כמגן ימני". גם פוגבה, שרק במונדיאל האחרון התגלה כמנהיג כריזמטי שמצליח לסחוף אחריו חדר הלבשה עמוס אגו, הביע רצון לברוח ממוריניו, שטען במהלך הגביע העולמי כי ההצלחה של הצרפתי נבעה מכך שלא היו לו הסחות דעת. "השחקנים סגורים במשך חודש, הם מנותקים מהעולם ומבודדים מכל השפעה אפשרית", הסביר מוריניו ושלח רמז לסוכן מינו ראיולה, איתו רצה שפוגבה ינתק קשר. במקום לקחת את פוגבה תחת חסותו ולתת לו להוביל, מוריניו מתייחס אליו כאל מוקש שיש לנטרל.
אז מוריניו לא קיבל רכש נוסף פרט לפרד, המגן דאלוט והשוער השלישי לי גרנט (72.5 מיליון ליש"ט במצטבר) אבל עדיין לא הלך. על פי סוכנויות ההימורים, הוא המועמד המוביל לפיטורים מבין מאמני הפרמיירליג, והדברים מקבלים משנה תוקף אם מזכירים את תסמונת העונה השלישית שלו. זה קרה בריאל וקרה בצ'לסי, ובשני המקרים הפיצוץ בתחילת העונה השלישית הגיע אחרי בעיות שצצו כבר במהלך העונה השנייה. ההבדל הגדול? אז מוריניו הלך הביתה כאלוף מוכח, ואילו הפעם אין לו אליפות. הוא עדיין טעון הוכחה. פרידה עכשיו תכתיר את הקדנציה שלו ככישלון.
הבעיה שהפסימיות שלו כבר שטפה את המועדון. מוריניו הישן היה צמא לאתגרים, שם עצמו באש עבור השחקנים שלו וקרא תיגר על כולם. מוריניו הנוכחי משדר מורא. הוא הודה בעצמו שהוא מפחד מפתיחת העונה לאור ההכנה הלא אידיאלית, בלשון המעטה. פרט ליכולת החלשה ולהפסדים, הפורטוגלי נאלץ להסתדר כאמור ללא שחקני הנבחרות הבולטות במונדיאל וראה את אנטוניו ולנסיה, נמניה מאטיץ' וכריס סמולינג נפצעים במהלך המסע.
השחקנים עוד העדיפו להסתכל על חצי הכוס המלאה בראיונות שלהם, אבל מוריניו בחר בגישה הפוכה והיא חלחלה גם אליהם. השבוע צולמו רבים מהשחקנים כשהם מגיעים למתחם האימונים בפנים נפולות ועיניים כבויות, כאילו הם אחרי חמישה הפסדים ברציפות. האוהדים נדבקו גם הם בייאוש הזה ורבים מהם הגדירו את קיץ 2018 כ"פסימי ביותר של מנצ'סטר יונייטד מאז 1989".
במסיבת העיתונאים לקראת משחק הפתיחה מול לסטר סיטי, מוריניו כבר ידע שלא יגיעו שחקנים חדשים ביום האחרון של החלון. לכן, הוא ניצל את ההזדמנות כדי לעקוץ עוד קצת את ההנהלה שלא העניקה לו את הכלים הדרושים וגם לשנות נרטיב ולהפנות אצבע מאשימה לכיוון התקשורת, כאילו היא זו שהקטינה את מנצ'סטר יונייטד בשבועות האחרונים. "אתם יכולים להציג קבוצות שסיימו מתחתינו כמו זוכות סדרתיות, ואותנו שסיימו כסגנים להציג כאילו ירדנו ליגה", תקף. "לקחתי שמונה אליפויות, אבל אני מרגיש שהמקום השני בעונה הקודמת היה אחד ההישגים הגדולים שלי".
מוריניו סיפק את המופע הצפוי, אבל הפאנץ' המנצח הגיע לאחר מכן, במסיבת העיתונאים של לסטר. המאמן קלוד פואל נשאל לגבי מעבר אפשרי ברגע האחרון של הבלם מגווייר למנצ'סטר יונייטד, שעל פי דיווחים הגישה עליו לפחות שתי הצעות והייתה מוכנה לשלם סכום אבסורדי של 80 מיליון ליש"ט, וזרה מלח על הפצעים של מוריניו. "מגווייר יגיע למנצ'סטר", הודיע פואל. "אבל רק לשעתיים, כשנשחק שם ביום שישי". אאוץ'.
