"להיות אלוף אירופה באתלטיקה זה יותר גדול מלהיות אלוף בכל ענף אחר", כך אומר היום אלכס אברבוך שהביא לישראל שתי מדליות זהב באליפויות אירופה ב-2002 וב-2006 ואמש ישב מול המסך והתרגש עם לונה צ'מטאי סלפטר שזכתה במדלית הזהב בריצה ל-10,000 מטרים באליפות אירופה בברלין. "לא במקרה אומרים שאתלטיקה היא מלכת הספורט. לא אני קבעתי את זה. לקחת זהב אירופי עבור ישראל באתלטיקה זה ענק וזה יותר גדול מלהיות אלוף אירופה בענפים אחרים ואני חלילה לא מזלזל במה שקורה בג'ודו. אני מאוד אוהב את מה שעושים שם באיגוד עם הניהול של משה פונטי ואני חושב שצריך ללמוד מהם, אבל לנצח את כל המדינות באתלטיקה זה דבר עצום. להביא את עצמך לשיא ברגע נתון זה דבר שהכל צריך להתחבר עבורו".
ישבת במתח מול המסך?
"ראיתי מתחילת הריצה שיש לה מטרה לעמוד על הפודיום ובסוף היה ברור שיש לה את הכוח ואת הרצון לקחת את זה. כשהיא חצתה את הקו, חזרתי כמה שנים לאחור לאליפויות שאני עשיתי. זו שמחה עצומה להיות אלוף אירופה. זה כמה דברים יחד. כל העבודה, ההשקעה וצריך לדבר על הבעל והמאמן שלה וכמה הוא היה משפיע. זה לא קרה בן לילה. היא כבר כמה שנים בארץ והיא עושה את העבודה".
עוד בנושא
לונה צ'מטאי זכתה בזהב בריצת 10,000 מטר באליפות אירופה
צ'מטאי חגגה בסיום: "מאושרת להניף את הדגל, רק רציתי לרוץ הכי מהר"
סיפור האהבה והתלאות הרבות: דרכה של לונה צ'מטאי לתואר אלופת אירופה
אתה מכיר את לונה ובעלה דן סלפטר באופן אישי?
"אני מכיר את בעלה דן. אנחנו יושבים יחד בוועדה המקצועית באיגוד האתלטיקה. יש לו הרבה ידע. להביא ספורטאית להיות אלופת אירופה, זה משהו אחר. הוא מאמן השנה".
אתה בטח מכיר את כל האמירות על כך שהיא לא נולדה בארץ ושהיא גדלה בקניה ושהיא לא צברית. מה זה עושה לך?
"עזוב, זו מדליה ישראלית. זה מה שחשוב. היא כבר עשר שנים בישראל. אתה לא יכול לעצור קשר ואהבה בין בני אדם. אנחנו לא נהפוך את ישראל למקום סגור שרק ישראלים יכולים לעסוק כאן בספורט. קחו את הדברים החיוביים. מי יכול לקחת את דגל ישראל ולשים אותו מול כל אירופה? אני בטוח שמיליונים בכל רחבי אירופה ראו את הדגל ויזכרו את ישראל המדינה הקטנה שעשתה היסטוריה. אנחנו מתמודדים מול גרמניה, איטליה, ספרד. יש שם מערכת שלמה שמגדלת ספורטאים. אנחנו כאן בישראל צריכים להתמודד מול מעצמות כאלה. גם אנחנו מגדלים ספורטאים כאן. אני בשנה האחרונה עובד על סטאטוס המאמן ואחרי זה לתת את התקנים כדי שאנשים כמו סלפטר יוכלו לעבוד עד הפנסיה. לא יכול להיות שאחרי שלונה תסיים, הוא יצטרך גם לסיים".
גם אתה לא נולדת בארץ ואצלנו הרי תמיד יש מה להגיד. גם אתה נתקלת בחוסר פרגון מצד אנשים שאמרו שהמדליה שלך היא לא ממש ישראלית?
"לא הרגשתי את הבעיה כי לא ממש הבנתי טוב עברית. גם אם מישהו דיבר או אמר משהו לא במקום, אני לא הרגשתי שום דבר. אני דווקא מרגיש עד היום שאומרים לי 'תודה רבה שהבאת לנו מדלית זהב'. כשחזרתי ממינכן אנשים תפסו אותי בכל פינה גם כי זה היה במינכן עם כל הטרגדיה שהיתה שם עם י"א הספורטאים".
היית מגיע להישגים ההם גם אם היית נולד בישראל?
"זו שאלה מצויינת והתשובה לכך מורכבת. אם הייתי נולד בארץ באותן שנים, אני מניח שלא הייתי עושה את הזהב ואני אסביר. אני זוכר שהיה קיץ אחד בו הייתי בן 13 ובמערכת ברוסיה עשיתי 200 יחידות אימון בשלושה חודשי הקיץ ברוסיה. בארץ מי יכול לעשות שליש יחידות אימון מזה? זאת אומרת שכילד באותן השנים, לא הייתי יכול להתאמן בישראל כמו ברוסיה. מצד שני, אם הייתי נשאר ברוסיה בגיל 25 ולא עולה לארץ, לא הייתי יכול להיות אלוף אירופה. קיבלתי כאן בישראל הכל כי ישראל יודעת לטפל בטופ ספורטאים שלה. דברים השתנו בארץ לטובה. בשורה התחתונה בשנים ההן היה אפשר לקבל ברוסיה בגיל צעיר הרבה יותר מטען והרבה יותר שעות אימון. בכל מקרה, אי אפשר לקחת משהו מההישג של מאמן ישראלי כמו דן סלפטר. הוא גידל את אלופת אירופה ומגיע לו את כל הקרדיט".
מה הבעיה באתלטיקה הישראלית שלא יודעת לייצר עוד אלופים וכאלה שגדלים בארץ.
"השיטה באתלטיקה לא השתנה כבר עשרים שנה. זו אותה הליגה ואני נגד הליגה. עדיין יש הרבה פוליטיקה פנימית. תסתכל מי יושב באיגוד האתלטיקה. יש אנשים רחוקים. יש הרבה סיפורים על אתלטים צעירים מוכשרים מהפריפרייה שלא יודעים לקדם, לטפח ולשמור עליהם".
אתה חושב שנגיע ליום בו יהיה לנו אלוף אירופה שנולד בארץ וקיבל את כל המטען החינוכי כאן?
"אני מאמין, כן. אני מאמין שיהיה לנו אלוף אירופה באתלטיקה שנולד בישראל. יש לנו היום ידע של מאמנים אבל צריך לפתח את זה. צריך גם את הספונסרים שיבואו מעצמם ושלא נרדוף אחריהם כל הזמן. שירימו לי טלפון כמי שמנהל שתי אגודות בירושלים ובנתניה ויגידו לי איך אפשר לעזור לספורטאי כדי שהוא יוכל לעסוק רק בספורט".
