גם אנשי עיתונות ואפילו חוקרי מדיה גרמנים יתקשו כנראה למצוא אח ורע לאפקט התקשורתי שהייתה לפרישה של מסוט אוזיל מהנבחרת. מאז ההודעה של הקשר בן ה-29 ביום ראשון, החל מחול שדים שלא מאפיין את התקשורת המקומית הדי מאופקת בדרך כלל. אוזיל כיכב במשך ימים בכותרות הראשיות של כל האתרים וכל העיתונים. אחד האייטמים הפופולאריים ביותר היה לראיין בני מהגרים ו/או בני מהגרים מטורקיה ולשאול אם גם הם מרגישים כמוהו ומזדהים עם דבריו של הכוכב.
לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שמדובר בסיפור שהוא מעבר לספורט. שזה בעצם סיפור על גרמניה 2018. לא סתם גם קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ונשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן נדרשו גם לסערה. זה כל כך הרבה מעבר לעוד ידיעת ספורט. הרבה מעבר לשאלה אם אוזיל צודק או לא. בין אם יש בטענות שלו ממש ובין אם לאו, מכתב ה"אני מאשים" של קשר ארסנל היה כתב אישום חריף ובוטה מטעם מי שהיה בעבר ה-סמל היפה לאינטגרציה החברתית בגרמניה והפך אחרי 92 הופעות במדים הלאומיים למשל על הבעייתיות באותה רב-תרבותיות.
אוזיל, צריך להבין, צמח להיות הרבה יותר מכדורגלן בגרמניה. הוא פנים של דור שלם. דור הבנים של המהגרים הטורקים, אותם אלה שנולדו, גדלו וחיו בגרמניה, הפכו לגרמנים, אבל שמרו במקביל על לימוד השפה, התרבות ואורח החיים הטורקי והמוסלמי. אוזיל היה דוגמה לגרמניה הכאילו חדשה. לא עוד נבחרת אפורה ויעילה ולא אהודה, אלה כזו המייצגת כדורגל שמח. כדורגל של חיבור בין אנשים שונים. אבל מה שפרח לגרמנים ב-2006, המונדיאל אותו הם אירחו, התפרק 12 שנים אחר כך עם שלושה מכתבים ארסיים שכוכב ארסנל פרסם ביום ראשון.
עוד בנושא:
מסוט אוזיל פרש מנבחרת גרמניה
התשובה של "בילד" לטענות של מסוט אוזיל
אולי הנס: "אוזיל משחק חרא, בבאיירן תמיד שיחקנו עליו"
רג'פ טאיפ ארדואן מתמוגג מהפרישה של מסוט אוזיל
את אותה מהפכה שחולל מונדיאל 2006 בגרמניה תיאר פרופסור מאג'ר אוסיקי בצורה מופלאה, במאמר שפרסם באותה שנה במגזין "פוליטיקה וחברה גרמנית". "את האפקטים הכלכליים של המונדיאל היה קל לחזות מראש", הוא כותב, "מה שאף אחד לא יכול היה לחזות זה שהשחור-אדום-זהב ישלוט במונדיאל הזה בצורה כל כך משמעותית. הדבר הכי נוקב מבחינה ויזואלית היה שהגרמנים היו פתאום מסוגלים לסחוב, ללבוש ולהניף את הדגל הגרמני שוב בלי שזה יעביר חלחלה בקרב משרדי החוץ ברחבי העולם (...) הסלוגן הרשמי של האליפות 'העולם מבקר חברים' הפך במהרה למציאות (...) כבר אחרי שבוע של משחקים התקשורת העולמית הבינה ודיווחה שפתאום יש במדינה המארחת המון סוגים של גרמנים שונים".
פתאום האוהד המקומי מהשורה הרשה לעצמו להתגאות בהיותו גרמני. דבר שלא היה בקונצנזוס מאז זוועות מלחמת העולם השנייה. פתאום הדגל הגרמני והלאומיות סימלו משהו יפה. הטורניר עצמו כונה ה"Sommermärchen" (אגדת קיץ), כמשחק מילים על "גרמניה, אגדת חורף" של היינריך היינה. מתוך כל הרב-תרבותיות הזו "נולדו" כוכבי כדורגל גדולים כשהשניים הבולטים שבהם היו אוזיל וסמי חדירה. אותם שניים, שביחד עם כוכבים אחרים, הובילו את הנבחרת לתצוגות שיא במונדיאל 2010, ובסופו של דבר גם לזכייה בגביע העולם ב-2014 בברזיל עם כדורגל אטרקטיבי.
בדיוק על הרקע הזה צריך להבין את הסיפור של אוזיל. קשר ארסנל הצטלם עם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן בעיתוי הכי גרוע שיכול להיות מכל הבחינות: כמה שבועות לפני המונדיאל, רגע לפני טורניר כל כך חשוב. בנוסף, התמונה גם התפרסמה כמה חודשים בלבד אחרי שעיתונאי Die Welt הגרמני דניז יוצל שוחרר סוף סוף מהכלא בטורקיה, שנה לאחר שהוכנס לשם בשל מה שארדואן טען שהוא ריגול ובפועל היה עבודה עיתונאית. הזעם הציבורי היה טבעי. וכך גם זה של עמיתיו העיתונאים של יוצל.
יתרה מזו, פרשת אוזיל התפוצצה מעט אחרי שהסאטיריקן הגרמני הפופולארי יאן בוהמרמן הסתבך עם ארדואן. בוהמרמן פרסם בתכנית שלו מערכון עם שיר בו נכתב שהנשיא הטורקי אוהב לקיים יחסי מין עם כבשים וצופה בפורנו ילדים. בעקבות כך ארדואן דרש את הסגרתו של בוהמרמן לטורקיה והסאטיריקן עצמו נאלץ להסתגר בבית מוקף באבטחה משטרתית. הקנצלרית הגרמנית אנגלה מרקל הייתה באותם ימים במו"מ עם ארדואן והייתה זקוקה לסיועו בעצירת שטף הפליטים לאירופה ולכן מעט היססה ושתקה עד שהודיעה לנשיא הטורקי שבגרמניה דברים כמו מעצרים ומאסרים של אנשים סתם כך לא מקובלים.
לצלחת הזו חשוב גם להכניס מרכיב נוסף: התמונה מעוררת המחלוקת צצה מעט לפני הבחירות בטורקיה. משמע, זה הרבה מעבר לחיבור לשורשים. זו תמיכה במנהיג בעייתי. תצלום עם אוזיל - לבטח הדמות האהודה ביותר על גרמנים ממוצא טורקי - ואילקאי גונדואן הוא דלק תעמולה אדיר עבור ארדואן, שצריך לפנות גם למצביעים מחוץ לטורקיה. כך שאפשר לומר שהשניים, כמו גם ג'נק טוסון מאברטון, היו ניצבים בתעמולה של הרודן.
אוזיל היה צריך להיות מאוד, מאוד תמים או מאוד טיפש (תהיו בטוחים שהוא לא אף אחד מהם וגם אם כן, הרי שיש סביבו צוות שלם של אנשים שמנהלים עבורו את הקריירה ויודעים את ההשלכות של כאירוע כזה) כדי לחשוב שהתמונה הזו לא תדליק להבות בגרמניה. גם מה שכתב בפוסט שלו השבוע - לפיו נפגש עם המוסד והתפקיד ולא עם האדם - נשמע כמו היתממות, כפי שנכתב בטור התגובה המונומנטלי לפרישה של שישה מהכתבים והעורכים הבכירים ביותר בבילד ספורט.
מי שרצה, יכול היה לקבל אישור לחוסר התמימות של אוזיל בשפה בה ניסח את מכתבי הפרישה הארסיים: המכתבים הארוכים פורסמו אך ורק באנגלית. זה מוזר מאוד כשמדובר באש וגופרית נגד מוסדות גרמנים: ספונסרים של הנבחרת כמו מרצדס, יושב ראש ההתאחדות, אוהדים, תקשורת (ובעיקר בילד), שחקני עבר כמו לותר מתאוס והפגישה שלו עם ולדימיר פוטין, בתי ספר בגלזנקירשן ועוד. מה לקורא הבינלאומי ולמשרד התחבורה הגרמני? מה לקורא הבינלאומי ולקריירה הפוליטית של יושב ראש ההתאחדות ריינהארד גרינדל לפני שמונה לתפקידו הנוכחי? מה לאותו קורא ולמאבקים פנים תקשורתיים בין בילד הפופוליסטי לאוזיל?
בקיצור, אוזיל ואנשיו רצו לנצל את הפרופיל העולמי העצום של השחקן ולצייר אותו כקורבן האולטימטיבי לגזענות המרושעת בגרמניה. אם טענות כאלה עולות על מנת להישמע ולהיות מטופלות, הן כנראה היו נאמרות בארבע עיניים או בכתיבה בגרמנית לקהל במדינה. זו לא הייתה המטרה ולא לשם הם כיוונו. הטענה שלו לפיה "כשמנצחים אז מנצחים כנבחרת וכשמפסידים זה בגלל אוזיל הטורקי" היא קצת מגוחכת. גם התמונה שארסנל העלתה מאוחר יותר עם כל שחקניה כשהיא כותבת: "אנחנו עומדים על ערכים של שוויון, סובלנות וקבלת האחר" היא הגזמה גדולה ויציאה מפרופורציה.
בשרשרת מכתביו, אוזיל, או מי שניסח לו את הדברים באנגלית, טען שביקרו אותו רק בגלל כישלון הנבחרת. זו גם טענה די מגוחכת, כיוון שאוזיל עצמו מציין במכתבים שלו שספג הרבה ביקורת ושנאה מיד אחרי שהצטלם עם ארדואן. העקיצה הזו גם עובדת לשני הכיוונים: אם הגזענות כל כך הכאיבה לך, מדוע לא פרשת לפני המונדיאל? לעשות זאת אחרי מונדיאל כל כך כושל זה קצת בעייתי.
יש רק בעיה אחת עם החורים בטיעון של אוזיל. עם תחושה אי אפשר להתווכח. עם עובדות כן, עם רגשות לא. זו בהחלט זכותם של אוזיל ואנשיו לנצל את הכוח הגדול והבינלאומי של הכוכב כדי להעביר מסרים חשובים בעיניהם. זה אפילו לגיטימי. אולי הוא באמת סבל מגזענות? בטענות שלו נגד הפוליטיקאי ברנד הולצאואר, יו"ר התאטרון הגרמני ורנר שטר (שהתבטאו בגזענות מכוערת) ואותו אוהד שקילל אותו אחרי המשחק מול שבדיה, יש בהחלט ממש. אם בן אדם אומר שהוא מרגיש לא רצוי - אי אפשר רק לבטל אותו.
הכתבה שפורסמה בבילד לאחר ההודעה באמת הייתה חסרת תקדים בחריפותה. כל "התותחים הכבדים" של מערכת עיתון חזק התגייסו נגד כוכב אחד. קשה מאוד לחשוב על משהו דומה לזה בכלל מהשנים האחרונות. גם אם הטענות שלהם היו נכונות, זה עדיין אירוע חריג.
מהצד השני, כדי לציין, תמיד ניצב "דר שפיגל", שיצא באינספור כתבות וטורים שהגנו על אוזיל ועל הטענות שלו. אנדראס בורחולטה אפילו כתב טור ביקורת נגד אותה כתבה בבילד, בה טען ש"לא יכול להיות דבר יותר מנותק מהטור הזה. שחקן נבחרת גרמניה מתלונן על גזענות ופורש ומה עושה הטבלואיד הגדול במדינה? טוען שהוא מתקרבן. זה לא ייאמן".
שלא תטעו, היו בחצים נגד אוזיל גם לא מעט דברים נכונים, כולל באלו הארסיים מדי של אולי הנס. אוזיל עצמו יכול היה למנוע את כל זה אם רק היה עונה ישר ולעניין אחרי שיצאה לאור אותה תמונה עם ארדואן, כמו שעשה גונדואן. תחת זאת, אוזיל צבר וצבר, עד שמספיק טמבלים גזענים גרמו לו להוציא את כל זה בדרך הכי לא נכונה. התוצאה: נזק לכולם, וטוויסט לאחד הסיפורים היפים של כדורגל הנבחרות בעשורים האחרונים.
הזרם המרכזי של התקשורת הגרמנית ומרבית האוהדים השפויים, אותם אוזיל הגדיר בשרשרת המכתבים כ"גרמנים גאים וטובים", טענו לאורך כל הדרך שמה שחשוב כאן בסופו של דבר הוא מבחן התוצאה. ובמקרה הזה, מבחן התוצאה אומלל מאוד. עם כל הביקורת המקצועית שיש על אוזיל ולמרות שפת הגוף השלילית שלו בהרבה מקרים, מדובר בסופו של דבר בשחקן גדול שתרם המון לנבחרת ולגרמניה כולה מבחינה חברתית.
בין שני הקטבים, אלו המגנים את אוזיל ואלו המגינים עליו, ישנם מרבית כותבי הטורים שקבעו שלכל הפרשה יש טעם מר, לא משנה מה באמת קרה. ברגע ששחקן גדול כמו אוזיל מרגיש לא רצוי, ברגע שזה מגיע לנקודת שפל כזו, אז מישהו כאן נפל וטעה בענק. לא משנה אם זה גרינדל שצריך ללכת או הביתה, או מישהו אחר. מה שבטוח הוא שחייב להיעשות שינוי והליך חשיבה עמוק.
הרבה אומרים שהטענות של אוזיל לא נכונות כי "עובדה ששחקנים כמו סמי חדירה, ג'רום בואטנג (גם נגדו הושמעה בעבר אמירה גזענית מטומטמת שגרמה לאוהדים, להתאחדות ולתקשורת להתאחד סביבו) ובני מהגרים אחרים לא מרגישים כך ולא אמרו מילה". עם כל הכבוד, אף אחד מהם הוא לא מסוט אוזיל. אף אחד מהם לא מסמל כל כך הרבה עבור דור שלם של גרמנים ממוצא טורקי ובכלל לטורקים, לגרמנים ולכל חובבי הכדורגל בעולם. את הפצע צריך יהיה לרפא.