פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הצלחה, לא מהפכה: נבחרת העתודה לא תשנה את הכדורסל הישראלי

        נבחרת העתודה של ישראל עשתה אליפות חלומית, זוסמן ואבדיה כשרונות גדולים ובית הלחמי מאמן מצוין, אבל אל תצפו למהפכה בכדורסל הישראלי: הזרים ימשיכו לקבל דקות על חשבון המקומיים והנבחרת הבוגרת תמשיך לדשדש. אודי הירש מכניס את ההישג לפרופורציות

        הצלחה, לא מהפכה: נבחרת העתודה לא תשנה את הכדורסל הישראלי

        1. לאליפויות של נבחרות מתלווה בדרך כלל סיפור מסגרת שמסביר את ההצלחה. אתם מכירים את הדינמיקה: באיגוד או בהתאחדות המקומית ביצעו בענף טיפול שורש בעקבות כשלונות קודמים, איתרו שחקנים, החליפו מאמנים, הקימו אקדמיות, עבדו בשיטתיות וקצרו את הפירות. כל המרכיבים האלה קיימים גם בסיפור האליפות הקסומה של נבחרת העתודה של ישראל באליפות אירופה עד גיל 20 - אבל הפוך. הנבחרת הבוגרת נמצאת באחת התקופות הגרועות ביותר שלה בכל הזמנים, הנבחרות במרבית הגילאים נעות ונדות בין דרג א' לדרג ב', פרט לעתודה של שנה שעברה, השחקנים הישראלים בליגה המקומית לא מתבלטים והצעירים משחקים ברובם בליגות נמוכות. והאקדמיה? היא בכלל פורקה. המנהל המקצועי, שאיש לא מערער על יכולותיו והידע שלו, בילה חלק מהשנה האחרונה בצילומי תוכנית טלוויזיה ובהגשת תוכניות רדיו.

        לכן צריך להתייחס להישג של העתודה תחילה בפני עצמו, בלי להכניס אותו להקשר - ויש הקשר כזה, שאליו נגיע בהמשך. ישראל זכתה באליפות בזכות הכישרון של שחקנים בודדים, ובראש ובראשונה יובל זוסמן ודני אבדיה, אבל לא רק שלהם: עם הלחימה והקליעה של גיל בני הנהדר, היד המדויקת של מייקל בריסקר והאופי של מירון רוינה, הייתה לה חמישיה איכותית ומאוזנת בלי נקודות תורפה משמעותיות - לפחות ברמה הזאת. יש שם קליעה, אחד על אחד, אייקיו גבוה, אגרסיביות הגנתית, יכולות במגרש הפתוח וריבאונד. לא צריך הרבה יותר.

        שנית, המאמנים הישראלים מרבים להתגאות בכך שהם עולים טקטית על יריביהם האירופאים, שנחשבים שבלוניים ולוקים בניהול המשחק. ייתכן, אבל למרבה הצער במרבית ההתמודדות החזיתיות בין קבוצות או נבחרות ישראליות לאירופאיות בשנים האחרונות היתרון המדובר לא בא לידי ביטוי בלוח התוצאות. האירופאים ניצחו. אלא שהפעם ליומרות היה כיסוי. אריאל בית הלחמי היה המאמן הטוב ביותר באליפות, ובפער משמעותי. הוא התאים לישראל טקטיקה מתאימה - לחץ על כל המגרש, שמירות כפולות, חילופים אוטומטיים ובחלק מהמקרים הגנות אזוריות מתחלפות - ובהתקפה נתן לשחקניו המובילים חופש ליצור ולטעות, ממש כפי שעשה בשתי העונות האחרונות בגלבוע/ גליל. ישראל הייתה הנבחרת המאומנת ביותר והמוכנה ביותר. במהלך הקריירה, הפך בית הלחמי ממאמן נרגן, חסר ייחוד ולא מאוד מצליח בחלק הראשון שלה לאדם שלא מפסיק לחייך בחלק הנוכחי. הכדורסל של קבוצותיו שמח בהתאם. גם במקרה הזה, קשה למצוא סיפור מסגרת להצלחה.

        נבחרת העתודה אלופת אירופה, סיקור מיוחד

        סגירת המעגל של בית הלחמי והתרומה של פיני גרשון: גיבורי הזכייה השקטים
        גם בארה"ב ובאירופה התלהבו מישראל: "זוסמן מדהים, אבדיה נהדר"
        תפנית במכבי תל אביב: רצון להשאיר את יובל זוסמן, לחץ גם על דני אבדיה
        עודד קטש: "זה אושר טהור, תמים ואמיתי. כאוהד, פשוט נהניתי לצפות"

        אריאל בית הלחמי עם עידו שבת, נבחרת העתודה (אתר רשמי , מתוך אתר FIBA)
        התחיל לחייך, והכדורסל השתנה בהתאם. אריאל בית הלחמי עם עידו שבת (צילום: מתוך אתר FIBA)

        2. אחרי המחמאות, אין ברירה אלא להסתכל על התמונה הגדולה. ראשית, רמת הכדורסל והכשרון. באליפות הגילאים הקודמת של המחזור הזה, עד גיל 18, זכתה צרפת, בעוד הבסיס של ישראל שזכתה אמש ירד לדרג השני. באליפות ההיא היו גם יותר כשרונות. פרנק ניליקינה שהוביל את הצרפתים לזכייה נבחר מאז במקום גבוה בדראפט ה-NBA והשלים עונה ראשונה בניו יורק ניקס. הכוכב השני של הצרפתים, סקו דומבויה, לא הטריח את עצמו לאליפות בגרמניה. אייזיאה הרטנשטיין הגרמני נבחר בדראפט ושיחק בעונה האחרונה בג'י ליג. סרג'י מרטינס, הספרדי המצוין של ברצלונה ב', בילה את הקיץ באימונים אישיים בארצות הברית. הנבחרות של השחקנים המצטיינים בגיל הזה, אחד לוקה דונצ'יץ' הסלובני ודז'נאן מוסה הבוסני, בכלל לא בדרג א'. השחקנים של ישראל השלימו אליפות שיזכרו לכל החיים, אבל זו תהיה טעות לצפות שכשיגיעו לנבחרת הבוגרת יהיו הטובים ביבשת. מרבית הכשרונות הגדולים באירופה עדיין אינם ישראלים.

        באופן טבעי, בעקבות האליפות כבר עולים קולות שקוראים לתת לישראלים יותר דקות משחק, וזועקים על קיפוחם בקבוצות הליגה, כהמשך למאבק השחקנים המקומיים בשלהי העונה שעברה. רק שאם בודקים היכן משחקים כוכבי היריבות, מוצאים שרובם משתפשפים בקבוצות ליגה שניה - ולמטה מזה - או לחילופין מתייבשים על ספסלי קבוצות הליגה הבכירה. זהו מצב הצבירה הטבעי של שחקנים צעירים בגיל הזה, כי נחשו מה: גם במדינות אחרות הקבוצות הבכירות מעדיפות זרים אמריקאים איכותיים. זה שגיל בני, בריסקר ורוינה חגגו מול בני גילם, ברמה שאפשר להעריך אותה בזהירות כמרכז טבלה בליגה הלאומית, אין פירושה שהם בשלים לחמישיה בליגת העל. הסיפור של אבדיה וזוסמן מורכב יותר, והם צריכים לשאוף לדקות משחק בליגת העל, משהו שמכבי תל אביב תתקשה להעניק להם. רק שמי שמצפה שיושבי הראש והמאמנים בליגת העל יחוללו מהפך מחשבתי ויתייצבו לפתיחת האימונים בעונה הקרובה כשקידום השחקנים הישראלים בראש מעייניהם, צפוי להתאכזב. בכל אירופה, וגם בישראל, הרבה יותר קשה לשחקן צעיר להשתלב בקבוצה בוגרת בליגה הראשונה מאשר בעבר, וזה לא צפוי להשתנות בזכות שתי אליפויות מוצלחות של נבחרת העתודה.

        יובל זוסמן שחקן נבחרת העתודה, מצטיין אליפות אירופה 2018 (אתר רשמי , אתר רשמי פיב"א)
        דוגמא לא מייצגת. יובל זוסמן (צילום: באדיבות איגוד הכדורסל)

        3. דבר אחד חד משמעי דווקא כן אפשר לומר על האליפות המרגשת הזאת: היא נותנת נוק אאוט לקלישאות ולדמגוגיה. מכבי תל אביב הורסת את הענף? דני אבדיה ויובל זוסמן הם תוצרים שלה ושל העבודה הרצינית שהיא עושה בשנים האחרונות בקבוצות הצעירות, גם בזכות המאמן הקרואטי וליקו פרוביץ'. הזרים מחסלים את ההזדמנות של הישראלים? שניים מכוכבי הנבחרת, אבדיה ובריסקר, הם צאצאים של זרים ומתאזרחים. בפעם הבאה שתפרוץ שביתת שחקנים או יפרוץ ויכוח על עתיד הענף, כדאי לזכור זאת.

        נבחרת העתודה (אתר רשמי , מתוך אתר FIBA)
        תשכחו מכל מה שחשבתם. נבחרת העתודה חוגגת (צילום: מתוך אתר FIBA)