מהפכה במטבח: מיכאל יוכין מנתח את המינויים הטריים במועדוני הצמרת

המאמן השווייצרי הוותיק היה המועמד המועדף מבחינת הנהלת דורטמונד כבר לפני שנה, כאשר הצהובים-שחורים חיפשו מחליף לתומאס טוכל. ניס סירבה לשחררו, בורוסיה בחרה בפטר בוס - וההמשך ידוע. כעת, אחרי עונה מבוזבזת למדי, בסיומה הצליחה להעפיל לליגת האלופות בזכות פטר שטוגר האוסטרי, חייבת הקבוצה למצוא יציבות וחזון לקראת ההמשך. המשימה הראשונה היא לארגן מחדש את ההגנה, מבלי לפגוע בתפוקת הכוכבים היצירתיים בחלק הקדמי, ונראה כי פאבר הוא בדיוק האיש הנכון לשם כך.

ראשית, פאבר מכיר מקרוב את מרקו רויס. למעשה, אליל דורטמונד הפך לכוכב ופרח במלוא הדרו לראשונה בהדרכת פאבר, במדי בורוסיה מנשנגלדבאך בעונת 2011/12, אז כבש 21 שערים בכל המסגרות וגרם למועדון הבית שלו לרכוש מחדש את כרטיסו. רויס ציין לא פעם את התרומה הכבירה של פאבר להתפתחותו המקצועית, והשווייצרי הצעיד בעונה המדוברת את גלדבאך למקום רביעי עם הגנת ברזל - 24 שערי חובה בלבד ב-34 משחקים. הישג דומה נרשם גם ב-2014/15 כאשר מנשנגלדבאך העפילה לליגת האלופות.

זה תמיד היה כרטיס הביקור של פאבר - סדר ומשמעת טקטית מצד אחד, אך במקביל תעוזה ומתן חופש פעולה נרחב לחלוצים. בקיצור, זה בדיוק התמהיל הנכון עבור דורטמונד בימים אלה. ואם זה לא מספיק, פאבר מצטיין בטיפוח הצעירים. הוא עשה זאת בהרטה ברלין, במנשנגלדבאך, וגם בניס בה בילה שנתיים מוצלחות מאוד. לשם הדגמה, מלאנג סאר רק בן 19, אך הוא נחשב לאחד הבלמים הטובים בצרפת בשנתיים האחרונות, בין היתר בזכות ההדרכה והגיבוי של פאבר. בנוסף, היכולת לשלוט במריו באלוטלי הוכיחה כי השווייצרי מסוגל לאלף גם שחקנים בעייתיים, אם כי האתגר הזה לא צפוי לו בדורטמונד.

בצד החסרונות, יש להדגיש כי פאבר בן ה-60 אימן עד כה רק קבוצות שניתן להגדירן כאנדרדוג, אך זה לא צריך להוות מכשול רציני בדורטמונד, שמעולם לא ראתה את עצמה כקבוצת פאר דומיננטית בכל מקרה.

התחזית: הצלחה, הן מבחינת התוצאות והן מבחינת הסגנון

אחרי 22 שנות ארסן ונגר, התותחנים היו זקוקים ליורש עם אופי חזק והצהרה ברורה. ארסנל צריכה מאמן עם חזון וכריזמה, על מנת לסמן יעד ולהגיע אליו - לשמור על היסודות הקיימים, אך להוסיף משהו אחר לגמרי. מיקל ארטטה היה מושלם למשימה זו. הוא גם מכיר את המועדון מבפנים, גם אהוב ביציעים, גם נתפס כממשיך דרכו של ונגר, אבל גם מביא משהו אחר לגמרי. הוא דומיננטי מאוד כעוזרו של פפ גווארדיולה במנצ'סטר סיטי, והחתמתו היתה מעבירה מסר חד לגבי הפרויקט החדש וארוך הטווח.

המגעים עם ארטטה נכשלו, לפי הדיווחים, בגלל שהוא דרש סמכויות נרחבות בשוק ההעברות. מה זה אומר על האיש שקיבל את התפקיד בסופו של דבר? הנסיבות לא תורמות לתדמיתו של אונאי אמרי, ומינויו מרגיש קצת מאולץ. מצד אחד, ברור שמדובר באיש מקצוע מנוסה ואיכותי. מצד שני, אחרי כל השנים בוולנסיה, סביליה ופריס סן ז'רמן, הוא לא מביא איתו אג'נדה מסודרת, וגם אינו כריזמטי מספיק.

עיתונאים מעריכים מאוד את הבאסקי. השיחות איתו מרתקות, ורמת ההבנה הטקטית שלו מעמיקה. הוא וורקהוליק, אוהב לרדת לרזולוציות הקטנות ביותר, מעביר הוראות מפורטות במיוחד לשחקניו ומכור לניתוחי וידאו (כפי שאמר פעם חואקין בוולנסיה: "ראיתי כל כך הרבה סרטים שנגמר לי הפופקורן"). ואולי התכונות האלה בדיוק גם גורמות לבעיות עם שחקניו, אשר נוטים להעריך אותו פחות מהפרשנים. על ספסל ולנסיה צולמו מחליפים שלועגים לאמרי מאחורי גבו, בספרטק מוסקבה כינה אותו ארטיום דזובה בזלזול "מאמנצ'יק", ובחדר ההלבשה של פ.ס.ז' הוא לא בדיוק הצליח להשליט סדר.

בקיצור, יש לאמרי תדמית רכרוכית למדי, וזה בעייתי ביותר כאשר הוא נדרש להיכנס לחלל העצום שהותיר אחריו ונגר. הוא לא יהיה דומיננטי - לא מול הכוכבים ולא מול ההנהלה. עמדת הפתיחה הזו לא מבשרת טובות.

התחזית: בקרוב נשמע על געגועים ל-ונגר

"ניימאר הוא אמן שזקוק לטיפול מיוחד", הדגיש המאמן הגרמני החדש של פ.ס.ז', וזו הנקודה המרכזית. אלופת צרפת לא ניתנת לעיצוב על ידי הצוות המקצועי - היא שייכת קודם כל לכוכב הברזילאי הגדול, ולאחר מכן לבעלים מקטאר. היא זקוקה, לפיכך, למאמן גמיש אשר מסוגל להסתגל למצבים רבים ולהתאים את עצמו לדרישות מגוונות מבפנים ומבחוץ. הוא צריך לדעת ללטף את האגו הגדול בחדר ההלבשה, להיות פוליטיקאי מצוין באופן יוצא דופן, ובמקביל לשדר סמכותיות ונסיון. בקיצור, אפשר להבין למה הפריזאים חשקו להחזיר לתפקיד את קרלו אנצ'לוטי, על אף העלבון מהבריחה שלו לריאל מדריד ב-2013.

טוכל הוא ההיפך המוחלט מהפרופיל המדובר. אין עוררין על כך שמדובר במאמן מזהיר בכל הקשור להבנה טקטית, לחדשנות בשיטות האימון ולפילוסופיית המשחק באופן כללי. הדרך בה הצליח להיכנס לנעליים הענקיות של יורגן קלופ בדורטמונד, ולבצע שינויים והתאמות ששיפרו את השחקנים שנותרו בקבוצה ראויה להערכה ולהערצה. אלא שדורטמונד בחרה בכל זאת להעיף אותו לכל הרוחות אחרי שנתיים בלבד, על רקע חיכוכים בלתי פוסקים עם ההנהלה ואנשי הצוות הנוספים. כך, למשל, לא סבל טוכל את הסקאוט הראשי סוון מיסלינטאט ואסר עליו להתקרב לאימונים.

הגאון בן ה-44 הוא ממש לא פוליטיקאי. הוא שתלטן ודיקטטור שמעוניין לרכז את כל הסמכויות אצלו. כל מי שלא איתו - יהיה אוטומטית נגדו. דרישותיו הגבוהות מהשחקנים תורמות המון, אך בשלב מסוים יצרו אנטגוניזם אפילו בקרב כוכבי דורטמונד. אז מה אפשר לומר על חדר ההלבשה הטעון של פ.ס.ז'? הקטארים כבר ניסו מאמן אחד שלא היה כדורגלן צמרת בעצמו, וניימאר לא ממש כיבד את אונאי אמרי. מדוע הם מצפים לתוצאות אחרות עם טוכל, שייתפס על ידי הכוכבים כצעיר מדי ונטול תארים? בקיצור, לטוכל צפויה הצלחה בקבוצות אחרות, אבל הפעם הוא הגיע למקום ממש לא נכון.

התחזית: צפו לפיצוץ גדול מאוד

נאפולי היא קודם כל תשוקה. זו עיר שחיה כדורגל, אלה אוהדים חמים במיוחד שרוצים להזדהות עם מאמנים משוגעים כמוהם. לכן הם אהבו כל כך דמויות כמו אדי רייה ו-ואלטר מצארי - אלה אולי לא המאמנים הדגולים בהיסטוריה, אבל הם משדרים תשוקה אמיתית. מאוריציו סארי הוכיח את עצמו כמשוגע עם קבלות בדרכו שלו, שיחרר לא מעט אמירות שנויות במחלוקת, ואף הסתכסך ללא הפסקה עם הבעלים אאורליו דה לאורנטיס. אז מפיק הקולנוע מאס במאמן שלא ממלא את ההוראות כלל, והחתים מישהו שרגיל לחיות בשלום עם תכתיבים מלמעלה.

קרלו אנצ'לוטי הוא המוחמה מספר אחת בעולם בתחום. אחרי ששרד שמונה שנים עם סילביו ברלוסקוני, אין לו מתחרים. הוא גם התאים את עצמו לצ'לסי של רומן אברמוביץ', לפ.ס.ז' של הקטארים, לריאל מדריד של פלורנטינו פרס, ואפילו לבאיירן מינכן של אולי הנס וקרל היינץ רומניגה, אם כי ההרפתקה האחרונה הסתיימה בטונים פחות מחמיאים. אנצ'לוטי יוכל לחיות בשלום עם דה לאורנטיס, אבל האם זה מה שהאוהדים רוצים? ברור שלא.

כי לאנצ'לוטי יש המון תכונות מופלאות. הוא אדם מקרב ומחבק, הוא מתאים את השיטה לשחקנים שעומדים לרשותו, יש לו סמכות עצומה מכוח היותו כוכב גדול כשחקן ומאמן על במשך שני עשורים, הוא יודע להרגיע את המערכת אחרי תקופות מסעירות. לא לחינם הזעיקו אותו לעשות שקט בסנטיאגו ברנבאו אחרי השריפה של ז'וזה מוריניו, לא לחינם הוא הוזעק לאליאנץ ארנה אחרי שלוש שנים עם פפ גווארדיולה. אבל תשוקה דרומית אותנטית? ממש אין לו. למרות השנים ברומא כשחקן, אנצ'לוטי הוא צפוני מובהק, כמו רוברטו דונאדוני שנכשל בנאפולי באופן מהדהד ב-2009. הוא בחר את הקבוצה הלא נכונה כדי לשוב לארץ המגף. בנאפולי אין צורך במאמנים רגועים.

התחזית: החיבור הזה פשוט לא יעבוד

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק