חברי הנהלת הסיקסרס בטח התקשו לשאת את מה שקרה על המגרש בחצי הגמר האזורי מול הסלטיקס. ליריבה יש סמול פורוורד ארוך, דינמי, עם קליעה משובחת מבחוץ ויכולת לייצר מכדרור, ממש כמו שהם חולמים שיהיה להם יום אחד ליד בן סימונס וג'ואל אמביד. הוא עושה את המוות לכל מי שמולו, במאץ'-אפ הרגיל או אחרי חילופים, עם הכדור או בלעדיו. בוסטון ניצחה את פילדלפיה בחמישה משחקים הרבה בזכותו, ואת הזמן עד למפגש מול קינג ג'יימס הוא יכול להעביר בריב עם אל הורפורד על התואר השחקן המצטיין של הסדרה.
אבל כאב הלב של ג'רי קולאנג'לו וחבורתו הוא עמוק מזה - כי ג'ייסון טייטום יכול היה להיות שלהם - הוא נבחר בדראפט האחרון עם הבחירה השלישית שהייתה שייכת לפילדלפיה. על הספסל של הסיקסרס ישב השחקן שהם הביאו במקומו בטרייד - הבחירה הראשונה, מרקל פולץ - עם מבט ריק של מי שיודע שהוא לא בתכניות הערב.
עגמת הנפש רק מועצמת שקולאנג'לו נזכר שכדי לקבל את פולץ הוא הוסיף לדיל גם בחירת דראפט גבוהה בדראפט הקרוב או זה שאחריו - מהלייקרס (2018), או מהקינגס (2019), וצריך מאמר נוסף, בקבוק ספרייט ומספריים רק כדי להסביר איזו מהן בוסטון תקבל ובאילו נסיבות. מה שחשוב לדעת זה שהיא אמורה להיות בטופ של הטופ). והנה בזמן שקולאנג'לו מחשב את הנזקים האלה טייטום קלע עוד שלשה בפרצוף של מישהו.
בצדק או שלא, אף אחד בפילדלפיה לא מוותר על מה שפולץ עשוי להיות ביום מן הימים. בד בבד, כל מי שאומר שהוא ציפה לתפוקה כזו מטייטום בשנתו הראשונה משקר. מה שהוא עושה ממש לא היה חלק מהחישוב המקורי בטרייד. טייטום אמנם נבחר גבוה, ודני איינג' גם אמר שהיה בוחר את טייטום גם בבחירה הראשונה - אמירה שיש לקחת בערבון מוגבל ולו רק בשל העובדה שככה יטען כל GM שיהיה בסיטואציה הזו אי פעם.
עוד בנושא
מוריס מפתיע: "חוץ מקוואי, אני השומר הכי טוב על לברון בליגה
דווין קייסי הוא עוד הוכחה להבדל בין העונה הרגילה לפלייאוף
אחרי ההדחה, לאן פילדלפיה הולכת מכאן? אסף רביץ מנתח
לויד פירס, שהיה עוזר בסיקסרס, מונה למאמן אטלנטה: "הזדמנות בול"
נשים את הטלת ספק בצד, השאלות לגבי משחקו של הפורוורד מדיוק היו רבות ומגוונות. הפוטנציאל ניכר, כמו גם החבילה האתלטית שהגיעה עם 2.03 מטר ומוטת ידיים אינסופית, אבל משהו בטייטום הלחיץ לא מעט מציידי הכישרונות ועכברי הדראפט. אולי הדרך הטובה ביותר לתאר את ההצלחה המטאורית של טייטום תהיה על ידי שחזור של אותם ספקות, וניתוח הדרך שבא הוא ניפץ אותם בזה אחר זה כמו הדוד השיכור בחתונה יוונית.
את עונת הוואן-אנד-דאן שלו טייטום עשה תחת מייק ששבסקי ומשחק ההתקפה הפחות ממבריק של השדים הכחולים. הוא שיחק בעיקר בעמדת הפאוור פורוורד ועשה את מה שהוא עושה בלי יותר מדי עזרה מהשחקנים האחרים על הפרקט או שיטה התקפית שתשים אותו במקומות הנכונים. רבים מהסקאוטים טעו לחשוב שזו אשמתו של טייטום, שמשחקו הסוליסטי נשען יותר מדי על סגנון מיושן שכבר חלף מה-NBA.
מסתבר שאת האשמה יש לתת בעיקר לשיטה של קואץ' קיי, ומעבר לכך - אין כל כך הרבה אשמה לחלק מלכתחילה. טייטום זרק מחוץ לקשת ארבע זריקות למשחק, ואף שהבידודים שלו מאזורי חצי מרחק בלטו מאוד, הם לא היו רבים מספיק בשביל להצדיק את הביקורת לפי המספרים היבשים. בראד סטיבנס, מאמנו החדש שאליו עוד נגיע, ידע איך לפסל מטייטום רול-פלייר מושלם לצד קיירי אירווינג, וכשהכוכבים של הסלטיקס נפלו לפציעות כמו זבובים, טייטום התקדם בשרשרת המזון, עד שהיכולת שלו לייצר לעצמו מצבי קליעה הפכה לנדבך קריטי בהתקפה של הירוקים.
הקליעה של טייטום מבחוץ הייתה חשודה במיוחד, משום מה. 34.2 אחוזי הצלחה לא בדיוק צועקים "ידית אוטומטית". כשמרחיבים את הבדיקה לתקופת התיכון מגלים שטייטום קלע שלשות רק ב-30 אחוזים מאכזבים. אלא שכאן נכנס למשוואה מוסר העבודה הפסיכוטי של טייטום, שעובד עם המאמן האישי המוערך דרו האנלן מגיל 14. טייטום הלך והשתפר בכל אספקט במשחקו בקיץ האחרון שלו כחובבן, אך השיפור בקליעה שלו ניכר יותר מכל דבר אחר - הרוקי סיים במקום השמיני בליגה כולה באחוזים (43.4). ב-34 המשחקים הראשונים שלו במקצוענים טייטום לא היה בהכרה, אחרת לא ניתן להסביר 50.5 אחוזים בלתי נתפסים בעליל. קליעה משלוש - צ'ק. מה עוד אפשר להגיד?
כמעט מצחיק לחשוב שזה היה טייק רציני לגבי טייטום. יש משהו רובוטי כמעט בתנועה שלו, שאולי הטעה סקאוטים לחשוב שהוא פחות אתלטי ממה שהוא באמת. האתלטיות הגולמית שלו אמנם לא מפרידה אותו בבירור מהיתר, אבל האורך שלו כן - הוא מכסה שטח עצום עם הצעדים הענקיים שלו, ומשתמש בחכמת המשחק שלו בשביל להגיע למקומות הנכונים בזמן הנכון. הוא זריז וחמקמק מספיק בשביל לשנות כיוון במגוון הטעיות גוף. בהגנה, האינטנסיביות שהפכה להיות סימן ההיכר של הסלטיקס לא פסחה על מי שהיה מגן מחויב רק לפרקים בדיוק, וטייטום הצעיר תמיד בכושר בשביל לתרגם פוזשן הגנתי טוב לדאנק עצמתי במשחק המעבר.
עכשיו כולם יודעים מה יש לבוסטון ביד, והציפיות בהתאם. ראז גולד-אונוודה, הכתבת של TNT על הקווים, תפסה את טייטום הנרגש מיד אחרי ההעפלה האמוציונלית לגמר המזרח, והתקילה אותו ללא רחמים: "הסדרה הבאה שלכם תהיה מול הקאבס, ולברון משחק כמו מכונה. איך תוכלו להקשות עליו?" טייטום הסתכל קדימה על שום דבר ספציפי במבט מבולבל, כמו נזכר שהוא רק בן 20, וענה: "את יודעת, זאת השנה הראשונה שלי
אז אני לא יודע
אין לי תשובות..."
העבודה הרציפה שלו עם האנלן, כמו גם נחיתתו בארגון הכי מעוטר בליגה, אמורים לתת לטייטום את כל התשובות שהוא צריך בדרכו לקריירה מרשימה. בעונתו הראשונה ממוצע הנקודות שלו זינק מ-13.9 בעונה הרגילה ל-18.8 בפלייאוף. מהאופציה חמישית בהתקפה הוא עלה להיות האופציה הראשונה. עקומת הלמידה המרשימה שלו מראה שהוא קורץ מהחומרים הנכונים. והוא רק הולך להיות טוב יותר.
אחרי שהתגברה בקושי רב על מילווקי האבודה, והפתיעה את הסיקסרס והעולם בסוויפ ג'נטלמנים, בוסטון תפגוש את קליבלנד לגמר המזרח הערב (22:30), והציפיות הן שכאן יגמר מסע הקסם של הקבוצה הכי אובר-אצ'יברית של הפוסט-סיזן. לברון בכושר הזה - את זה גם טייטום יודע - הוא לא בהכרח שאלה שיש לה תשובה. כך או כך, עבור טייטום זאת תהיה סדרה פיקנטית במיוחד, במהלכה יתמודד לא רק מול אליל ילדותו לברון ג'יימס, אלא גם מול קרוב משפחתו טיירון לו (אביו, ג'ייסון, הן בן דודו של מאמן הקאבס).
בשנים הבאות הסלטיקס אמורים לחלוק את פסגת המזרח עם פילדלפיה, במה שאפשר לכנות עידן פוסט-לברון (על אף היעדר ההוכחות, יש אמונה גוברת בקהילה המדעית שלברון אכן מזדקן כמו כל בן אנוש), ולראות איזה קבוצות יכולות להצטרף אליהן.
בניגוד לשאר הקבוצות, האוהדים של בוסטון יכולים לסמוך על הקבוצה שלהם שתהיה בטופ לשנים הבאות, לא בגלל שחקן אחד או או שחקן אחר - בגלל שהארגון שלהם מתפקד בצורה אופטימלית, עם האנשים הנכונים בעמדות הנכונות. ההצלחה למרות כל הפציעות מוכיחה את זה. איינג' לא יפספס הזדמנות, וסטיבנס יוציא מכל שחקן את כל מה שיש לו, גם אם הקולגות שלו לא תמיד מפרגנות עד הסוף.
בזמן שכולם מחפשים את לברון הבא, הסלטיקס מצאו נוסחה הרבה יותר יציבה להצלחה. טייטום הוא רק ההוכחה האחרונה שהסלטיקס פה כדי להישאר, והם נפרדים מפילדלפיה בגישה שלהם באופן מהותי. בזמן שפילדלפיה בחרה בעתיד על פני הווה, והנה עכשיו העתיד שלה כאן, כשהגיע תורו של איינג' לענות על השאלה הנצחית, "עתיד או הווה?" הוא ענה בפשטות: "כן".
