אופוריה באיגוד הג'ודו: "אם היה עוד יום לתחרות, היינו לוקחים עוד מדליה"

בתוך כל החגיגות במיקס זון. בין צילום לחיבוק. בין נשיקה ללחישה על האוזן, זיהה פיטר פלצ'יק את אורי ששון. שניהם התחילו את יום התחרות השלישי יחד. היום של המשקלים הכבדים. פלצ'יק עד 100 קילו. ששון מעל 100 קילו. באימונים שני 'הגדולים' של הנבחרת נלחמים אחד בשני. משמשים יריבי אימון אחד בשביל השני. הערכה הדדית עצומה יש שם. אחרי ההדחה המוקדמת שלו בשעות הבוקר, ששון נעלם. קרב אחד מול טמירלאן בשאייב הרוסי הנמוך שלקח בקרב האחרון של האליפות את מדליית הכסף, הוציא את ששון מהתחרות עליה חלם מאז מדליית הארד בריו. אף אחד לא ידע איפה אורי ששון כובש את כאביו לאורך כל היום.

קצת אחרי שפלצ'יק סיים עם המדליה שלו, ששון חזר לאולם במרכז הירידים. ביתן 2 שאירח כל כך מכובד את האליפות הזו. חליפת הג'ודו הלבנה היתה מקופלת וכרוכה בחגורה השחורה ואיתן צעד ששון פנימה רק כדי לעשות כבוד לפלצ'יק. הוא ידע כמה יהיה לו קשה לעמוד שוב מול כל מבטי החיבה והרחמים, אבל הוא רצה להיות שם בשביל פלצ'יק. משה פונטי תפס אותו במסדרון לפני שהוא הגיע אל חברו מהנבחרת. עשר דקות הם עמדו לדבר. פניו של ששון היו מאוד כואבות. הקרב אותו הפסיד מול הקהל הביתי עוד ילווה אותו הרבה זמן קדימה, אבל אם יידע לקחת אותו למקום הנכון, זה עוד יהווה נקודת תפנית ואולי יהפוך לקאמבק שהוא כל כך רוצה. פונטי דיבר ודיבר ואז שיחרר את ששון ללכת לפלצ'יק. חיבוק ממושך נרשם ביניהם כשפלצ'יק לוחש לו: "אני אוהב אותך אחי. למדתי הרבה מכל רגע שהיינו יחד". ואז ששון התנתק והלך לצפות על המסך בקרב הגמר אותו הפסיד בשאייב שהדיח אותו ליריב הצ'כי. "אורי יחזור להיות אורי ששון כאשר הוא ירצה להיות שוב אורי ששון", התפייט אורן סמדג'ה. "זה תלוי רק בו".

עוד בנושא

המדליה הרביעית לישראל: פיטר פלצ'יק זכה בארד באליפות אירופה
אורי ששון: "קשה להתרומם אחרי אולימפיאדה אבל בוער בי להצליח"
לתחרות הזו הוא הגיע כדי להיות אלוף: סגירת המעגל של שגיא מוקי

"למי אני מקדיש את המדליה שלי?", שאל פלצ'יק מאוחר יותר כאילו לא שמע את השאלה שהופנתה אליו. "יש הרבה. לאשתי קודם כל שמקריבה כל כך הרבה. אני רואה את אורן ואת החברים שלי לנבחרת הרבה יותר ממה שאני רואה את הבית ולכן המדליה הזו היא קודם בשבילה. אחרי זה אני מקדיש את המדליה לאמא שלי, לסבא שלי שגידל אותי, למאמני הנבחרת שלי, לפאבל מוסין המאמן שגידל אותי והביא אותי בכלל לנבחרת. אני מקדיש אותה לכל עם ישראל שנתן לי היום עוצמות ואני מקדיש אותה גם לתקשורת המכסה את הענף הזה. ואחרון חביב אני מקדיש אותה לעצמי. הייתי צריך את המדליה הזו. כואב לי על החברים שלי היום שהפסידו כאן בבית. הם האחים שלי. ניסיתי לא להתמקד בהפסדים שלהם. המדליה הזו היא גם שלהם. הם מתאמנים איתי יום ולילה והמטרה הבאה היא אליפות העולם בבאקו בחודש ספטמבר. נעשה את ההכנה הכי טובה ונביא 100 אחוז".

לצד ההישג בדמות ארבע מדליות (ארד לגפן פרימו, טל פליקר ופיטר פלצ'יק וזהב לשגיא מוקי), יחלו הבוקר באיגוד הג'ודו גם בהסקת מסקנות בכל מה שקשור לאלה שלא רשמו אליפות מוצלחת. בראשם כמובן אורי ששון. פונטי אמר בעניינו: "לא היה לאורי ששון קל לפני התחרות. מעבר לזה שהלחץ הגדול היה עליו אחרי הארד בריו, הוא קיבל יריב נמוך קומה ומוצק שהיה קשה מאוד להפיל אותו. אבל זה לא רק היריב. אורי הגיע לתחרות כבד ועייף. יש כאלה שהלחץ עוזר להם להתרומם ויש כאלה שהלחץ קשה להם. אורי ששון הוא לא ספורטאי רגיל. אני בטוח שהוא יגיע לאולימפיאדה ויצליח בטוקיו".

פונטי הבטיח שבשנת 2019 ייערך גרנד פרי בתל אביב. את ההבטחה הוא קיבל ככל מנשיא איגוד הג'ודו העולמי ומזה שעומד בראש איגוד הג'ודו האירופי. שניהם התרשמו מאוד מהאירוח של האליפות ומהאווירה הנהדרת שהיתה חיובית גם כלפי הספורטאים שאינם ישראלים.

את הלילה סיים אורן סמדג'ה מאוד עייף. "אני הולך עכשיו להתנקות שבועיים", אמר. "גם אני וגם הספורטאים. אני שמח שבכל יום לקחנו מדליה ואם היה עוד יום לתחרות גם מחר היינו לוקחים מדליה. עשינו את זה בגדול. עמדנו במשימה".

4,000 איש היו בכל יום מבין השלושה מהבוקר ועד הערב באולם התחרות. מי שחווה אולימפיאדה, הרגיש שהארגון והפקת האירוע לא נפלו מהרמה העולמית הגבוהה ביותר והכי חשוב, גם הג'ודו היה איכותי ואטרקטיבי. רק לפני כמה חודשים עוד דובר על מה שאפשר לעשות כדי להפוך את הקרבות להרבה יותר אטרקטיביים ולא כאלה שמסתיימים בניצחון על עונשים וכרטיסים צהובים. מרבית הקרבות באליפות הזו הסתיימו בנקודות ובאיפונים והצדיקו את ההתעניינות הגדולה של הקהל הישראלי בהם.