כפר הספורטאים האולימפי בריו היה גן עדן עלי אדמות. למרות תרחישי האימה, לא היתה בשטח עדות לנגיף הזיקה. ואחרי שהתרגלו לליקויי הבנייה ולאוכל הבינוני, הכל התנקז לקולות השונים שהתערבבו בין הבניינים, הצבעים, הפרצופים של הספורטאים מכל העולם, חיי החברה. אנשים לקחו משם זכרונות לכל החיים. את שגיא מוקי אפשר היה לראות שם מדי פעם עושה צעידות בפנים די כואבות. פריצת הדיסק שחווה בשני מקומות בגבו כמה חודשים לפני התחרות, שלחה אותו לאולימפיאדה עם מעט מאוד סיכויים להצליח והרבה מאוד סימני שאלה באשר לעתיד ולקריירה. רק מי שחווה פריצת דיסק יודע שכל עוד הדיסק בחוץ והלחץ בין החוליות מתגבר, תחושת הנכות שמתסכלת היא בלתי נסבלת.
ולמרות זאת ועל אף שהיתה אפילו מחשבה שלא ייצא לריו, מוקי הגיע עד לקרבות חצי הגמר. הוא סיים בלי מדליה אולימפית. שמח בוודאי בשביל ירדן ג'רבי ואורי ששון, אבל היה מאוד מתוסכל ועצוב עבור עצמו. אלמלא המוגבלות והחשש התמידי כשאתה מנסה להשתקם מהכאב המוקרן על עמוד השדרה והרגליים, הוא היה שווה שם פודיום.
אתמול בתל אביב זו היתה סגירת המעגל שלו. אולי גיאוגרפית הכי רחוק מריו, אבל מנטלית הכי קרוב אליה. מוקי לא בא לעשות מדליה. הוא בא להיות אלוף אירופה. לפני שלוש שנים בבאקו זכה בתואר האירופי במשקל הקודם שלו עד 73 קילוגרם. עכשיו זו כבר מדליה עוד יותר איכותית מול יריבים במשקל כבד יותר של עד 81 קילוגרם. "אני תמיד אומר לו לפני קרבות כאלה, אתה יכול לעשות משהו שאני עם כל זה שהייתי מדליסט אולימפי, מעולם לא עשיתי", גילה אורן סמדג'ה איך הוא מאתגר אותו. "ושגיא הוא ספורטאי על ויש לו כוחות מטורפים. הוא בסך הכל ב-70 אחוז מהפוטנציאל שלו, כך שאני חושב שהוא עוד מכין לנו הרבה מאוד דברים בדרך".
בנגינת התקווה, השפתיים שלו כשלו והוא לא הצליח לשיר את ההמנון. הדמעות נקוו בעיניו, הגרון היה חנוק. "זה סוף שבוע מהקשים שידעה המדינה בשנים האחרונות", שיתף מוקי את תחושותיו. "זה אסון כבד. אני רוצה להביע את תנחומיי למשפחות של הנספים. אלה בני נוער שהתכוננו לשרות הצבאי. התכוננו לשרת את המדינה והאופן שבו הם נהרגו, הוא נורא. הלב שלי עם המשפחות".
עוד בנושא
שגיא מוקי: "לזכות ולשמוע את התקווה כאן בישראל זה חלום שמתגשם"
הישג נפלא: שגיא מוקי זכה במדליית זהב באליפות אירופה בישראל
ההשוואה למדליה בה זכה לפני שלוש שנים בבאקו, עלתה אתמול על הפרק. "זו בכלל לא שאלה", קבע סמדג'ה. "נכון שאז זו היתה מדלית זהב ראשונה של שגיא באליפות אירופה, אבל הפעם זו גם מדליה שנייה במשקל כבד יותר. זו גם אליפות אירופה שנערכה בישראל מול כל הקהל שלנו וזו בעיקר מדלית זהב אחרי מה ששגיא עבר. הפציעה בגב היתה יכולה לסיים עבורו את הקריירה".
מוקי זוכר הכל: "הזריקות, הטיפולים, העובדה שהייתי מתאמן יום ואחרי זה לא יכול להתאמן בגלל הכאבים. עברתי פציעה שהטילה ספק באשר לסיכויים שלי להמשיך ולהתחרות. לשטוף פנים לא יכולתי, לקשור את השרוכים. אמא עזרה לי לגרוב גרביים. אתה חווה את זה בגיל צעיר אחרי שהיית אלוף אירופה ולפני אולימפיאדה ואתה לא יודע אם תוכל עוד לשוב ולהתחרות. ובתוך כל זה עליתי למשקל יותר גבוה מול יריבים יותר כבדים, אבל עבדתי קשה מאוד. דמיינתי את עצמי עומד על הפודיום ואני שמח שעשיתי את זה פה בתל אביב. זה הכיף הכי גדול שיכול להיות. פעם ראשונה שאני בוכה כך ומתרגש אחרי זכייה. כל מה שעברתי בשנה שאחרי ריו הוביל ללבטים, לחששות ולספקות ולכן האושר כל כך גדול. עשיתי את זה ומכאן שהתפרקתי כל כך על הפודיום".
סמדג'ה נסע מהאולם לבית המלון לארוחת הערב החגיגית שאירגנו להם. מוקי ינוח היום ויבוא ודאי לעודד ביום השלישי את לי קוכמן, פיטר פלצ'יק ואורי ששון במשקלים הכבדים. שלשום סמדג'ה הבטיח לקרובים אליו כי מוקי יילך עד הסוף. אמש הוא היה יותר צנוע לגבי השלישייה של היום. "אני מאמין ששניים מהשלושה יעשו רבע גמר לפחות", אמר. "יש לנו נבחרת איכותית מאוד שעדיין לא אמרה את המילה האחרונה שלה".