לא עלו ולא גידלו: כישלון המהפכה הישראלית של מכבי תל אביב

המהלך האסטרטגי הבולט ביותר שביצעה מכבי תל אביב בקיץ האחרון, לקראת שיקומה מעונת הבלהות, היה ניקוי אורוות כללי: חריש במצבת הזרים אינו דבר נדיר או חסר תקדים, אבל המהפכה הישראלית הייתה מהדהדת. איתי שגב היה היחיד שנותר, בעוד גיא פניני, יוגב אוחיון, סילבן לנדסברג, גל מקל וג'ו אלכסנדר הועזבו בקיץ אחד.

ומה הן תוצאות המהפכה הישראלית הזו? הסטטיסטיקה אינה משקרת: בעונה שעברה קיבלה מכבי 4.3 נקודות בממוצע מכל אחד מהישראלים שלה, והעונה רק 4.1; המקומיים תקמו 1.6 ריבאונדים ו-1.6 אסיסטים אשתקד, והעונה 2.5 ו-0.6 בהתאמה; ובכלל, נתח הדקות שלהם רק הלך והצטמצם, מ-13.9 דקות לאיש ל-12.6. לא לכך כיוונו הצהובים כשהחזירו את ג'ייק כהן ובעיקר אלכס טיוס, והזרימו דם חדש בדמותם של יובל זוסמן, כרם משעור וג'ון דיברתולומאו.

בסוף השליש הראשון של העונה, אי שם בין המחזור השביעי למחזור התשיעי, נדמה היה כי הדרך של מכבי תל אביב העונה משתנה. שגב, אז עוד בתפקיד הקפטן, שותף ל-14 דקות בממוצע. בהנהלה היו מרוצים, הקהל שהתחבר אליו היה מרוצה, והתוצאות הקבוצתיות נחשבו טובות. אלא שזה היה היוצא מן הכלל שהעיד על הכלל: מתוך 26 המשחקים האחרים, שגב כלל לא שותף ב-21, וצבר עוד 22 דקות בסך הכל.

הוא לא היה לבד בקצה הספסל: זוסמן, שהוחזר כתקווה הגדולה הבאה כדי להתחיל להשתפשף ולהפוך לשחקן רוטציה אצל "המאמן שמפתח צעירים", קיבל 15 דקות בממוצע במשחקי החוץ מול ריאל מדריד וצסק"א מוסקבה ובבית מול ארמאני מילאנו; ובאחרים? ב-18 משחקים לא שותף, ובאלו שכן קיבל פחות מחמש דקות לערב.

עוד בנושא

האמריקניזציה קרסה: מכבי תל אביב זקוקה לבעל בית אירופאי
זה המאמן, טמבל: מכבי תל אביב הימרה על הסוסים הלא נכונים
כבר לא מעניינת: התופעה שבאמת צריכה להדאיג את הצהובים

זוסמן ושגב היו אמורים להפוך לפרנצ'ייז פליירס המקומיים, כמאמר העגה. את העובדה שמכבי תל אביב סיימה את דרכה בלי הכרטיס לפלייאוף עוד מתקבלת על הדעת, אבל הכישלון החמור לא פחות, ואולי יותר, היא שהעונה מסתיימת בלי שאיש משחקניה הצעירים ביצע התקדמות וצבר ניסיון בדרך לעונה הבאה. שגב יסיים את דרכו במועדון בקיץ הקרוב, זוסמן עשוי להיות מושאל, ופחות משנה אחרי שכיכב בנבחרת העתודה עולה השאלה והאם באמת יוכל לעשות את הפריצה המיוחלת לרמות הגבוהות באירופה.

אז אפשר לבוא ולומר שזוסמן, שגב ומשעור לא מספיק טובים כדי להפוך לשחקנים מובילים במכבי תל אביב בשלב הזה של הקריירה, אבל ייתכן מאוד שהצהובים פשוט לא ידעו מה לעשות עם ה"סחורה" שבידיהם. מבין שמונה הקבוצות הראשונות ביורוליג, באסקוניה היא היחידה ששיתפה פחות ממכבי את המקומיים שלה, ובשתיים אחרות (פנרבחצ'ה וצסק"א מוסקבה) אין סופרסטאר מקומי שמוביל את המועדון. האחרות מסתמכות הרבה יותר על שחקניהן המקומיים. נכון שקל יותר לעשות זאת כשאותם מקומיים הם יוונים, ספרדים או ליטאים, אבל מכבי תל אביב יכולה להביט כעת על ז'לגיריס קובנה, הפתעת העונה באירופה, וללמוד ממנה כיצד מפתחים צעירים בדרך נכונה והדרגתית.

הליטאים בנו לאורך שנים את אדגראס אולנובאס (כיום בן 25) ופאוליוס ואלניסקאס (בן 22) והעונה הם הפכו לחלק בלתי נפרד מהצלחתה. כבר בעונתו הראשונה בקבוצה, כשהיה בן 22, אולנובאס קיבל 19 דקות למשחק ותרם 5.4 נקודות; העונה הוא כבר היה שני רק לקווין פאנגוס בדקות (26.6) וחמישי בנקודות (7.5) למרות פציעה שמנה ממנו להפגין את יכולתו המלאה. ואלינסקאס, אשתקד, לא היה רלוונטי בעונת הבכורה שלו ביורוליג (פחות מתשע דקות לאורך העונה כולה), אבל השנה קיבל משרונאס יאסיקביצ'יוס נתח דקות גדול בחלק גדול מהמשחקים, התייצב על עשר למשחק ותרם 3.1 נקודות למשחק. כמעט כפול מזוסמן, שכנראה לא נופל ממנו ביכולת ובכישרון.

לאן יכול להוביל האשראי הזה בקבוצות לחוצות יותר מז'לגיריס? אולימפיאקוס נוהגת כבר שנים ארוכות להסתמך על השלד המקומי שלה, גם שחקנים שנחשבים הרבה פחות נוצצים מוואסיליס ספאנוליס ויורגוס פרינטזיס. לדוגמה, יאניס פפאפטרו: היום, כשהוא בן 24, הוא שווה יותר מ-20 דקות ו-6.5 נקודות בממוצע למשחק. כשהגיע למועדון, בגיל 19, אחרי הזכייה האחרונה ביורוליג, הוא הושלך למים העמוקים וקיבל עשר דקות למשחק (כולל בכל אחד מחמשת המשחקים נגד ריאל מדריד בפלייאוף).

כל האמור לעיל לא נועד כדי לתהות על זהות מקומית, על הזדהות של האוהדים או להלין על מעמדו של השחקן הישראלי. הבעיה היא אחרת: זרים לא מוצלחים לא מקבלים הצעה להמשיך, רבים מהזרים המוצלחים עוזבים מיוזמתם, ובסופו של דבר נמדדים העומק והיציבות של מועדון על פי השחקנים שמרכיבים את השלד שלו לאורך זמן. ובתחום הזה, מכבי תל אביב כמעט ולא התקדמה העונה, אם בכלל.

כל עוד לא יקום סופרסטאר ישראלי, כשהיחיד שמתעתד להיות כזה הוא דני אבדיה, ספק אם הצהובים יוכלו להבטיח עמדה משמעותית לשחקן ישראלי, והדרך היחידה שלהם לשמור על הסגל ולא להחליף שחקנים מקומיים כמו גרביים בסיום העונה, תהיה בנייה הדרגתית והצבת תפקיד מיועד לשחקן שבו תבחר. זוסמן, בניגוד למשעור ושגב, לפחות מקבל דקות משמעותיות בליגה (15.3). אם במכבי יידעו להבטיח את מקומו של זוסמן, ולהראות דרך מסוימת, הם יוכלו לסמן הצלחה ראשונה בעונה הזאת. האם זה יקרה? התשובות ביוני.