מיטש גולדהאר ללא שכפ"ץ: האתגר הגדול הבא של בעלי מכבי תל אביב

מסיבת העיתונאים שבה הכריז מיטש גולדהאר על עזיבתו של ג'ורדי קרויף את מכבי תל אביב בקיץ, היתה מפגן של קלאסה. מופע של תרבות ונימוסים אירופיים שכמעט ולא רואים כאן בישראל. בלי האשמות, בלי ברוגזים. שני אנשים בוגרים יודעים להגיד שלום אחד לשני, לשדר לכל המערכת והאוהדים עוצמה ולהראות כולם: אפשר גם אחרת.

במידה רבה, זו בדיוק מורשת קרויף. זהו בדיוק חזון גולדהאר. אותה יכולת להתנתק מהרגלי החיים של המדינה שבה הם פועלים. מהלחץ של התקשורת, מהשיח של האוהדים. לבנות חומה שאי אפשר לעבור אותה ולעשות את הדברים כפי שרק הם חושבים שצריך לעשות. והכי חשוב - להדביק בתורה הזו גם את השחקן הכי סורר שלהם בסגל. מקטן עד גדול. ממעסה ועד עוזר מאמן.

נכון, מאחורי החומה הזו היה בזבוז כספים מחפיר. מועדון שהכניס את הכדורגל הישראלי לסחרור של משכורות שגם חמישה גאידמקים לא הכניסו. היה שם מנהל מקצועי שהובס בעיקר על בחירת השחקנים הגרועה שלו. אבל עדיין - החומה הזו תמיד היתה אחת המטרות הנשגבות של הכדורגל הישראלי החולה, תקוותו הכמוסה בלילות שהוא חשב על הדרך שבה הוא יכול לצאת מהבוץ שבו מתבוסס שנים. מכבי תל אביב של קרויף וגולדהאר הוכיחה שזה אפשרי. מסיבת העיתונאים היתה עוד הוכחה לכך. הבעיה שממכבי תל אביב נשארה רק החומה, רק פוזה.

עוד בנושא

חשש במכבי תל אביב: האם מיטש גולדהאר יהיה הבא שיעזוב?
העיתוי מפתיע, התוכן צפוי: אורן יוסיפוביץ על סוף עידן קרויף
על כל רכש מבריק - רכש כושל: בחזרה גם לנפילות של קרויף

ספק רב מה יישאר מהחומה הזו אחרי לכתו של ג'ורדי קרויף. ספק רב אם מיטש גולדהאר יוכל להביא לכאן איש מקצוע שיעשה את זה טוב כמו המאמן הנוכחי שלו: אדם שיודע איך לנהל את התקשורת, לדבר עם כל ישראלי. להבין את המנטליות של המקום. להבין את הבעיות של המקום. ולהציע פתרונות שכל שחקן מקומי יסכים לאמץ ולהצדיע. אירופאי ישראלי? קרויף הראה שיש חיה כזו.

יתרה מזו, קרויף, למרות כל הטעויות שלו, היה השכפ"ץ האישי של גולדהאר. הוא היה האיש שעסקנו בו כאשר מכבי תל אביב הצליחה וכאשר מכבי תל אביב נכשלה. כל האש הלכה אליו. כל הרעל נורה לכיוונו. הוא סבל לא מעט מדרך קבלת ההחלטות של גולדהאר ושיטות הניהול המסורבלות שנוצרו במכבי תל אביב, אבל בסופו של יום תמיד הסכים לקבל את העונש במקום הבוס שלו בקנדה.

והבוס שלו אשם בהידרדרות של מכבי תל אביב בשלוש השנים האחרונות, לא פחות ממנו. אולי אפילו יותר. אחרי הכל, הוא זה שמקבל את ההכרעות בסוף. המאמי הלאומי, כפי שאוהדי מכבי תל אביב אוהבים לכנות את אלונה ברקת, בנה מקנדה מערכת ניהולית לא ברורה ולא מובנת. פעם אנגלידיס כאן ופעם לא. פעם מנספורד בוחר את השחקנים ופעם לא. מי המנהל המקצועי? מי הסמכות הכללית בארץ? מי הבוס? מהי ההיררכיה? בסוף זה תמיד היה קרויף.

גולדהאר, זה כבר נכתב, ביסס את ההצלחה שלו על החלטה אחת ויחידה: הבאת קרויף. עד אז הוא זרק את הכסף שלו לפח והתרסק כמעט מדי עונה. אפשר לסנגר את כתב האישום הזה עם סיפורים על שכר לימוד ישן ושאר קלישאות לגיטימיות, אבל העובדה שאותו בעלי מכבי תל אביב כמעט ולא מתעניין בכדורגל, ממשיך להוביל את המועדון דרך איזה שלט רחוק מקנדה, מחלישה את התקווה שגולדהאר שלפני בואו של קרויף הוא איש מקצוע מיומן יותר מגולדהאר שאחרי עזיבת קרויף. בטח בלי השכפ"ץ ההולנדי שלו שהסתיר מאיתנו את החולשות של הקנדי.

עוד בנושא

גולדהאר הודיע: "ג'ורדי קרויף יעזוב את מכבי תל אביב בסוף העונה"
גורמים במכבי תל אביב מודאגים: "נראה שוויתרנו על העונה הזו"
דיווח: לקרויף יש הצעות מגרמניה ואנגליה, גם ברצלונה על הפרק
ברקת: "למדנו מג'ורדי הרבה", זהבי: "הפסד לכדורגל הישראלי"

גולדהאר ביקש להשיג את דרך הבאת קרויף משהו חשוב: לנתק את מכבי תל אביב משליטת הרחוב הישראלי, לגמול את המועדון מציות לחליל שמנגנת התקשורת. וזה הצליח בגדול. גולדהאר קיבל את מה שרצה, רק לא ידע מתי להגיד די. לא הבין מתי הגיע השלב שבו צריך להתקדם אחרי השגת היעד החשוב הזה. וזה להביא ישראלי או ישראלים שיתאימו את עצמם להרגלי העבודה שלו, ולשפר איתם את החולשות שהמערכת שלו לוקה בהם.

במידה רבה, מכבי תל אביב משלמת היום את מחיר הזלזול בישראלים. מחיר הקטלוג של כולם כאנשים שיש להתרחק מהם ולא לתת להם דריסת רגל בהובלת המועדון. עובדה: השחקנים הישראלים הם אלו ששולטים בענף. עוד עובדה: המנהלים הישראלים הם אלו ששולטים בשוק המקומי טוב מכולם. הם אלו שיודעים להבחין בין האיכויות של שגיב יחזקאל ובן שהר. הם אלו שיודעים לזהות את הכישרון של איתי שכטר ולהוציא אותו בזמן ממכבי חיפה.

הדבר הראשון שגולדהאר צריך כעת זה אדם שיידע לנצח את השוק הזה ולתת תחרות לעין ולתשוקה של אלונה ברקת, לחושים החדים של אלי טביב, ולכו תדעו - אולי גם למכבי חיפה, שזו ההזדמנות שלה לנצל את השינויים שיכולים להתרחש בכדורגל הישראלי עם עזיבת קרויף (הנפילה של מכבי חיפה החלה בעצם עם הגעת ההולנדי-קטאלני למכבי תל אביב). אדם שיהיה חכם מספיק ובקיא מספיק בשוק השחקנים, כדי שמכבי תל אביב תפסיק להיות הכריש הכי מסורבל בים הזה של צמרת הליגה. אם לזה גולדהאר התכוון שהחוכמה היא להשיג תוצאות בפחות כסף, אז יש סיכוי שהוא בכיוון הנכון.

גולדהאר חייב להבין: המנספורדים והאנגלידיסים הובסו על ידי ברקת וטביב. השליטה של שני האחרונים בשוק השחקנים המקומי הפכה מוחלטת. החושים שלהם בנוגע לזרים שכן יכולים להצליח ולהתאים את עצמם לכדורגל הישראלי יצרו פער גדול מדי על מכבי תל אביב. גולדהאר יהיה חייב לפתוח את השערים למוח הישראלי הנכון, רחמנא ליצלן, לחשיבה הישראלית במקומות שהיא מתקדמת, ולתת את המושכות לצוות שכולל אנשים שיוכלו לתקן את החולשה הכי גדולה של מכבי תל אביב. אולי אפילו בראש המערכת. יש כאלה אנשים, מיטש. לא הרבה. אבל יש. מאמן? מנהל מקצועי? אולי שניהם? תחליט לבד. אבל הזרים הביאו אותך עד פסגה מסוימת, וכמובן בזכות זהבי. כל עוד אתה משחק בליגה הישראלית, אתה חייב ידע ישראלי. קבעת סטנדרטים אירופיים. עכשיו תביא ישראלי שיתאים את עצמו אליהם ויעזור לך לצמצם את הפער שפתחת מהצמרת.

מסיבות עיתונאים אירופיות זה נחמד ומכובד, אבל התדמית של מכבי תל אביב הפכה בשנים האחרונות לחזות הכל. גולדהאר חייב להבין שאת החלום שלו להפוך את מכבי תל אביב לחברה קבועה בדרג הביניים האירופי, הוא לא יוכל להגשים. הוא לא יוכל להגשים כי הוא עדיין משחק בליגה הישראלית הנחותה, זו שבקושי מייצרת שחקנים ויותר מביקור חטוף בליגת האלופות, אי אפשר להצמיח כאן משהו גדול מזה. במציאות הזו, זרים יכולים לעזור, זרים יכולים לפתח, אבל החסרונות שלהם וחוסר הבקיאות שלהם בנעשה כאן, הוא גם משהו שצריך להתייחס אליו. בלי זהבי, ג'ורדי קרויף לא הצליח לשלב בין המציאות הישראלית לחזון האירופי. עכשיו, בלי השכפ"ץ ההולנדי שלו, גולדהאר יצטרך לעשות זאת, עם תקווה גדולה שכל זה לא יגרום לו להתייאש.