האיש שהפך את מנצ'סטר יונייטד ללוזרית: ז'וזה מוריניו צריך להיות מפוטר

"ישבתי כאן על הכיסא הזה כמאמן פורטו כאשר מנצ'סטר יונייטד עפה. ישבתי על הכיסא הזה כמאמן ריאל מדריד כאשר מנצ'סטר יונייטד עפה. זה לא משהו חדש עבור המועדון", הצהיר ז'וזה מוריניו אמש (שלישי) אחרי ההדחה מליגת האלופות בשמינית הגמר. אפשר להקשיב לאמירה הזו עשרות פעמים, ועדיין קשה להאמין שזה אמיתי. קל יותר לדמיין שליצן נשלח לעבוד על כולם, התחזה למנג'ר הפורטוגלי ופלט בשמו דברי הבל. זה פשוט לא ייתכן. הנה לכם, מתייצב לו האחראי הבלעדי לפיאסקו קולוסאלי, אחרי תצוגה מחפירה ותוצאה מבישה, ומבהיר לאוהדי השדים האדומים: "זה בסדר כי הרי תמיד הייתם קבוצה של לוזרים". או, במילים אחרות: "אני לא מיוחד. אני לא רוצה להיות מיוחד הפעם. אתם תמיד מפסידים, איתי או נגדי".

עוד בנושא

סביליה הדהימה עם 1:2 על יונייטד ועלתה לרבע גמר האלופות
ז'וזה מוריניו אחרי ההדחה: "זה לא דבר חדש למנצ'סטר יונייטד"
דה בור וסלאח עוקצים את מוריניו, אגדות העבר של יונייטד קוטלות
עוד אמש: רומא עלתה לרבע הגמר עם 0:1 על שחטאר דונייצק

בל נשכח כי מדובר באשף התקשורת. אפשר לומר הרבה דברים לא מחמיאים על מוריניו, אך אי אפשר לקחת ממנו את ההבנה המעמיקה ביחסי ציבור. הוא עשה מזה קריירה, זה חלק אינטגרלי מהמותג שלו. הוא נוהג לחשב את הצעדים בקפידה ולשחרר אמירות שייצרו הד מסוים אשר יניב לו תועלת. הוא מנהל מלחמות פסיכולוגיות מול כל העולם ואשתו, ומנצל את העיתונאים לצרכיו. ואולם, ברור כשמש שהוא לא חשב לעומק על הציטוט המדהים לפני ששחרר אותו לאוויר העולם. נדמה כי מוריניו היה בהלם מוחלט ולא הספיק להרהר על המילים הנכונות לקראת מסיבת העיתונאים. ההפסד לסביליה לא היה צפוי מבחינתו. ברוב שחצנותו, הוא ראה את הניצחון כמובן מאליו.

הזלזול ביריבה האנדלוסית היה בוטה כבר במשחק הראשון לפני שלושה שבועות, אז החליט מוריניו להעצים את הסכסוך המתוקשר עם פול פוגבה, להוכיח מי הבוס ולספסל את הכוכב הצרפתי. באופן אירוני למדי, פציעה של אנדר הררה חייבה את שיתופו של הקשר כבר בדקה ה-17, אך רוח הדברים היתה ברורה. "העלייה לרבע הגמר בכיסנו בכל מקרה", שידר הפורטוגלי לחניכיו, גם אם בפועל בחר בטקטיקה פחדנית באופן קיצוני והיה בר מזל להימנע מתבוסה מהדהדת. מאזן הבעיטות בסביליה עמד על 6:25 לטובת המארחת, ולא פחות נחרץ מכך - 1:8 בבעיטות למסגרת. אלמלא יכולת פנומנלית של דויד דה חאה, הספרדים היו סוגרים את הסיפור כבר אז. אלא שהם לא עשו זאת, ונדמה כי "ההישג" רק חיזק את תחושת אי הפגיעות של מוריניו.

כי הרי גם אתמול, באולד טראפורד, הוא בחר במערך נסוג להפליא, עם כדורים ארוכים לעברו של רומלו לוקאקו. כך הוא ניצח את ליברפול בשבת, וכך רצה לגבור גם על סביליה. הוא אפילו הודה אחרי המשחק כי ראה קווי דמיון בין שני המשחקים האחרונים. אלא שהמתכונת הזו, הגיונית ככל שתהיה מול יורגן קלופ, היתה הזויה במפגשים מול וינצ'נזו מונטלה. כי סביליה, עם כל הכבוד הראוי, פגיעה מאוד בעורף. האנדלוסים ספגו העונה חמישיות לא רק מול ריאל מדריד ואתלטיקו מדריד, אלא גם מספרטק מוסקבה, אייבר ובטיס. שתי התבוסות מול קבוצות מרכז הטבלה בליגה הספרדית התרחשו ממש לאחרונה, בשנת 2018. תאמינו או לא, הירוקים-לבנים הבקיעו חמישה שערים בדרבי באיצטדיון ראמון סאנצ'ס פיחואן בפעם הראשונה בהיסטוריה.

למה? כי קיקה סטיין הוא מאמן שמעריץ את מורשתו של יוהאן קרויף ודוגל בהתקפה. הוא לא היסס להמר על כל הקופה במגרשה של היריבה העירונית ופירק אותה לחתיכות. לא צריך להיות מומחה דגול על מנת להבין שכל קבוצה עם סגל איכותי צריכה לנהוג כך. ליברפול כבשה חמישה שערים בשני המפגשים מול סביליה בשלב הבתים. ספרטק השיגה מולה את אחת התוצאות הגבוהות בתולדותיה.

רק מאמן עם מנטליות מובהקת של אנדרדוג מסוגל להסתגר ולאפשר לסטיבן אנזונזי לשלוט במרכז המגרש ללא הפרעה. לעשות זאת עם פוטנציאל התקפי של השדים האדומים גובל באי שפיות, כי כל קבוצה - באמת ובתמים - יכולה לכבוש חמישיה מול סביליה העונה. די היה לראות את הקלות בה הבקיע לוקאקו את השער המצמק ואת הפאניקה שאחזה בשחקני סביליה כאשר האדומים החלו ללחוץ על הדוושה בדקות הסיום כדי להבין זאת. למה אי אפשר היה לשחק כך קודם?

מנצ'סטר יונייטד לא יכולה להרשות זאת לעצמה. הדבר מנוגד באופן כה ברור לערכי המותג של המועדון שזה פשוט לא מתקבל על הדעת. מוריניו צודק - יונייטד רגילה להדחות מליגת האלופות, אבל בדרך כלל היא עשתה זאת בראש מורם. כאשר מוריניו העיף אותה בשמינית גמר עם פורטו ב-2004, אלכס פרגוסון יכול היה להסתכל על עצמו במראה בלי להקיא. עזבו את פרגוסון - זוכרים איזה פייט נתנה הקבוצה המוגבלת לכאורה של דייויד מויס לבאיירן מינכן ברבע הגמר ב-2013, מיד לפני שהמנג'ר הסקוטי הלך הביתה?

והרי מויס הרגיש מהיום הראשון כמו נטע זר באולד טראפורד. המנטליות "האברטונית" שלו הפריעה מאוד לאוהדים, והם לעגו לאמירותיו המשונות. הם זעמו כאשר הגדיר הג'ינג'י את ליברפול כקבוצה עדיפה. הם נפלו מהכיסא כאשר טען שהקבוצה "תשתדל לעשות לניוקאסל חיים קשים". ובכן, מוריניו מתאים פחות ממויס. זה היה ברור עוד לפני שמינויו הוכרז רשמית, והכתובת היתה על הקיר - אתם מוזמנים לקרוא על כך כאן, בניתוח שזכה לכותרת "למכור את הנשמה לשטן" .

העניין פשוט - מויס אולי הפך תודעתית את יונייטד לאנדרדוג, אבל הוא כיבד מאוד את מורשתה. מוריניו, כפי שאפשר לראות לאורך הקדנציה שלו, מצפצף על המורשת הזו. התבטאויותיו על "המועדון הגדול בעולם" הן בגדר מס שפתיים. הן נועדו להאדיר את שמו, כמי שהשיג את המשרה הנחשקת. בפועל, הוא בז למסורת של יונייטד. הוא מתעלם ממנה, והאמירה הלא מתוכננת אתמול חשפה את מה שהוא חושב באמת. מבחינתו, הוא מאמן קבוצה לוזרית, ועושה לדבריו את המיטב במגבלות הקיימות. "אין לי על מה להתחרט", הוא אמר על הטקטיקה ההזויה לאורך שני המשחקים אשר הובילה לאסון.

אם דבריו של מויס העלו לעתים חיוך, אמירותיו של מוריניו מעוררים זעם, והוא לא רק הזכיר את ההפסדים הקודמים. בפליטת פה מדהימה נוספת, הוא טען כי "ליברפול ממשיכה בליגת האלופות, אבל הודחה מהגביע האנגלי". הוא קרא להתרכז במשחק הבא, מול ברייטון ברבע גמר הגביע המדובר. הוא הצהיר כי "אין זמן לעשות דרמה". מוריניו, הווינר הגדול מטעם עצמו, אשר מבחינתו ניצחון קודם לכל, אמר כי "בכדורגל לפעמים מפסידים, וזה מה יש". הוא אמר: "היה ברור שהשער הראשון יהיה קריטי", גם אם לא ניסה להבקיע אותו. הוא אמר: "לפעמים החילופים שלי מצליחים, ולפעמים החילופים של היריבה מצליחים", בהתייחסותו לכניסה של וויסאם בן יידר. אגב, מונטלה עשה לו טובה גדולה כאשר השתמש בצרפתי הנהדר ב-18 דקות בלבד בגומלין והעדיף את לואיס מוריאל הפאתטי על פניו. שיאן הכיבושים של סביליה בליגת האלופות הרשית שלוש פעמים מול ליברפול, ואפשר רק לדמיין מה היה מעולל ליונייטד לו היה פותח במשחק הראשון.

הרשימה לא נגמרת שם. "אני שמח שכל השחקנים עצובים", אמר מוריניו, והבעת הפנים שלו שידרה תבוסתנות. על כך כדאי לשחקנים להגיב: "אנחנו שמחים שהמנג'ר עצוב". כי זה המנג'ר שגרם לפוגבה ללכת אחורה ולאבד את הכושר. זה המנג'ר שייבש את מכרוס רשפורד על הספסל מאז תחילת השנה, ראה אותו זוהר מול ליברפול בשבת באגף שמאל - ואז הזיז אותו ימינה אתמול. זה המנג'ר שעדיין לא מפיק עשירית מהפוטנציאל של אלכסיס סאנצ'ס. זה המנג'ר שמעדיף את מרואן פלאיני על פני חואן מאטה במשחק ביתי גורלי. זה המנג'ר שהוציא מאות מיליונים על רכש ומתלונן על סגל דל. זה המנג'ר שכמעט הפסיד אשתקד בחצי גמר הליגה האירופית לסלטה ויגו כי נסוג בפחדנות במשחק הגומלין באולד טראפורד עם יתרון 0:2 במצטבר. זה המנג'ר שידע פעם למצוא שפה משותפת עם שחקניו וללכד אותם, אך קרס מנטלית במהלך הקדנציה בריאל מדריד, ומאז הורס את המוניטין שבנה לעצמו.

בקיצור, זה המנג'ר הגרוע ביותר עבור מנצ'סטר יונייטד. אתמול נדמה היה כי השחקנים על הדשא היו מצליחים להשיג הרבה יותר ללא מאמן כלל. ואולי המועדון החליט משום מה להחתים את מוריניו על חוזה חדש עד 2020 בתחילת השנה, אבל אחרי מופע האימים על הדשא ובמסיבת העיתונאים אתמול הדרך הנכונה היחידה היא לפטר אותו. מויס ולואי ואן חאל יכולים להעיד שיונייטד יודעת לנהוג כך. גם זה "לא משהו חדש" עבורה.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק