יוגי בלי לב: יוגב אוחיון הכבוי לא מוצא את עצמו בהפועל ירושלים

כשיוגב אוחיון פוגש את עודד קטש, הוא יודע שמחכה לו צומת חשוב בקריירה. כך היה לפני יותר מ-13 שנה, כשקטש היה עדיין בתחילת דרכו כמאמן בהפועל גליל עליון, ואוחיון נער שכבר נחשב להבטחה הגדולה של הכדורסל הישראלי, למרות שטרם דרך על הפרקט. קטש היה זה שזרק אותו למים לראשונה במשחק בוגרים - דווקא מול בי.סי קייב החזקה ביורופליג - ואוחיון בן ה-17 השיב לו עם שלוש נקודות וכמה מהלכים מלהיבים שהציתו את הדמיון.

עכשיו דרכיהם מצטלבות פעם נוספת, אולם בנסיבות אחרות לחלוטין: מעמדו, יכולתו ומצב רוחו של אוחיון נמצאים בנסיגה דרמטית - יש שיגידו בשפל הגדול ביותר מאז אותה הופעת בכורה לפני 13 שנה - וקטש, מטבע הדברים, כבר לא מתייחס אליו כאל זאטוט שיכול להתגלח על זקנו.

כדי להחזיר את הפועל ירושלים לתלם בפרק הזמן הקצר שהוקצב לו, לקטש אין זמן מיותר לבזבז והוא זקוק לאוחיון של פעם, זה שהתמודד בכבוד מול דימיטריס דיאמנטידיס וז'ליקו אוברדוביץ' בסדרת ההצלבה המפורסמת ב-2012, והפך לשחקן יורוליג ראוי בשנים שלאחר מכן. השאלה היא האם אוחיון מסוגל לחזור לעצמו. וכדי לקבוע זאת, יש להבין מהן הסיבות למשבר ומה קדם למה - יכולת מקצועית ירודה, או מצב מנטלי ירוד.

עוד בנושא

ראיון עם אורי אלון, חלק א': "אם זה היה רק ענייני כדורסל, מודי מאור היה נשאר"
ראיון עם אורי אלון, חלק ב': "יש אנשים שעושים, ויש אנשים שכותבים על אלה שעושים"
הבעיה של מכבי תל אביב החדשה: היא נשפטת ביחס לעבר המפואר שלה. פרשנות

בימים שאחרי חתימת הבזק של אוחיון בהפועל ירושלים לא מעט אוהדי מכבי תל אביב ביכו את העזיבה. הצורך בניקוי אורוות היה מובן ולגיטימי, אבל דווקא אוחיון נתפס במישור החברתי כבורג חשוב ובמישור המקצועי כשחקן שמבין את מעמדו ומקומו בהיררכיה של הקבוצה (בניגוד, למשל, לגל מקל). ובנוסף - שלא כמו גיא פניני - גילו לא רמז על כך שהגיע לידי מיצוי.

והנה, בחלוף כמה חודשים, הויתור עליו נראה כמו המהלך הכי חכם ומחושב של מכבי תל אביב. מעטים, אם בכלל, מאמינים כעת שהפועל ירושלים זכתה מההפקר. אוחיון נראה מפוזר ומהוסס, מהווה נטל התקפי גדול ותורם מעט מדי גם בצד ההגנתי, עליו גאוותו. כל מי שעקב אחריו במהלך השנים מוכן להישבע שזוהי הגרסה החלשה ביותר של יוגב אוחיון מאז ומעולם, ויש לכך סימוכין סטטיסטי: אם גורעים מהמשוואה את עונת 2004/05 בה עדיין לא היה חלק אינטגרלי מהפועל גליל עליון ורשם הופעות ספורות, מגלים שאוחיון רושם את הממוצעים החלשים ביותר בקריירת ליגת העל שלו בנקודות (5.1 - שווה לשיאו השלילי שקבע אשתקד במכבי תל אביב), באסיסטים (2.8), בחטיפות (1.1) ובמדד היעילות (5.7).

קמפיין היורוקאפ שלו היה קטסטרופלי אפילו יותר מהקמפיין של קבוצתו, עם מספרים עלובים של 2.6 נקודות למשחק, 22 אחוזים מטווח שתי הנקודות ו-11 אחוזים מהשלוש. עד כמה הוא גרם נזק לירושלים במפעל האירופי? הוא השחקן בעל המדד ההתקפי המשוקלל (נקודות פר 100 פוזשנים שהקבוצה קולעת בזמן שהוא על הפרקט) הכי גרוע ביורוקאפ העונה.

מצד שני, יש כאלה שמוכנים להישבע שהיכולת החלשה אינה מפתיעה כלל וכלל. הרי ירידתו, שלא לומר שקיעתו של יוגב אוחיון, היא תהליך מתמשך שמתרחש בהדרגה בשנים האחרונות. מאז עונת 2012-13, שהייתה הטובה ביותר שלו בשורות מכבי תל אביב, ממוצע הנקודות שלו ביורוליג לא עלה על 5.7 למשחק. בשנתיים האחרונות גם ממוצע הדקות שלו ירד (בעונת 2014/15 עוד קי בל 25 דקות למשחק ביורוליג - הכי הרבה בקריירה. בעונה שעברה הוא כבר קיבל 17.8 בלבד).

כל הסימנים הראו שכושרו של אוחיון נמצא בירידה מתמדת, אפילו בנבחרת שם זכה לאמון רב מארז אדלשטיין, גם בקיץ האחרון. "ארז מאוד האמין בו וזכר לטובה את הקמפיין שהיה שנתיים קודם לכן. אבל אז יוגב הגיע אחרי עונת שיא, והפעם היה אפשר לראות שזה פשוט לא אותו שחקן", מעיד גורם בנבחרת. גם אחד השחקנים ששיתף איתו פעולה בנבחרת הקיץ טוען ש"הוא ניסה וניסה, אבל הדברים פשוט לא הצליחו לו. זה גרם לו לתסכול".

דרך הפריזמה הזו, ההחלטה של הפועל ירושלים להחתימו לשלוש שנים משתקפת באור אחר לחלוטין ונראית בעייתית בכל קנה מידה. "לקחת שחקן שמעמדו יורד בצורה כה יציבה? זאת מראש החלטה לא רציונלית", טוען אחד ממאמני ליגת העל. "אין ספק שבקבוצה כמו חולון או הפועל תל אביב אוחיון היה יכול לתרום, אבל בירושלים - עם כל הלחץ להצליח באירופה שדי ברור שהוא לא מסוגל לתרום שם - היה נראה מראש שזה צעד לא חכם. ועוד להחתים אותו לשלוש שנים?"

את פוטיס קציקאריס, בכל מקרה, החולשה של אוחיון דווקא הפתיעה מאוד. המאמן היווני בנה הרים וגבעות על אוחיון לפני פתיחת העונה, אבל כשסיים את תפקידו הרבה להתלונן בפני מקורבים וגורמים אחרים בהפועל ירושלים על כך ש"הוא האכזבה הכי גדולה שלי".

"פוטיס זכר את אוחיון מהיורוליג וחשב שהוא יכול לבנות את הקבוצה סביבו, לבנות עליו שייקח את הקבוצה על הכתפיים. מהר מאוד הוא גילה לצערו הרב שיוגב לא יכול לתרום כמעט כלום, בטח לא באירופה", מספרים מקורבי המאמן.

מנגד, מקורבי אוחיון מלינים ש"הוא הקורבן, לא הבעיה", וגם צביקה שרף מזהה בעיה רחבה יותר.

"כל הסיטואציה בירושלים לא טובה, מההתחלה זה לא היה מובן לי", הוא אומר. "החתימו את יוגב בלילה, בר טימור הלך לחתום במכבי אבל אז התחרט והחליטו להשאיר אותו. אבל מישהו שאל את המאמן? השאירו ארבעה שחקנים על אותה עמדה, אז היה בכלל סיכוי שמישהו מהם יצליח? רכז זה קודם כל ביטחון, קודם כל אתה צריך להריץ אותו הרבה זמן, ואם אתה מריץ ארבעה יחד זה בלתי אפשרי. חשבתי שיוגב יתרום יותר ואי אפשר להתעלם מזה שהוא מציג יכולת הרבה מתחת לרמה הרגילה שלו. אבל גם אי אפשר להתעלם מהבנייה הבעייתית שהכניסה אותו לעונה בצורה כזו".

זמן קצר אחרי החתימה, אוחיון סיפק אמירה שנויה במחלוקת שמרמזת משהו על המניע שגרם לו לבחור בירושלים, על אף שאת מכבי תל אביב עזב בעל כורחו. "ירושלים היא בית חם. זה היה חסר לי במכבי", אמר, והסגיר לא מעט מתחושותיו אחרי העונה המסויטת ביד אליהו. באותו ראיון טען גם כי הוא "שמח לחזור לקבוצה מנצחת", אבל ככל שהעונה התקדמה, הבין ששתי המשאלות הללו לא יתגשמו.

ירושלים מודל 2017/18 אינה בית חם, אלא דווקא מזכירה במובנים רבים את מכבי תל אביב המסוכסכת ומלאת האינטריגות של העונה שעברה; ולעת עתה, היא גם לא כל כך מנצחת.

ומצד שלישי, כנראה שאי אפשר להתאושש מהר כל כך מעונת בלהות, או להשתחרר מהמחשבה המייאשת שהקבוצה עמה הפכת מזוהה מוותרת עליך בקלות כזו.

"קשה מאוד לשים את הדברים האלה מאחור. אני בטוח שאצל יוגב עדיין יושבים דברים בראש מהתקופה במכבי ומהקיץ הלא טוב בנבחרת. הוא קיבל כמה מכות שקשה להתמודד איתן", מספר שחקן נבחרת נוסף ששיתף פעולה עם אוחיון בקיץ ובעונות קודמות.

מכבי תל אביב אכן עוד לא מרפה מאוחיון. כבר במהלך הקיץ אוחיון עורר את זעמם של אוהדי ירושלים, אחרי ש"חטא" בהתייצבות למפגש עם אוהדי מכבי תל אביב, שארגנו לו ולגיא פניני אירוע פרידה. חברי ארגון "הבריגדה" - הגרעין הקשה של אוהדי ירושלים - לא שכחו ונטרו לו טינה מפתיחת העונה. אחרי שהסכסוך כמעט הגיע לכדי עימות פיזי עם אוהדים שירקו לעברו, ההנהלה נאלצה להתערב ולנסות להנמיך את גובה הלהבות. בשבוע שעבר היא קיימה חוג בית עם ראשי האוהדים וניסתה ללבן את העניינים, אבל אוחיון עדיין מתקשה לעכל את המצב הנוכחי.

במכבי תל אביב נודע אוחיון כבחור שקט ורציני שבורח מעימותים כמו מאש. בפעם היחידה בה העז לשנות את עורו ולנסות לרקום עסקה כלכלית כדאית בלוקומוטיב קובאן מתחת לאפם של הצהובים, התקפל ברגע האחרון וסיים את הסאגה עם מכתב התנצלות במסיבת עיתונאים בוכייה. חברים וקולגות מעידים על כך שמבנה אישיותו לא בנוי להכיל עימותים מסוג כזה, למרות שסומן רק על ידי קומץ אוהדים קטן.

כשכל זה הצטרף לאווירה רעילה בחדר ההלבשה - בדיוק ההפך ממה שייחל כשחתם בירושלים - הפך אוחיון כבוי, כמעט מנותק. "הוא לא בנוי לזה", טוענים מקורביו. חבריו הטובים בקבוצה, ליאור אליהו ויותם הלפרין, שבעים וכבר מקבלים בהכנעה את העובדה שמדובר בדמדומי הקריירה. "מצב הרוח של ליאור ויותם לא ברור, ויכול להיות שגם הוא נדבק בזה", מציע צביקה שרף.

דבר אחד ברור: כדי להוכיח שאלו לא דמדומי הקריירה גם שלו, הוא זקוק לשינוי דרסטי. כזה שיכול להתחיל במשחק מול האקסית המיתולוגית בהיכל.