שובו של המכביסט: על חזרתו של קרלוס גרסיה למכבי תל אביב

קרלוס גרסיה אפילו לא ניסה לערוך מו"מ. הוא קרא ברפרוף את החוזה שנשלח לביתו בברצלונה ומיד אמר "כן".

"כמה מהר תוכל להגיע?", נשאל. הוא שמח לשמוע שהם מתגעגעים אליו כפי שהתגעגע אליהם.

זה היה יום שישי, סטיב מקלארן רק עזב וג'ורדי קרויף רצה חבר ישן כעוזר חדש. לא היו הרבה טיסות אידיאליות - בכל זאת, שבת נכנסה בנתב"ג - אבל הוא לא רצה לחכות, לא יכול היה לחכות, ועלה על קונקשן דרך פריס. הוא לא הספיק לספר לאף אחד, אפילו לא להוריו. ויש מה לספר במקרה הזה, כי לא רק מדובר בקאמבק מרגש אלא גם בהחלטה גורלית נוספת: קרלוס גרסיה, רק 33, פורש מכדורגל.

הכול נגמר והתחיל, כך נראה, בשני משחקים מול מכבי חיפה, האחד בליגה והשני בגביע - זה היה בערך כמו היום. הפעם, בין שני הדייטים הקלאסיים יחצצו תשעה ימים; אז הפרידו שלושה. בשבת ההיא הצהובים קרעו את הירוקים 0:6 במשחק שהיה צריך לשחזר את העשירייה רק הפוך; ביום שלישי מכבי חיפה חגגה זכייה בגביע על הראש של הנמסיס - תואר ירוק בודד מאז ימי הזוהר ב-2011. במחזור הסיום של העונה קרלוס כבש שער פרידה משער 11 ומבלומפילד; בגמר הגביע בטדי הוא היה חלק מהערבוביה האנמית שבסיומה נכבש שער הרפאים של חן עזרא. שני משחקים מול מכבי חיפה - האחד בליגה והשני בגביע - זה היה בערך כמו היום. רק שהיום קרלוס גרסיה כבר לא בלם מכבי תל אביב אלא עוזר המאמן שלה, וכשמחפשים את האיך והלמה, לצמד המשחקים ההוא מול חיפה, בעיקר לשני, היה משקל גדול.

עוד בנושא:

21:00, ספורט 5: מכבי חיפה - מכבי תל אביב
עומר דמארי הופתע מאי הכללתו בסגל למשחק הערב

ההפסד הזה בגמר 2016 לא נתן מנוח. "לא היינו צריכים להפסיד במשחק הזה", הוא אומר ביום שישי האחרון, דקות לאחר שסיים אימון בקרית שלום - הפעם בכובע אחר. "סיום העונה הזו גרם לי לחשוב שאולי אני כבר לא ברמה המתאימה. זה לא היה איך ששיחקתי אלא משהו מעבר שהיה חסר - משהו בגישה למשחק. בגמר ההוא, ובכלל, חשבתי שאני צריך לעשות יותר. וזה היה רגע קשה". וזה היה הרגע בו הבין שהוא צריך לעזוב. לשחרר, לפנות את הבמה לאנשים חדשים עם אנרגיה חדשה. "נתתי הכול בארבע העונות שלי במועדון ורציתי שהאוהדים יזכרו אותי ברמה הכי גבוהה שלי", הוא אומר, "שלא יזכרו בלם שלא מצליח לרוץ". אפשר לומר שהוא רצה לעזוב את מכבי לפני שהיא תעזוב אותו.

טורקיה, או יותר נכון אלניאספור, קרצה מאותה הסיבה. כדורגל אחר, חברים אחרים, מטרות אחרות. הוא חשב שזה יעזור לו. אבל זה שהוא החליט לעזוב לא אומר שהוא היה מוכן לכך. מושלם - כך הגדיר את חייו בתל אביב, על כל המשתמע. "הישראלים נכנסו לי ללב. כמו משפחה. זו לא קלישאה, הם יודעים שהם משפחה. הם גרמו לי להתרגש על המגרש, בבר מצוות, בבת מצוות, בחתונות, בלוויות. בכיתי איתם, צחקתי איתם. לאישה שלי היו כאן חברות, הבנות שלי למדו כאן בבית ספר. מבחינתי, זה היה לעזוב בית פעם שנייה. כמו שברצלונה היתה לי בית, כך גם תל אביב".

השיחה עם ג'ורדי היתה מהירה. ההולנדי הבין את זה מיד, וגרסיה טס לטורקיה והצטלם עם הכתום-ירוק של אלניאספור. כבר ביום הראשון בעבודה החדשה הבין שנחת על הצד הלא טוב של הקריירה. במחנה האימונים הוא גילה את הפער המקצועי בין הקבוצות, גם באיכות וגם בהתנהלות. לרגע הוא לא באמת התאקלם. אחרי תשע הופעות ליגה, ודווקא בסוף ינואר, התקשר אליו הבוס והודיע שהם מקפיאים אותו. בשל משחק הפרידה ממכבי, בשלב המוקדם של הליגה האירופית, בסוף יוני מול גוריצה, גרסיה למעשה גמר עונה; אסור היה לו לשחק בקבוצה שלישית, היה חוזה לעונה נוספת ממנו לא הצליחו להשתחרר, ופחות משנה לאחר הופעות בצ'מפיונס ליג קרלוס הפך לשחקן אימונים זר בן 32, יותר תייר מבלם. עד שהגיע הקיץ הוא שותף רק במשחקי ידידות ובמשחקים של הקבוצה הצעירה של המועדון, וזה היה קשה ומשפיל והוא הבין שטעה כשהחליט להגיע.

בקיץ הצדדים שבו לשולחן המו"מ. גרסיה דרש שהטורקים ישלימו את השכר לקבוצות שרצו בשירותיו, אבל הם לא התגמשו. כשחלון ההעברות הקיצי נסגר קרלוס הבין שבמינימום ימשוך שנה בלי לשחק, וזה רע. הוא החליט שדי, וביקש פגישת הכרעה. משרדי הקבוצה ממוקמים בתוך קניון בעיר אלניאה, ומולו ישבו סגן הנשיא, הגזבר, הספורט דירקטור, עורך הדין והמתורגמן של המועדון. הוא היה לבד - אפילו עורך הדין שלו היה בספרד. הם הציעו משהו, הוא אמר שידבר עם פרקליטו וימסור תשובה. כשהוא ביקש לשנות כמה סעיפים הם זעמו ובכיר בקבוצה זרק לו: "אתה לא גבר אמיתי!".

רק בספטמבר העסק נגמר, אבל נגמר רע, ואפילו את הכסף על הטיסות מטורקיה לברצלונה המועדון לא מימן. קרלוס חזר הביתה עם המשפחה. האישה שבה לחייה, הילדה לבית הספר והוא החל לחזור לכושר. שלושה אימונים עם מאמן אישי בבוקר, וארבעה אימונים בשבוע עם קבוצת prat הקטלאנית מהליגה השלישית. בשביל האקסטרות גם שיחק טניס. הוא הרגיש טוב אבל ההצעות שבאו לא היו טובות. בגילו ובמצבו, ולמרות שהיה שחקן חופשי, הוא הרגיש תקוע בין רמות: הקבוצות שרצו אותו לא היו מסקרנות מספיק מקצועית או כלכלית, והמקומות אליהם רצה להגיע לא התעניינו בשירותיו. מהודו ומאזרבייג'ן, למשל, טלפנו - והוא דחה. קבוצה סינית התעניינה והוא כבר התלהב אבל ברגע האחרון הוחתם שם זר אחר וקרלוס התאכזב. הוא לא קיבל שום הצעה ששווה היה לעזוב את המשפחה בשבילה, הרגיש. כנראה שתל אביב הרסה אותו, בקטע טוב.

"אל תתפלאו לראות אותי שוב", אמר ביום שעזב, ביוני 2016, ובסוף השבוע האחרון הודה: "היתה לי הרגשה שהדרכים של מכבי ושלי יצטלבו שוב, אבל אפילו אני לא האמנתי שזה יקרה כל כך מהר".

בקיץ הוא נפגש עם קרויף לקפה בברצלונה. קרויף רמז, בירר מה צופן העתיד, הם דיברו על קריירת האימון העתידית אבל לא היתה הצעה קונקרטית לשוב. כשמכבי תל אביב יצאה לוויאריאל למשחק האחרון בשלב הבתים, גרסיה הגיע למלון ושוב נפגש עם ג'ורדי. שום דבר לא נסגר גם שם. לפני המשחק החשוב של מכבי בטדי, אליו הגיע קרויף עם שלוש תוצאות תיקו רצופות וגוש של אכזבה, ההולנדי התקשר ופלירטט סביב הרעיון - גרסיה יצטרף לצוות, יחזור למקום עמו עלה לגדולה. אבל כשעבר שבוע ושיחת המשך לא הגיעה, קרלוס חשב שזה בטח נפל.

ב-28 בדצמבר עזב העוזר הקודם של קרויף, מקלארן. שעות לאחר מכן התקשר ההולנדי לגרסיה, ויום לאחר מכן, שישי, אחר הצהריים, החוזה כבר נשלח לבית הבלם בברצלונה. יום לאחר מכן, האיחוד הושלם. לפנות בוקר כבר היה בתל אביב, וכמה שעות לאחר מכן בקרית שלום, לובש מדי אימון אפורים.

את קורס UEFA A לאימון השלים כבר ב-2006, בספרד, והחלום להדריך קבוצה ישב בראש הרבה זמן. כשקורס הפרו הגיע לישראל וג'ורדי קרויף נרשם למחזור 2015 שלו, קרלוס רצה גם אבל כשחקן פעיל לא יכול היה להירשם. כבר שנים שהוא שם לב, עוקב אחר המאמנים שלו, רושם הערות, מנסה לשאוב - מה כן לעשות וגם מה לא. "גם היום אני מסתכל על משחקים ומנתח אותם בעיניים של מאמן", הוא אומר. מבחינה מקצועית הוא ההפך של מקלארן - לאחד יש ניסיון רחב כולל ברמות הגבוהות אבל הליגה זרה לו, לשני ישראל היא בית והוא מכיר את הקבוצה ואת הליגה אבל מעולם לא התנסה בתחום.

גרסיה גם אמור לעזור לצהובים במישור ההגנתי - עד להגעתו ספגה מכבי 17 שערי ליגה ב-15 מחזורים, 1.13 שערים למשחק. באף עונה תחת קרויף לא ספגה מכבי יותר משער למשחק, וקרלוס בטוח: "אם לא הייתי חושב שיש לי מה לתרום, לא הייתי מגיע". ומאז שהגיע, באופן מקרי שלפחות מקצועית לא באמת קשור אליו - כך הוא מודה - מכבי תל אביב לא ספגה שער.

הוא עקב אחרי משחקי מכבי גם כשהיה בחו"ל, לפחות בתוצאות. שאלתי אותו האם ההגעה דווקא בתקופה פחות מוצלחת של המועדון מלחיצה אותו. "הלחץ על השחקנים, בסופו של דבר הכול זה עליהם והאחריות שלנו היה למצוא את הדרך הנכונה ביותר עבורם לשחק, או ללמד אותם. כשיש לך את השחקנים שיש לנו אין מקום לתירוצים". נו, לפחות את הביטחון טורקיה לא הצליחה להרוס.

קרויף נלחם על גרסיה גם כשחקן. גם כשהבלם דעך ההולנדי התעקש להשאירו, גם במחיר של זר להרכב, טען תמיד שהוא מוסיף לחדר ההלבשה - שהוא הרבה מעבר לכדורגל. כמו שגרסיה העיד על עצמו, את תל אביב וישראל הפך לבית. הוא לא זר רגיל בישראל וגם לא זר שגרתי במכבי, וגורם בקבוצה אף אמר השבוע ש"יש לגרסיה את הפוטנציאל להפוך למכביסט יותר גדול משורה [אובארוב]".

"אני פשוט מרגיש שמכבי זה המועדון שלי", הוא אומר. "הרבה אנשים נולדו כאוהדי מכבי, אני הפכתי לכזה. אני מרגיש כמוהם, שונא כל הפסד, כמו ההפסד ההוא נגד חיפה בגמר. אני לא אוהב להשתמש במילה הזו, 'מוות', אבל במכבי זה באמת לנצח או למות. וגם אצלי אין באמצע, אין 'מקום שני'. זו חייבת להיות הגישה אצלנו. וכן, הדרך גם חשובה לי - אני רוצה שהאוהדים שלנו יהנו ושנגרום להם להרגיש משהו, שהם יהיו גאים בקבוצה שלהם".

היום כבר לא הזוי לפנטז על צלחת, אבל לפני כמה שבועות - כשהפער היה 7 והיכולת הרבה פחות - זה לא היה נראה כך. קרלוס נזהר, מתייחס לליגה כמרתון ומסביר שעדיין לא סיים את הקילומטר הראשון. אבל כהרגלו - אופטימי. "לא באתי לכאן כדי לנסות לסיים שלישי או להשיג כרטיס לאירופה", הוא אומר. "לא נחשוב בקטן. עבור מכבי, להיות המועדון הכי גדול בישראל זו תמיד המטרה. אנחנו תמיד חייבים לזכור מאיפה באנו ולדעת לאן אנחנו הולכים".

הם הולכים לחיפה, הערב, לקרב מול היריבה הישראלית האחרונה בה פגש קרלוס לפני שעזב. למשחק הגדול הראשון שלו מאז שחזר. "לא האמנתי שאסיים קריירה כל כך מהר, לא ככה דמיינתי את זה", הוא מודה. "אבל אני כאן ואני שמח ואני מלא מוטיבציה ואנרגיה. ואני רעב".

בתיאבון.

orenjos@walla.co.il