לבוא גדולים ולצאת ענקים: מי טניסאי הגל השני יתקדם בארה"ב

נובאק דג'וקוביץ', אנדי מארי, סטן ואוורינקה, מילוש ראוניץ' וקיי נישיקורי ייעדרו מאליפות ארצות הברית, כל הפציעות וההיעדרויות הללו גרמו לכך שההגרלה נראית פתוחה מאוד, בטח לאור הכושר המצוין בהם נמצאים שחקני "הגל השני" והדור הבא כמו סשה זברב, ניק קיריוס, גריגור דימיטרוב ודומיניק תים והתחושה שבשלה העת שלהם לעשות את הצעד קדימה.

עוד בנושא:
חידון האחים הגדול לקראת אליפות ארצות הברית
סימונה האלפ תפגוש את מריה שראפובה בסיבוב הראשון
רוג'ר פדרר חוזר לניו יורק: "מרגיש כמו שחקן נוער"
לראשונה בקריירה: דימיטרוב זכה בטורניר מאסטרס 1,000

בווימבלדון הצליח הגרמני בן ה-20 להגיע לראשונה בקריירה שלו לשבוע השני בטורניר גרנד סלאם כשעלה לשמינית הגמר. גם שם סשה זברב היה בהחלט יכול לנצח את מילוש ראוניץ', שהיה רחוק מלהרשים, אבל הפסיד לו 4:6, 7:5, 4:6, 7:5, 6:1. אחרי המשחק, כשנשאל על ידי עיתונאי אם זה לפחות ייתן לו שיעור ולקח לעתיד, אמר זברב: "אני לא רוצה שיעורים, קיבלתי כבר מספיק שיעורים. אני רוצה וצריך להתחיל לנצח במשחקים כאלה". ואכן, זברב המשיך מווימבלדון לזכייה בוושינגטון מסבב ה-500 וכמובן במונטריאול מסבב המאסטרס 1,000. זה היה תואר המאסטרס השני שלו השנה ובכלל בקריירה אחרי ניצחון מרשים מול רוג'ר פדרר בגמר ועוד כמה קרבות קשים ששרד. היכולת שלו כל כך הרשימה את סוכנויות ההימורים והוא המדורג שלישי בטבלאות היחסים למרות שמעולם, כאמור, לא עבר את שמינית הגמר בגרנד סלאם.

זברב, שכולם כבר מדברים על כך שיהיה הטניסאי הטוב בעולם בעתיד ויזכה בעוד הרבה תארי גרנד סלאם, עדיין לא הוכיח שהוא מסוגל לנצח במשחק של הטוב מחמש מערכות את הגדולים באמת ואפילו לא טניסאים מהסגנון של מארין צ'יליץ', תומאש ברדיך או מילוש ראוניץ'. זו המדרגה הבאה שהוא צריך לעלות עליה בקריירה שלו כדי שאפשר יהיה לדבר עליו כמועמד לגיטימי לזכייה בתארי גרנד סלאם. את זה הוא יכול וצריך לעשות כבר באליפות ארצות הברית 2017.

שאיפה: לזכות בטורניר. הוא רוצה לזכות בכל טורניר בו הוא משתתף. אגב, גם המהמרים מאמינים בו מאוד והוא השני מבחינת כמות המהמרים אחרי פדרר.

מטרה ריאלית: גמר. בחצי של זברב נמצא מארין צ'יליץ', כך שהוא בהחלט יכול לדמיין את הגמר כמטרה ריאלית. עם זאת, הוא יגלה שהדרך לשם ארוכה, ארוכה מאוד.

ווימבלדון 2017 היה טורניר בו אפשר היה לראות את גריגור דימיטרוב במלוא הדרו, לטוב ולרע. מצד אחד, הוא דרס את דייגו שוורצמן, מרכוס בגדאטיס ודודי סלע, מצד שני הוא בכלל לא היווה יריב לרוג'ר פדרר בשמינית הגמר והפסיד לו 6:4, 6:2, 6:4 כשהוא לא מצליח להביא לידי ביטוי את היכולות יוצאות הדופן שלו. דימיטרוב חגג במאי כבר 26, ומי שכונה בעבר "בייבי פדרר" היה אמור לרשום הישגים מרשימים בהרבה עד הגיל הזה, לפחות לפי התחזיות שניבאו לו גדולה. על היכולות של דימיטרוב אין ויכוח, לבטח מדובר בטניסאי עם היכולות האתלטיות מהמרשימות בסבב והטכניקה היפה והאסתטית ביותר שנראתה כנראה מאז רוג'ר פדרר הפך לכוכב. למרות זאת, משהו שם לא הסתדר אף פעם כדי לעשות את קפיצת המדרה הזו ולאיים על זכייה בגרנד סלאם. "גרישה" היה כבר פעמיים בחצי גמר בגרנד סלאם - אוסטרליה השנה ו-ווימבלדון ב-2014 - אבל עדיין זה הרגיש שמשהו חסר לו. ככל הנראה בראש, משהו שגורם לו קצת להיעלם ולהיבהל כשמגיעים נובאק דג'וקוביץ', אנדי מארי, רוג'ר פדרר ורפאל נדאל.

דימיטרוב כבר ניצל את ההיעדרויות הרבות של הכוכבים כדי לזכות בתואר המאטסרס 1,000 הראשון בקריירה שלו לפני שבוע בסינסינטי. הוא זכה אמנם בשישה תארים עוד לפני כן, אבל זה היה ההישג הגדול ביותר בקריירה שלו עד כה ואולי אולי גם מה שסוף סוף ייתן לו את הביטחון והאמונה שהוא יכול לחצות את השלב הזה של הכישרון הגדול שאולי יפרוץ ואולי לא ושכולם מדברים עליו. בטניס אתה עלול למצוא את עצמך מהר מאוד בגיל 28 או יותר כשאתה לא מבין איך לא השגת שום דבר משמעותי בקריירה. עבור דימיטרוב הזכייה הזו בסינסינטי עשויה לתת את הדחיפה הזו להבין שיש לו את זה ולקחת את עצמו צעד קדימה עכשיו לפני שיהיה מאוחר מדי.

שאיפה: חצי גמר ומעלה כי מבחינת יכולת הוא באמת מסוגל.

מטרה ריאלית: כנראה שגם רבע גמר יהיה די בסדר אחרי הטורניר המצוין בסינסינטי.

הטניסאי שיכול לנצח כל טניסאי בעולם ויכול גם להפסיד לכל אחד, האיש שתמיד מספק הצגה ונותן שואו לקהל. גם הוא חווה טורניר נהדר בסינסינטי כשהגיע עד לגמר, כולל ניצחון 2:6, 5:7 מול רפאל נדאל ברבע הגמר במשחק בו הוא שלט מהשנייה הראשונה ועד האחרונה ללא עוררין ואפילו ספג קריאות בוז אחרי שחבט בכדור פשוט בין הרגליים. בסך הכול הוא עומד על מאזן מרשים מאוד על 3:5 מול שלושת הטניסאים שזכו ביחד ב-46 תארי גרנד סלאם (דג'וקוביץ', פדרר ונדאל). יותר חשוב מזה, כל מי שראה את קיריוס בסינסינטי יכול היה להבחין בשינוי משמעותי יותר: נראה שאכפת לו מאוד ושכל נקודה היא קריטית עבורו. לא ראינו עוד זריקת משחקונים, חוסר אכפתיות ושפת גוף מזלזלת, אלא הרבה עצבים, לחץ ומתח. תמיד עדיף לראות מישהו מתעצבן ומקלל על מישהו חסר אכפתיות כמו שקיריוס היה כל כך הרבה פעמים בקריירה במה שיכלו להיות רגעי מפתח.

"אתם רואים כמה אני טוב במשחקים כאלה", אמר קיריוס לאחר הניצחון מול נדאל, "אתם רואים איזו כמות אדירה של משחקים, משחקונים ונקודות אני זורק (tank באנגלית) במהלך הקריירה במגרשים צדדיים ואתם אף פעם לא רואים אותי עושה את זה במשחקים מול נדאל במגרש המרכזי. קל מאוד להתעורר בבוקר בשביל משחק כזה. ילד שמשחק במגרש המרכזי של סינסינטי מול נדאל, הטוב ביותר עוד לפניי. הבעיה בשבילי היא להביא את זה על בסיס יומי, גם נגיד למגרש המרכזי בליון עם 15 איש מול ניקולאס קיקר מוקדם יותר השנה, שם הפסדתי. המשחקים מול נדאל הם לא הבעיה בשבילי, אלא המשחקים הקטנים יותר".

עכשיו קיריוס חייב לנסות להביא את הגישה הנכונה הזו גם לגרנד סלאמים וההתחלה צריכה להגיע בניו יורק. הטניס שלו שם, הכישרון גדול והיכולת הפיזיות הן אדירות. מה שאחרים צריכים לעבוד קשה ולהתאמץ כדי לעשות, הוא משיג בקלות. הגיע הזמן לעשות את זה גם על הבמה הגדולה ביותר.

שאיפה: זכייה בטורניר, הוא באמת יכול לזכות בכל טורניר או להפסיד בסיבוב הראשון באותה מידה.

מטרה ריאלית: בשמינית הגמר צפוי לו מפגש עם רוג'ר פדרר, קשה לראות אותו שורד את זה.

האוסטרי המצוין הצליח סוף סוף לעבור את הסיבוב השני בווימבלדון השנה ואפילו להגיע עד לשמינית הגמר, שם נעצר על ידי תומאש ברדיך במשחק ארוך וקשה של חמש מערכות. דומיניק תים הראה בווימבלדון שפיתח יכולת אחרת במשחק שלו: לשחק התקפי, ללחוץ, להיות אגרסיבי ולשחק כל הזמן בתוך המגרש. גם הוא עצמו הודה ואמר שהוא מרוצה מהצורה בה הדברים עבדו עבורו שם. אלא שמאז ווימבלדון תים שב והראה את המחלה שליוותה אותו בשנים האחרונות והיא המעבר הלא מוצלח מספיק בין סוגי משטחים. הוא הפסיד לקווין אנדרסון בוושינגטון, לדייגו שוורצמן בסיבוב השני במונטריאול ולדויד פרר ברבע הגמר בסינסינטי, במשחק בו הספרדי שלט והכתיב את הקצב לחלוטין.

לתים יש את כל האיכויות שדרושות כדי להיות טניסאי טוב על משטחים מהירים: הוא אתלטי, מהיר, חובט בעוצמות גבוהות מאוד, אבל משהו עדיין קצת תקוע אצלו. האוסטרי בן ה-23 הוא גם סוג של מחשב אנושי, אדם שמחשב כל פרט ומנסה ללמוד ממנו, כמו גם איש בעל מוסר עבודה ייחודי, ונראה שזה קצת פוגע בו במהלך משחקים. במונטריאול, כמו גם בסינסינטי, הוא כל הזמן שידר שפת גוף מעט שלילית, כאילו הוא מרגיש שהוא לא מצליח לעשות את מה שתכנן או את מה שעובד לו כל כך טוב על החימר (פעמיים ברציפות הגיע לחצי גמר ברולאן גארוס). הגדולה של טניסאי היא לשכוח את הנקודה האחרונה ששיחקת בשנייה שהיא נגמרה. אצל תים זה עדיין לא מרגיש ככה ובמשטחים המהירים נראה שהוא קצת מאבד ביטחון ונפגע. מצד שני, יכול בהחלט להיות שכל הטורנירים לפני אליפות ארצות הברית היוו סוג של ניסיון למשהו חדש עבורו ופתאום נראה ממנו יכולת הרבה יותר גבוהה בניו יורק. אם ישחק כמו ששיחק במונטריאול וסינסינטי, הוא יתקשה מאוד.

שאיפה: לשבור את תקרת הזכוכית - שהיא שמינית הגמר - בטורניר גרנד סלאם שאינו רולאן גארוס.

מטרה ריאלית: רבע גמר.