בפעם האחרונה זה נגמר בגביע אירופה: השיטה המנצחת של מכבי תל אביב

מכבי תל אביב הגבילה אמש (חמישי) את אולימפיאקוס לסך כולל של 73 נקודות, וזו הפעם השלישית ברציפות שהיא גורמת ליריבה מהיורוליג לקלוע מתחת ל-80 נקודות.

עד כאן העובדות. עכשיו זמן ההסברים. פתרונות התחלתיים אפשריים לתצוגות הגנתיות ניתן לאתר לעיתים בדף הסטטיסטיקה. אם נחפש שם נתון מובהק שילמד על ההצטיינות ההגנתית של מכבי, נגלה שמכבי גרמה ליוונים לאבד בסך הכל 8 כדורים, מתוכם חטפו הצהובים 5 כדורים. לא מרשים (מבחינת מכבי). הקבוצה של ספאנוליס, להבדיל מהאיש עצמו, גם הגיעה למספרים לא רעים בקליעות לשתי נקודות, כשהיא קולעת 20 סלים קרובים ב-54% מהשדה. לא מרשים (מבחינת מכבי).

שני נתונים הגנתיים אחרים מרשימים הרבה יותר. הראשון הוא מספר האסיסטים הנמוך של אולימפיאקוס אמש (12 בסך הכל). השני הוא מספר השלשות ואחוז השלשות של יריבת מכבי אתמול. וכאן, כאשר אולימפיאקוס מייצרת 18% אחוזים נוראיים ל-3 נקודות, עם 6 מתוך 33 זריקות, מתחיל להיות מעניין. כי מכבי לא הוכיחה העונה, באופן שיטתי ומאופיין, שהיא יודעת להוריד באופן שיטתי את נתון האסיסטים של יריבתה.

היא כן מוכיחה, עד כה, יכולת לפגוע בנתוני השלשות של יריבותיה.

בתשעה משחקי יורוליג העונה, גרמה מכבי תל אביב לקבוצות מולן שיחקה לזרוק 28 שלשות בממוצע למשחק, המספר הממוצע הגבוה ביותר של זריקות שקבוצת יורוליג כפתה על יריבותיה. היריבות של מכבי תל אביב, בממוצע, קולעות מולה ב- 32.54% בלבד לשלוש נקודות – כשרק פנר של ז'לקו אוברדוביץ' פוגעת יותר באחוז הקליעות מבחוץ של היריבות.

עוד בנושא:
המומנטום נמשך: מכבי תל אביב ניצחה 73:80 את אולימפיאקוס בחוץ
רמי הדר: "ההגנה נתנה לנו את הניצחון". סילי: "קבענו את הקצב"
הנאחס סוף סוף נשבר, ספאנוליס קבע שיא שלילי: מאחורי הקלעים

רגע, נפשט ונסכם – מכבי מודל 2016/17 כופה על יריבותיה מספר גבוה במיוחד של שלשות אותן הן זורקות, ובאחוזים נמוכים. וכשזה קורה באופן שיטתי, קשה לייחס זאת למקריות. אגב, הנתון הזה נכון, במידה מסוימת, גם לקדנציה הקצרה של אדלשטיין בשורות הצהובים. מילאנו וריאל מדריד זרקו נגד מכבי, בשני מחזורי הפתיחה של המפעל, 27.5 שלשות למשחק (וקלעו ב-35%) בממוצע.

עכשיו צריכים לנסות להבין מדוע זה קורה. מכבי של רמי הדר, וזה כבר לא סוד, מצליחה משחק אחר משחק לפגוע בשחקן המטרה המרכזי של הקבוצה שמנגד. אתמול זה היה ספאנוליס הגדול. כאשר הקבוצה כופה על האיש המרכזי שממול התמודדות פיזית לא פשוטה מחד, ומציגה בפניו צבע די צפוף מאידך, זה הזמן שבו הוא נאלץ לאתר שחקנים אחרים. קבוצות מסוימות, במיוחד פנרבחצ'ה, ניסו לפתור את הבעיה ההתקפית באמצעות ניסיון כמעט אובססיבי ללכת פנימה, אל היתרונות שלהן בקו הקדמי. אולימפיאקוס, וכמוה גם יריבתה העירונית פנאתינייקוס, הלכו אל השחקנים שמצאו עצמם חופשיים מחוץ לקשת שלוש הנקודות. אחד מהם היה פאפאניקולאו (ממוצע עונתי של 8% לשלוש), שב-18 דקות משחק זרק 4 שלשות, פנויות למדי, ולא קלע ולו פעם אחת. אחד אחר היה דניאל האקט (ממוצע עונתי 27%), שב-19 דקות משחק ייצר 0/3 לשלוש.

הם ואחרים זרקו וזרקו והחטיאו והחטיאו, ובמקום למצוא את הדרך לנצל את היתרונות האבסולוטיים שלהם בלא מעט מקומות על המגרש, לרבות בקטגוריית ריבאונד ההתקפה, נפלו אל המלכודת שטמנה להם האורחת מתל אביב.

חשיבותו של נתון השלשות של אולימפיאקוס בא לידי ביטוי במיוחד ברבע השלישי של המשחק בהיכל השלום והאחווה. היוונים זרקו 10 שלשות וקלעו אחת בלבד, ושלא במקרה, הרבע השלישי הזה היה הרבע ההגנתי המוצלח ביותר של מכבי תל אביב העונה, בו ספגה 12 נקודות בלבד.

כאשר בחר רמי הדר לשנות את החמישייה הפותחת שרצה בהיעדרו של אנדרו גאודלוק, וללכת עם הרכב נמוך שבו דווין סמית' בעמדה מספר 4, מעניין היה לראות אילו מחירים תגבה בגין הרכב זה אולימפיאקוס, שבניגוד ללא מעט קבוצות יורוליג אחרות מציבה קו קדמי מאסיבי ומכאיב שבראשו יורגוס פרינטזיס בעמדת הפאוור פורוורד. מכבי, מצד שני, שהציבה את סוני ווימס על ספאנוליס, נאלצה לאלתר ולהעביר את הרכז הפותח שלה – סילי – לשמור על קוסטאס פאפאניקולאו, על כל 204 סנטימטריו.

אז מצד אחד, פרינטזיס קלע אמנם את 4 הנקודות הראשונות של אולימפיאקוס, אבל אלו היו היחידות והאחרונות שלו במשחק, כשספרופולוס מגביל אותו לדקות משחק מצומצמות במיוחד (פחות מ-14), אולי מתוך ניסיון להתאים עצמו להרכבים של מכבי. מצד שני, כפי שכבר כתבנו, אולימפיאקוס הלכה לפתרון הקל והלא נכון, בדמות יידוי בלתי מבוקר של שלשות. ובמיוחד שלשות של השחקנים הלא נכונים, או ליתר דיוק – השחקנים שמכבי רצתה שהם הם אלו שיטילו זריקות מחוץ לקשת. נתון זה, ביחד עם מזל לא מבוטל (בכל זאת, ספאנוליס ומנצאריס עם 1/11 לשלוש), הפכו את התקפת האלופה היוונית למוגבלת ונטולת פתרונות.

למי שכל נתוני השלשות הללו מייצרים לא יותר מאשר כאב ראש, רק נניח כאן עובדה היסטורית אחת. הפעם האחרונה בה הצליחה מכבי תל אביב לכפות על יריבותיה, באופן שיטתי, נתונים רעים מחוץ לקשת, הייתה בעונת 2013/14, היא העונה האחרונה של דיוויד בלאט ביד אליהו, שהסתיימה בריקודים במילאנו. היא עשתה זאת עם שיטה הגנתית שונה לחלוטין, אבל הצליחה לכפות על יריבותיה, בחלקים גדולים של העונה, נתוני שלשות רעים.

רמי הדר ספג קיתונות של ביקורת ממלהגים שונים, בטח ובטח מכותב שורות אלה. ליתר דיוק, מכבי תל אביב ספגה קיתונות של בוז, בטח בטקסטים כאן, נוכח ההחלטה למנות למאמן הקבוצה בעלת 12 שחקני היורוליג, מאמן שהרזומה שלו דל גם יחסית למאמני השלולית. ואם עד לפני כשבועיים המצב נראה בינוני ומטה, גם ברמת מצבה המקצועי של מכבי וגם בכל הנוגע למעמדו של הדר, אז לפחות נכון לסוף חודש נובמבר 2016, יכולים להרגיש שם שהם צדקו – והמלהגים טעו. מכבי תל אביב נראית בקו עלייה מתמיד וברור.

ההחלטה המובנית ללכת עם סוני ווימס כאיש המרכזי של הקבוצה, מתוך הערכה והבנה של יכולותיו המקצועיות מחד ושל מידת הדומיננטיות שלו בחדר ההלבשה מאידך, נראית כמהלך שיכול להפוך עונה. ההחלטה המקצועית להפוך שני שחקני ספסל לעוגנים בחמישייה מסמנת עד כה עונה פנומנלית של קולטון אייברסון ודי.ג'יי סילי, שכל אחד מהם בנפרד מציג בעידן הדר את הכדורסל ההתקפי הטוב בקריירת המשחק שלו. מכבי תל אביב של רמי הדר מצליחה לבסס רוטציה מהודקת יחסית (שמונה שחקני רוטציה אמש), ולהבליט חמישייה דומיננטית שאתמול קלעה 67 מ-80 הנקודות של הקבוצה.

עם כל הכבוד, ויש לא מעט, להצטיינות עד כה של ווימס, סילי ושות' מחד ולהצלחה של רמי הדר מאידך, חייבים להקדיש פסקה נפרדת לדווין סמית'. מקבלי ההחלטות במכבי תל אביב בשנים האחרונות הצליחו להרים ולהציב רף חדש של פאתטיות, שבאה לידי ביטוי במשגה אחר משגה, בהחתמה אחר החתמה, בהחלטה אחר החלטה. אינני יודע מי בדיוק האחראי על ההחלטה ולפיה דווין סמית' ירשם העונה רק במשחקי היורוליג, אבל מגיע למכבי תל אביב קרדיט עצום על המהלך שנראה כוואחד הברקה. בעונתו השישית בצהוב והכחול, מספק הפורוורד הוותיק את נתוניו הטובים אי פעם ביורוליג. מעל 14 נקודות למשחק, בשילוב עם למעלה מ-44% לשלוש נקודות, 94% מהעונשין ומעל 6 ריבאונדים למשחק, וכל זאת בשילוב השקט הנפשי המפורסם שמסייע להדביק לא מעט מהטיפוסים הסוערים שמסביב, הם נתונים שמבהירים מדוע למכבי תל אביב יש כיום שלושה סופרסטארים, ולא רק ווימס וגאודלוק.

לאחר שצלחה לוח משחקים קשה ומאתגר, מוצאת עצמה כעת מכבי כשהיא עומדת בפני שלושה משחקים שיכולים למצב אותה בפרונט של היורוליג. כעת, לאחר שהרשימה מול קבוצות כמו פנר ואולימפיאקוס, היא יכולה וחייבת לחלום על עוד שלושה ניצחונות רצופים מול אנדולו אפס (בית), באמברג (בית) והכוכב האדום (חוץ). אם זה יקרה, יתחילו כבר מסביב לדבר על השוואות נוספות לעונת 2013/14. לא בטוח שבצדק.