בשבוע שעבר התחלנו לכתוב כאן על השלכות השתוללות הסכומים ב-NBA בכל הנוגע לאירופה. דיברנו על בריחת הטאלנטים מהיבשת הישנה כעובדה קיימת והימים האחרונים סיפקו חיזוק נוסף בדמותו של אלכס אברינס שעזב אף הוא את ברצלונה לטובת חוזה ששווה, על פי פרסומים זרים, 18 מיליון דולר ל-3 עונות באוקלהומה סיטי.
אז האבידות שסופג המפעל הבכיר ביבשת לטובת המפעל הבכיר באמת הן אמנם עובדה, אבל מעניין לראות מאין מגיעים המחליפים של הנוטשים. גראן קנאריה היא אחת מאימפריות היורוקאפ בשנים האחרונות. בעונה האחרונה היא היכתה ללא רחם בהפועל ירושלים, בדרך להדחה בחצי הגמר עונה לאחר שהמסע האירופאי שלה הגיע לקיצו רק בשלב הגמר. העונה תרמה הקבוצה מהאי את מיטב בניה לטובת הקבוצות שממוקמות גבוה ממנה בהיררכיה של: די ג'יי סילי עבר למכבי תל אביב; אלן אומיץ' הצטרף לאנדולו אפס; קווין פאנגוס הנהדר לז'לגיריס קובנה. לוקומוטיב קובאן וחימקי מוסקבה היו מהקבוצות האטרקטיביות, המעניינות, המוצלחות והעשירות ביותר שהיה ליורוליג להציע בעונה שעברה. הראשונה, כזכור, הגיעה עד לפיינל פור בברלין. השניה סיימה עונה רווית ציפיות באכזבה רבתי. שתיהן הודחו לפני סדרת הגמר ב-VTB ומצאו עצמן מחוץ לתחרות בעונת 2016/17 - וההשלכות הגיעו מיד.
עוד בנושא:
די ג'יי סילי: "אני מוכן כבר זמן רב לעשות קפיצת מדרגה ליורוליג"
דיווח: ברצלונה מנהלת משא ומתן עם טייריס רייס
ויקטור קלאבר חתם בברצלונה, אלכס אברינס בדרך ל-OKC
קובאן איבדה את מאמנה ברצוקאס לטובת ברצלונה; את מלקולם דילייני לטובת אטלנטה; את כריס סינגלטון לפרויקט פנאתינייקוס המחודש; את אנתוני רנדולף שעבר לקו הקדמי המשופץ והמרשים של פבלו לאסו וריאל מדריד; את ויקטור קלאבר שחזר למולדת וחתם בברצלונה. חימקי מוסקבה הספיקה כבר לחזות בג'יימס אוגוסטין מצטרף לאלופת היורוליג והיריבה העירונית צסק"א; זוראן דראגיץ' הלך למילאנו; שמו של טייריס רייס נקשר בימים האחרונים לברצלונה. ופול דיוויס החליט לפרוש. עוד לא אמרנו כלום על כוכבי יורוקאפ נוספים שעלו ליגה השנה, כמו מוארמה הצרפתי שחבר לדיוויד בלאט בדרושפאקה ויפגוש שם את דאיריס ברטאנס שעבר לשם מבילבאו; דווידה פסקולו שעזב את טרנטו למילאנו או דיון תומפסון שעשה את הדרך מבאיירן מינכן לגלאטסראי.
מספיק דוגמאות להפעם, לא?
אבל נחטא לאמת אם נעניק את כל הקרדיט על חידוד הפערים בין היורוליג לבין המפעל המשני רק לאדם סילבר ולהסכם השידורים החדש של ה-NBA. תשואות רמות מגיעות גם לגאוני פיב"א, על תרומתם להגדלת הפערים בין 16 הקבוצות המובחרות של היבשת לבין היתר. אם בעבר דובר בקול רם על קבוצות יורוליג שמקומן איננו שם, להבדיל מלא מעט משתתפות יורוקאפ שטובות מהן בלא מעט, יתכן בהחלט שהשנה הדברים יהיו שונים. כאן המקום לסייג, כמובן, ולהזכיר שכל הנחה כאן נכונה, אם בכלל, רק לאמצע חודש יולי 2016 אבל אי אפשר להתעלם מהסימנים המוקדמים.
העימות בין השלטון הישן שדורש את כיסאו בחזרה לבין המפעל הפרטי תוצרת ספרד כבר הצליח להביא לצמצום מספר קבוצות היורוליג ולשחיקה בכוחו של היורוקאפ, שאמור (לפחות על הנייר) להתחרות במפעל החדש שהקימו חכמי פיב"א. אותם אנשים שהרכיבו ועדה שישבה על המדוכה, כנראה והצליחה להמציא שיטת משחקים מוטרפת, אנטי ספורטיבית ומבישה באליפות היבשת לגילאי 20 ומטה (קבוצה יכולה לנצח את כל משחקי הבית המוקדם, להפסיד בשלב הנוקאאוט לקבוצה שלא ניצחה ולו משחק יחיד ולמצוא עצמה נאבקת על הישארות בדרג א'), הם אלו שבחרו בעיתוי הרע ביותר האפשרי להצית אש בשדה הקוצים של הכדורסל האירופי, דווקא בזמן שבו הוא זקוק ליציבות אל מול הפולש האמריקאי האכזר.
אולי, לחילופין, צריכים להגדיר את הדברים בצורה בסיסית ופשוטה יותר. ה-NBA אוחזת כיום בשתי ליגות פיתוח, שאחת מהן היא היורוליג. היורוליג עושה שימוש דומה בליגות שממוקמות נמוך ממנו בשרשרת המזון. אם מעיפים מבט בסגלים המתגבשים של אריות היבשת דוגמת צסק"א מוסקבה, ברצלונה, ריאל מדריד, פנרבחצ'ה וכן הלאה, קשה לזהות היחלשות.
היורוליג, או לפחות השפיץ שלו, מצליח לעת עתה לשמור על כוחו. ספק רב אם הדברים נכונים לתחרויות האחרות שמשוחקת ביבשת הישנה.