משחקי הרעב: כך אוקלהומה סיטי הצליחה להפתיע את גולדן סטייט

סטיב קר ניצח בקרב הטקטי. התוצאה הסופית לא צריכה להשכיח את ההתאמות וההפתעות שהמאמן של גולדן סטייט הגיע איתן לסדרה הזאת. זה בטח לא ינחם אותו עכשיו, אולי רק יטריד שהוא בכל זאת הפסיד את המשחק, אך בהחלט ייתכן שיתברר שלאורך זמן היתרונות שהוא יצר עבור השחקנים שלו מול היריבה הלא שגרתית שמנגד חשובים יותר מההפסד במשחק הראשון.

קר הוא טקטיקן מבריק ואמיץ, והגישה שלו היא שכשיש ליריבה חיסרון בולט הוא לוקח אותו לקיצוניות. החיסרון בחמישייה של אוקלהומה סיטי הוא היכולת ההתקפית של אנדרה רוברסון, אז הוא שם עליו את דריימונד גרין כדי שיהיה בעזרה. זה אפשר לאנדרו בוגוט להתעלם מסטיבן אדאמס ולבוא לעזרה בקו ראשון על קווין דוראנט וראסל ווסטברוק, כשגרין מגיע לעזרה בקו שני כדי למנוע מסירות לאדאמס ולעזור באופן כללי בתוך הצבע. קליי תומפסון נשלח לשמור על סרג' איבקה נטול משחק הפוסט, וגם הוא לא התבייש לעזוב אותו כדי לעזור. על KD וראסל שמרו שני שחקני ההגנה הפחות טובים בחמישייה: סטף קרי והריסון בארנס, אבל מאחוריהם כל הזמן חיכתה עזרה, מה שאפשר להם להיצמד לשניים ולמנוע מהם זריקות טובות. לקח להגנה הזאת כמה דקות להתפקס, אך מהרגע שזה קרה זה היה מרשים.

בצד השני, כצפוי, קר התנפל בכל הכוח על אנס קאנטר. מיד כשהוא נכנס קר עבר להרכב הנמוך שלו (כשקאנטר וסטיבן אדאמס שיחקו ביחד הוא העדיף להכניס סנטר אחד, עד הרבע האחרון). התקפה אחרי התקפה הוא דאג לתקוף את קאנטר בפיק נ' רול או להכריח חילוף שהשאיר אותו על שחקן חוץ. במחצית הראשונה זה נגמר בסל כמעט בכל התקפה, כולל של הרכב המחליפים בתחילת הרבע השני. גם במחצית השנייה גולדן סטייט הגיעה למצבי זריקה טובים מולו, אך לא תמיד הם נכנסו. ההצלחה הטקטית גרמה לשניים וחצי הרבעים הראשונים להיראות קלים, כנראה קלים מדי.

אוקלהומה סיטי הדהימה את גולדן סטייט ועלתה ל-0:1 בגמר המערב

הת'אנדר עוקצים את הפרשנים, אדאמס: "הגארדים שלהם - קופים קטנים"

"ג'קסון נהנה לשוחח עם ווגל ובלאט". אז למה גם הורנאסק התראיין?

דיווח: "יש חשש במיאמי שכריס בוש לא יורשה לחזור ולשחק כדורסל"

טאונס נבחר פה אחד לרוקי העונה, נייט מקמילן מונה למאמן אינדיאנה

בילי דונובן הפסיד בקרב הטקטי, אך ניצח בגדול בקרב המנטלי. התופעה המרשימה ביותר בפלייאוף של אוקלהומה סיטי עד כה היא האופן בו הקבוצה הזאת מבצעת סוויץ' והופכת מחבורה מפוזרת ליחידה לוחמת שמצליחה לשלב בין אנרגיות מטורפות לרמת ריכוז מקסימלית. זה קרה בין המשחק הראשון לשני מול סן אנטוניו ונשמר לאורך הסדרה, הלילה זה קרה בין המחצית הראשונה לשנייה.

את הרבע השלישי OKC פתחה בכמה דקות של הישרדות, ואחרי שהצליחה למנוע בריחה התחילה ההצגה של ראסל ווסטברוק. גולדן סטייט כל כך רגילה לשבור יריבות, שהיא נראתה קצת המומה מול קבוצה שלא מוכנה ליפול ונדמה שכל מהלומה רק מחזקת אותה, שבכל דקה היא רק הופכת לעוצמתית יותר. אוקלהומה סיטי שיחקה את המחצית השנייה כמו קבוצה שבשבילה כל רגע הוא רגע האמת, כל פוזשן הוא עולם ומלואו, בזמן שבצד השני הייתה יריבה אדישה שאיבדה כדורים ברשלנות, לא הצליחה לנצל מיס-מאצ'ים מובהקים (מו ספייטס על רנדי פוי) ולא הצליחה למצוא אנרגיות אפילו בהרכב הנמוך שנדמה היה שתמיד מעיר את הקבוצה והקהל.

להגנה של הת'אנדר היה, כמובן, חלק חשוב בכך, השילוב בין חילופים אוטומטיים להתכווצות ויציאה מהירה החוצה מול חדירות הכריח את גולדן סטייט לאלתר ולהסתפק באופציות השלישית והרביעית ברוב ההתקפות. ההגנה של OKC לא מנעה מקרי את השלשות שלו, אך כן גרמה לו להיראות פגיע בשאר התחומים של המשחק העומד: הוא התקשה להגיע לטבעת והתקשה למסור מול יער הידיים.

דונובן מתח את הקבוצה שלו לקצה, זה היה מסוכן אבל בשורה התחתונה עבד. דוראנט שיחק כל המחצית השנייה ונח פחות משתיים וחצי דקות כל המשחק, דונובן לא רצה להוציא את הכוכבים שלו בזמן הקאמבק ברבע השלישי ואז לא רצה להישאר בלי אף אחד מהם בתחילת הרבע הרביעי, אז KD פשוט המשיך לשחק. הוא הגיע מותש למאני טיים, אבל זה לא שינה כי כבר היה פער וההגנה עשתה את שלה. ווסטברוק שיחק 40 דקות בקצב הטורבו שלו. שניהם כנראה יצטרכו עוד 2-3 דקות מנוחה כדי להשתלט על הרגעים המכריעים של משחקים.

בואו נדבר קצת על אנדרה רוברסון. זה לא מקרה ששחקן שמאפשר להגנות היריבות להתעלם מקיומו ממשיך לקבל דקות משמעותיות באחת המועמדות לאליפות. הוא לא רק שומר נהדר, הוא גם שחקן נשמה אמיתי שמוכיח בפלייאוף הזה את שליטתו ברזי מהלכי המומנטום. לטעמי, מהלך המפתח של המשחק שייך לו, מהלך כפול במרחק של חמש שניות 8 וחצי דקות לסיום הרבע השלישי. גולדן סטייט הובילה ב-14 נקודות כשהתקפה של OKC הסתיימה בסל שסטיבן אדאמס הצליח לגרד בניסיון רביעי.

הווריירס יצאו לאחת מהתקפות המעבר שלהם מיד אחרי סל של היריבה, קרי מצא את קליי לפני שההגנה התארגנה והוא לקח את רוברסון לסל במה שנראה כמו ליי-אפ קל בהתהוות. אלה הסלים של גולדן סטייט ששוברים יריבות באופן האפקטיבי ביותר, נותנים תחושה שאין טעם לנסות לרדוף אחריהם, הקלות והמהירות בה הם עונים מייאשת. אבל רוברסון לא ויתר, הצליח לחסום את הכדור בקצות האצבעות, ומיד כשנחת החל ספרינט לצד השני, עקף את כל ההגנה של גולדן סטייט וסיים ליי-אפ משלו. זה היה הרגע בו השתנה המומנטום של המשחק, התסריט הידוע מראש נזרק לפח והתחיל סיפור חדש.

2: כמות איבודי הכדור של אוקלהומה סיטי במחצית השנייה. הנתון שמעיד באופן הטוב ביותר על רמת הריכוז והמחויבות של הת'אנדר במחצית הזאת. חלק מההסבר קשור לכך שהם מסרו רק 7 אסיסטים במחצית הזאת, אך אם התוצאה היא 61 נקודות מול הגנה מצוינת קשה להתלונן. אין סטטיסטיקה שבודקת טעויות של מיקום וקבלת החלטות בהגנה, אך גם בצד הזה כמות הטעויות של OKC הייתה מינימלית. ככה מנצחים בחוץ קבוצה שכמעט לא מפסידה בבית.

גולדן סטייט הייתה בפיגור פעמיים בעונה שעברה במהלך הפלייאוף, מול ממפיס וקליבלנד. בשני המקרים זה היה פיגור של 2:1 וגולדן סטייט הגיבה בהעלאת הילוך. בשני המקרים השינוי היה מלווה בהפתעה טקטית של קר, הפעם הוא כבר הגיע עם ההפתעות הטקטיות למשחק הראשון ולקראת המשחק השני יצטרך בעיקר לפקס את השחקנים שלו. נגמר השלב בעונה בו דברים מסתדרים מעצמם, התחיל הפלייאוף האמיתי.