לאורך כל העונה חיכינו לסדרה בין גולדן סטייט לסן אנטוניו, בין שתי קבוצות שסיימו עונה רגילה היסטורית, בין שתי הקבוצות האחרונות שמציגות סגנון משחק קבוצתי ומלהיב. עד לפני שבוע הפציעה של סטף קרי נראתה כמו המכשול הגדול ביותר העומד בפני גמר המערב המצופה. בשישי שעבר סן אנטוניו עוד ניצחה את המשחק השלישי ב-OKC, החזירה לעצמה את הביתיות וגרמה להפסד עם הסיום ההזוי במשחק השני להיראות כמו תקלה חד פעמית. עבר שבוע, ואנחנו מתחילים להיפרד מטים דאנקן.
סן אנטוניו, עם העבר, ההווה והעתיד שלה, היא הסיפור הגדול של היום. אבל אי אפשר להתעלם מהקבוצה שעשתה לה את זה. שוב. עוף החול מאוקלהומה סיטי קם לתחייה במחזורים של שנתיים כשהוא נתקל בספרס. היריבות בין שתי הקבוצות השונות כל כך האלה סיפקה לנו כמה מהסדרות הגדולות ביותר של השנים האחרונות. זה תמיד מתחיל בכך שסן אנטוניו נראית טובה וחכמה מדי בשביל הת'אנדר, ואז הסדרה משתנה כשמגיעים לאולם הביתי הנהדר באוקלהומה סיטי, ומשם זה יכול להתפתח לכל כיוון. הפעם האתלטיות ורוח הנעורים ניצחו את החוכמה והניסיון.
אם לחדד את המטאפורה, עוף החול הוא ההגנה של OKC. כל פעם שהוא קם לתחייה במפגש מול הספרס קשה להחליט אם להתלהב מהמראה או להתעצבן על כך ששנתיים שלמות הוא היה קבור. איך יכול להיות שקבוצה שהחמישייה שלה כוללת חמישה שחקני הגנה מצוינים, כולם ארוכים ואתלטים ומסוגלים להתמודד עם כל שחקן בעמדה שלהם, מסיימת את העונה במקום ה-12 ביעילות הגנתית? למה OKC לא מצליחה להגשים את הייעוד שלה של קבוצת הגנה היסטורית עם שני שחקני על שדואגים להתקפה? למה ההתחברות של ההגנה הזאת נגד הספרס היא הפתעה ולא הסטנדרט?
סוף עידן ב-NBA? סן אנטוניו הובסה והודחה על די אוקלהומה סיטי
דאנקן: "אחליט על עתידי בקרוב". בארצות הברית כבר נפרדים
עוד כיסא פנוי ב-NBA: סקוט סקיילס התפטר מאימון אורלנדו מג'יק
"הדיווח לפיו כרמלו הצהיר שהוא 'אוהב' את בלאט הוא הגזמה פרועה"
לברון: "קרי היה הכי טוב העונה, אבל ל'ערך' יש משמעות אחרת"
את התשובה ניתן לחלק לשני הסברים משלימים. הראשון הוא שרמת הריכוז של השחקנים של OKC לא גבוהה מספיק. ראסל ווסטברוק יורד להגנה לאט אחרי החטאות, הרוטציות לא מדויקות ומשאירות שחקנים חופשיים, איבודי הכדור וההתנפלות על ריבאונד ההתקפה מאפשרים ליריבות לרוץ ולהשיג נקודות קלות. קשה לדעת למה זו דווקא התקפת הספרס, זו שההתגוננות מולה דורשת עבודה של 24 שניות בלי הפסקה, תיאום מושלם, משמעת ברזל וקבלת החלטות מדויקת של כל שחקן, שמוציאה מהשחקנים של הת'אנדר את המרב כל פעם מחדש. כנראה משהו באתגר המאוד מסוים שסן אנטוניו מציבה יושב נכון על השחקנים של בילי דונובן.
ההסבר השני הוא שהחמישייה הראשונה שמרה מצוין גם בעונה הרגילה. בדקות בהן ווסטברוק, אנדרה רוברסון, קווין דוראנט, סרג' איבקה וסטיבן אדאמס שיחקו ביחד במהלך העונה, ומדובר בחמישייה שמדורגת שלישית בכמות הדקות במהלך העונה, ההגנה של OKC ספגה 95.6 נקודות ל-100 פוזשנים, טוב יותר מההגנה הטובה בליגה (של הספרס). ברגע שנכנסו מחליפים החלו הבעיות. בפלייאוף שחקני המפתח מקבלים יותר דקות והרוטציה מצטמצמת, בילי דונובן צמצם אותה לשבעה וחצי שחקנים, לכן ההגנה של החמישייה הראשונה באה לידי ביטוי לאורך דקות ארוכות יותר. אך מה שהיה לא פחות יפה לראות זה את שני המחליפים המרכזיים משתלבים בהגנה הקבוצתית. אנס קאנטר ידוע כחור עצום בהגנה, דיון וויטרס ידוע כשחקן מפוזר ולא ממושמע שמרבה לטעות בשני הצדדים, ובסדרה הזאת שניהם עשו עבודה הגנתית טובה מאוד.
בילי דונובן עבר את המבחן הגדול הראשון שלו, אבל מדובר במבחן שגם סקוט ברוקס עבר. המבחן החשוב יותר יהיה ביכולת שלו לאפשר לשחקנים לשמור על הרמה לאורך זמן, גם בהמשך הפלייאוף וגם בעונה הרגילה בעתיד. הוא בהחלט יכול להרגיש שיש לו עם מי לצאת למלחמה. אדאמס היה השחקן החמישי באיכותו בסדרה אחרי שני הכוכבים של שתי הקבוצות, רוברסון ואיבקה היו נהדרים בהגנה והוסיפו משחק-שניים של התעלות התקפית, שני המחליפים באו לעבוד ולעזור לקבוצה לנצח. הרוטציה קצרה, וגולדן סטייט מציבה אתגרים מסוג אחר, אך על כך ארחיב בימים הקרובים.
בסן אנטוניו קרה הסיפור ההפוך: הספסל שלכל אורך העונה כיכב בזכות הוותיקים היצירתיים נחלש מאוד בסדרה וקרס ככל שהיא התקדמה. ההפסד הקריטי במשחק החמישי היה סמלי במיוחד בהקשר הזה, מאחר וכל שחקני החמישייה של הספרס סיימו אותו עם מאזן פלוס/מינוס חיובי וכל חמשת שחקני הספסל סיימו אותו עם מאזן שלילי. את הרבע הראשון הלילה גרג פופוביץ' סיכם במשפט שקשה לתרגם אז אביא באנגלית: "as soon as we substituted it went to crap". ובתרגום חופשי: מרגע שהתחלנו עם החילופים, התחילו השטויות. ברבע השני זה רק נהיה גרוע יותר. אל הספסל ניתן להוסיף את טים דאנקן, שעד להתעלות הלילה לא תפקד מבחינה התקפית בסדרה הזאת.
בשנים האחרונות, עם חילופי הדורות, פופ נאלץ להתמודד כל שנה מחדש עם השאלה כיצד ייראו הכוכבים המזדקנים שלו ולהיערך בהתאם. בגילים של דאנקן ומאנו ג'ינובילי מספיקה בעיה רפואית מינורית או עייפות מצטברת גבוהה מדי כדי להפוך אותם משחקנים אפקטיביים לכאלה שקשה להשתמש בהם מול יריבות איכותיות. ככל שמתקדמות השנים מצטרפים שחקנים לרשימת סימני השאלה. בשנים קודמות טוני פרקר נעלם, העונה זה היה בוריס דיאו שפתאום נראה כמו מישהו שהעסק הזה כבר גדול עליו.
אל סימני השאלה האלה נוסף סימן שאלה סביב הסקורר החדש של הקבוצה. בשני המשחקים הראשונים למרקוס אולדריג' נראה כמו פרנצ'ייז פלייר אמיתי, הוא סיים אותם עם 38 ו-41 נקודות באחוזים יוצאי דופן. לרגע פופ חשב שניתן לבנות סביבו התקפה מנצחת בסגנון הקבוצה שהוא בנה סביב טים דאנקן ב-2003. אבל מהר מאוד למרקוס הבהיר שהוא ממש לא טים דאנקן ב-2003 (בכל זאת, שנת השיא של אחד מעשרת הגדולים בכל הזמנים). בין אם מדובר בעומס פיזי או מנטלי, למרקוס לא הצליח לסחוב את הקבוצה על הגב. ההגנה של הת'אנדר למדה אותו, אך הוא בעיקר החל להחטיא את הזריקות שקלע בשני המשחקים הראשונים. חוסר הוודאות של פופ לגבי למרקוס עשוי להיות הסיבה שהוא בנה עליו יותר מדי ואיחר במשחק וחצי במעבר להרכב נמוך שהעיר את ההתקפה המקרטעת שלו.
איך הספרס צריכים להגיב להפסד? קודם כל, בלי פאניקה. עדיין מדובר בקבוצה שבמקרה הרע היא הרביעית באיכותה בליגה, קבוצה שבכל מקרה תהיה בצמרת ותדבר חזק בפלייאוף גם בעונה הבאה. אך מהשבוע האחרון פופ כן צריך לצאת עם תחושה שהסגל שלו זקוק לריענון. שמונה מ-15 שחקני הסגל שלו בני 33-40 ורובם לא היוו פקטור מול האתלטים שמנגד. הקבוצה שלו צריכה דם חדש, צעיר יותר, היא צריכה שחקנים עם יכולות אתלטיות ואולי היא צריכה גם אופציות טובות יותר להרכבים נמוכים.
ברמה המעשית, סן אנטוניו תצטרך לחכות להחלטות של הוותיקים. הפרידה מטים דאנקן כרגע לא במקום, אפשר לתת לו להחליט בעצמו מה הוא רוצה. הוא בהחלט יכול להמשיך לתפקד כסנטר הגנתי איכותי, גם עכשיו מעט מאוד עושים את זה טוב ממנו. גם ג'ינובילי יצטרך להחליט אם הוא ממשיך או לא, ודיוויד ווסט יכול להשתחרר מהחוזה וללכת לחפש טבעת במקום אחר. אם הוותיקים יחליטו להישאר, פופ יצטרך להחליט ממי כן להיפרד ואיך לתת יותר מקום לצעירים כמו קייל אנדרסון וג'ונתן סימונס. הספרס לא נפרדים מאזור הצמרת, אך נדמה שכדי לחזור להיאבק על אליפויות הם יצטרכו להמציא את עצמם מחדש פעם נוספת, בין אם בעזרת החומר הקיים או דרך החתמות חדשות.
