יציעי איצטדיון מקסימיר בזאגרב היו ריקים אתמול. המשחק מול בולגריה נערך ללא קהל, כעונש על צלב הקרס שצויר על הדשא בספליט ביוני, כאשר הקרואטים אירחו את איטליה. המשחק ההוא היה נערך בדלתיים סגורות גם כן זכר לקריאות גזעניות ופשיסטיות של חלק מהאוהדים במהלך המפגש מול נורבגיה במרץ. מצב הכדורגל הקרואטי מעולם לא נראה עצוב יותר, אך לראשי ההתאחדות זה לא באמת הזיז, אם לשפוט לפי החלטותיהם.
נגד בולגריה עמד על הקווים מאמן חדש, כי את הזעם על האכזבות האחרונות הפילו בהתאחדות על ניקו קובאץ'. על אף שהנבחרת פתחה את קמפיין המוקדמות נהדר, וניצחה על לפני חודש בכל המשחקים פרט לשתי תוצאות תיקו מול איטליה, שתי מעידות בספטמבר הספיקו כדי להדיח את המאמן ולזרוק את כל תוכניותיו לפח. הראשונה היתה בתיקו המאופס באזרביג'אן, אותה מאמן באופן אירוני למדי רוברט פרוסינצ'קי. השנייה הגיעה בהפסד 2:0 חלק בנורבגיה, אשר איבדה בעצמה נקודות יקרות מול האזרים שלושה חודשים בלבד קודם לכן. זה הספיק כדי לנווט את הזעם הציבורי לשינוי על הספסל.
המהלך היה מתקבל על הדעת לו הייתה לנשיא ההתאחדות דאבור שוקר אלטרנטיבה ראויה. במקום זאת, מונה לתפקיד אנטה צ'אצ'יץ', מאמן אפור ללא ניסיון בינלאומי ממשי. "היתרון" היחיד של צ'אצ'יץ' נעוץ בהיותו בובה של זדרבקו מאמיץ', הבעלים המושחת והכל יכול של דינמו זאגרב. מאמיץ', שמנהל את מועדונו ביד רמה, מתנהל כמו ראש מאפיה לכל דבר. הליגה המקומית הרוסה לחלוטין, התחרותיות לא קיימת, וכל ההחלטות בהתאחדות מתקבלות לטובתו. הבחירה בצ'אצ'יץ' גרמה לאוהדים זעזוע עמוק, אבל זה כלום לעומת עוזרו החדש.
ישראל הפסידה לקפריסין 2:1 במוקדמות יורו 2016
זעם בנבחרת: ערן זהבי סופג אש ועונה
הכי מביך מאז ההצטרפות לאירופה: יוסיפון מסכם
הולך לאיבוד דרך מתרפסת: רוזנטל על האחריות של גוטמן
נשאר רק לצחוק: מיטב ההסתלבטויות ברשת
זהבי אפילו לא עצבני, לגוטמן לא מגיע: הטוב, הרע והמכוער
לקראת מחזור הסיום: כל התרחישים בבית של ישראל
נבחרת ישראל: גיליון הציונים המלא מהמשחק
אולי הספקתם לשכוח, אבל גם את ההעפלה של קרואטיה למונדיאל בברזיל ליוותה שערורייה גדולה. הבלם הוותיק יוסיפ שימוניץ' ניגש אחרי הניצחון על איסלנד בפלייאוף ליציע האולטראס וצרח יחד איתם קריאות "למען המולדת מוכנים", המזוהות עם אוסטאשה, התנועה הפשיסטית/נאצית ששיתפה פעולה עם מדינות הציר במלחמת העולם השנייה. פיפ"א נזעקה כדי לחקור את האירוע, מצאה את שימוניץ' אשם והשעתה אותו מ-10 משחקים בינלאומיים. בכך תם חלום המונדיאל האחרון שלו, וכניסתו לאצטדיונים נאסרה עד ספטמבר השנה. עד אז, הוא כבר תלה את הנעליים.
אז הנה לכם תאמינו או לא, שימוניץ' הוא האיש שמונה לעוזרו של צ'אצ'יץ', והעיתונאים הקרואטים ששוחחתי איתם היו אדומים מבושה. דעותיו הפוליטיות של כוכב העבר לא הפריעו להתאחדות. חמור מכך, נדמה כי באווירה הלאומית שהולכת ומתחזקת במדינה התמיכה באוסטאשה אפילו מהווה בונוס מבחינתו. הוא לא התבייש לחתום על חולצות האוהדים את המילים "למען המולדת" גם בימים אלה. "יוסיפ הוא סמל היושרה, אדם נערץ בקרב השחקנים ורוב האוהדים", אמר צ'אצ'יץ'. היה רק צריך לנקוט באמצעי זהירות, וההתאחדות אסרה על שימוניץ', שמעולם לא התנצל את מעשיו, להתראיין לתקשורת.
לאור ההתפתחויות, אפילו בקרואטיה היו שהעדיפו כי ההתאחדות תיענש כהוגן, והנבחרת תחמיץ את העלייה הישירה ליורו. לשם כך, היא הייתה צריכה להיכשל אתמול מול הבולגרים. הייתה רק בעיה אחת עם התסריט הזה הוא לא היה מציאותי לחלוטין, כי נבחרת בולגריה איבדה מזמן את הכבוד העצמי. קמפיין המוקדמות התחיל רע, והמאמן לובו פנב שילם במשרתו בשלהי 2014 אחרי תיקו ביתי מביש מול מלטה. יורשו היה איביילו פטב הצעיר, שבנה את ההצלחה של לודוגורץ, אבל עבד בלימסול הקפריסאית קבוצתו של אלי גוטמן לשעבר לפני שקיבל את הטלפון מההתאחדות.
הופעותיה של בולגריה היו מתסכלות בלשון המעטה השנה, אבל אפילו הן לא הכינו את אוהדיה לפיאסקו בזאגרב. ההרכב של פטב היה משונה, ובמיוחד החזרתו של הבלם גאורגי טרזייב, אשר משחקו הקודם היה באותו תיקו מזעזע מול מלטה. האורחים איבדו את הריכוז כבר בדקה השנייה כאשר איפשרו לאיבן פרישיץ' לכבוש באין מפריע, וההמשך היה גרוע עוד יותר. כאשר טרזייב בעט לשערו הוא ללא כל סיבה ופגע בעמוד, אוהדי בולגריה החלו לחשוש שמדובר במשחק מכור, והשחקנים לא מסוגלים אפילו לכבוש שער עצמי.
טרזייב הוחלף במחצית, וקרואטיה השיגה 0:3 קליל באופן קיצוני. עם קצת יותר רצון, היא הייתה מבקיעה גם שישייה, אבל האוהדים רחוקים מלהיות מרוצים. הם לא הבינו מדוע לוקה מודריץ' שיחק רק 45 דקות וחשדו שהדבר קשור לביקורת שהעביר לאחרונה כוכב ריאל מדריד על מאמיץ'. חמור מכך, ההעפלה הצפויה ליורו, במידה ונורבגיה לא תנצח באיטליה ביום שלישי, תחזק את מעמדו של הצמד צ'אצ'יץ'-שימוניץ', ואין ספק שהוא יוביל את הקרואטים לאבדון.
בקיצור, גם אחרי הפסדים כואבים במיוחד, כמו זה שחוותה ישראל מול קפריסין אתמול, כדאי לנסות להסתכל על עשירית הכוס המלאה. הנבחרת נכשלה באופן מוחלט בקמפיין המוקדמות בבית קל, ליגת העל לא מרגשת וקבלת ההחלטות בהתאחדות לקויה בלשון המעטה. הביקורת מוצדקת, ודרוש שינוי מחשבתי מהפכני על מנת להתחיל את התכנון לטווח ארוך לשם כך כדאי ללמוד מנורבגיה ואיסלנד. ואולם, זה יכול להיות אפילו גרוע יותר. עם יד על הלב, המצב בהתאחדות הישראלית הרבה יותר טוב בהשוואה להתאחדויות בקרואטיה ובבולגריה.
אגב, מצבנו טוב פי מיליון גם בהשוואה לקפריסין. באי השכן הונחו בשנתיים האחרונות מטעני חבלה רבים מתחת לרכביהם של שופטי כדורגל, ושש מכוניות התפוצצו. חובות המועדונים נאמדים בכ-65 מיליון דולר, 77 אחוזים מהשחקנים לא מקבלים משכורות בזמן, ולפני שנתיים ארגון השחקנים הבינלאומי אף פרסם אזהרה מפורשת לא לחתום מקבוצות קפריסאיות. זה לא מפריע לשחקנים זרים ברמה ירודה למדי להציף את הליגה, ולמקומיים כמעט ולא נותר מקום. מאמנים רבים בוחרים הרכבים עם שמונה או עשרה זרים. במחזור האחרון, במפגש מול לימסול ללרנקה, מתוך 22 השחקנים על המגרש רק שלושה היו קפריסאים, לצד שישה ספרדים.
המתמידים יכולים לקבל אזרחות ולשחק בנבחרת, וכך בישל אתמול את השער הראשון בטדי ונסן לבאן הצרפתי לדוסה ג'וניור הפורטוגלי. מצד אחד, המצב העלוב בקפריסין רק מדגיש את גודל הכישלון של אלי גוטמן ושחקניו. מצד שני, יש לנו עוד לאן להידרדר. יכול להיות גרוע יותר, ולא צריך להגזים עם אמירות בנוסח "אף פעם לא נעפיל לשום מקום".
תסתכלו על ויילס, הלוזרית הנצחית שלא העפילה לאף טורניר מאז המונדיאל ב-1958. מעולם לא היו בישראל כוכבים ברמתם של נוויל סאות'הול, איאן ראש, מארק יוז וריאן גיגס, אבל גם איתם השיגו הוולשים תוצאות חלשות במקרה הרע או בעטו בדלי ברגע האחרון במקרה הטוב. כעת, מבלי שחל שינוי של ממש בניהול ובמנטליות, הם ניצלו הזדמנות נדירה ועלו לאליפות אירופה. יום אחד גם אנחנו נחגוג, במיוחד אם נשכיל להפיק לקחים, ומשמעות הדבר היא לא לפרסם כותרות שליליות אלא לעשות, וגם לכבד את אלה שעושים את עבודתם נאמנה. על ניר ביטון, למשל, אפשר לסמוך בעיניים עצומות, ואולי בעוד עשור הוא יהיה הקפטן בקמפיין הישראלי הכי טוב בהיסטוריה.
