ועדת ביקורת
הכי טוב: ניר ביטון
פחות טוב: טל בן חיים2
קהל נבחרת ישראל: לאור המצב הביטחוני, יפה שהגיעה כמות כזו (בערך 25 אלף). בדקות שלאחר הגול - רעש נהדר. אבל ברוב דקות המשחק, ודי כרגיל, זה קהל של בייסבול. כלומר - ברוב המשחק השתיקה הינה מוחלטת. לאור תוצאות העבר (בערך 45 שנה) אפשר להבין אותם.
ציוצי המשחק
בפינת הקלישאה: "ביכולת כזו אין לנו את הזכות להסתכל על המקום השלישי" (אלי גוטמן)
מעשה שהיה, כך היה
אתה לא יכול להיות משהו שאתה לא.
ואלי גוטמן הוא ממש לא אחד שמהמר. כל ביקורת שתוטח תהיה מוצדקת, אור להפסד הכי נורא של נבחרת ישראל מאז חצתה את אסיה לאירופה (כן - מעל דנמרק; בטח - יותר מלטביה). אבל בגלל שנותר משחק אחד עד לתום הקמפיין הזה, ואתם יודעים - הכול הרי יכול עוד לקרות - נחכה עם הסיכומים עד לסוף המר.
הבוקר נתעסק רק בהפסד לקפריסין; הפסד תחרותי ביתי ראשון מול הנבחרת מהאי השכן, אי פעם, מאז קום המדינה ובריאת העולם. הפסד לנבחרת שהגיעה לכאן בלי אוהדים ובלי עיתונאים, וניצחה. לא גנבה דבר. פשוט היתה טובה יותר.
אלי גוטמן הוא ממש לא אחד שמהמר.
אבל בדקה ה-65 הוא הימר פעם ראשונה. הוא הכניס את תומר חמד במקום גילי ורמוט.
בדקה ה-71 הוא הימר פעם שנייה. הוא הכניס את מאור מליקסון במקום עומרי בן הרוש.
שני ההימורים עבדו בסדר - הבליץ של ישראל חסרת המערך וחסרת הסדר הניב יאוזה של ניר ביטון (איזה גול!). ואז, בדקה ה-76, גוטמן הימר פעם שלישית. הוא אפשר לנבחרת להמשיך לשחק כדורגל של, כפי שניסח אחד ממפקדיי בטירונות - פלנגות. כולם למעלה, אף אחד לא יודע מה הוא באמת צריך לעשות. ואז, כמה שניות אחרי שטב"ח2 נתקל (שוב) בקווי האויב, הכדור טס לצד השמאלי של ההגנה המקומית. ומאור מליקסון שם, ומה לו ולתפקיד שלשמו נתכנסנו - מגן שמאלי?!
מליקסון, בעמדה שאין לו מושג מה לעשות בה ובטח שאין לו רצון להיות בה, ניסה לייצר מלכודת נבדל של איש אחד. טריק גאוני, רק שארבעה ישראלים היו בינו ובין קו השער. ארבעה ישראלים, והמגן הימני של קפריסין! ג'ייסון דמטריו, באנג, 1:2 ולכו תנצחו בבלגיה.
נכון, הדברים נכתבים בדיעבד, אבל גם גוטמן הודה: זו היתה רולטה. דקות של רבאק ואנרכיה - או אנחנו, או הם. אדום או שחור. כשאתה בפיגור מול נבחרת נחותה כקפריסין, או משחק מול נבחרת בכירה ממך, הימור זה בסדר. הכאוס מתקבל. הבלגן מובן. אבל כשאתה ב-1:1, ויש עוד 14 דקות פלוס תופסת זמן עד הישמע הגונג, אתה - מאמן מתודי, ייסודי - מנחיל סדר. מארגן את השורות. משחק כ-ד-ו-ר-ג-ל.
גוטמן הודה שגם אם ישראל היתה כובשת, "זה לא הכדורגל שלי. רולטה כזו - זה לא הכדורגל שלי". ואם הנבחרת שלו הפסידה בגלל שלא שיחקה את הכדורגל שלו, אז משהו באמת לא בסדר. "אני חושב שב-1:1 היינו צריכים קצת להירגע", אמר גם מואנס דאבור. "היינו צריכים להירגע לחמש דקות, ואז היינו יכולים לעשות קצת יותר, לדעתי". אבל מה שאצל מואנס הובן בדיעבד, צריך להיות מובן בזמן אמת אצל הצוות המקצועי.
כי בשלב בתים תמיד יש מעבר למשחק הבא. יש אסטרטגיה. יש תמונת בית. ונראה שאף אחד במחנה הישראלי לא באמת התייחס אליה. נכון. את קפריסין בבית צריך (חובה!) לנצח. אבל מטרת העל היא לעלות ליורו, והאמצעי זה הפלייאוף. ואם המשחק אתמול מסתיים בשוויון, ישראל נמצאת הבוקר במקום השלישי, ותיקו בבריסל עשוי להספיק לה.
תיקו בבריסל? איך אפשר להשיג את זה, למען השם? ובכן, רבותיי, אחרי שהבטיחו את ההעפלה למונדיאל 2014, אותם בלגים עשו תיקו ביתי במחזור האחרון של המוקדמות. אז אפשרי זה כן. אבל היה הימור, וקיפול, ועכשיו צריך לנצח בבלגיה. בשש השנים האחרונות, רק נבחרת עשתה את זה. אותה אחת שזכתה בקיץ שעבר בגביע העולם. שיהיה בהצלחה עם זה.
בלי קשר, את קפריסין היה צריך לנצח גם בכדורגל מסודר. 1:1. 14 דקות פלוס תוספת זמן - זה יותר ממספיק. אבל ישראל בחרה ברולטה, ומה תגידו על זה - יצא שחור. כשאתה מהמר, המשמעות היא שאתה לא סומך על היכולות שלך. אתה מהמר מול אנגליה. מול איטליה. מול ברזיל. אם אתה צריך להמר מול קפריסין, בבית, זה כבר אומר שנכשלת. ושיש סיכוי שתפסיד את הבית. ואת הפלייאוף. ואת היורו. ואת הכול.
חגיגות השערים, ושריקת הסיום, של הקפריסאים, דמו לנאמבר מקרקס מדראנו. אפשר להבין אותם. במקביל להיות משחק זה הנורא בתולדות ישראל באירופה, זה כנראה היה גדול ניצחונות הקפריסאים אי פעם. שימו לב - ניצחון על בוסניה (והם עשו את זה כבר בזניצה) והם בפלייאוף. קפריסין. מקום 114 בדירוג פיפ"א הנלוז.
כן, חברים, הפערים מצטצמים.
כמה חבל רק שצמצום הפערים הזה פוסח על נבחרת ישראל. הוא כאילו חל מהמקום האחרון בעולם ועד לנבחרת שמדורגת 48 כעת, קאמרון, והחל מהמקום ה-46, סלובניה, ועד למדורגת ראשונה.
ומה עם הנבחרת שמדורגת 47? היא תפסיד לקפריסין, לראשונה בתולדותיה. כלום לא בטוח, פרט לכך שישראל תפסיד במשחק קריטי. "נבחרת ישראל כבר הרבה שנים לא עושה את זה ברגע האמת", אמר תומד חמד, שהתבטא, כיאה לו, בעדינות יתרה. גם בבית הישראלי - דרג 4 עולה לצרפת אוטומטית, אבל דרג 3 נשאר, בינתיים, הרחק מאחור. וקפריסין, שמעולם לא זכתה כאן לנקודה, אוגרת שלוש.
שוב, זה עדיין לא סיכום קמפיין. תמיד יש סיכוי לנס. אבל גוטמן נראה אתמול כאחד שמתעקש לסכמו. הוא מיאן לדבר על בלגיה. סיפר שלנבחרת שנראית כך אין זכות לדבר על המקום השלישי בבית. הוא התלונן שלמרות הכנה מקסימלית (בדיוק כמו זו שהיתה, לטענתו, לפני כל משחק בקמפיין הקודם), זה לא עבד.
הוא לא טעה.
זהבי זה לא זהבי. נאתכו לרוב לא היה נאתכו. ורמוט לא ורמוט. טב"ח2 ממש לא. מכבי תל אביב עלתה לצ'מפיונס ליג, אבל מכבי ישראל פישלה מול נבחרת חוץ רעה כמו שקשה למצוא. אבל כל זה רק מציב זרקור בוהק יותר לעבר ראשו של גוטמן. כי שהכוכב נראה רע, הוא נראה רע. כשהשחקן השני הכי טוב נראה רע, הוא נראה רע. כשגם השחקן השלישי נראה רע? המאמן נראה רע.
לא היה יישום, אמר. לא היה לחץ כפי שרצה, אמר. "לנבחרת ישראל אין עקביות", קבל. "בנבחרת ישראל אין יציבות", הודה. הוא לא הפסיק שם.
"לא הותרתי את חותמי", שפך.
נכון, עוד אפשר להדהים בבלגיה, אבל בסופו של דבר, גוטמן באמת לא הותיר חותם. בסופו של דבר אתה לא יכול להיות משהו שאתה לא.
ואלי גוטמן, שכנראה יודע את זה היום יותר טוב מכולנו, לא באמת יכול להיות מאמן נבחרת.
orenjos@walla.co.il
