בסרטון: שחייני הנבחרת מתכוננים לאליפות העולם
"קשה לזהות אותי ברחוב כי שחיינים חובשים משקפת. כשאומרים לי שאני מוכר לאנשים, אני אומר שאני טומרקין, ואז מקשרים את זה לשחיין או לפסל, וכנראה שאני לא ממש נראה כמו פסל", כך אומר בכנות יוצאת דופן יעקב טומרקין (23), מי שמחזיק בהישג השיא של שחיין ישראלי בכל הזמנים אחרי שסיים שביעי בלונדון בדיוק לפני שלוש שנים. למרות שהוא נחשב כיום לחוד החנית של השחייה הישראלית, טומרקין אולי לא מוכר חיצונית לישראלים, אבל זה לא ממש מפריע לו להמשיך בגיל 23 לשבור שיאים חדשים ולנסות לפרוץ יעדים שהשחייה הישראלית מעולם לא הגיעה אליהם. לאליפות העולם שתיפתח ביום ראשון בקאזאן, רוסיה, טומרקין יעלה כשהוא משוחרר מלחץ אחרי שהוא עמד ביעדים שלו השנה: השיג את הקריטריון לריו בשלושת המשחים שלו: 100 ו-200 גב ו-200 מעורב אישי. אז עכשיו אפשר גם לצפות ממנו להשיג גם מקום בגמר בתחרות הכי יוקרתית אחרי האולימפיאדה.
גיא ברנע: "אני מקווה להשיג גמר שלישי"
גל נבו: "המטרה היא לשפר זמנים"
כל הדיווחים והכתבות על אליפות העולם
רוגל נחום ויעקב טומרקין ראיינו אחד את השני ב"הכי טובים שיש"
אם בשנתיים הראשונות אחרי האופוריה של לונדון נראה שההתקדמות של טומרקין נעצרת וגם התוצאות לא ממש השאירו חותם, הרי שבשנה הזו, שנה לפני האולימפיאדה, חזר השחיין ממכבי אשדוד להוכיח שהוא כאן כדי להמשיך לפרוץ. ובכל זאת המטרה הכי חשובה שלו השנה היא אליפות העולם כי מבחינתו כל מה שהוא עשה עד עכשיו הם רק הכנה לקראת התחרות היוקרתית. המטרה שלו תהיה להעפיל בפעם הראשונה בקריירה לגמר באליפות העולם במה שיהווה כסוג של חזרה גנרלית לקראת הדבר האמיתי בעוד שנה.
"אליפות העולם זו הבמה כמעט הכי גדולה בשחייה", הוא אומר. "ההבדל בין זה לאולימפיאדה זה רק השם. לפעמים התוצאות באליפות העולם אפילו יותר איכותיות מהאולימפיאדה, וזו הבמה שלנו לבוא ולהופיע. אני מאמין שכל השחיינים מרגישים שזה ניסוי כלים אחרון כדי לראות כמה התקדמת ביחס לאחרים, וזה נותן פרופורציה".
בלונדון הפך טומרקין לשחיין הישראלי בעל ההישג הטוב ביותר אחרי שהוא העפיל לגמר ב-200 מטר גב וסיים במקום השביעי. אלא ששנה לאחר מכן כשהוא שחה את המשחה הזה באליפות העולם בברצלונה, הוא הגיע רק למקום ה-18, וגם בשאר המשחים שלו הוא התקשה להעפיל לחצי הגמר. אחרי האליפות הזו, התחיל טומרקין להציג את היכולת הטבעית שלו: מקום רביעי ב-200 גב באליפות אירופה בבריכות קצרות, ובקיץ שעבר בברלין הוא סיים תשיעי באותו משחה.
"באופן כללי אני מרגיש שהשתפרתי מאוד לונדון", מעריך טומרקין. "השנים שאחרי לונדון היו מדשדשות, כשבכל פעם הייתי מתקרב לשיאים שלי, אבל לא שובר אותם, ורק השנה הגיעה הקפיצה. היו דברים שלא הלכו לי. אולי אפשר לקשור את זה לתכנון לא נכון של השנה. היו לי עונות טובות, שהתאמנתי טוב, אבל בתחרות הדברים לא הסתדרו כמו שצריך. יש הרבה דברים מסביב שיכולים להשפיע, אבל אנחנו מנסים להתמקד בעיקר. אין לנו בענף תקשורת שיכולה להרים או להפיל אותך תוך שבוע, אלא אם זו שנה אולימפית כי אנחנו לא מספקים כותרות שיכולות לעניין את האנשים. במהלך השנה הזו שמתי דגש עם ה-200 מעורב, וזה בא לידי ביטוי בתוצאות. זה גם גורם לי להצליח עוד יותר בגב".
הלחץ של טומרקין החל להשתחרר לפני שלושה חודשים וחצי, כשהפך לספורטאי הישראלי הראשון שמבטיח את מקומו בריו. זה קרה דווקא ב-200 מעורב אישי עם 1:59.49 דקות. כמה ימים אחר כך הגיע הקריטריון השני של השחיין והוא עשה את זה ב-200 גב עם 1:58.20 דקות, אבל ללא ספק גולת הכותרת הייתה ב-100 גב אחרי שהוא שבר פעמיים את השיא הישראלי במסגרת אליפות האקדמיה של איגוד השחייה, ובסופו של דבר נעצר על 53.90 שניות.
"מתחילת השנה היו לי שני אירועים גדולים שהתכוננתי אליהם: אליפות העולם בבריכות קצרות בקטאר ואליפות העולם הקרובה", אומר טומרקין. "בקטאר חוויתי תחרות מוצלחת עם שיא ישראלי ב-200 מעורב וסיימתי עשירי, ולאחר מכן קבעתי את שלושת הקריטריונים, שזה המקסימום. עמדתי בכל המטרות שהצבתי לעצמי ובכל הציפיות שתלו בי. עד עכשיו הלך לי טוב ואני מקווה שכך יהיה גם באליפות העולם ושאמשיך במומנטום. זה שהייתי הישראלי הראשון לקבוע את הקריטריון, אין לכך שום משמעות כי יש ענפים שעוד לא התחילו להיאבק על זה. ברור שזה הוריד ממני הרבה לחץ בשלב מוקדם, ועכשיו אני יכול להתמקד בלנסות להשיג דירוג קבוע באליפות העולם. האמת? לא חשבתי שאני אשיג את הקריטריון כבר בהזדמנות הראשונה שלי, ושאעשה את זה כל כך מהר, אבל הגעתי עם הכנה טובה".
טומרקין גם מעיד שמבין שלושת המשחים שלו, הוא עדיין מרגיש "הכי בבית" ב-200 גב. "זה הסגנון שפרצתי בו והגעתי לגמר אולימפי. יש לי ערך סנטימנטלי אליו". ולמרות זאת, קיים סיכוי כלשהו שלא תראו אותו שוחה בריו את המשחה הזה. זה קורה מכיוון שב-200 גב וה-200 מעורב יתנגשו בלוחות הזמנים בריו ועל כן יצטרך טומרקין לבחור אחד מהשניים. נכון לעכשיו, הוא בכלל לא יודע על מה ללכת. "זו שאלה קשה. לקראת האולימפיאדה אני אצטרך לבחור, ובינתיים הולך לי טוב בשניהם. אני אצטרך לבחור כי שני המשחים נופלים על אותה הצגה. הנטייה הטבעית זה ללכת על ה-200 גב, אבל גם ב-200 מעורב השתפרתי מאוד, ולכן זו תהיה דילמה".
בכלל, כשמסתכלים על סדר היום של טומרקין, מוצאים שם בדרך כלל אימונים, ובזמן שנותר משתדל השחיין, שמתגורר בדירה שכורה בפולג יחד עם חברתו מזה שנתיים, להקדיש לה את שאר הזמן. הוא סופר תשעה אימוני מים בשבוע ושלושה אימוני חדר כושר, מה שלא מותיר לו יותר מדי זמן פנוי. בהמשך הקריירה הוא חושב על האפשרות להיות מאמן והוא כבר החל בקורס מטעם הוועד האולימפי, אבל זה יקרה כנראה רק אחרי האולימפיאדה בטוקיו עוד חמש שנים. "בריו אני אהיה בן 24, שזה גיל אמצע חזק לשחיינים. אני מאמין שאני אשחה עד גיל 28, ומשם נראה מה הלאה", הוא מעריך.
בניגוד לעמיתיו לנבחרת, גל נבו וגיא ברנע, שהחליטו לרענן את תוכנית האימונים שלהם, ויחד איתה גם את המאמן שהוביל אותם, ליאוניד קאופמן שמשמש גם כמאמן הנבחרת, טומרקין נותר לו נאמן. "אני יכול להבין את ההחלטה שלהם. הם עברו תקופה ארוכה עם ליאוניד והתנסו איתו בהמון דברים. הם שניהם בני 27, ולא נשאר להם עוד המון זמן לשינויים בחיים, וזה הזמן. הם יודעים מה הם רוצים, ואני רואה את זה בדרך נכונה וכצעד יפה. מה יהיה איתי? אני לא יודע להגיד. נכון לעכשיו טוב לי ואני מאמין בתוכנית של ליאוניד. אני כבר תשע שנים איתו".
בינתיים הוא מביט גם הצידה לעבר אלוף אירופה לנוער הטרי, זיו קלונטרוב, שהצליח להדהים בבאקו עם מדליה חלומית, ומפרגן: "הוא עשה משהו מדהים שאף אחד לא עשה בשחייה כי להצליח ב-50 חתירה ולקבוע קריטריון לריו בגיל 18 זה משהו שלא קרה פה. לא בכדי יש רק משחה אחד של 50 באולימפיאדה, וזה חתירה. כשאני קבעתי את הקריטריון ללונדון, זה היה בגיל 19, ולא במשחה כזה. ב-50 חתירה יש הכי הרבה משתתפים, והוא עשה התקדמות אדירה. התוצאה שלו (22.16 שניות, א.ק) היא אסטרונומית, הוא שווה בין הראשונים בעולם לגיל שלו, וזה קורה בענף שהוא כל כך פופולארי, כך שההתלהבות שלנו מוצדקת. זה לא בהכרח אומר משהו לגבי העתיד כי יש הרבה שחיינים שטובים בגיל נוער, אבל אני מאמין שהוא יצליח גם אם המעבר הזה לבוגרים יהיה קשה. בבוגרים אתה מגיע לשכונה חדשה. אתה הדג הכי קטן ואתה צריך להראות מי אתה. אני מקווה שהוא יצליח בזה".
ואם יש עוד מקום שבו לטומרקין ולקלונטרוב יש מן המשותף, מעבר לעובדה ששניהם יחד עם איתן אורבך היו השחיינים היחידים שהוכתרו כאלופי אירופה לנוער, זה מי שהדריך אותם בגיל צעיר. טומרקין התאמן במשך שש שנים עד גיל 14 אצל הוריו של זיו באשדוד, תחילה עם אמו טטיאנה ולאחר מכן עם האב גרי. "אני מאמין שהם עזרו לי מאוד ביסודות שנתנו לי. גרי היה הדמות הכי קרובה אליי באותה תקופה ועד היום אני בקשר טוב איתו גם אם אני לא מתאמן אצלו".
טומרקין, שזכה לאחרונה בחסות של "פניקס" מעבר ליעקב שחר, התחבר למכבי חיפה, ולא רק בגלל הבוס של הירוקים, אלא בגלל כמה חברים שמשחקים במועדון, ולחלק מהמשחקים הוא אף מגיע. לא תשמעו ממנו טענות על התקשורת שלא מרבה לסקר את השחייה: "יש לנו שלוש תחרויות גדולות שבהן אפשר שישמעו עלינו, הרי אנחנו לא מגיעים לשיאים כל שבוע. אין טעם לפרסם ידיעות על זה שטומרקין יצא מהאימון או טומרקין חולה. בניגוד לכדורגל ולכדורסל שמשודרים כל שבוע, אנחנו יכולים להגיע לשיא רק פעם או פעמיים בשנה, ובכלל לאנשים יותר קל להתחבר לכדורגל ולכדורסל כי אלה ענפים יותר פופולאריים". ולמרות שהוא בחר בשחייה, הוא לא מצטער על זה, גם אם הסיכוי שלנו לראות מדליה אולימפית בשנים הקרובות נראית נמוכה מאוד. "זה קשה מאוד כי זה ספורט מדיד ואתה יודע בדיוק אם אתה יכול להיות על הפודיום או לא. יש דור צעיר, אנחנו מתקדמים ומשתפרים עם השנים, אבל תזכור שעד לפני כמה שנים לא היינו בגמר אולימפי, ולכן כל הזמן יש מדרגות חדשות שאפשר לטפס אליהן".
