1.
עם סיומו של משחק מספר 2 בסדרת חצי גמר הפלייאוף, ספגה הפועל אילת מטח של ביקורות אגרסיביות מקהילת הפרשנים השונים, לרבות אצלנו. הטענה המרכזית כנגד הקבוצה מהדרום לא נגעה דווקא באיכות הכדורסל שלה מול מכבי תל אביב, אלא באופן המתרפס והמביך שבו היא התנהלה עד לשלב הזה. בשפת הגוף ששידרה שדי בעצם ההעפלה לארבעת הגדולות של השלולית. במסר שהבהיר שלפחות מבחינת אילת, מכבי זו מכבי. והנה, גם לאחר סיומו של משחק 4 ולאחר שאילת השוותה את הסדרה, התראיין מאמנה אריק שיבק - ובהתייחס למשחק ההדחה הצפוי ביום רביעי, לא שכח המאמן הוותיק להזכיר שאסור לשכוח שמכבי זאת מכבי.
וטעה. כתבנו את זה פעם, כתבנו פעמיים ונכתוב שוב ושוב. גם אם יצליחו הצהובים למצוא את הדרך לעבור את הסדרה ואף אם יזכו באליפות העונה, זאת לא מכבי. סגל השחקנים שלובש את הגופיות הצהובות בשלב זה איננו מכבי. הכדורסל שהם משחקים הוא לא מכבי. הפאסון הוא לא מכבי. רק המיסטיקה. חמישיות בהן מככבים ג'ייק כהן ונייט לינהארט הן לא מכבי. הרכב שבו נאלץ בריאן רנדל לשחק בעמדה מספר 3 הוא לא מכבי. אה, ומרקיז היינס הוא לא מכבי.
בניגוד לדברים אותם הוא אומר, דומה ששיבק דווקא הפנים את המפתחות להם הקבוצה שלו זקוקה, והן עזרו לו לנצח בפעם השניה ברציפות. קודם כל, לכרות את ראש הנחש. לאחר ההתעללות שספג מג'רמי פארגו בשני המשחקים הראשונים, הוסקו שם המסקנות. במשחק הקודם ראינו אזוריות והגנות מעורבות. כשפארגו ראה מולו את האזורית גם אתמול, נראה היה שהאוויר יצא ממנו ולא היו לו את הכוחות כדי להתמודד. פארגו היה פסיבי ומנותק, ובלעדיו אין למכבי קו אחורי, אין כוח אש ואין שום דרך מעשית, בהרכב הנוכחי של הצהובים, לנצח (אפילו) את הפועל אילת.
הפועל אילת ניצחה 79:92 את מכבי תל אביב, וכפתה משחק חמישי
במכבי תל אביב מבקרים את גודס: "אין שום תירוץ להפסדים כאלה"
כשהאלופה נשארת ללא מנהיג: בלוג הפלייאוף על ההפסד של מכבי תל אביב באילת
מפתח שני נוגע לבריאן רנדל. יש שתי דרכים להוציא את רנדל מהמשחק. הראשונה נוגעת לענייני חוק רוסי, שלעיתים כופה על גודס לספסל את השחקן היחידי עליו אפשר לסמוך בהגנה. הדרך השניה היא עבירות אישיות. קשה לתת קרדיט לאילת על הדבקת עבירות לרנדל, אבל בפועל זה בדיוק מה שקורה זה משחק שני ברציפות.
ומכאן אנחנו עוברים למפתח השלישי, שהוא הבטחון ההתקפי. בואו נניח לרגע בצד פואנטות וטקטיקות התקפיות. ברגע שמבינים שגם ההגנה של מכבי משולה לקורי עכביש, הכל נהיה פשוט יותר, בטח ובטח בדקות בהן רנדל איננו על המגרש. אין שום שחקן במכבי אותו לא ניתן לקחת באחד על אחד. אף אחד. וכשיש מספיק כלים התקפיים ולאילת יש מספיק כלים התקפיים אפשר להיות סבלנים ולנצל את הפניקה הצהובה כדי להניע כדור ולהגיע לזריקה טובה.
בדיוק כמו במשחק הקודם, אדריאן יוטר ממשיך לעשות בצבע של מכבי כברצונו. בדיוק כמו במשחק הקודם, עמית שמחון מעניש את מכבי על כל איחור בעזרה או ברוטציה ההגנתית. ובניגוד למשחק הקודם, הפעם הבליטה אילת 6 (בניגוד ל-5) שחקנים שקלעו בספרות קודמות, כשגם אלישי כדיר מצטרף הפעם לחבורה.
ועכשיו מה, מה עכשיו? הפועל אילת יכולה וצריכה לנצח את המשחק החמישי ולשלוח את מכבי תל אביב הביתה. נשמע משונה, אבל זה תלוי בעיקר בה (ובדווין סמית').
2.
וידוי קטן: כבר מספר חודשים אני מסתובב בתחושה משונה של ריק. עם הרגשה שמשהו כאן מתפספס, שמישהו כאן חסר. כי באמת, בינינו, כמה חודשים אפשר לנהל את חיינו בלי איזו כותרת של יו"ר ארגון השחקנים ניר אלון? אז זהו. אפשר להירגע. אתמול הגיע הקריז לקיצו. ניר אלון שלח איזשהו מכתב למישהו והתלונן על משהו. והצליח למצוא כמה גופי תקשורת פראיירים שעוד קונים את השטיקים הלעוסים שלו. אחרי שסיים לצעוק לעבר שחקני בית"ר ירושלים שהוא אוהב אותם (למרות שלא היה להם שמץ של מושג מה הטיפוס הזה רוצה מחייהם) ואחרי שטיפל כל כך יפה במשבר המשכורות של נתניה בכדורגל או אשקלון בכדורסל, התפנה עכשיו כדי לפתור את הבעיה הקרדינלית של השחקן הישראלי. עכשיו, לאחר שכל כלי התקשורת יודעים שניר אלון יודע לספור ימי מנוחה נדרשים ולגלות שחסרים ל-4 שחקנים 3 ימי מנוחה, אפשר להירגע ולנוח על זרי הדפנה. ספק, אגב, עם אותם שחקנים משוללי זכויות בכלל היו ערים למכתבו הנוקב של היו"ר מטעמם.
ניר אלון מעולם לא הוכיח שהשחקן הישראלי מעניין אותו. היכולת שלו לייצר כותרות בכוח או במוח היא זו שכנראה שומרת לו על הג'וב. ואנחנו, כלי התקשורת הפראיירים, ממשיכים ליפול בפח שלו.
