1. כשמכבי תל אביב חתמה ריצת 2:15 בסל הקל של ג'רמי פארגו האמונה בקבוצה של אריק שיבק נעלמה לחלוטין. כל מי שצפה במשחק הספיק לשכוח שהאילתים העלימו את מכבי לאורך יותר מ-30 דקות, וקבעו כי המהפך יושלם. אלא שהעוול ההיסטורי נמנע מהדרומיים באחד ממשחקיהם הטובים ביותר העונה, טוב בהרבה מהניצחון ביום רביעי. קרדיט גדול מגיע לאריק שיבק שעצר את המפולת בשלב ההוא - הרבה מאוד מאמנים אוהבים לשמור את פסקי הזמן שלהם לרגעים המכריעים, אבל שיבק לא פחד לקחת פסק זמן שני תוך דקה וחצי, עצר בכוח את המומנטום הצהוב, וקיבל סל מקרי מאלישי כדיר ומהלכי מאני טיים של אפיק ניסים. לא סתם מדובר בשני הישראלים היקרים ביותר מחוץ למכבי תל אביב והפועל ירושלים.
לאילת, שיבק והשחקנים מגיע טונות של קרדיט, על משחק חכם, ניצול של ההרכבים הלא מאוזנים של מכבי תל אביב והפעלה פנטסטית של עמית שמחון מבחוץ ואדריאן יוטר מבפנים. אבל הסיפור הגדול של המשחק, ואולי של השבוע האחרון הוא מכבי תל אביב. "צריך לקרות פה רעידת אדמה של ממש כדי שלא נשחק עם מכבי תל אביב בגמר", אמר דני פרנקו במסיבת העיתונאים של הפועל ירושלים ביום חמישי אחרי העלייה לגמר, דקות מספר אחרי שיותם הלפרין הדהים ואמר שהוא מחכה כבר לשחק במשחק הראשון בגמר, "אם זה יהיה כאן בארנה, או באילת, נחכה ונראה".
אז הלפרין אולי אמר את זה כסוג של מיני מלחמה פסיכולוגית, אבל פרנקו שצפה במשחק כנראה חזה ברעש הראשון לפני רעידת האדמה. הדבר המרכזי שניתן להסיק ממנו לגבי מכבי תל אביב מהמשחק הזה, ומהמשחק הקודם, הוא שמשהו קורה לג'רמי פארגו. 11 נקודות ו-4 אסיסטים הם לא מספרים קטסטרופלים, אבל כשהגארד אמור להיות הסקורר והמנהיג של הצהובים, בהיעדר סילבן לנדסברג ודווין סמית', ומרים רק 10 זריקות, מתוכן 4 ברבע האחרון וללא זריקה ברבע הראשון, יש למכבי בעיה. במשחק הראשון ייחסנו את היכולת של פארגו לרצון של אילת לנטרל אותו ברגעי המפתח ובעובדה שקפצו עליו עם שני שחקנים כשעבר את החצי ונתנו ליוגב אוחיון ונייט לינהארט לנהל את המשחק. הפעם הוא פשוט היה נראה מנוטרל. "פארגו לא בא לשחק, זה לא אותו השחקן משבוע שעבר", כתב לי מאמן בליגת העל ברבע השני, וחזה את מה שקרה בהמשך.
ואולי ההתנהלות של מכבי תל אביב באה לה כחרב פיפיות מהכיוון שהיא לא ציפתה לו. נעזוב את ענייני הקארמה למיניהם, ונראה מה למעשה קרה לפארגו. בחודש האחרון תקף השחקן דרך הטוויטר את לוח המשחקים של מנהלת הליגה, וקיבל רוח גבית ממכבי תל אביב, ונראה היה שהדרישות שלו מקובלות על אלה של המועדון. ולפתע, מכבי משנה פאזה, רוצה מנוחה ארוכה בין הסדרות, ומאז פארגו נעצר. אמנם מדובר בספקולציה בלבד, אבל קשה שלא לשים לב לכך.
לא היה בתכנון: אילת ניצחה את מכבי ת"א וכפתה משחק 5
גודס רגוע: להיות או לחדול? נראה ברביעי
2. לפני המשחק הגדול שמחכה לנו ביום רביעי, קצת היסטוריה. שלוש פעמים בפלייאוף הישראלי הגיעה מכבי תל אביב למשחק מספר 5. בפעם הראשונה היה זה בגמר סל 1992, כשהצהובים הביסו את הפועל תל אביב 63:81, במשחק שייזכר בזכות האגרוף ששלח לבאן מרסר עם תחילת המשחק לתומר שטיינהואר, ולא ניתן לדעת איך היה מתפתח אם השופטים היו שמים לב לכך. בפעם השנייה, בחצי הגמר ב-1993 גליל עליון העדיפה לא נתנה למכבי לגנוב לה את הסדרה בדרך לאליפות היסטורית עם ניצחון 80:88. בפעם האחרונה, והמודרנית יותר, ירקה הקבוצה של פיני גרשון דם בדרך לניצחון 69:71 על בני השרון ברבע גמר ב-2010, אחרי שפיגרה לאורך קצת יותר מ-30 דקות. למשחקים הללו אפשר להוסיף את ההפסד לפנאתינייקוס במשחק החמישי בהצלבה ב-2012.
אמנם הצהובים ידעו לצאת עם ניצחון בפעמיים בהם המשחק המכריע היה בביתם, אבל לא לפני דרמה גדולה. שני סימני שאלה יעלו לקראת המשחק החמישי - הראשון קשור לאילת. הקבוצה של אריק שיבק יכולה לעשות היסטוריה, להפוך לקבוצה הראשונה בהיסטוריה שהופכת סדרה מול מכבי תל אביב ממצב של 2:0, ולהיות שני משחקים מאליפות. מבחינת רמת כישרון, וזאת הייתה הטענה כנגד אילת לאורך כל העונה וגם לאחר התבוסה במשחק השני בבית, מדובר בקבוצה עמוקה וחזקה, עם זרים וישראלים מנוסים וטובים שלא אמורים להתרגש מהמעמד הזה. אבל, שני הניצחונות הגדולים של האילתים בשבוע האחרון הם גם תולדה של היעדר לחץ, לא ברור כיצד הקבוצה תתפקד כשהיא מרגישה שהיא יכולה לעשות את זה, והאם התוצאה לא תהיה זהה לזאת של חצי גמר גביע המדינה ושל המשחק השני נגד מכבי תל אביב.
סימן השאלה השני נוגע לדווין סמית'. כבר הספקנו לשכוח שמכבי תל אביב משחקת בלי שניים מהשחקנים שהובילו אותה לאורך כל העונה בסדרה הזאת, סילבן לנדסברג וסמית'. הדיווחים הראשונים לגבי הפציעה שלו, שהתרחשה ב-6 ליוני, דיברו על עשרה ימים של מנוחה לפחות. המשחק ייערך ב-17 ליוני, כשסמית' ככל הנראה עדיין לא יהיה כשיר לגמרי. במכבי לא רצו לסכן אותו לפני המשחק הזה, אך נראה שכעת, אם אין סכנה ממשית להחמרת הפציעה, אל תתפלאו אם נראה את השחקן ששווה 1.3 מיליון דולר לעונה מתלבש. אם ישחק, הסיכוי של אילת להפתעה מצטמצם משמעותית.
3. ובנושא אחר: 19 שחקנים זומנו לסגל הרחב של נבחרת ישראל לפגישה עם ארז אדלשטיין ומנהל הנבחרת ביום שישי האחרון, במהלכו נחשפו 15 השחקנים שהגיעו לפגישה (אלישי כדיר ואפיק ניסים שוחררו מטעמי אימון באילת, ליאור אליהו שוחרר עקב מחלה, ודיאור פישר עדיין לא בארץ) לתוכניות של המאמן הלאומי, ללוח האימונים והמשחקים שייצאו לדרך מה-21 ליולי. אם נתעלם רגע מהדרישה החצי קנטרנית של ארגטו השחקנים לדחות את פתיחת האימונים בחמישה ימים בשל חודש המנוחה שמגיע לשחקני הנבחרת, שכן שחקני מכבי תל אביב והפועל ירושלים מהווים קצת יותר מחמישית מהסגל, נקבל חידת היגיון - מי יהיו 14 או 15 השחקנים שיהוו את הסגל של פתיחת האימונים.
יצאנו עם 19 לדרך - כשמלבד השחקנים הבכירים הודה ארז אדלשטיין כי ייתן הזדמנות אמיתית לשלושת הצעירים - שון דאוסן, בר טימור ועוז בלייזר. גיא פניני אמור להיות כשיר לפתיחת האימונים, כשמצבו הרפואי של יניב גרין יתברר בתקופה הקרובה מה שיותיר רשימה של שישה שחקנים מתוכם לפחות ארבעה לא יפתחו את האימונים - אפיק ניסים, יובל נעימי, ניצן חנוכי, אלישי כדיר, אלכס צ'וברביץ' וגרין. בהנחה שצ'וברביץ' יהיה בסגל הבכיר, וכשבר טימור, יוגב אוחיון וגל מקל בנבחרת אין צורך אמיתי בניסים, שלפתע התעורר בפלייאוף, ונעימי, נותרת דילמה לא פשוטה בידי המאמן הלאומי ועוזרו ליאור ליובין - מי מבין עוז בלייזר הצעיר, ניצן חנוכי ואלישי כדיר לא יפתחו את האימונים. ככל הנראה כל החלטה שתתקבל לא תעבור ללא ביקורת, אך לפעמים יש יותר מ-15 שחקנים ראויים להרכיב את הסגל הרחב של נבחרת ישראל.