הערך המוסף של אנדרה ואנדרו: הטוב מ-7, מד הכוח של משחק מספר 1

צפו בכתבה על אוהדי גולדן סטייט

לאורך סדרת הגמר בין גולדן סטייט לקליבלנד, נדרג את שבעת הגיבורים של כל משחק. הדירוג לא יתבצע רק לפי יכולת אלא לפי מידת השפעה וגודל הסיפור. חובה עליכם להתווכח. מתחילים.

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון
למעקב בטוויטר

גולדן סטייט ניצחה בהארכה 100:108 ועלתה ל-0:1 על קליבלנד בגמר ה-NBA

בלאט: "בהארכה היינו מותשים. זה היה משחק של זריקה אחת"

מד הכוח של משחק מספר 1

אסף רביץ מנתח: כך גולדן סטייט ניצחה את המשחק

אודי הירש על ההחלטות הגורליות של המאמנים בגמר ה-NBA
שליחנו לאוקלנד על סוד הקסם של גולדן סטייט

48 דקות מפלצתיות של קינג ג'יימס הסתיימו עם 42 נקודות והחמצת באזר. הוא היה נהדר, הכי טוב על הפרקט - בהפרש - וראו כמה ניסיון יש לו במעמדים כאלה, וכמה לכל שחקני גולדן סטייט אין. אבל אז הגיעה ההארכה, ולברון כבה - כמו שאר חבריו.

ג'יימס תמיד אומר שהסטטיסטיקה שהכי מעניינת אותו היא כמות האסיסטים שלו. זה האלמנט שהוא הכי אוהב במשחק. שישה כאלה היו לו במשחק 1, וזה עדיין הרגיש מעט מדי. ג'יימס לקח 38 זריקות (יותר משני הספלאש בראדרס גם יחד) קלע 18, וככל שהמשחק שלו היה עוצמתי, כך שאר חבריו (להוציא את אירווינג) לא היו במשחק בכלל. זו כנראה העונה הטובה ביותר שלו באופן אישי (ו-44 הנקודות הלילה היו שיא שלו למשחק גמר), ועדיין, המשחק הזה אולי הוכיח את מה שהוא כבר יודע - יהיה לו קשה מאוד לנצח לבד. בטח כשאת הסל היחיד שלו בהארכה הוא קולע כשריילי קרי כבר עמוק בתכנון הכוריאוגרפיה לריקוד הניצחון שלה.

"אנדרה הוא אחד השומרים החכמים ביותר שראיתי", החמיא סטיב קר למספר 9 שלו, ואז הוסיף: "מצחיק להחמיא לזה ששמר על שחקן שקלע 44 נקודות, אבל אני חושב שהוא היה טוב מאוד. הוא גרם ללברון לקחת זריקות רעות".

קר צודק. את לברון אי אפשר לעצור באמת, אבל איגי היה שם כשזה חשוב, משני צדי המגרש. בין סוף הרבע השלישי לתחילת הרביעי, שלושה פוזשנים הסתיימו אצלו עם סל באזר, שלשה עם נעל אחת, ריבאונד, אסיסט וחסימה.

ואז, הוא מנע מג'יימס את הסל על הבאזר, ובהארכה שיתק את המלך בצורה הרמטית. השורה: 15 נקודות, 6 מ-8 מהשדה, 2 מ-3 ל-3. אם לברון היה הכי טוב הערב, איגודאלה היה הכי יעיל, והמפתח העיקרי לניצחון של הווריירס.

בניגוד לדיוויד בלאט, סטיב קר הוא באמת מאמן רוקי. ניסיון כשחקן ומנהל בליגה לא חסר לו, אבל השאר חדש לחלוטין. ואי אפשר לקמץ במחמאות על מה שהוא עושה העונה, ובפלייאוף, וגם במשחק 1. באותו משחק קר פעל בגישה שהרבה מאמנים פעלו נגד חברו לקבוצה לשעבר, מייקל ג'ורדן - תנו לכוכב לנסות לנצח אותנו לבד. קר כמעט ולא הפעיל דאבל טים על לברון. "בכל זאת היו לו 44 נקודות", הצטנע המאמן כשנשאל על הגישה בטיפול בסופרסטאר. "אבל צריך לבחור את הרעל איתו". גם קר יודע ש"לפעמים זה עובד ולפעמים זה לא", אבל כשזה עובד, המאמן גאון.

עוד הבדל מהותי: הרוטציה. בעוד דיוויד בלאט שיתף שמונה שחקנים, קר שיתף עשרה. "האמנתי בעומק שלנו, וראינו בסוף המשחק שזה נתן לנו עוד אוויר להילחם", אמר. בהארכה, היתה רק קבוצה אחת על הפרקט - זו הטרייה יותר. משחק גמר ראשון, ניצחון ראשון. העונה של סטיב קר נמשכת כמתוכנן.

זה לא היה המשחק הכי טוב של ה-MVP המכהן. 26 נקודות ב-50% מהשדה, 2 מ-6 מעבר לקשת. אבל: 8 אסיסטים, חלקם חשובים מאוד. יותר מכך: 4 קליעות עונשין רצופות בהארכה משתי פעולות חכמות של הטעיה וקפיצה לתוך העבירה. חוכמה ששווה 0:1.

ודווקא את הקאבס השורה הסטטיסטית של קרי צריכה להדאיג. אם החבר'ה מאוהיו הפסידו באוקלנד במשחק 'רגוע' של האקדוחן הזה, העתיד לא מבשר טובות.

את האורקל ארנה הוא עזב על קביים, מה שמגמד את שאר הדברים שראינו ממנו הלילה, וחבל, כי ראינו הרבה. "הרגשתי נהדר", אמר על פתיחת סדרת הגמר, במיוחד אחרי שנעדר זמן ממושך בגמר המזרח. אירווינג היה טוב מאוד עם 23 נקודות, 7 ריבאונדים ו-6 אסיסטים - כולל שיתוף פעולה נהדר עם טימופיי מוזגוב (16) והגנה מצוינת על סטף קרי (רק 4 נקודות של ה-MVP היו על הראש של אירווינג).

ועדיין, סיפור הערב מבחינתו הוא הנפילה הלא טובה שתחייב MRI על הברך. בחדר ההלבשה ישב עם מגבת על הראש וקרח על הפציעה, ונראה רע. "גוף האדם פועל בדרכים מסתוריות", קונן. "אתם שומעים את הקול שלי", אמר לעיתונאים. "אני מודאג". גם קליבלנד. גם בלאט. בלי קיירי, קשה לראות את קליבלנד מנצחת משחק בסדרה הזו.

גיבור משחק לא תמיד מגיע מהטופ של הטבלה הסטטיסטית. לפעמים יש מהלך קריטי שמשנה ערב שלם (כמו למשל הסל של בארבוסה, שצמצם ל-29:17 ומנע התפרקות, או שרשרת הנקודות של מאריס ספייטס, שלא שיחק מאז 9 במאי ודפק שמונה חשובות בתשע דקות הערב. אבל ה-מהלך של המשחק הולך לאנדרה בוגוט.

דקה לסוף המחצית קיבל הסנטר האוסטרלי כדור לאלי הופ - רק תשים. במקום, הוא בחר להעביר את הכדור לקליי תומפסון, שמעבר לקשת. לוותר על אלי הופ חופשי בשביל שלשה זה כמו לקבל אוטו ב"עשינו עסק" ובכל זאת ללכת על מה שמאחורי וילון מספר 3.

מאחורי הווילון היה דחליל, כי תומפסון החמיץ. אבל בוגוט השתלט על הריבאונד. מה עשה? שוב לקליי, שוב מעבר לקשת, רק שהפעם זה נכנס. למה זה היה כזה חשוב? כי תומפסון סבל מזעזוע מוח, והיה בספק למשחק. הוא פתח את הגמר הזה חלש מבחינה התקפית, עם שתי נקודות בלבד עד לאותו רגע. מאז: 19 נקודות. פרגון נהדר של בוגוט, שתרם רבות להמשך הערב של גולדן סטייט.

"אפשר מים?", שאל המאמן בפתיחת מסיבת העיתונאים שלו, והוא היה נראה תשוש כמו שהקבוצה שלו נראתה בשש הדקות האחרונות של המשחק.

במשך 48 דקות, הכול הלך לפי התוכנית, וזה היה נראה טוב מאוד. בידוד אחר בידוד, לג'יימס או לפיק'נ'רול של אירווינג; ובעיקר - עבודה הגנתית טובה מאוד על הספלאש בראדרס, שהצליחו לקלוע 5 שלשות, יחד, באחוזים רעים. 14 הפרש במשחק 1, בחוץ, ואפילו תרגיל אאוט (לברון מוציא!) לג'יי אר סמית' הסתיים בשלשת באזר. אבל בסופו של דבר התפוצץ הבלון, ומה שעבד כל הערב התנקם בקאבס בהארכה.

עובדתית, ולא שיש יותר מדי כלים לשנות את זה, הרוטציה הקצרה פגעה בקליבלנד. רק שמונה שחקנים שותפו, רק שבעה מעל עשר דקות, וגם בלאט הודה: "בהארכה היינו גמורים, חסרי אנרגיה. פשוט נפלנו. עייפות? בהחלט". מול העומק של קר, הספסל מאוהיו אחראי ביחד לתשע נקודות בלבד (כולן של סמית', שהפגיז בעיקר לבנות חבלה מעבר לקשת). ג'ונס ודלבדובה זרקו פעם אחת, ביחד, והעסק היה פשוט קצר מדי. כשלברון קולע וקולע, הבידודים נראים כדבר הכי נכון. אבל כשבהארכה זה הולך החוצה, ואף אחד אחר לא מתעלה, פתאום שמים לב שהעסק קצת שבלוני, ושכמות האסיסטים נמוכה מדי - במיוחד במחצית השנייה.

בלאט אמר בסיום שזה היה משחק של סל אחד, שהם נגעו בניצחון, ושאב עידוד מכך. הוא צדק. אם הזריקה של ג'יימס נכנסת, זו היתה מוגדרת כהופעת בכורה מצוינת של בלאט. אבל המאמן בטוח לא מעודד מההארכה הכי גרועה בתולדות הגמרים. שתי נקודות קלעה קליבלנד בחמש הדקות האחרונות - לפי ESPN, רק הפיסטונס קטפו שלל דל כזה במשחק 2 של סדרת הגמר ב-2004 מול הלייקרס. דטרויט, לפחות, נהנתה מסל תחרותי של ריפ המילטון, בעוד הלייאפ של ג'יימס היה כשהקונפטי כבר עמד ליפול. תוסיפו את תמיכת הספסל הלא קיימת ובעיקר הפציעה של קיירי - וכרגע, אין לבלאט יותר מדי סיבות לאופטימיות.

לא נכנסו לדירוג: טריסטן תומפסון, עם ערב קרשים נהדר של 15. לא עזר; ג'יי אר סמית, שפגע בכל מקום בלוח ולעתים רחוקות מדי גם בטבעת (3 מ-13); מת'יו דלבדובה, שהפסיד בדרבי האוסטרלי בלי שלקח זריקה אחת; שון מריון וקנדריק פרקינס, שהביאו המון ניסיון לספסל; האריסון בארנס, שהיה נהדר בהארכה; דריימונד גרין, עם 12 נקודות ו-6 ריבאונדים; פסטוס אצלי, עם סל חשוב בפיגור; עפר שלח, שאם "יש עתיד" היתה מתחייבת במצע שהוא יפרשן את הגמר, יאיר היה היום ראש ממשלה; ריילי קרי, שנעדרה ממסיבת העיתונאים מבלי להודיע.

orenjos@walla.co.il