לפני חודש הפסיק המדור הזה לפעול באופן סדיר. הבטטה יצאה לחופשה באיטליה (היה כיף, תודה ששאלתם) שבמהלכה ואחריה הכול קרה פה: בחירות, הפסדים של הנבחרת, זוכה אחד ב-40 מיליון בלוטו, הסכם פיוטי בשם "איראן-לוזאן-תימן" ואפילו הודעה של פיפ"א לאחד, ג'קי בן זקן, ממנה נובע שהוא יכול להתכונן למשחקים בעילוט ובקרית גת בעונה הבאה. רק משהו קטן לא בדיוק יצא לפועל בכל פרק הזמן הזה: שבת של כדורגל, כלי ההשקיה היחיד שיכול להחזיק את הבטטה בחיים. כשזה כבר קורה, תוקעים לך את אשדוד נגד הפועל עכו במשבצת המשחק המרכזי של שבת.
הדבר היחיד שמוזר בחזרה מפגרה ארוכה הוא המציאות שהשתנתה כל כך. מדוע הגענו למצב של ארבעה משחקים בלבד, אף לא אחד מהם במסגרת הפלייאוף העליון? איך מכבי תל אביב, אותה מכבי תל אביב שהייתה חלשה להחריד במשך שני סיבובים, שוב פתחה פער כמעט בלתי מחיק בדרך לעוד אליפות? ומה עם ההייפ על מכבי חיפה? הוא במקום או שאולי הגזמנו קצת? אחרי הכול, זו קבוצה שלא ציפתה מעצמה לדבר מלבד אליפות ונתקעה עם קרב דהוי על אירופה.
כן, הרבה דברים קורים פה. עד שאתה מגיע לסקירה של עמית גולדשטיין, שמציבה לך מול העיניים מספרים מדהימים ומציגה את תחנת הרכבת הלא הגיונית ששמה הפועל תל אביב. זה הרגע שבו צומחת לה תובנה מפתיעה שכולה הפוך על הפוך: אין שום דבר יציב בעולם הזה, חוץ מהבלגן במתחם חודורוב. ואל מופת היציבות הזה עוד נגיע בהמשך.
מקום 3: מנחם קורצקי
כשמנחם קורצקי מונה למאמן הפועל פתח תקוה, הוא הכריז ש"ירידת ליגה היא לא אופציה". נראה שבליגת העל ובפיפ"א חושבים כמוהו. הפועל חיפה והפועל עכו חלשות, מ.ס. אשדוד חוטפת מכה אחרי מכה והמלאבסים מעל הקו האדום, ולא בזכות יכולת טובה או צבירת נקודות מרשימה. אחרי שבעה משחקים בהדרכתו של המאמן שהחליף את עידן בראון, אפשר להגיד שהכול רחוק מלהיות דבש.
כשקורצקי הגיע בתחילת פברואר ציפו ממנו לשנות, להפוך את הקבוצה למנצחת. לציפייה הזו היה בסיס. רק פחות משבוע לפני מינויו, הגיעה מסה של שחקני רכש. התפקיד של המאמן החדש היה לחבר את הקבוצה הזו, והניצחון על הפועל חיפה, בינתיים היחיד שלו על הקווים במושבה, נתן תחושה שהוא בדרך הנכונה. אבל השיפור לא בא, כפי שמראה הטבלה שלמטה. אפשר לדרוש בשם קורצקי קצת יותר זמן, אבל למאמן מחליף שבא להציל קבוצה מירידה לא נותנים ימי חסד. שועלי קרבות ותיקים כמו אלי כהן ואלי כהן, זה של הפועל תל אביב וזה של סכנין, יודעים את זה. ייתכן שלקורצקי זה קצת פחות ברור.
עם כל הכבוד להצלחה של קורצקי ברעננה, העונה הזו, אותה החל בבית"ר ירושלים ועשוי לסיים עם ירידה של הפועל פתח תקוה, עלולה לגרום לו לאבד לא מעט מהמניות שצבר. בחודש הקרוב הוא יוצא לבלומפילד למפגש עם הפועל תל אביב חסרת העניין, אחר כך מארח את הפועל עכו, מתארח אצל הפועל חיפה ומתמודד במושבה עם מ.ס. אשדוד. אחרי הרצף הזה הוא מגיע שוב להפועל רעננה. רק שאם לא יצבור נקודות (לפחות 7 מתוך ה-12, לפי חישוב מושכל), הפעם, במחזור האחרון, לא בטוח שזה ייגמר עבורו בחיוכים.
מקום 2: האנשים שכופפו את ג'קי בן זקן
הסיפור המדהים של השבוע שעבר היה, ללא ספק, עונש הפחתת שש הנקודות שהטילה פיפ"א על מ.ס. אשדוד (ואף מילה על המשחק הנורא נגד הפועל עכו, העונש הזה מגיע לאנשים שקוראים את המדור של יוסיפון). כמובן שלבן זקן ושחקניו יש את הצד שלהם בסיפור, אבל העובדה שקיבלו התראות חוזרות ונשנות לשלם לקאדונה יונייטד את החוב על מכירתו של אפה אמברוז, לא הוכחשה מצד אף אחד מהגורמים המעורבים בסיפור. ההתנהלות של אשדוד מעוררת לא מעט סימני שאלה, ופיפ"א החליטה להשיב בסימן קריאה.
אז פתאום אשדוד משלמת כמו טאטאל'ה ומאמינה שיחזירו לה את הנקודות. אבל כמו בלא מעט מקרים, גם כאן מה שכתוב בין השורות חשוב לא פחות מהדברים שנאמרו בשורות עצמן. במכתב ששיגרה פיפ"א להתאחדות לכדורגל, היא דרשה לספק לה הוכחה שהנקודות אכן הופחתו באופן מידי, אחרת תינקטנה סנקציות גם נגדה. במלים אחרות, בפיפ"א לא השאירו מקום לספק, אפילו פינה אחת לא נותרה מעוגלת - לא עבור אשדוד ולא עבור הגוף המפקח עליה. במלים יותר אחרות, הם אמרו לבן זקן: "מר בחור, אנחנו יודעים שברחוב אבא הלל לא בדיוק מתלהבים להטיל עונשים כאלה, אבל שם לא יעזרו לך. לא הפעם".
זה מחזיר אותנו לסיפור של הפועל תל אביב, שוב הפועל תל אביב, שלפני כחודש וחצי נקנסה על ידי אופ"א ב-200 אלף יורו בשל הפרת חוקי הפייר פליי. פיפ"א ואופ"א הן גופים בעייתיים שאינם טובלים בניקיון כפיים, זאת אנחנו כבר יודעים, אבל בהיותן ארגוני-על גדולים וכוחניים, הן דואגות מפעם לפעם ליישר את חברת הקומבינות שבה אנו חיים. העובדה שהפועל תל אביב ואשדוד הבינו שבמקרה הזה הבחירה שלהן היא בגדר do or die והסכימו מיד לקבל את הדין, צריכה לפקוח את עיניהם של עופר עיני, רותם קמר, עופר אורליצקי וכל אותם מנהלים, שהסכימו לכך ששחקני מכבי נתניה יגיעו למצב שבו הם לא מקבלים משכורות. הם, מבחינתם, מתנערים ומקווים שהעניין המכאיב הזה יתפוגג. הם עוצמים עיניים, כי הרי החלופה היא לקיחת אחריות ועימותים עם אנשים שלא כיף להם להתעמת איתם.
ייתכן שפיפ"א תחזיר לאשדוד את שש הנקודות, אבל המסר כבר הועבר: יש גופים שפשוט אסור להתעסק איתם. הלוואי שגם לנו היה אחד כזה.
איש השבת: שי אבוטבול והצהובים
סיפור הצהובים והספסול של שי אבוטבול אתמול בחיפה מצחיק מסיבות מובנות, אבל יש בו גם לא מעט סמליות. הוא המשל שמטביע חותם סופי על הכאוס שבו שרוי המועדון. התגובה של אלי כהן ("אני לא אחראי על הפקסים") מעלה תהייה לגבי התרבות הטכנולוגית בליגת העל ובהפועל תל אביב בפרט. האומנם בעידן הוואטסאפ, הפייסבוק ובמיוחד המיילים עדיין משתמשים שם בפקסים? כנראה שלא, אבל גם לא ממש יודעים להיכנס לאתר ההתאחדות ולבדוק תקנון, או לשלוח וואטסאפ פשוט שבודק/מאשר שאבוטבול יכול לשחק.
ולבסוף, הקפטן עצמו. חבר טוב שמזוהה עם האדומים התבדח לאחר הסיום, כשטען שהמרוויח הגדול מהסיפור הוא אלי כהן לא רק שניצח בלי אבוטבול, הוא ייהנה מחופש ממנו גם במשחק הבא. אם תרצו, השערורייה הזו שאבוטבול מככב בה - על לא עוול בכפו, יש להדגיש - היא המייצג הגדול ביותר למעמדו המקצועי של קפטן הפועל תל אביב. את ההישארות בליגה היא הבטיחה בלעדיו, במשחק שבו יכול וצריך היה לשחק. היעדרותו שימשה טיעון מחזק לפלג האוהדים שלא ממש מעוניין בשירותיו.
בסופו של דבר, הפועל תל אביב ניצחה בחיפה, מה שהופך את כל הפרשה המביכה הזו לקוריוז. יותר קל לסלוח על פאשלות כשעוברים אותן בשלום. יותר פשוט להתייחס אליהן בבדיחות הדעת מאשר לראות בהן תמרור אזהרה. ואם גם ככה זו הייתה עונה מפדחת, מהי כבר עוד מבוכה לאוסף? הרי התקרית הזו לא כלולה אפילו בטופ 5 של השערוריות שעבר המועדון העונה.
לא שהבעיות של הפועל תל אביב ייפתרו אם מישהו יעצור, יבדוק וינסה להפיק לקחים, אבל זה בדיוק המקום להבין שמה שעבר היום בשלום ייגמר מחר בבכי. כי באותה קלות ששחקן לא שותף כשאפשר היה, הפועל תל אביב יכולה בפעם הבאה גם לשתף שחקן כשאסור. ועל דבר כזה, כידוע, הופכים לניצחון להפסד. בשביל זה לא צריך אפילו את פיפ"א.
