הציור השבועי לילד: בלי קשר לפיפ"א, לקריקטורה של ג'קי בן זקן מגיע לרדת ליגה

דברים שרואים בסטטיסטיקה: אשדוד לא ניצחה ב-10 המשחקים האחרונים; ב-7 מהם לא כבשה.



קהל מ.ס. אשדוד: כי כך הם עדיין נקראים בהתאחדות לכדורגל, למרות רצון הבוס ורצון האוהדים. בפרשת הפרשות עוד ניגע, אבל קטיגוריה זו מודדת תמיכה, עידוד, תפאורה וכו'. ובכל הנ"ל, כל מה שהם עשו אמש שווה ציון: 1



קהל הפועל עכו: תשעה אמיצים הגיעו. ציון: 2



הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

לטוויטר


0:0 שכולו תחתית בין אשדוד להפועל עכו

כל שערי השבת בקליפ אחד

על הבלגן לפני המשחק, והתגובות שלאחריו

הבורסה:



עולה: אופיר מרציאנו. כי איזה כיף זה סוף סוף לא לספוג; איזה כיף זה סוף סוף להתקל בעכו ולא בבלגיה; בקאסום ולא בבייל.



יורד: כולם. פשוט כולם.



ציוץ המשחק:

תמונת המשחק: הכניסה למקומיים בלבד

"בהתחשב בסביבה ובתנאים, השחקנים שלי תפקדו יצא מן הכלל, ברמה הנפשית — אני לא מתעסק בכלל בכדורגל".

צודק ניר קלינגר. קשה מאוד להתעסק בכדורגל לאור מה שקרה השבוע ואתמול. אבל קשה גם להתעסק בכדורגל, כי אתמול באצטדיון הי"א קיבלנו חרא של כדורגל. אז לא נתעסק.

מקום 13 נגד מקום 14. כספי עירייה נגד ההיא שעצבנה את פיפ"א. מזג האוויר המגעיל. והמתקן הכי מכוער בליגת העל. בדרך לאצטדיון הי"א יכולה בכיף היתה להתנגן הנעימה של טרו דיטקטיב - איזו עונה שתרצו - ואם אפשר שלאורך הנסיעה יעופו שיחים מדבריים כאלה, אלה שגורמים לך להבין שהגעת לכלום, לריק, לוואקום; למקום בו אף אחד לא רוצה להיות.



אף אחד, חוץ מבערך 200 מסכנים. ומתוך ה-200, 100 הגיעו עם צעיפים צהובים-כחולים. רובכם כבר מכירים את הרקע, ולמי שלא, נחזור ונסביר שג'קי בן זקן - איש גדול ואמיד - נעלב מכמה סוררים שקיללו אותו ואת בנו השחקן, ובגלל סיבות כאלו ואחרות החליט לפרק את האיחוד העירוני ולקרוא לזה 'הפועל אשדוד'. והמחאה רק התעצמה, וכחלק מהמחאה, האוהדים הבליטו עוד יותר את הצד המכביסטי-עירוני שבהם. וכך הגיעו כ-100 צהובים-כחולים אתמול, ועמדו בתור.



וכשהגיע תורם להיכנס, לא נתנו להם.



זה לא שהם לא רצו לשלם - הכניסה היתה חופשית. וגם אנשים ששילמו עבור מנוי עונתי, לא נכנסו - בגלל שצבע הצעיף מנע מהם.



הם ניגשו להתלונן. לא הקשיבו להם. שאלתי את השוטר שעמד במקום - באיזה בסיס הוא מונע מאנשים להיכנס. "המשטרה לא מתערבת", ענה באדישות, "זו אחריות של הסדרנים". כעשרה סדרנים נכחו שם. שאלתי - מי נתן את ההוראה? "מפקד התחנה", ענה אחד מהם. חזרתי שוב לשוטר. "זו לא החלטת משטרה", התעקש. לאחר כחצי שעה הוציא מועדון ספורט אשדוד הודעה רשמית. לפי הודעה זו, הסלקציה הקפדנית בכניסה נעשתה "על פי החלטת מפקד התחנה, סגן ניצב נועם שקל".



על כך שעשרות האוהדים בצהוב ובכחול לא עשו דבר שמסכן את שלום הציבור - אוכל להעיד באופן אישי. על כך שאין סיכוי לתגרה בתוך היציעים - כל אדם יכול לדעת, שכן לחבר'ה חיכה יציע כמעט ריק. ועדיין, אוהדים לא נכנסו.

הם עמדו שם, מול שערים סגורים שנפתחו רק כאשר אנשים בצבעים הנכונים עברו. למה הוא כן ואנחנו לא? שאלו המסורבים בכעס. והמאבטחים חזרו על המנטרה: זו ההוראה שקיבלנו. אפרטהייד גרסת אשדוד. "אסור לכם לעשות את זה", כמה מהם צעקו בכאב, "זה לא חוקי". ונקווה שיקום עורך הדין המסור שירים את התביעה הייצוגית. בטר קול סול.



הם צעקו עוד קצת, לפני שהמנהיג שלהם אמר: "בואו נלך ליציע של עכו". כולם דהרו, ואחד העיר: "אבל היציע של עכו עולה כסף".



הם נעצרו באמצע הדרך והמשיכו במחאתם. בסוף, חלק מהם בלעו גאוותם, הכניסו צעיפים לתיקים, נכנסו ליציע הביתי ושלפו אותם מחדש.



לצערנו, קהל של מחאה זה לעד הקהל היצירתי ביותר. אז החלו 90 דקות במהלכן שרו אוהדי אשדוד נגד הקבוצה שלהם (כנראה שלשעבר).



המיטב:



"איפה הקהל של מ.ס.?", "עירונייה, עירונייה", "אין לכם קהל" (אירוני משהו), "הפועל עכו לא תרד!" (נהדר!), "הו, קאדונה יונייטד!" (אפה אמברוז לייקס דיס) ועוד כמה שירים שאם נכתוב את תוכנם נצטרך להביא תגובה מג'קי.

כדורגלוייז, כבר אמרנו לכם, אין מה לספר. שתי קבוצות נוראיות למאכל העבירו כדור בין שריקות של זיו אדלר. במהלך המשחק בן זקן עמד בכלובו המאולתר, חילק הוראות מקצועיות - כהרגלו. כשהגשם הכה, התחמש במטריה כחולה (מוזר שאישרו לו להכניס אביזר בצבע כזה); לקראת הסוף לגם באגרסיביות מבקבוק המים המינרלים שלו ומיד ירק אותם - העיקר לעשות משהו.



עם הסיום יצא לעבר הפורש שלו. עשרות האוהדים גידפוהו. הוא עמד שם, מדושן עונג, החל לענות והפסיק. ואז נכנס לאוטו היוקרתי, חייך לנוכח הקללות ונמלט מהמקום עם לחיצה קולנית על הגז.

אין דרך אחרת להגדיר את המצב - זו מלחמה. ובמלחמה הזו לא ברור אם מישהו ינצח, אבל ברור שבן זקן יפסיד. תחזרו אחורה, כמה שתרצו. בוסים שמתנצחים עם הקהל לא מנצחים. בעלים שמתנהגים בחוסר בגרות ונגררים לרמה של אוהדים מן השורה, לא יצחקו אחרונים. הם יתרסקו או יברחו. ובן זקן מתנהג כמו קריקטורה, ואשדוד, כמה אירוני, נראית כמו הציור השבועי לילד - מרוב קשושים, אתה לא מוצא את הראש.



בכל פעם משהו חדש, והשבוע היה מצויר במיוחד. יקרה מה שיקרה בסוף הסיפור, שש הנקודות מפיפ"א מסמנות התנהגות לא בריאה של מועדון. ספ בלאטר לא יתלבש על אשדוד בלי סיבה. משהו לא מסתדר פה. גם אם שילמה לקאדונה יונייטד, אשדוד לא שילמה בזמן או לא שילמה נכון. מתישהו לאורך הדרך, היא לבטח התעלמה מהתראות - גם את החשמל בדירה שלכם לא ינתקו בבום. ויודעים מה - נניח שאשדוד תקבל את השש בחזרה (אם מגיע לה, הלוואי שזה יקרה). זו ממש לא הבעיה היחידה של ג'קי.



הוא בוס של קבוצה שמעולם לא זכתה בתואר. שמעולם לא נגעה במטרה מרתקת. שמארחת בחורבה הכי נוראית בליגה (אגב, באצטדיון מצא האנדרואיד ארבעה חשבונות wifi שנקראים 'ניר ביטון' - מה הסיפור?); ושבעיקר - לא מצליחה לרתום עיר מסיבית של 200 אלף איש לקבוצת הכדורגל שלה. מה לא מצליחה לרתום? מרחיקה. אפס עניין קהילתי ב-99 אחוז מהזמן. ומכל שורות המינוס ברזומה של ג'קי בן זקן, השורה הרעה מכולן היא שלמשחק חשוב כל כך, ובחינם, הוא מצליח לגייס רק 200 חבר'ה — ו-100 מהם נגדו. והוא צריך לרדת ליגה. חייב.

במהלך השבוע האחרון קיבל קלינגר סטירה בת שש נקודות, וזאת לאחר שבתשעת המחזורים האחרונים לא הצליח להוביל את קבוצתו לניצחון; אמש התמודד נגד אוהדיו; במהלך המשחק חטף כדור לתוך פניו. ובסיום, בעמדת הראיונות, שלטי הפרסומות לא הפסיקו להתמוטט עליו.



ציטוטיו בסוף המשחק היו מדהימים. עיקריהם לפניכם:



"אף אחד מכם לא יכול להבין מה עובר על שחקן, בשלושה ימים בהם הוא מתבשר שהוא עם מינוס שש נקודות ושהוא משחק בבית והקהל מעודד את היריבה ושורק בוז לשחקנים שגדלו פה. אלו תחושות שאני לא יכול להעביר לכם, ואנחנו נתמודד עם זה לבד.



"אתם קולטים? שש נקודות [הורידו לנו]. יש לי המון מה להגיד, ואני טעון, אבל זה לא הזמן. זה הזמן לשדר עוצמה, הזמן ללכד את המועדון. יחסית למה שהיה באצטדיון ובשלושת הימים האחרונים, התפקוד שלנו ראוי להערכה. אתם לא יודעים ולא תדעו לעולם מה מרגיש גדי קינדה, שנוגע בכדור [ומקבל בוז], שחקן שגדל פה מגיל שבע. עזוב, אל תמשוך אותי במילים. יש עוד שאלות?".



עזוב קינדה. מה איתך? תרד ליגה בגלל טעויות הנהלה?



"אני מאמין שהנקודות יחזרו לנו כי הן צריכות לחזור. שתי היורדות לא צריכות להיות מוכרעות על כסף", הטון עולה. "ואני לא רוצה לדבר כי יש לי המון מה להגיד! אני מעדיף לא לדבר. רוצה לדבר, אבל זה לא ייתן לי כלום. שמע, זו מכה שזה לא יאומן, מה שקיבלנו. קיבלנו הודעה השבוע…".



ולפני זה לא ידעת?



"מה אני, רואה חשבון? אני יושב במשרד שלי, מתכנן אימונים, מערכים, עושה שיחות עם שחקנים. אתם תראו שבסוף זה יסתדר. פיפ"א, והקהל, זה סנדוויץ' שחונק אותך ומקשה עליך לתפקד… מה שקרה היום [עם הקהל] זה מבחינתי בלתי נסלח. מה שלא יהיה - אני לא מקבל את זה. זה משהו שאני לא מצליח להבין, ואני מנסה לשלוט בעצבים שלי אז חג שמח, לכו תאכלו מופלטות".



קלינגר עצוב, שבור, רמוס, כועס. אבל הוא צריך לקבל את מה שקורה בהקלה ובהשלמה. הקבוצה שלו היתה בצניחה חופשית, בהידרדרות מקצועית משגעת. אבל הזבנגים שאשדוד חטפה לאחרונה סוף סוף העבירו את כובד המשקל - ממנו, לעבר הבוס שלו. כי מעונה גרוטסקית וכשיש לו רק מה להפסיד, מצבו התהפך. כל עוד בלאטר לא ירחם, לקלינגר יש רק מה להרוויח. כי להשאיר את המועדון המרוסק הזה, מינוס שש נקודות ונגד הקהל הביתי - זו כבר אחלה שורה להכניס לרזומה.

שלומי דורה ביקש שראיון סיום המשחק יהיה קצר. הוא נשאל על הדחיפה מאוהדי אשדוד. "יכול להיות שזה פגע בנו", ענה בצחוק. "אנחנו לא רגילים לשחק עם קהל בגב שלנו". הומור לא רע, אבל הכדורגל כן. בצל הגועל שקיבלנו ממ.ס. אתמול, אסור לשכוח שגם הפועל עכו הסריחה במשך 90 דקות. בסיום הלכו שחקני נועלת הטבלה, מהמקלחת לאוטובוס. אחד האנשים צעק לעברם, "1:1 בפתח תקוה!", ויוסי דורה צווח: "יש!!!". בסוף הערב, אפילו נקודה קורצקי לא לקח מסכנין, וכולן עדיין בחיים.



ליגת העל של 2014/15. כשגם לרדת ללאומית זה ממש ממש קשה.

orenjos@walla.co.il