כמה מעקבי פודיום קטנים:
אנדרטייקר, ההוא מהשבוע שעבר, ניצח ברסמלניה את בריי ווייאט ועלה ל-1:22 בתולדות האירוע הגדול של ה-WWE.
רונדה ראוזי, ההיא מלפני שבועיים, גם הופיעה ברסלמניה, ו'ניקתה' מהזירה את טריפל H ואת אישתו סטפני.
פלויד מייוות'ר ומני פאקיאו, ההם מלפני חודש, ייפגשו בדיוק בעוד חודש מהיום.
המעבר של גילי ורמוט, ההוא מלפני חודשיים, כנראה שבינתיים לא ממש מצדיק את עצמו בסופו של דבר.
יניב קטן, ההוא מלפני שלושה חודשים, סוף סוף יזכה לטקס פרידה, ביום ראשון הקרוב מול בית"ר ירושלים.
ובהפועל תל אביב, ההם מלפני ארבעה חודשים, סוף סוף מצאו עוד רוכש ועכשיו יוכלו להתרכז במשימה הכי חשובה בתולדות המועדון: למצוא עוד רוכש.
ועכשיו, "הפודיום", עם שלושת הסיפורים הגדולים של השבוע.
לעמוד הפייסבוק של יוסיפון
למעקב בטוויטר
מדליית זהב: מפעל החיים של אורי שלף ז"ל, ספר בראשית
"הנה משהו מהיום הלפני אחרון. הגיע אסף לאימון, ולא היה שומר בכניסה, והשער נעול. הוא צלצל לאורי, 'שמע, אורי, שלח לי את השומר', אז אורי כמובן אמר 'עושים טיול'. והוא לקח את המיול ומאחורה העמיס גם את אלי ואת המאבטח ונסע עם המיול בחזרה לאולם. זו התמונה האחרונה שיש לי" (רמי כהן, יו"ר הפועל תל אביב)
זהו סיפור עצוב על ילד אחר כך נער היום כבר איש; איש שבגיל 43 נם ולא קם, פתאום, ובורות פתאומיים תמיד עמוקים יותר מכל בור אחר. ולך תסכם מפעל חיים ביומיים, אבל אצל שלף, מפעל החיים הוא תרתי משמע - מפעל חיים. עו"ד אורי לקח גוף מת והפך אותו להכי חי שיש.
זהו סיפור על איש שלא נתן לקבוצה שלו למות, ובתמורה, למרות שמעולם לא ביקש, גם הקבוצה שלו לא תיתן לו.
כל אוהד חולם להיות בעלים של קבוצת ספורט. אנחנו באוסישקין הפסקנו לחלום. 25 ש"ח בחודש ויש לנו קבוצה לכל החיים. מה עוד צריך?
Uri Shelef (@Ushelef) July 3, 2009
אורי שלף ז"ל, עורך דין שתמיד העדיף כדורסל, קיבל טלפון משחור - שקצת לפני חבר למאור הראל והשניים רשמו באימפולסיביות את הפועל אוסישקין באיגוד הכדורסל. שחור, יצחק לוי, חי את הפועל עוד מהסבנטיז. את אבא של אורי וגור, עמי ז"ל, שחור הכיר יותר מדי טוב. "הוא גידל אותי", הוא מסביר. שחור מכיר את אורי מאז שהאחרון היה ילד בן 12 שבא לקט סל. הוא הסביר להראל שצריך לחשוב על האספקט של הכדורסל, ושלף, ששיחק בליגות הנמוכות, הכיר את המטריה. אז שחור הרים טלפון לאורי, אקס הפועל ושותף לגביע הבוגרים האחרון ב-1993, ואמר לו: 'בוא נקים קבוצה'.
שלף התחיל לצחוק.
'למה אתה צוחק?'
'אני לא יודע'.
'הלו, יש לנו הזדמנות - בוא!'.
'תן לי לחשוב'.
'עזוב אותך ממחשבות - אל תשגע אותי!'.
שלף מלמל קולות של משתכנע, ושחור אמר 'בוא תקפוץ'.
שחור והראל היו ליד אוסישקין, כשהמבנה עוד עמד. שלף הגיע, והראל והוא נפגשו ליד הירקון. הראל שיתף בתוכניות, שלף התחבר. פגישה ראשונה נקבעה בבית של חבר משותף. יום לאחר אותה פגישה שלף צלצל לרמי כהן, שניסה לעניין את שלף בעבר בתוכניות להחייאת המועדון הזה. מתוך הגרעין הראל-שחור-שלף העסק התרחב לשבעת המייסדים הראשוניים.
'אורי, אין סיכוי, אני עסוק', אמר כהן כששלף התקשר. רמי הסכים לסייע מבחוץ, לעזור מהצד, סיפק למייסדים את המשרד הראשון. בחודשיים הראשונים של הפרויקט, שלף לא הפסיק להטריד את כהן. 'תפסיק לבלבל את הביצים ותיכנס כבר', גער בו. ורמי נכנס - חבר ההנהלה החמישי שגויס.
"כשהרסו את אוסישקין יכולת לבכות ולצעוק אך לקחת פיסת פרקט הביתה והתחלת לעבוד על קבוצת האוהדים... אתה לא מבין כמה גאה עשית אותנו עם הפרויקט הזה שלך" (גור שלף, בטקס לזכר אורי ז"ל)
אורי שלף היה איש המקצוע - לא רק בכדורסל. התואר שלו במשפטים הפך אותו למומחה ולשותף עיקרי בכתיבת התקנון. "מבחינתי, זה הדבר הכי גדול בכל הפרויקט הזה", מספר מאור הראל. "הקמנו קבוצה מאפס ולא ידענו מה אנחנו. אורי יצר את המסמך שמסביר מה זה הדבר הזה, מסמך שמחזיק עד היום".
וכן, היה את הקטע של הכדורסל. כבר בפגישה השנייה היה ברור ששלף יהיה איש המקצוע. הוא אמר שהוא מתכוון להביא את טוהר חיימוביץ' - השניים שיחקו יחד בליגות הנמוכות. חיימוביץ' היה המשתכר היחיד בעונת ההקמה, ושאר השחקנים הגיעו בהתנדבות. רובם מכרים של שלף - גלעד שמחוני, אליעזר כהן, שחר גואטה, יואב בר, ועוד שחקנים שהגיעו בעיקר בגללו. שלף גם ערך יום מבחנים לאוהדי הפועל, ואחד מהם גם התקבל, אבל לא שרד את העונה.
בשנה הראשונה של הפועל החדשה, שלף חשב שיגיעו 50 אוהדים למשחק. ולמשחק הראשון, באלקנה, אחרי חיפושים קדחתניים של האולם כי לא היה אז וייז, הוא הגיע ונדהם לראות 500 איש, דגלים ופירוטכניקה. ושלף הבין שהעסק קצת גדול יותר ממה שחשב שיהיה.
הוא תמיד היה הדבק, אומרים. המחבר בין ההנהלה לשחקנים, הרגיעון של האוהדים. במהלך העונה הראשונה כשהקבוצה ערכה פיילוט של רדיו לעיוורים, שלף ביקש להתראיין בסיום המשחק הראשון. "אני רוצה שיבינו מה היה פה", הסביר. באחד המשחקים הראשונים, בקדם עונה בליגה ב', שפט אליאב נבנצל. "האוהדים, עדיין בוערים מפשעי העבר, היו אלימים כמו שאף פעם לא היו", הוא סיפר. באולם, שהיה אמור להכיל 100 איש אבל הכיל לפחות 200, הפועל התעללה ביריבה. ועדיין, השופט ספג כל קללה אפשרית, ולא היתה אבטחה ולא סדרנים. שלף היה זה שניסה להרגיע את האוהדים, ניגש לשופט ואמר, 'אל תתרגש, אדאג שהכול יעבור בשלום'. בסוף המשחק הלך שלף ביחד עם נבנצל, והעסק אכן עבר בשלום.
"אורי תמיד היה מאוד פרקטי והוא חיבר בין הכול", רמי כהן אומר. "זו היתה ספינה בים סוער, ואם היה מישהו שבתוך כל הסערה הזו תמיד רואה את הדברים בעין מפוכחת - זה היה הוא".
"בכל פעם שהיה לנו משחק קצת קשה, בעונות הראשונות, הייתי מתקשר אליו יום לפני ואומר לו 'יואו, משחק קשה, הא? ההוא פצוע, ויש להם את זה ואת ההוא'. הייתי משדר לחץ. והוא תמיד היה מחכה ושואל 'סיימת?', ואני הייתי אומר 'נו?', והוא היה אומר: '20 הפרש, קל'" (ארז זייצ'יק, שחקן עבר וחבר הנהלה)
ב-2007 שמע ארז זייצ'יק על ההתארגנות, התקשר לגור שלף וביקש את המספר של האח. זייצ'יק טלפן לאורי, ואורי אמר 'בוא'. בשיחה חצי עוקצנית, כהרגלו, תיאם ציפיות עם הרכש החדש: 'אתה תהיה שחקן ספסל'. גם שלף, אגב, היה שחקן ספסל. כמאמן-שחקן, עם שיר שחקן, החבר'ה זוכרים לו פחות מ-10 דקות של כדורסל בעונה הראשונה. כמאמן, זה היה סיפור אחר, והוא נחשב לווינר הכי גדול של הפועל תל אביב בכל הזמנים - בשנתיים שעמד על הקווים, לא הפסיד באף משחק ליגה. מאזן של 0-44, שכנראה לא יישבר לעולם.
שלף לא היה אוטוריטה. בליגה ב' החבר'ה היו מתווכחים ומתבכיינים לפעמים, אבל תמיד זה נפתר בדרך טובה. "כולם הרגישו נורא נוח איתו", הראל אומר. באימונים היו קריצות, עקיצות, הכול. בכלל, ההומור השחור והציניות נדבקו אצל כל אחד שנדבק לשלף. לקראת השקת האולם החדש, למשל, שלף, זייצ'יק וההנהלה פתחו קבוצת וואטסאפ וקראו לאיוונט 'האירוע שיהרוג את כולנו'.
"תמיד הייתי כותב לו שהוא עובר להפועל עודפים בשנה הבאה", מספר זייצ'יק, "והוא כתב לי שלא ייתן לי דקות בקבוצת הוותיקים. במשחק ותיקים הוא באמת לא נתן לי לעלות בחמישייה, והוציא אותי חמש דקות אחרי שהכניס אותי. אז זרקתי עליו כדור".
בסוף עונת ליגה א' הם רבו, הפעם ברצינות. חוק הצעירים והקאמבק של מתן נאור דחקו את זייצ'יק מחוץ לקבוצה. "נעלבתי", הוא אומר. "לא דיברתי עם אורי חצי שנה".
באמצע אותה עונה היה איזה טקס, ושלף פתאום התקשר, 'בוא לפיצה פצה'. הוא מאוד אהב את אבן גבירול, אהב את השכונה שלו. "קבענו שם והוא אמר שמחפשים מישהו לגיוס חסויות. וכך הוא צירף אותי להפועל בפעם השנייה, ואני שם עד היום", זייצ'יק מספר.
"אורי תמיד היה איש של האולם בנען, בגבת ובשומרונים חולון. תמיד העדיף את השחקן השמן שחזר מהעבודה כדי להתרוצץ בתשוקה על המגרש, על זר עם קרוסאובר מדהים שהתלונן על העובדה שאין לו בר מים בדירה" (יואב בר, בחשבון הפייסבוק של הפועל עודפים)
לשלף היו לא מעט חסרונות בג'ובים שלקח עליו, מספרים כולם. בהרבה מקרים היה צריך להפעיל אותו, להעיר, לסחוב. אבל הוא היה ישיר, כן עם עצמו ועם סובביו, ידע שיש חסרונות וחיכוכים ומעולם לא הסתיר אותם. "הוא ידע לעשות את זה בחן, בסגנון שלו", מספר זייצ'יק. "אף פעם לא הגעת איתו לצעקות". ורמי כהן מוסיף: "גם אם היה ויכוח, ברגע שהבין מה נכון, תמיד הסכים ללכת עם מה שנכון".
יתרון עצום שהיה לשלף - עין של צלף. כשזה נוגע לשחקני כדורסל, היה לו טאצ', ידע להרכיב קבוצות בתקציב לא קיים. "תראו כמה זמן לוקח להפועל חיפה והפועל רמת גן לטפס בליגות", אומר זייצ'יק. "בשלוש השנים הראשונות הבנייה זה היתה הוא, לבד. וזה תמיד הצליח. הוא לקח חבורה של שחקנים שלא מיצו את עצמם ויחד עם הפועל והקהל, הפיח בנו רוח. מעבר לקטע הרומנטי, יש פה איש מקצוע מהמעלה הראשונה, וזו תהיה בעיה עצומה למלא את החלל הזה".
"עד היום הוא היה אלוף בלבנות קבוצה", כהן מחזק. "היתה לו תחושה של כדורסל, שחקנים, ואיך יוצרים סגל מחובר. זו היתה המומחיות מספר 1 שלו".
עבור אנשים רבים, שלף היה הפנים הבלעדיות בחיתולי הפרויקט. כל שחקני השנה הראשונה סיפרו לאחרונה שבליגות הנמוכות לא ידעו מי אלה רמי כהן ונועה סקלי - הכול היה שלף. הוא תמיד היה שם. "כשחקן", זייצ'יק אומר, "ידעתי רק אורי. נעליים? אורי; מתי האימון? אורי; חילוף? אורי".
בסוף גם אורי עצמו הבין שצריך חילוף, והמוחלף היה הוא, כמאמן. שחור מספר שהוא התעצבן כשהרעיון עלה לראשונה, בואכה הליגה הארצית. אבל יום-יומיים, ושלף בעצמו הביא את שרון אברהמי. "הגדולה של אורי היתה שהוא לעולם לא אמר 'כן' על משהו שהוא לא האמין בו", אומר רמי כהן, "ואחד הדיונים הגדולים היו על העניין הזה". במסעדה ביד חרוצים לרגל העלייה, כהן ושלף נשארו אחרי שכולם הלכו כדי לדון בעתיד המועדון, כולל של המאמן. וכשהעיפו אותם מהמסעדה כי רצו לסגור, הם נשארו לשבת על ספסל ברחוב. שלוש וחצי לפנות בוקר, ולא היה קל לשלף, אבל הוא הבין. ומאז ועד שהמוות הפריד אותו מהפועל, הוא היה המנהל המקצועי.
"אני עברתי כמה מנהלים בעשרות השנים האחרונות, ובתור מנהל - אין עליו. הוא היה ענק שבענקים. בעשרות שנים בהפועל לא היה דבר כזה. הוא הרוח" (שחור)
אורי שלף היה איש משפחה, איש מקצוע, איש כדורסל, איש הפועל. הוא הכניס למשפחותיו השונות ז'רגון שמשלב פרקטיקה, ציוניות והרבה שקט. רמי כהן ספד לו, וסיפר שכמעט לא התרגש מכלום; תמיד היה אומר "את מי זה מעניין בכלל?", ו"מה זה משנה?", ו"תתבגר" ו"תתקדם". כשאיש צוות הציע לשלף את הטופס הוורוד מהדרבי של ה-20 הפרש, ביד אליהו, שלף ויתר על מזכרת לכל החיים, ושאל: "מה אעשה עם זה? אמסגר את זה?".
עוד מילה בלקסיקון היתה 'שקרי'. שקרי של שלף זה לא רציני, זה כאילו, זה חצי כוח. אימון בלי חבישות, למשל, כי אף אחד לא ייפצע.
ביום שני האחרון, אחרי שהנורא אירע, היה אמור להיות אימון בוקר - כי יש משחק מול אשדוד ביום חמישי. רמי כהן הציע לזמן את שחקנים בכל זאת, כדי לשמור על המסגרת ולא לבטל. בבוקר הוא שאל את המאמן עודד קטש 'מה החלטת?', וקטש ענה: 'כמו שאורי היה אומר - היום יהיה אימון שקרי'.
ונסיים בקטע מתוך הבלוג של אורי שלף בוואלה ספורט; קטע שחיבר לאחר היום הספורטיבי הרע ביותר בתולדות הפועל החדשה - כשהבקעה מנעה מהאדומים לעלות לליגת העל, במאי 2011; קטע שחיבר אורי שלף על הקבוצה שכה אהב, וקטע שבאותה מידה יכול היה להיכתב עליו, על ידי כל אחד שאהב אותו.
"כבר קמתי לצאת, אבל קפאתי במקומי, פתאום לא רציתי לברוח לשום מקום. אני לא יודע כמה זמן הם המשיכו לשיר אבל זה ממש לא משנה כי ההפסד נשכח כלא היה. החלום שנקטע באיבו הודחק עמוק בתודעה וכך גם כוונות הבכי וההתחמקות. נשאבתי פנימה, הם בטח היו שבורים אף יותר ממני, אבל המועדון הוא מעל הכול והם לא יתנו לרגשות שלהם להשתלט על האווירה הכללית. זה התחיל עם כמה עשרות שהרימו אותי ואת שאר מאות המדוכאים והפך לשירה אדירה שהממה את האולם, ללא ספק רגע מכונן שהוכיח שוב את גדולתו של הקהל באדום.
אף אחד לא האמין שזה יכול לקרות, האמונה בכוחו של הפרויקט הייתה חזקה יותר מהכול, זו הסיבה שההלם שהביא ההפסד היה כל כך עוצמתי. אחרי שלושה ימים הצלחתי להשתחרר מאותו ההלם והמחשבה הצלולה הראשונה שעברה במוחי הייתה שטעיתי כאשר חשבתי שהאתגר הכי גדול שלנו יתחיל ברגע שנעלה אל ליגת העל.
האתגר הכי גדול שלנו מתחיל עכשיו".
יהי זכרו ברוך.
מדליית כסף: ראיון עם כובש השער ההיסטורי של גיברלטר, לי קאסיארו
הרגע הגדול ביותר של שבוע הנבחרות הזה היה בגלזגו, כשסקוטלנד קרעה את גיברלטר 1:6. ועם כל הכבוד לשלישייה של פלטשר, לצמד של מאלוני ולבודד של נייסמית', הרגע של המשחק היה בכלל של לי קאסיארו.
אז, בדקה ה-20, השוטר/כדורגלן של גיברלטר קיבל מסירה מעורך דין ואיזן זמנית ל-1:1 - השער התחרותי הראשון של הטריטוריה הבריטית, שם גרים 30 אלף איש. את החמישייה הסקוטית שלאחר מכן מי זוכר, ואם כבר זיכרון - רון עמיקם מעדכן שהשער הישראלי התחרותי הראשון נכבש על ידי אברהם נודלמן. זה היה במרץ 1934, כשנבחרת פלסטינה (כך נקראה בפיפ"א) הובסה 7:1 על ידי מצרים, ונודלמן צימק זמנית ל-5:1 בדקה ה-61.
אבל מנודלמן נחזור לקאסיארו, בן 33, שהתראיין השבוע לוואלה ספורט. "ברגע שהכדור נגע ברשת - זה רגע שאזכור לכל ימי חיי", אמר קאסיארו בשיחת טלפון מגלזגו, יום לפני שייצא לפריז לירח דבש עם אישתו. "זה חלום שהתגשם, זה הרגיש לא אמיתי, זו היתה אופוריה. אסור כמובן לשכוח שהובסנו 6:1. אני מקווה שנלמד מזה, ונשתפר, ונשמח יותר בגול הבא".
גיברלטר עדיין לא משתייכת לפיפ"א, ועל כן לא יכולה להשתתף במוקדמות המונדיאל. אבל החל ממאי 2013 היא חברה באופ"א, וכרגע שייכת לבית ד' במוקדמות יורו 2016. עד כה במאזנה חמישה הפסדים מחמישה משחקים, והפרש שערים של 27:1, ותודה לשביעיות מפולין ומאירלנד (מולר, גצה והחבר'ה הסתפקו ברביעייה בלבד).
"אנחנו חדשים בכל הדבר הזה", ממשיך קאסיארו, "ואני מקווה שנמשיך להשתפר טקטית ולאט לאט להשיג יותר".
מה המטרה הבאה? תיקו ראשון?
"כן, נקודה, אולי מול גאורגיה. מקווה שנשיג את זה בקרוב".
כמה תגובות קיבלת על השער?
"החברים כבר ביקשו ממני לכבות את הטלפון כי כולם מתקשרים, ומכל העולם מבקשים לראיין אותי. בחיים לא התנסיתי בדבר כזה. הגול שודר ומדובר בכל העולם. אשאר לעד בספרים ככובש הראשון שלנו, זה בלתי נתפס. המשפחה שלי מאושרת, זו היסטוריה. כשזה מגיע לכדורגל בגיברלטר, אקח את הגול הזה איתי לכל החיים".
קאסיארו מתפקד כשוטר מטעם משרד ההגנה של הטריטוריה, אחראי על הביטחון בנמל. שני אחיו, ריאן (30) וקייל (27), אף הם שייכים לנבחרת. "אני לא מצליח להתאמן כל יום, זה קשה, לפעמים אני חייב לעבוד אז אני מתאמן בבוקר, לבד. עושים את זה בשביל האהבה למשחק. זה משהו שעשיתי כל חיי". והחבר'ה ביחידה? "כולם מאושרים", הוא אומר "הם תמיד אמרו לי שאני אכבוש את הגול הראשון. הם חשבו שזה יקרה כבר מול פולין, אבל זה קרה עכשיו".
את הכדורגל שלו הוא משחק בליגה המקומית, במדי לינקולן רק אימפס. בצוותא איתו, אגב, משחק ליאם ווקר, אקס בני יהודה ("הוא זוכר את המדינה לחיוב, למרות ירידת הליגה"). בגיברלטר אין מתקני אימונים, אז החבר'ה מתאמנים בספרד.
מה התגובה שלך לאנשים שטוענים שהמדינות הקטנות מבזות את המוקדמות?
"לכל אחד תמיד יהיה משהו להגיד. אבל אני גר פה כל חיי, ולמה שלא אוכל לזכות לשחק נגד אומות אחרות? נכון, מובסים 6:1 ו-7:0 בינתיים, אבל לכל אומה יש את הזכות לשחק. גם לנו יש תשוקה לכדורגל, ואני מקווה שנפתח את הדלת לדורות הבאים בגיברלטר ושהילדים שלנו גם יוכלו לשחק כדורגל".
מדליית ארד: הקאמבק הלאומי של איידור גודיונסן
ובגלל שקצרה היריעה, את מדליית הארד ננצל להצדעה לאיידור גודיונסן. החלוץ האיסלנדי, שפרש מהנבחרת בנובמבר 2013, אחרי הפסד בפלייאוף המונדיאל לקרואטיה, חזר. ולא סתם חזר במשחק הראשון במדי ה" Strákarnir okkar" (זה הכינוי שלהם, מה לעשות), הוא כבש את השער הראשון בדרך ל-0:3 בקזחסטן.
איסלנד מדורגת במקום השני בבית א', חמש נקודות מעל השלישית הולנד, ולגודיונסן, בן 36 כבר, זה היה שער לאומי ראשון מזה שש שנים. "הוא שחקן מזן אחר", החמיא לו הקולגה גרטאר סטינסון. גודיונסן, שינסה לעזור לחבריו לעלות לטורניר גדול לראשונה בהיסטוריה, הוא מלך שערי המדינה בכל הזמנים (25). אחרי העשור הזוהר בסטמפורד ברידג' ובקמפ נואו, הוא הגר בין היתר לסטוק סיטי, א.א.ק אתונה, סקרל ברוז' ובעונה שעברה חלק מגרש עם ליאור רפאלוב בקלאב ברוז'. העונה חזר לבולטון, ויש לו כבר שלושה שערי ליגה. 20 שנות קריירה כבר יש לו, ואולי השיא עוד לפניו.
אז מברוק.
orenjos@walla.co.il