לחזור בגדול: מצעד הניצחון האפשרי של רוני לוי למכבי חיפה

לפני הכול, בחרו את שער המחזור:

הסוף הכי רומנטי לעונת הקאמבק של רוני לוי היה צריך להיות המשך כמאמן מכבי נתניה. לצדו של רונן גבאי, חברו לדור הזהב האחרון שכמעט הביא אליפות ליהלומים בסוף שנות ה-80, לוי סוגר מעגל יחד עם עוזרו ומחדיר בקרב שחקני נתניה הנוכחית את הערכים והידע שצבר מאז שעזב את הקבוצה לאליפות בבני יהודה ומכבי חיפה. עם ערן לוי ועוד כמה שחקנים שלוי הישן לא היה חושב בכלל שיאמן, נתניה ומאמנה הנהדר יוצאים לסדרה של עונות מוצלחות, מלאות בשערים ואולי גם הישגים. קבוצות שוב יחזרו מנתניה עם שק של גולים וסחרחורת מרמת הכדורגל אותה חוו מול היריבה הביתית. משחק חוץ בשרון ישוב ויהיה אימת הליגה והרגע שהרבה תושבי נתניה מחכים לו. על הדרך לוי משפר את הארגון במועדון כפי שעשה במכבי חיפה ומותיר אחריו תשתית לעוד חמש שנים מוצלחות.

השביתה במכבי נתניה ומשבר המשכורות החדש כנראה סותמים את הגולל על הנס הכי מתבקש בליגה. אבל גם אם לוי יגיע בסופו של דבר למכבי חיפה, זה יהיה רגע רומנטי לא קטן. רגע של ניצחון למאמן שמכבי חיפה חשבה שהיא יכולה בלעדיו ביום שבו עזב. כולנו זוכרים איך זה קרה. תחילה היו אלה הקריאות הפרימיטיביות "אליפות בלי מאמן", ואחרי זה שורה של תקריות שנועדו להעמיד בצל את המאמן הכי חשוב והכי משפיע שהיה במכבי חיפה מאז גיורא שפיגל. את הידע הענק שלו המירו בתיאורים של רס"ר ואת ההישגים האדירים שלו הכתימו בכל מיני רעיונות לא רציניים לפיהם מכבי חיפה צריכה לזכות באליפויות בדרכים הרבה יותר נוצצות.

אוהדי מכבי חיפה לא היו צריכים את האליפויות הלא זוהרות של מכבי תל אביב כדי להבין כמה הם התבהמו וטעו. כמה אין דבר כזה אליפות בלי מאמן. אבל זה בוודאי עזר. היום רבים מהם כנראה יודעים מכבי חיפה לא יכולה בלי הידע ורמת האימון המתקדמת של רוני לוי. אגב, אל תפסלו את האופציה שזה יסתיים בכך שרוני לוי יגיע בעונה הבאה למכבי תל אביב, אבל הפעם נראה שהכוונות של מכבי חיפה להחזיר אותו הן רציניות. אם זה באמת יקרה, זה יהיה הניצחון הכי גדול של לוי. תעודת הוקרה אמתית על מה שהיה באותן שלוש אליפויות (שהיו כולם רואים דרך העונה של מכבי תל אביב כמה קשה לזכות בהן) ועל החשיבות האמתית של האיש למקצועיות של מכבי חיפה.

עוד מליגת העל:

במכבי תל אביב משיבים אש: "גם את סוזה ואוסקר ביקרתם"
במכבי חיפה מפרגנים לאלירן עטר: "הוא כוכב"
הסרט המוזר של חן עזרא במכבי חיפה
קאיודה לקרית שמונה? הכול תלוי באישה

אם יש משהו יותר מכוער מרמת הכדורגל הנוכחית של מכבי תל אביב, זו הדרך שבה האוהדים-פרשנים ישראלים מתייחסים למאמן הקבוצה פאקו אייסטרן. כי כמה שהמאמן הזה בעייתי ולא מוסיף מספיק, הגישה הזו היא עוד יותר בעייתית ובוודאי לא תורמת. היא היא בסיס הישראליות. היא תמצית ה"מי זה הספרדי הזה שילמד אותנו משהו". היא סמל ה"אז מה אם לקחנו שתי אליפויות בדרך לטריפל, אנחנו רוצים עוד ומגיע לנו עוד". אף אחד מאיתנו לא באמת יודע מה מתרחש מאחורי מסך הברזל של מכבי תל אביב ומה הסיבה למשבר, אבל הדרך הכי קלה להתמודד עם זה היא להתנכל בגסות רוח ובחוסר פרופורציה למאמן הזר, ולעשות את זה באגרסיביות ובשפה שאף מאמן ישראלי לא היה חוטף. קצת כמו אחרי ההפסד של פאולו סוזה בגביע לאשדוד או סדרת התוצאות הלא טובות של אוסקר גרסיה בעונת האליפות הראשונה.

מי שראה את המשחק המצוין של אלירן עטר ובן רייכרט בעימות בין מכבי חיפה להפועל תל אביב, יכול וצריך להסתכל על הדברים אחרת. כי לפני שמכבי תל אביב צריכה מהפכה בעמדת המאמן, היא צריכה רענון בסגל. היא צריכה להמציא את עצמה מחדש. היא חייבת בסיס חדש במקום זה שאיתו היא רצה שנתיים ואף שלוש. כי הסגל הנוכחי של מכבי תל אביב סובל קודם כל מעייפות החומר, ורק אחרי זה מרמת אימון לא מספיק טובה. אפשר אפילו לומר שמדובר בסוג של שובע. את הבעיות האלה ראינו לא אחת העונה, אבל הגעת ורמוט, שטרפה את כל הקלפים במכבי תל אביב ודרשה מהמאמן שלה למצוא הגדרת עבודה חדשה, הדגישה שוב את הדברים האלה.

אלירן עטר, כוכב כדורגל אמיתי, יכול היה ליצור תחרות אמיתית בהתקפה ולהכניס פלפל אצל אלה שלא מספקים את הסחורה. בן רייכרט צריך להיות האס הבא של הקישור הצהוב, ואם יידע לגלם את העבודה שלו במגרש לשערים ובישולים, הוא יכול להתגלות בתור הדבר הגדול הבא בענף. בנוסף, מכבי צריכה שוער חדש ויציב בין הקורות, מגן טוב יותר, קישור אחורי שונה – ובעיקר נוסחת הצלחה משופרת. בזו הנוכחית נותרו עוד כמה טיפות בלימון שאולי יהיו שוות אליפות וגביע, אבל לא יותר מכך. אחרי שלוש שנים נהדרות, כל קבוצה צריכה להמציא את עצמה מחדש. מעטות הקבוצות בארץ ובעולם שמשכו זאת יותר מזה.

הפועל באר שבע כנראה שלא תהיה אלופה העונה, אבל זו לא באמת הבעיה של אלישע לוי. העובדה שמאבק האליפות של הקבוצה לא מצליח להמריא במשך כל העונה, לא עומדת לגנותו של המאמן. אנשים נוטים לזלזל, אבל לחולל מהפך במועדון כזה לוזר, זה דבר שלוקח המון זמן. לעתים אפילו 10 שנים. כסף לא מקצר דרך, ושחקנים נוצצים לא יכולים לדלג על תהליך היסטורי. העונה הקודמת היתה נס, ונסים לא נוטים לחזור פעמיים ברציפות. אם בסופו של תהליך, בעוד שלוש או ארבע שנים, הפועל באר שבע באמת תעשה את הצעד הנדרש, היא אולי באמת תבין את גודל ההישג של אלישע לוי. כולל אפילו העונה, שבה באר שבע הפכה מהפתעה בצמרת לגורם יציב וקבוע בנוף.

הבעיה של אלישע לוי היא אחרת. הבעיה של אלישע לוי היא בדרך. היא בתחושה שאפשר לשחק הרבה יותר טוב, הרבה יותר שמח. שאפשר לקבל מהסגל הזה קבוצה הרבה יותר טובה. שהפועל באר שבע שלו איבדה מעט את החיוך, את הרעב, את החדווה. כאילו הכל מגיע לה. כאילו המטרה כבר הושגה. כאילו שנה אחת מספיקה לכל האנשים שם. אם הפועל באר שבע היתה משחקת כדורגל אחר, כדורגל שלם יותר, מגובש יותר, יפה יותר ופחות קפוץ, הביקורת נגד חוסר היכולת של אלישע לוי לאיים העונה על האליפות היו קטנות יותר ופחות רציניות.

בהנחה שבית"ר ירושלים לא באמת מסוגלת לנצח את מכבי תל אביב במחזור הלפני אחרון של הליגה הסדירה, בהחלט אפשר לומר שהעימות שלה מול הפועל פתח תקוה הוא אולי ההזדמנות האחרונה להיכנס לפלייאוף העליון בזכות ולא בחסד. דרך ניצחון ולא בגלל הפסד או תיקו של יריבה. אלא אם כן מישהו רוצה לדחות את המשימה למשחק החוץ ברעננה במחזור ה-26.

כמו שבית"ר משחקת במחזורים האחרונים, לא כדאי לה לקחת את הסיכון הזה. עבורה, כרטיס הכניסה לפלייאוף העליון אולי חשוב יותר מכל קבוצה אחרת. אחרי ארבע שנים רצופות בפלייאוף התחתון, בית"ר ירושלים חייבת לשבור את השגרה הזו לפני שהיא הופכת למציאות. אם גם העונה בית"ר לא תצליח לעשות זאת, היא תקבע את עצמה כקבוצת פלייאוף תחתון קבועה ולא מקרית. עם אופי של פלייאוף תחתון, עם מנטליות של פלייאוף תחתון ושם שאולי אנשים מזכיר לאנשים פלייאוף עליון, אבל החיים שלה נטועים עמוק בתחתון.

מאבק ההישרדות האמיתי של בית"ר ירושלים כקבוצה מובילה בכדורגל הישראלי הוא אולי הדבר הכי חשוב לעתיד של המועדון המתוסבך הזה. עוד עונה שבה בית"ר לא מצליחה לעשות את המינימום הנדרש למועדון שמחשיב את עצמו לגדול, תהפוך את התקרה הזו לבית של ממש. לעולם האמיתי של בית"ר. ולא רק בגלל שהליגה קלה וקבוצות חלשות מבית"ר מנצלות זאת בשנים האחרונות. לא רק כי היו כל כך הרבה משחקים העונה שבהם בית"ר היתה צריכה לנצח ולגמור את הסיפור הזה לטובתה. וגם לא כי בשבת היא תפגוש את המאמן שבזכותו היה לה צ'אנס לקפוץ כיתה ומאז שהגיע המאמן המתחכם אבל לא מבריק שירש אותו הסיכוי הזה פחת. זו מלחמת קיום אמיתית. לפני שבית"ר הופכת להיות הפועל באר שבע הישנה.