בדקה ה-14 החולצות נזרקו. תחילה אחת, אחר כך עוד אחת. לא היו שום הרבה, כמה בודדות, אבל המסר הועבר. זו הייתה שעתה היפה של מחאת אוהדי הפועל תל אביב, שבאה אחרי הרבה שעות פחות יפות ואחרי שהשקיעו את מרבית האנרגיות השליליות שלהם על פריקת זעם בבן רייכרט ושון גולדברג, שני ילדים מסכנים שנקלעו ללב סערה שבה לא רצו.
ורמוט הפך למוקצה ביציעים האדומים, ובצדק רב מבחינתם. הסירוב שלו למכבי תל אביב פעמיים, אחת לאחר שחזר מקייזרסלאוטרן והשנייה בתחילת העונה הנוכחית, רק הגביר את ההערצה כלפיו ואת התחושה שיהיה אדום לנצח. הם לא מאוכזבים מכך ששחקן שלהם עבר ללבוש צהוב, הם מיוסרים מהעובדה שזה הגיע מאיש שמיתג את עצמו כסמל של המועדון. הם ציפו לראות אותו שם לנצח, ואם לא לנצח, בטח לא במכבי תל אביב.
אבל אולי זה לא הוא, אולי הם אלה שתמימים. יכול להיות שהגיע הזמן שאוהדי כדורגל יבינו, סופסוף, שבמציאות של היום סמלים הם עסק נדיר ביותר. יש סטיבן ג'רארד ויש איקר קסיאס ויש יניב קטן ועוד כמה בודדים וזהו, פחות או יותר. המעבר של ורמוט למכבי תל אביב יכול להיות זה שיפיל סופית את אסימון הגלובליזציה והעולם החדש גם בקרב השרופים ביותר: אתם לא אוהדים שחקנים, אתם אוהדים של חולצות. הרי זה בדיוק מה שסיינפלד אמר כבר לפני עשרים שנה.
זהו, בטקסט הזה לא תקראו יותר אף מילה על הפועל תל אביב עד הערות הסיום. בשביל ורמוט, רייכרט, רמון ואחרים שלחנו את אורן יוסיפוביץ לבלומפילד.
עוד מליגת העל:
הפועל תל אביב נפרדת מחיים רמון: "צעד שיוביל לימים טובים"
אלישע לוי מודה: "מאבק האליפות לא רלוונטי"
אוהדי מכבי חיפה קוראים למרקו בלבול להתפטר
ורמוט לא בסגל מכבי תל אביב למשחק בנתניה
מקום 3: אלישע לוי
אז סמלים אולי אין, אבל סמליות בהחלט קיימת. הנה, תראו כיצד המשחק של הפועל באר שבע באצטדיון הי"א התפתח בהתאם ליום האחרון של חלון ההעברות: היא פתחה חזק, הסתבכה, חטפה חתיכת ייבוש מאשדוד ובסוף לא רק שנשארה בלי מרציאנו, אלא איבדה גם את אג'ידה.
אם לעבור לנימה של רצינות, הבעיה של הפועל באר שבע קשה ביותר. זו הפעם השלישית ב-12 המשחקים האחרונים שנגד סגנית האלופה נשרק פנדל בדקה ה-90, ואם מוסיפים לכך את הבעיטה שאג'ידה לקח לערן זהבי, מגלים שיש כאן נפילת מתח שיטתית. תכניסו למשוואה את ההשתלחות המכוערת של השחקנים בשופט גיא ברגר ואת האדום הנוסף ששלף מיד לבן ביטון, שיעלה למגן בכמה משחקים טובים ביציע, ותקבלו אובדן עשתונות מוחלט במחנה האדום.
באר שבע לא מוציאה מעצמה את המיטב. זה כבר נכתב פעמים רבות, ובכל זאת שווה אזכור נוסף: עם סגל כזה המאזן שלך צריך להיות טוב בהרבה מ-53.8 אחוזי הצלחה. שמעתם נכון באר שבע הרוויחה רק קצת יותר ממחצית הנקודות האפשריות. אלישע לוי לא מצליח לחבר את הקבוצה הזו, ובסיום כל כישלון מפטיר את אותו משפט: "אנחנו לא צריכים להסתכל על קבוצות אחרות, רק על עצמנו".
לא, אלישע, זה לא נכון. אתם חייבים, או לפחות הייתם חייבים, להסתכל על קבוצות אחרות, על עצמכם קודם, אבל גם עליהן, כי כשלא מסתכלים על הנהג שלפניך מאבדים אותו בכביש. מכבי תל אביב שיחקה פחות טוב מבאר שבע באשדוד ועדיין ניצחה. המרחק ממאבק האליפות הוא כבר שבע נקודות ומשחק עודף, ואנחנו רק במחזור ה-21. ומרוב שבאר שבע כל כך מתעקשת להסתכל רק על עצמה ונמנעת מלכוון גבוה, היא מגיעה למצב שבו המאמן שלה מודה שכרגע מאבק האליפות לא רלוונטי לגביו. שינוי גישה אולי כבר לא יועיל לטווח הזמן המידי, אבל לבטח יחשל את הקבוצה הזו לעונה הבאה, או לפחות למשחקי הגביע. כי זה, לפחות כרגע, מה שנשאר להפועל באר שבע העונה.
מקום 2: איתי שכטר ואלירן עטר
שער זכות אחד, בפנדל, בחמישה משחקים. זה המאזן המביש של מכבי חיפה. עם מספרים פשוט קשה להתווכח, והעובדה שהירוקים יותר קרובים לקו האדום מהפועל תל אביב, על שלל בעיותיה, היא שמספרת עד כמה רעה העונה שלהם.
על פניו, מסע הרכש הנרחב אמור היה להביא שינוי מידי, אבל לא צריך לקחת יותר מדי ללב, לכאורה. שינוי, בכל ארגון, גם בקבוצת כדורגל, לא מגיע ביום אחד. בהתחשב בשנה הקשה שלה ובכך שעברה מהפכה לא קטנה בשלושת השבועות האחרונים, רצוי לתת לשחקני הרכש שלה זמן להיקלט. אסור לשכוח אלירן עטר ואיתי שכטר לא הגיעו לכאן כדי להילחם על הפלייאוף העליון. שניהם חתמו ל-3.5 שנים, וזה אומר שהם כאן כדי להיות אבני היסוד של הקבוצה שתיבנה מחדש לפני עונת 2015/16.
העניין במקרה של מכבי חיפה הוא שאנחנו מתקרבים לסיום הסיבוב השני, והיא צריכה לשנות קצב כאן ועכשיו, אחרת תמצא את עצמה מחוץ לפלייאוף העליון. בעכו כבר הבנו כמה קשה זה עומד להיות. בתוך דקות ספורות הסתבך עטר בתגרה ואחריו שכטר רוקן ארסנל של עצבים על לירן וקסברגר. נקודת המוצא של השניים מאוד בעייתית, שכן הם הגיעו למערכת לחוצה וכבר נדבקו בתסכול השורר בה. במחזור הבא מכבי חיפה תארח את מ.ס. אשדוד מחוץ ל"סמי עופר" ואחר כך מחכה לה משחק חוץ מול הפועל תל אביב. קל זה לא הולך להיות, וכישלונות נוספים יוסיפו למד הלחץ של השחקנים החדשים.
זו הסיבה מדוע מכבי חיפה חייבת, בראש ובראשונה, להיות בעוד חמישה מחזורים בין שש הראשונות בטבלה. רק כניסה לפלייאוף העליון תסייע לשחקני הרכש שלה לקחת אוויר ולצאת מהעונה הזו בראש נקי. הצטברות נוספת של לחץ עלולה להתנקם בהם, הרבה מעבר לעונה הנוכחית.
איש השבת: שמעון אבוחצירא
הבכורה המחודשת של שמעון אבוחצירא בעירוני קרית שמונה מעלה שוב את אותן תהיות פילוסופיות מוכרות: האם הוא נכשל במכבי חיפה בגלל הקבוצה והבנייה הלא נכונה שלה, בדיעבד, או שההשתחררות מהלחץ והשהייה הרחק מאור הזרקורים הן שמקלות עליו וחושפות את גודלו האמתי. עובדתית, אבוחצירא כבש במשחק אחד שני שליש מהכמות שהבקיע במשך 20 מחזורים במכבי חיפה, ובקרית שמונה הוא צפוי למצוא את הרשת לא מעט עד תום העונה.
סגנית המוליכה כבר הצילה לאבוחצירא פעם אחת קריירה בדעיכה. לאחר שהתייבש בלאריסה, הוא חתם בקרית שמונה והבקיע שבעה שערים, רגע לפני עונת שיא וזכייה באליפות. המומנטום נמשך גם בעונת 2012/13. הוא כבש 28 שערים בשנתיים, באותם ימים נדמה היה שהשמיים עבורו הם הגבול. ואז הוא חתם במכבי חיפה והכול התהפך.
בשלב זה של הקריירה, כשהוא מתקרב לגיל 30, האופציה של אבוחצירא להיות שחקן מוביל בקבוצה גדולה די ירדה מהשולחן. הוא מתחיל להגיע לשלב שבו יצטרך להחליט מה טוב עבורו: להעביר את שארית הקריירה בקרית שמונה, מועדון חלומות יציב ומסודר שמאפשר לך להיאבק על תארים ללא לחץ, או להפוך לשחקן משלים בקבוצות צמרת אחרות. נכון לעכשיו, נראה שאין לו לאן למהר. לא יזיק לו לקחת את הזמן עם ההחלטה הזו עם עוד עונה אחת לפחות בצפון.
עוד כמה משפטים לסיום
* שובל גוזלן הבקיע במדי הפועל תל אביב לרשת הפועל רעננה ובמדי הפועל רעננה לרשת הפועל תל אביב באותה עונה. תקדים בליגת העל?
* הפועל פתח תקוה ספגה שלושה שערים במשחק בפעם התשיעית העונה, אבל בפעם הראשונה לאחר שבעה משחקים.
* היא גם הייתה הקבוצה האחרונה שאפשרה להפועל עכו להבקיע לרשתה, לפני ארבעה מחזורים.
* בעונה שעברה מ.ס. אשדוד הובילה 0:2 במשחקה הביתי מול הפועל באר שבע והמשחק הסתיים ב-2:2. בשבת קרה אותו דבר, רק הפוך.
* למכבי פתח תקוה יש 30 נקודות לאחר 21 מחזורים. בכל העונה שעברה היו לה 33.