קליבלנד ממשיכה בניסוי הייחודי שלה, בו היא לוקחת תקופה מסוימת, שהחלה עם ההשבתה של לברון ג'יימס, ומתייחסת אליה כמעט במוצהר כתקופת בנייה במהלך עונה. בתקופה הזו, הקבוצה הייתה נדיבה מאוד בזמני מנוחה לשחקנים עם פגיעות קלות, כולל קווין לאב וקיירי אירווינג; הג'נרל מנג'ר דיוויד גריפין ביצע שני טריידים תוך מספר ימים, כולל מהלך נדיר של הבאת שחקן בזמן שהוא פצוע (בדרך כלל מחכים לראות שהוא כשיר ואז מבצעים את הטרייד); וגם דיוויד בלאט התאים את עצמו למצב וניצל את התקופה הזאת כדי להחליף שיטה הגנתית לכזו שמתאימה לטימופיי מוזגוב.
הציפייה בקליבלנד, או לפחות התקווה, היא שבשלב מסוים יתרחש סוויץ' מוחלט. באופן בו התפתחה העונה, כדי שניתן יהיה להתייחס לפרויקט הזה ברצינות לקראת הפלייאוף יהיה חייב להגיע הרגע בו הקבוצה הזו תתחיל לנצח את הרוב הגדול של המשחקים שלה. אולי כאשר לברון יחזור (מה שעשוי לקרות הלילה), אולי כאשר אימן שאמפרט יתאושש מהפציעה ויצטרף, אולי בסוף מסע המשחקים במערב כשלוח המשחקים יהפוך לנוח יותר. פחות חשוב מה הטריגר, פחות חשוב מתי בדיוק זה יקרה ופחות חשוב באיזה מאזן קליבלנד תסיים את העונה הרגילה, מה שחשוב זה שתהיה התחושה הזאת של קבוצה שהתחברה בסופו של דבר ולמדה איך לנצח.
האם זה נמצא בטווח היכולות של הקבוצה הזאת? האם זה נמצא בטווח היכולות של בלאט, בעונה הראשונה שלו ב-NBA? אלה סוג השאלות שאין דרך רצינית לענות עליהן. לא רק בגלל שאין לנו גישה לאימונים ולחדר ההלבשה, אני מאמין שגם מי שנמצא בתוך המערכת יתקשה לספק תשובה שהוא שלם איתה. לפעמים זה קורה ולפעמים לא, זה תלוי בהרבה מאוד גורמים, בטח בקבוצה כל כך מסובכת וכל כך מוכשרת. בלאט, מצדו, לא נתן סיבה להניח מראש שהוא ימצא דרך להוציא את הקבוצה לדרך חדשה. כמובן, זה לא תלוי רק בו, אבל הוא אחד מהצירים החשובים ביותר במערכת הזאת. הוא עשה זאת בעבר, אבל בסיטואציות שונות לחלוטין בכל הקשור לרמת הלחץ, רמת האגו ובעיקר איכות היריבות.
בלאט: "דבריי הוצאו מהקשרם, לאב אחד השחקנים הטובים ב-NBA"
ממפיס שחררה את טיישון פרינס וצירפה את ג'ף גרין
ברק אובמה אירח את סן אנטוניו בבית הלבן ונתן טיפ לפופ
מה שבטוח, אם השחקנים יישארו יחסית בריאים בחצי השני של העונה, יהיו לבלאט כלים לעבוד איתם. גריפין חיזק את הקבוצה בדיוק במקומות החשובים ביותר והשיג שחקנים איכותיים ביחס לכלים שהיו לו, שחקנים מהסוג שהיה חסר עד עכשיו. הוא השתמש לשם כך ברוב הנכסים שהוא צבר על מנת לחזק את הקאבס במהלך העונה: דיון ווייטרס שבזכות הפוטנציאל שלו כשחקן שנה שלישית ערך הטרייד שלו היה גבוה מהתרומה העכשווית שלו, חריגת הטריידים שהשיג מבוסטון, חריגת השחקן הפצוע בעקבות הפציעה של אנדרסון ורז'או, בחירת הסיבוב הראשון השייכת לממפיס ובחירת הסיבוב הראשון של OKC שגריפין קיבל בטרייד הראשון והשתמש בה בשני.
בעוד שבטרייד המשולש גריפין הצליח לקבל תמורה משמעותית מאוד על ווייטרס, בשני הוא זה ששילם מחיר גבוה מאוד על מוזגוב. שתי בחירות סיבוב ראשון זה המון עבור שחקן בקליבר של מוזגוב, בעיקר כאשר אחת משתי הבחירות, זו של ממפיס, מוגנת כך שבשנתיים הקרובות היא תתממש רק אם הגריזליס לא יעפילו לפלייאוף. השנה הם יהיו בפוסט סיזן, אבל מספיקה החלטה של מארק גאסול לעזוב בקיץ או פציעה משמעותית באחת מהשנתיים הבאות כדי שהבחירה הזאת תהפוך לבחירת לוטרי.
נכס משמעותי אחד נשאר - החוזה של ברנדון הייווד, שהשנה עומד על שני מיליון דולר ובקיץ יהפוך לחוזה לא מובטח של 10 מיליון דולר. זה עשוי להיות מה שיאפשר לגריפין להביא שחקן עם חוזה גבוה מקבוצה שמנסה לפנות מקום מתחת לתקרה או סתם לא מעוניינת בשחקן מסוים שלה. גם למוזגוב יהיה בקיץ חוזה גמור ואולי גם לג'יי אר סמית' (יש לו אופציית שחקן לשנה נוספת), כך שמבחינת חוזים קליבלנד יכולה להרכיב חבילה רצינית. גריפין לא יכול להשתמש בבחירת הסיבוב הראשון של הקאבס השנה בטרייד כי קליבלנד כבר השתמשה בבחירה של שנה הבאה ואסור לתת בחירות בשנים עוקבות, אבל במהלך, ולאחר הדראפט, ניתן יהיה לבצע טריידים שכוללים אותה. אגב, הבחירה הזו כנראה תהיה הבחירה של שיקגו, שיש לה זכות להחליף בחירות עם קליבלנד, אבל גם הבולס לא ממש מבריקים לאחרונה ופערי המיקום כרגע לא גבוהים.
הפירוט הזה נועד להבהיר שלעומת מה שנטען בכמה מקומות, גריפין ממש לא שם את כל הז'יטונים שלו על השנה הקרובה. למרות שלטעמי הוא טעה בוויתור על הבחירה של ממפיס, הניהול המוצלח שלו מאז ההגעה של לברון ישאיר אותו עם אופציות משמעותיות גם בקיץ, כאלה שאולי יאפשרו לו להביא שחקן נוסף בקליבר גבוה מאוד (למשל - רוי היברט, ברוק לופז או ג'ו ג'ונסון). כל זה בהנחה שהבעלים דן גילברט יהיה מוכן לשלם מיסים משמעותיים בשנה הבאה (בין היתר כדי להשאיר את השחקנים החופשיים המוגבלים שאמפרט וטריסטן תומפסון) ואולי לחרוג מתקרת המס גם לאחר הקפיצה הגדולה בתקרה שצפויה ב-2016. הרושם הוא שהוא יהיה מוכן. לכן, גם אם העונה הזאת תתברר ככישלון, עבור הפרויקט לטווח הארוך עוד נשארו כמה שפנים חשובים בכובע.
אבל הקיץ עוד רחוק מאוד, בטח עבור בלאט. הוא יהיה זה שישלם את המחיר, בקיץ אם לא לפני כן, אם השינוי לא יגיע בקרוב. בסגל מלא, הרוטציה החדשה של קליבלנד נראית הרבה יותר מאוזנת ומדויקת מאשר לפני השינויים האחרונים. לפני שמסתכלים על המכלול, כדאי להתעכב על כל אחד מהמצטרפים החדשים, לפי סדר החשיבות:
אימאן שאמפרט: הגיע קודם כל בשביל ההגנה. הגדולות במזרח מתבססות על גארדים דומיננטיים, ושאמפרט הוא בדיוק השחקן שיכול להתמודד גם עם מובילי כדור וגם עם שחקני כנף. ההצגה ההגנתית הכי מרשימה שלו עד היום הייתה מול דרק רוז. בהתקפה, מדובר בשחקן נוסף שמסוגל גם לשים כדור על הרצפה וגם למסור ברמה די גבוהה. הקליעה שלו לא יציבה, אבל מחצי מרחק הוא די קטלני ואם ילמד לא לקחת זריקות מיותרות יוכל לנצל את ההתמקדות בשלושת הגדולים כדי לשפר אחוזים. פחות אפקטיבי בצבע. החמיץ כ-20 משחקים בשלוש מארבע העונות שלו בליגה (כולל הנוכחית), הבריאות שלו תהיה קריטית עבור הקאבס.
טימופיי מוזגוב: מצוין בלהיות גבוה. זה לא נכתב בצחוק, הוא יודע לנצל את הגודל שלו כדי לסיים בצבע ולהפגין נוכחות בהגנה, לא כל השחקנים בגובה 2.16 מ' יודעים לעשות את זה. הוא גם נייד יחסית לגודל שלו. ריבאונדר טוב, מסוגל לקלוע מחצי מרחק, רחוק מהליטוש ההתקפי של ורז'או אבל מביא דברים לא פחות חשובים. פרץ בדנבר לצד קנת' פאריד, למד ליצור בצבע בתוך צפיפות, המעבר לשחק לצד קווין לאב יעשה את החיים שלו להרבה יותר קלים. עבורו בלאט שינה את הגנת הפיק נ' רול כך שעכשיו השומר של החוסם הולך אחורה במקום לצאת באגרסיביות אל מוביל הכדור, שאר השחקנים רק מתחילים ללמוד את השיטה החדשה (למשל - נדרשת הרבה פחות עזרה בשיטה הזאת).
ג'יי אר סמית': עושה הכי הרבה רעש, אבל השחקן הפחות חשוב מבין השלושה. הגיע כחוזה שקליבלנד הייתה מוכנה לספוג בטרייד, אך בהחלט יוכל גם לתרום. קלע טוב יותר מדיון ווייטרס אותו הוא מחליף, מוסר ברמה דומה, מסוגל לשמור, אבל משימות הגנתיות משמעותיות גדולות עליו (למשל - קליי תומפסון ורודי גיי עליהם נאלץ לשמור במשחקים האחרונים). כל עוד הוא בונוס ולא שחקן שהקבוצה תלויה בו, טוב שיש אותו.
החמישייה המסתמנת היא של קיירי, שאמפרט, לברון, לאב ומוזגוב, עם חמישייה שנייה של דלבדובה (שלדעתי צריך לפתוח עד ששאמפרט חוזר), ג'יי אר, מייק מילר, שון מריון וטריסטן. זה סגל טוב ומגוון שאמור לנצח את רוב המשחקים. אין טעם לצפות לכדורסל מרהיב מהסוג שסן אנטוניו, גולדן סטייט ואטלנטה משחקות, לא כאשר החמישייה כוללת שחקנים ששיחקו בשנה שעברה בחמש קבוצות שונות, הקבוצה הזאת צריכה לנצח בזכות ניצול חכם של הכישרון מצדו של בלאט ושימוש נכון בסגל המגוון כדי להגיב לכל יריבה.
ובעיקר, הקבוצה הזאת צריכה לברוא לעצמה זהות חדשה. זהות של קבוצה שמופיעה לכל משחק, שיודעת מה היא צריכה לעשות כדי לנצח. בשביל זה, בלאט יהיה חייב להיפטר ממשחקים כמו ההפסד לסקרמנטו. ההפסדים לגדולות במערב דווקא נתנו תחושה שמשהו משתנה במחויבות הקבוצתית, ההתפרקות בסקרמנטו הבהירה שהקבוצה של בלאט עדיין חלשה מאוד מנטאלית. זה התחום בו חייב להתבצע הסוויץ' בקרוב. בעוד שמבחינה מקצועית עוד יהיו חריקות בדרך, קליבלנד בסגל מלא תנצח את רוב המשחקים אליהם תגיע מוכנה מבחינה מנטאלית.
קליבלנד החליטה לבזבז את כל שכר הלימוד של כולם על השבועות האחרונים, זה אומר שבקרוב מסתיימים הלימודים ומתחילים החיים האמיתיים. זה נכון לכולם, כולל שלושת הכוכבים, וזה נכון במיוחד לבלאט. אם גם בעוד חודש נשמע ונקרא על "המאמן הרוקי דיוויד בלאט שצריך להסתגל ל-NBA", זה כנראה יהיה כבר מאוחר מדי מבחינתו.
