בווידאו: הרכש החדש של הפועל ירושלים טיוויין מקי נוחת בישראל
לפנות בוקר (שישי) המריא גיא הראל לארה"ב, לישיבת בעלי המניות של הפועל ירושלים שתתקיים בתחילת השבוע הבא בניו-יורק.
הטיימינג מעניין: מצד אחד, מועד הישיבה נקבע עוד בתחילת דצמבר; מצד שני, הקבוצה נמצאת היום בעיצומו של משבר שמאיים לפרק אותה מבפנים. אם לפי התכנון המקורי ישיבת הבעלים הייתה אמורה להתמקד בפן הניהולי-עסקי ובסקירת המצב הכלכלי בפני המשקיעים, כעת יעמוד במרכז סדר היום הפן המקצועי.
לציטוט טוענים בירושלים שהישיבה לא תסתיים בזעזועים, אולם בתוך ומסביב לקבוצה גובר מפלס העצבים. מאז סוף נובמבר ועד היום עומדת ירושלים על מאזן איום של 8:3 אבל אפילו המאזן הזה מתגמד לעומת האופן שבו נראית הקבוצה, לפרקים, על הפרקט.
"אני לא מרוצה מאיך שהקבוצה שלנו נראית. אני לא חושב שיש מישהו שמרוצה", מודה המנכ"ל הראל. "אני לא מרוצה מזה שאנחנו מפסידים ומזה שאנחנו לא מציגים את הכדורסל שאנחנו צריכים להציג. כרגע אנחנו לא נראים טוב. אנחנו יושבים, לומדים את הסיבות, חושבים מה לעשות, מפיקים לקחים מטעויות שעשינו, ואני מקווה שנצליח לתקן את רובן".
במוצאי שבת תארח ירושלים בארנה את הפועל גליל/גלבוע, ובמחזור הבא תפגוש בחוץ את מכבי תל אביב. שני הפסדים, וייתכן שהראש הראשון יותז.
הפועל ירושלים - גלבוע/גליל (שבת, 19:45, ספורט 5)
יותם הלפרין מתוסכל: "הוא לא מרוצה מהסיטואציה בירושלים"
מקי נחת בישראל: "הסגנון שלי חזק וקשוח. מקווה לשחק הרבה"
חדר ההלבשה של ירושלים מפורק: "כל אחד חושב רק על עצמו"
אם ניתן לתאר, במילה אחת, את המצב מאחורי הקלעים בירושלים, היא תהיה: בלבול.
בירושלים מבולבלים כמעט ביחס לכל דבר: ביחס למבנה הניהולי-מקצועי (יצורף מנהל ספורטיבי? תוקם מחלקת סקאוטינג? וכיצד, אם כך, יחולקו הסמכויות בינם לבין המנכ"ל הראל וכאשר ברקע פועלים בעלים אקטיביים כמו אורי אלון ואייל חומסקי?) , ביחס לצוות האימון (האם דני פרנקו טוב מספיק?), ביחס לסגל (האם לשחרר שחקנים? אם כן, את מי לשחרר?).
וברקע ישנה מכת פציעות קשה, חדר הלבשה לא-מאוחד, קהל מאוכזב (מההתנהלות, מההדחה מאירופה) שסובל בחלקו ממשבר זהות (עם המעבר לארנה), וכוכב גדול שנוי במחלוקת; אבל גם אמונה שמבוססות על התצוגות הנהדרות מראשית העונה שלמרות הכול, יש בקבוצה הזו גרעין של גדולה, ותקווה שעם חזרת הפצועים (דרווין קיצ'ן, בר טימור), קליטתם של השחקנים החדשים (טיוויין מקי) ושניים-שלושה ניצחונות, העסק יידבק מחדש.
"קשה לשחק כדורסל כשאתה מאבד את שני הרכזים שלך", אומר גורם בכיר מאוד בירושלים. "אם אתה רוצה להיות הוגן, תסתכל על הקבוצה שהיינו לפני הפציעות: בהרכב מלא פירקנו את כל הליגה ב-20 הפרש. אנחנו תלויים מאוד בקיצ'ן, ובוא נראה מה יהיה כשהוא יחזור".
ביש-המזל עם הפציעות הוא הנושא השני שכולם בירושלים מסכימים עליו. הנושא הראשון הוא שבבניית הסגל נפלו טעויות קשות שהובילו לכשל קונספטואלי, שהסתיים בהדחה מאירופה; ושהובילו לכשלים ברמה האינדיבידואלית, שמתבטאים ברמת החיבור בין השחקנים בחדר ההלבשה ועל הפרקט.
אחרי ההדחה מהיורוקאפ ערכו בירושלים חשבון נפש מקצועי. הכישלון, הבינו בירושלים, היה טמון במחסור באלמנט החשוב ביותר כיום בכדורסל האירופאי: קליעה.
"נבנתה אצלנו קבוצת קליעה לא טובה", מודה גורם בירושלים. "עם האתלטיות, הטכניקה ורמת ההגנה באירופה אתה חייב קלעים טובים. במכבי פיתחו כבר לפני שנים סגנון שמתבסס על שחקנים עם קליעה, אחרי שהם הבינו שמבחינת גודל וחוזק אין להם סיכוי מול קבוצות כמו ברצלונה וצסק"א. אצלנו רק ליותם (הלפרין) ולברייסי (רייט) יש קליעה עקבית, ובהתחשב בזה שאחד מהם מוותר על זריקות גם כשהוא לבד, הבעיה עוד יותר מוקצנת".
כשבירושלים בחנו את המדדים הסטטיסטיים לאחר ההדחה מאירופה, הם גילו מספרים מדהימים: הקבוצה דורגה חמישית במפעל בנקודות מדד (94); שמינית בנקודות למשחק (80.6); שנייה במפעל באחוזים מהשדה (52.2%); חמישית באסיסטים (19.2) ושישית ביחס אסיסטים-איבודים; אבל רק במקום ה-30 באחוזי קליעה מ-3 (32.5%); ובמקום ה-36 והאחרון במספר השלשות שקלעה בממוצע למשחק (3.9 שלשות).
"אם היינו עושים עוד 2-3 שלשות בממוצע", טוען הגורם, "היינו עולים מהמקום השני".
גם ברמה האנושית הסגל של ירושלים מתקשה להתחבר. ירושלים איבדה הקיץ שחקני מפתח, בעלי אופי נוח, כמו ג'וש דאנקן וארטיום פרחובסקי ובחרה שלא להחתים שחקנים אולטרה-קבוצתיים שהיו על המדף כמו בריאן רנדל. מצד שני, אל סגל שכולל שמות גדולים, בקנה מידה ישראלי, כמו יותם הלפרין וליאור אליהו, ושחקנים דומיננטיים כמו ברייסי רייט, צירפה הקבוצה את דונטה סמית' על תקן של פרנצ'ייז פלייר (ועל כך יעיד ההייפ סביב החתמתו של סמית', שכלל גם את אותה תמונה מפורסמת עם אורי אלון במשרדיו של האחרון בניו-יורק).
אין צורך להיות נאיביים: סמית', שהחזיק גם בהצעות מטורקיה, מרוסיה וממכבי תל אביב, בחר בירושלים לא בגלל מושגים ערטילאיים כמו "אתגר" או "עניין", אלא משום שירושלים הציעה לו תנאים חסרי-תקדים במושגיה: חוזה מדורג לשלוש עונות, בהלכן אמור להשתכר כ-2.2 מיליון דולר נטו (העונה משתכר סמית' כ-600,000 דולר נטו) כאשר העונה השנייה מובטחת לו, ועל השלישית קיימת אופציה.
מכבי, לעומת ההתלהבות שגילתה ירושלים, הציעה לסמית' חוזה לשנתיים בשכר מעט נמוך יותר, ובעיקר כאשר היא מתעקשת על סעיף יציאה בין העונה הראשונה לעונה השנייה. אומנם, בטורקיה וברוסיה יכול היה סמית' לחלץ חוזה גבוה ב-20%-30% מזה שהציעה ירושלים, אולם הוא החליט לבסוף לוותר על כמה מאות אלפי דולרים כדי להמשיך ולחיות בישראל.
השאלה היא האם המהלך הזה היה נכון עבור ירושלים גם מבחינה מקצועית, וגם מבחינת ההשפעה על הכימיה בקבוצה, לאור העובדה שגרעין הקבוצה מהעונה שעברה נשמר (הלפרין, אליהו, גרין, קיצ'ן, רייט, אדם אריאל, תום מעיין).
שכן סמית' MVP ליגת העל בשנתיים האחרונות מודע למעמדו הרם, והוא מתנהג בהתאם.
המקטרגים טוענים שסמית', שכבר הסתבך בשורה של תקריות (איחור לאוטובוס בגרמניה, ויכוח בחדר ההלבשה עם המנכ"ל הראל לאחר ההפסד הביתי לנהריה, תקרית האצבע המשולשת כלפי הקהל אחרי ההפסד למכבי חיפה), "מתנהל לעתים בשכונתיות, מאחר לאימונים, צועק ושר בחדר ההלבשה, מעיר לשחקנים סביבו ולמרות הכל, מקבל חבל בלתי-נגמר מדני פרנקו".
ההתנהגות של סמית' והיחס ה"מיוחד" מפרנקו הביאו, לדברי מקורבים לקבוצה, לתסיסה אדירה בחדר ההלבשה. מתחילת העונה, למעשה, ועד לפני כשבועיים, הייתה הקבוצה מפולגת למחנות: מחנה סמית' ומחנה הלפרין.
"יותם לא הסתדר עם דונטה", אומר גורם בירושלים. "דונטה היה מעיר ליותם, עוקץ אותו ולוחץ עליו שייקח יותר אחריות ויזרוק. ובאופן כללי, ברמת ההתנהגות, יותם הוא ילד טוב ירושלים ודונטה הוא בחור מחוספס מהברונקס".
הקרע בין הלפרין לסמית' הלך והחמיר בחודשים הקודמים. סביב הלפרין, אומרים המקורבים, התאחדה "חבורת הצברים התל-אביביים" שכוללת (כללה?) גם את אליהו וגרין, חבריו הטובים של הלפרין שנוסעים עמו לעתים קרובות לאימונים מאזור המרכז בו הם מתגוררים. מי שנחשב מקורב לסמית' הוא דרווין קיצ'ן, כאשר שחקנים כמו טוני גפני וג'וזף ג'ונס לא השתייכו ל"מחנה" של סמית', "אבל מטבע הדברים", כפי שאומר גורם בקבוצה, "בחדר ההלבשה האמריקאים תמיד ידברו ביניהם על משחק הפוטבול של אתמול, והישראלים ידברו על דברים אחרים".
כאמור, לא רק פערי תרבות, שפה או תחומי עניין הפרידו בין החבורות, אלא גם טענותיהם של חבורת הישראלים למעין אפליה מקצועית, או ליחס מיוחד, לתפיסתם, שהעניק פרנקו לסמית' מהרגע הראשון. הקרדיט הזה גם קומם את ברייסי רייט הגו-טו-גאי של ירושלים בעונה שעברה, שלפתע מצא את עצמו בפוזיציה של המשנה לקינג דונטה.
"דונטה עושה שכונה בחדר ההלבשה. כל מה שמפרסמים הוא נכון", אומר מקורב לירושלים. "הוא מגיע מתי שהוא רוצה לאימונים. הוא מחליט אם הוא יורד מהפרקט או לא. הוא מעיר לכולם. צוחק כל הזמן. לא רציני. זה לא שהוא לא רוצה להצליח. הוא ווינר, הוא מנסה, הוא רוצה, אבל הוא קובע איך המשחק נראה. לא הגיוני שיעמוד מנכ"ל אחרי הפסד וידבר בחדר ההלבשה ומישהו בכלל יענה לו".
מהצד השני, גם חבורת הישראלים ובראשם הלפרין ואליהו עוררה עליה ביקורת, לא רק מצד סמית', אלא מצד שחקנים נוספים, וכן מצד גורמים בצוות האימון ובהנהלה. "הם רכים, רכים, רכים", אומר גורם בירושלים. "יש שחקנים שקוראים להם מאחורי הגב 'רכרוכיים'".
הבעיות הפרסונאליות, טוענים סנגוריו של סמית', קשורות לפרשנות שגויה שניתנת להתנהלותו של הפורוורד האמריקאי.
"הדבר האחרון שאפשר להגיד על דונטה זה שהוא אגואיסט, או שהוא שם את עצמו לפני הקבוצה", אומר אחד מחבריו הקרובים. "מאז שקיצ'ן נפצע דונטה לקח על עצמו את הובלת הכדור. המספרים שלו נפגעים, אבל זה לא משנה לו. הוא מבסוט גם ממשחק של 5 נקודות ו-8 אסיסטים, כל עוד הקבוצה מנצחת. מה שמתסכל אותו יותר מהכל זה שהקבוצה נופלת במשחקים הקטנים. מוזיקה בחדר ההלבשה? כשמפסידים יש אמוציות וזה מסתכל. דונטה הוא בחור מאוד אמוציונאלי. זו הדרך שלו להתפרק. הוא ווינר, שחקן של מאני-טיים. תאמין לי שהוא רוצה רק את טובת הקבוצה".
- איך הוא הסביר את תקרית האצבע המשולשת?
"הוא נתן במשחק הזה את הכל והרגיש שנטפלים אליו. אבל הוא מיד הבין שהוא טעה וההתנצלות שלו הייתה כנה. אם הוא לא היה חושב שהוא טעה, זה בנאדם שאף אחד לא יכול היה לאלץ אותו להתנצל, גם לא גיא הראל ואורי אלון".
לפני כשבועיים החליטו סמית' והלפרין לנקות את האווירה וישבו יחד, בארבע עיניים. לדברי בכירים בקבוצה, בשיחה הזו הושגה הפסקת אש והוחלט על יציאה לדרך חדשה, משותפת. "להגיד לך שהם יהיו חברים לנצח? לא, אבל יש הבנה הדדית שהולכים קדימה, לטובת הקבוצה, וגם אם דונטה פולט משהו, נושכים שפתיים וממשיכים", אומר בכיר בירושלים.
"אני חושב שהיום גם יותם וגם ליאור מבינים שדונטה לא מתנהג כפי שהוא מתנהג מרוע", ממשיך הבכיר ואומר. "זה בנאדם שתמיד רוצה לדחוף את מי שסביבו. לך תשאל את רנדל, דגן יבזורי ועידו קוז'יקרו; ככה הוא גם התנהל עם האנשים בחיפה. אורי אלון ידע היטב מי זה דונטה לפני שהוא הביא אותו, והוא הביא אותו מסיבה מאוד מסוימת: בשנה שעברה הייתה כאן קבוצה של ילדים טובים, חננות, שלא הוציאו מילה והפסידו את כל המשחקים החשובים במאני-טיים. הבעלים הבטיחו להביא לקבוצה הזאת תארים ולכן הם החליטו להביא שחקן ווינר עם אופי של חיה. החבר'ה בחיפה קיבלו את דונטה, ואולי יותם וליאור הגיעו ממקומות פחות מחוספסים, אבל בסופו של דבר אני חושב שהיום גם יותם וגם ליאור מבינים שהקבוצה הזאת היא קודם כל דונטה סמית'".
חלק ב' של הכתבה יפורסם ביום שבת
