פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הנפקה כושלת: הבעיות בהפועל ירושלים, הפן הניהולי

        ההתייחסות של הבוס לקבוצה כאל סטארט אפ, החניכה הלא מוצלחת של הארנה, ריכוז הסמכויות המוגזם של המנכ"ל, הנחיתות של פרנקו וחוסר ההזדהות עם השחקנים הישראלים. המשבר בהפועל ירושלים, הפן הניהולי. חלק ב'

        הנפקה כושלת: הבעיות בהפועל ירושלים, הפן הניהולי
        צילום: קובי אליהו

        בוידאו: הרכש החדש של הפועל ירושלים טיוויין מקי לאחר שנחת בישראל

        על האופן בו מתקבלות בירושלים החלטות מקצועיות ניתן ללמוד מסיפורו המוזר של פופס מנסה-בונסו. הסנטר הבריטי, שחתם בקבוצה בסוף חודש נובמבר ושוחרר בדצמבר, הוחתם לאחר שהמאמן דני פרנקו שוכנע בנחיצותו בידי ההנהלה. פרנקו לא התלהב, אבל נתן אור ירוק; בסופו של דבר מנסה-בונסו כמעט ולא ראה מפרנקו פרקט, ירושלים הודחה מהיורוקאפ כבר בשלב הראשון וגם המאמן הודה בראיונות לתקשורת שההחתמה הזו שיבשה למשך כמה שבועות את הכימיה הקבוצתית.

        הסיפור הזה עלה לירושלים כמה עשרות אלפי דולרים, אבל אולי הזיק לטווח הרחוק – משום שלאחר רישומו של מנסה-בונסו נותרו לירושלים עוד שני מקומות בלבד לרישום זרים בליגת העל, שהצטמצמו השבוע לאחד, לאחר החתמתו של טיוואן מקי.

        הבעיות בהפועל ירושלים: החלק המקצועי
        19:45, ספורט5: ירושלים תעצור את הקריסה נגד גלבוע/גליל?
        מקי נחת: "הסגנון שלי הרבה יותר קשוח"
        דרון וושינגטון וג'וליאן רייט חתמו בבני הרצליה

        שחקן הפועל ירושלים פופס מנסה בונסו (מגד גוזני)
        החתמה שעלתה הרבה יותר מכסף. מנסה בונסו (צילום: מגד גוזני)

        העמדה הפאסיבית שהפגין פרנקו בסיפור מנסה-בונסו מתחברת לטענות שהעלו גורמים בקבוצה ביחס לפאסיביות שגילה כלפי התנהלותו הבעייתית של דונטה סמית', אבל ממחישה גם את מידת הדומיננטיות של הנהלת הקבוצה, ובראשה המנכ"ל גיא הראל, בכל הקשור להחתמות שחקנים.

        הראל גדל בצל הקבוצה והכדורסל: אביו, אבי הראל, היה יו"ר הפועל ירושלים טרם הגעתו של דני קליין, והראל עצמו שימש בעבר כסוכן שחקנים, שנודע כשותפו הישראלי של לאקי קאפיקיוני (השניים ייצגו, בין היתר, את ניקולה וויצ'יץ', טל בורשטיין ועומרי כספי). בסוף העשור הקודם הפחית הראל את מעורבותו בענף ומונה לסמנכ"ל פיתוח עסקי בקבוצת לנדוור-הסושיה, לפני ששב להתעסק בכדורסל במשרה מלאה עם מינויו למנכ"ל הפועל ירושלים בקיץ 2013.

        אם במכבי תל אביב מפוצל תפקיד המנכ"ל בין שני אנשים – דני פדרמן, האחראי כמנכ"ל על הפן המקצועי, ואלי דריקס, האחראי כמנכ"ל על הפן השיווקי-תפעולי – הראל עוסק בירושלים בשני התחומים, כפי שעשה בזמנו קליין.

        "גיא מעורב בכל דבר שקורה בקבוצה", אומר מקורב לירושלים. "הוא רואה קלטות של שחקנים, ומדבר עם ספונסרים, ומחבר בין אלון וחומסקי (אייל חומסקי, מבעלי הקבוצה, א.ג.) למאמן, אבל התקופה האחרונה גרמה לאכזבה גם ממנו. הגיעו שחקנים לא נכונים, ואי-ההשארה של ג'וש דאנקן וארט פרחוסקי היא כישלון. לא סתם מדברים היום על מינוי מנהל ספורטיבי והקמת מחלקת סקאוטינג".

        גיא הראל מנכ"ל הפועל ירושלים (קובי אליהו)
        ממשיך את הדרך של דני קליין. הראל (צילום: קובי אליהו)

        ההחתמה של פרנקו מיוחסת להראל. בקיץ האחרון התלבטו בירושלים בין כמה מועמדים לתפקיד המאמן: בעלי מניות, כדוגמת ארן טלם, צידדו בהמשך העסקתו של בראד גרינברג (למען הסדר הטוב יצוין שגרינברג היה לקוח של טלם, מגדולי סוכני השחקנים והמאמנים בארה"ב); אורי אלון, מאוכזב מהכישלונות המקצועיים ומאי-העפלתה של ירושלים לאף מעמד גמר בעונה שעברה, צידד בהחלפתו של גרינברג במאמן מקומי בעל ניסיון אירופאי – כאשר המועמדים המועדפים עליו היו עודד קטש או דן שמיר; הראל רצה את פרנקו.

        הראל ראה בפרנקו ככוח העולה מבין דור המאמנים הישראלים הצעירים, ובכלל העדיף להביא לקבוצה שם חדש שלא עבד בה בעבר. חוסר-ניסיונו של פרנקו באירופה לא הרתיע את הראל, בעוד שאלון – שפעל מאחורי הקלעים כדי להשיג כרטיס חופשי ליורוליג (את כרטיס הכניסה למוקדמות קיבלה ירושלים בזכות ויתורה של מכבי חיפה) והציב את ההצלחה באירופה (גם ביורוקאפ) כיעד ראשון במעלה, כחלק מתוכנית-העל שלו, עליה מבוסס חלק גדול מהמודל הכלכלי החדש של הקבוצה, להפיכת ירושלים בתוך שלוש שנים לחברה קבועה ביורוליג – חשש, אולם לבסוף החליט לעמוד מאחורי בחירתו של המנכ"ל. פרנקו הוחתם לשנתיים, כאשר לקבוצה אופציית יציאה מהחוזה בקיץ הקרוב.

        דני פרנקו מאמן הפועל ירושלים (ברני ארדוב)
        חוסר הניסיון שלו לא הרתיע. פרנקו (צילום: ברני ארדוב)

        האכזבה הכללית מפרנקו הובילה לביקורות נגזרות על הראל. פרנקו, טוענים מקורבים לקבוצה, מתברר כמאמן ש"אינו מספיק דומיננטי עבור קבוצה כמו הפועל".

        הבעיה של פרנקו היא שהוא נותר בודד במערכה. בדרך כלל, מנהל הקבוצה אמון על השלטת המשמעת; כך היה במכבי תל אביב עם מוני פנאן ז"ל, וכך בירושלים עצמה בעבר עם גידי דודי. מנהל ירושלים כיום הוא ניר פס, דמות שעובדת במועדון כבר מספר שנים, אבל לדברי מקורבים חסר אוטוריטה.

        "כולם מאחרים, אין משמעת בשיט, הקבוצה לא מתנהלת בצורה מקצועית", אומר מקורב למערכת. "מדני וגיא השחקנים לא מפחדים. גם בראד הוא לא סמכותי מול שחקנים, ותראה איך נגמרה העונה שעברה. מתי צריכים משמעת? בהפסדים. בניצחונות כולם שמחים והכל כיף, אבל בהפסדים דברים מתחילים להתפרק ושם בדיוק צריכים את זה שיחזיר את כולם לתלם. מרגישים שאין יד מכוונת אחת, ואין הרתעה, ואין שליטה, ואין מדיניות. יש בעלים שבכלל יושב בארה"ב, והוא צריך להבין שהוא לא יכול לנהל קבוצה דרך סטטוסים בפייסבוק".

        על הקרע בין פרנקו לבין שחקניו הישראלים והטענות על יחס מועדף לדונטה סמית' כתבנו אתמול; גם היעלמותם של השחקנים הצעירים מהאזור וקמילתו של אדם אריאל גוררת ביקורות על המאמן, הן מצד הממונים והן מצד הקהל הירושלמי – שגרעינו הקשה, הוותיק, מלין בחודשים האחרונים על תהליך היטשטשות הזהות שחווה העונה הקבוצה, ושמועצם לתחושותיהם עם המעבר ממלחה לארינה (ועל כך בהמשך).

        "התחושה של המשפחתיות הולכת ונעלמת", אומר אילן קירמייר, שנחשב לאחד מאוהדיה הקולניים של הקבוצה, בעל ותק של ארבעה עשורים ביציעים. "זה לא רק הארנה, אלא גם מה שמשתקף מהפרקט: יש איזו תחושה שאנחנו הופכים לסוג של מכבי, עם כל הזרים שהוחתמו, ועם העובדה שאחרי הרבה שנים אין לנו איזה שחקן ישראלי, משלנו, שאנחנו מתחברים אליו. זה לא חייב להיות מישהו שנולד כאן כמו פפי תורג'מן; עדי גורדון הגיע מבחוץ והפך לבן משפחה. אי-אפשר לומר שהקהל מתחבר לרוח של הלפרין ואליהו, שחקנים שהגיעו אחרי שמכבי דחתה אותם. היו לנו חבר'ה צעירים, מוכשרים, אבל את רפי מנקו שלחו מכאן, ואדם אריאל לא רואה כמעט פרקט".

        שחקני הפועל ירושלים יותם הלפרין, ליאור אליהו (מגד גוזני)
        הקהל לא מתחבר לרוח שלהם. הלפרין ואליהו (צילום: קובי אליהו)

        הביקורת מצד האוהדים כלפי פרנקו – שעולה מעלה גם כלפי ההנהלה – כפולה: ריבוי הזרים מתחבר לקרדיט הבלתי-נגמר שמקבל דונטה סמית', שספג בכמה מקרים שריקות בוז מהקהל (והשיב באחת הפעמים באצבע משולשת); והתחושות בקרב האוהדים הן שאולי ריבוי הזרים, המנותקים מההוויה הירושלמית, הביא לפחות לחלק מהתצוגות הנרפות בזירה האירופאית, שהביאה להדחה הסנסציונית כבר בשלב המוקדם של היורוקאפ.

        אל כל אלה נוספת האכזבה של ההנהלה עצמה מפרנקו ומאובדן השליטה שלו על חדר ההלבשה, כמו גם התחושות ש"ניתן היה להוציא הרבה יותר מהסגל הזה", לדברי מקורב לירושלים.

        עניין הרפיון, לדברי גורמים בקבוצה, אולי קשור גם לעובדה שחלק גדול מהשחקנים חתומים על חוזים ארוכי-טווח, ללא אפשרות יציאה. "יכול להיות שיש שחקנים שמרגישים שהעובדה שיש להם מקום מובטח וכסף בבנק לכמה שנים גורמת להם לשחק בלי שום רעב", מודים בסביבות ירושלים. התחושות האלה הובילו את הבעלים אורי אלון לפרסם לפני מספר שבועות סטטוס בעמוד הפייסבוק שלו, בו התריע כי "לא משנה מה השם שלך, אם אני לא רואה 100% מחויבות ממך – אני אשלח אותך לארוז".

        מצד אחד, פרנקו מוצא את עצמו חסר אונים מול הסיטואציה – לא הוא זה שהחתים את השחקנים על חוזים ארוכים; מצד שני, בהנהלה מצפים מהמאמן שלהם שימצא את הדרך להניע את השחקנים להילחם.

        "אורי אלון בטוח שילמד את האנשים איך עושים את זה נכון, כי בתפיסתו זה סטארט-אפ", אומר גורם לשעבר בהנהלת ירושלים. "הוא חושב שזה תלוי בו, והוא לא מבין כנראה שהוא תלוי בשחקנים ובמאמנים שהם שכירי חרב. קבוצה כזאת צריכה דמות חזקה על הקווים. אורי אלון רוצה לבנות מועדון גדול? שיסתכל מי עמד על הקווים במכבי ב-15 השנים האחרונות: או פיני או בלאט. ותמיד היה גם עוזר מאמן חזק: שילובים של פיני ובלאט, פיני ושמיר, בלאט וגודס. כשהיה מאמן בלי אוטוריטה מכבי קרסה. ומי נמצא בהפועל? דני פרנקו ומתן חרוש. כדי להחזיק שחקנים עם אגו כמו של דונטה וקיצ'ן ויותם וליאור אתה חייב צוות אימון חזק שיודע שהמעמד שלו בטוח. מתן חרוש הוא בחור טוב, אבל הוא מסוגל להתמודד עם דונטה וקיצ'ן?".

        אורי אלון בעלי הפועל ירושלים (קובי אליהו)
        רוצה לבנות מועדון גדול? תסתכל מי עומד על הקווים. אורי אלון (צילום: מגד גוזני)

        בהנהלת ירושלים טוענים שלצד האכזבה המקצועית, העונה הנוכחית מזניקה את המועדון כמה עשורים קדימה: המעבר לארינה ומכירת 5,000 המנויים הופכים את ירושלים לאחת ממושכות הקהל המובילות בספורט הישראלי – אחרי מכבי חיפה, מכבי תל אביב, הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים בכדורגל, ומכבי תל אביב בכדורסל; בסיס אוהדים שאמור, לפי התוכניות, להמשיך ולגדול בעשרות אחוזים בכל שנה, ולהוות את הקטר הכלכלי להמשך הצמיחה של המועדון, עד להגשמת חזונה של ההנהלה החדשה והפיכתה של ירושלים לחברה קבועה ביורוליג.

        אומנם, מדובר רק בשנה וחצי ראשונות – אבל רשימת הכישלונות הולכת ומתארכת, וקולם של המבקרים הולך וגובר: אלו לא רק הכישלונות המקצועיים, אלא תחושה של שבר וריחוק מצד אוהדים רבים מהגרעין הוותיק, הקשה, שליווה את הקבוצה לאורך שנותיה במלחה.

        "מאוד קשה לי השנה, ולא בגלל ההפסדים", אומר א', אוהד ותיק שביקש להישאר בעילום שם. "יש תחושה שמשהו בסיסי בזהות של הקבוצה הולך לאיבוד. גם הזרים, גם היעדר הצעירים, כמובן שהמעבר ממלחה, אבל גם פעולות אחרות שההנהלה עשתה. קח לדוגמא את יואב גליצנשטיין (המאבטח שאצבעותיו נקטעו מחזיז במשחק בין ירושלים להפועל חולון ושבשנים האחרונות שימש בהתנדבות כמנהל אזור הפרקט במלחה, א.ג.) – הפסיקו את העבודה שלו. למה? מתנדבים לא מפטרים אם הם לא מזיקים. כל הקהל כ"כ מכבד אותו, ואנשי המזכירות, והוא תמיד דאג ליצור שקט כשהתחילו בעיות ביציע. מוטי זרגרי, כרוז בהתנדבות כמעט 20 שנה – גם את העבודה שלו הפסיקו, והביאו כרוז שנראה כאילו הוא מנסה לחקות את רפי גינת. הארנה לא מרגישה כמו בית, וזה לא בגלל שזה אולם גדול יותר ממלחה – אלא בגלל איך ומי ומה שממלא אותה. יש תחושה של אובדן זהות".

        אולם הארנה החדש בירושלים (ברני ארדוב)
        לא מרגיש כמו בית (צילום: ברני ארדוב)

        "אל ההנהלה הקודמת הייתה לנו גישה ישירה. להנהלה הנוכחית אין קשר לאוהדים", מוסיף האוהד קירמייר. "מה שאכפת לה זה להביא עוד כסף, קהל אמיד יותר ל-VIP, וזהו. אני חי את הקבוצה עוד מהשנים של אבא של גיא הראל, ואני אומר לך, אצל ההנהלה הזאת אין חיבור. אנחנו הולכים למשחקים, אבל אין את האהבה, את החום. הדולרים מדברים. אתה יודע – פעם, כשצביקה אימן את ירושלים, הרמתי שלט נגדו. צביקה נעלב ורצה ללכת. דני קליין קרא לי לשיחה. אני לא רוצה שיקראו לי לשיחות, אבל לפחות שיקשיבו לנו. הפכנו עבור ההנהלה לכיס, עוד פרצוף בנוף של הארנה, וקולנו לא נשמע. אנחנו לא פקטור בקבוצה, והפועל, בלי האוהדים שלה, שהם הכי חמים בארץ, במובן החיובי – לא פנאטים כמו בית"ר ואלימים כמו הפועל ת"א – היא לא אותה הפועל. אנחנו ממורמרים עד הסוף".

        "ההעזבה שלי? זה לא משהו שאבוא ואבכה עליו", אומר לנו גליצנשטיין עצמו. "אהבתי את המקום שלי על הפרקט. הרגשתי מחובר יותר. היום זה קצת נראה מוזר שמיד בסוף המשחק אני הולך הביתה. פעם הייתי נשאר עם העיתונאים והשחקנים, והיום עשר דקות אחרי המשחק אני בבית. אבל אין לי תלונות על זה. אמרו לי שהשנה לא צריכים אותי, וזו ההחלטה של המנהלים. האם נעלבתי? אני לא נכנס לזה. הייתי 30 שנה בתפקידים שונים בהפועל, וכנראה שמגיע הזמן שזהו זה. היום יש לי את המקום שלי, קיבלתי מנוי מהקבוצה, אני יושב קרוב לספסל ונהנה מהמשחקים. אורי אלון מוציא כסף מהכיס והוא משתדל לעשות את הטוב ביותר בשביל הקבוצה. נעשו טעויות, אבל אני מאמין שאם הוא ימשיך להשקיע, בסוף התוצאה תהיה טובה".

        "אפשר להבין את הקהל", אומר מקורב לירושלים. "אלפי אנשים קנו מנויים וקיוו לצאת לדרך חדשה. אבל מה הם רואים? אין המשכיות, אין מדיניות, אין חיבור, אין צעירים, הישראלים הבכירים הם נפלים של מכבי שלא מתחברים לאזור ולעיר, הזרים מלאי אגו, הקבוצה משחקת כדורסל שכונתי, הכוכב עושה 'זובי' לקהל, חדר ההלבשה מפולג, הקבוצה נותנת קמפיין אירופאי מביש. וזה עוד אחרי הכישלונות במאני-טיים של שנה שעברה, ההחתמה של גרינברג על חוזה ארוך-טווח והפיטורין שלו, וההחלפה שלו במאמן לא מספיק מנוסה. נכון שהעונה הכל עדיין פתוח, והפועל יכולה לזכות בחודש הבא בגביע, אבל בינתיים, איפה שלא תיגע, הקבוצה תחת ההנהלה החדשה היא כישלון. הדבר החיובי היחיד הוא הארנה, אבל על זה ההנהלה החדשה בטח שלא יכולה לקחת קרדיט".

        יואב גליצנשטיין מאבטח אוהד הפועל ירושלים (ברני ארדוב)
        נראה מוזר ללכת הביתה מיד אחרי המשחק. גליצנשטיין (צילום: ברני ארדוב)

        ירושלים עשויה להחתים זר נוסף בקרוב, ייתכן שבמקומו של טוני גפני. מנהל ספורטיבי צפוי להצטרף, ותחת סמכותו תוקם מחלקת סקאוטינג שתפעל באירופה ובארה"ב – אפשר שעוד לפני סיום העונה, לקראת תהליך בניית הקבוצה הבאה. המנהל הספורטיבי צפוי להיות מוגדר כ"אדם האמון על הפן המקצועי מטעם ההנהלה", ובירושלים מדגישים – "במודל האירופאי, לא האמריקאי" (היינו, לא ג'נרל מנג'ר שממנה בעצמו מאמן וקובע לבדו את הסגל, אלא מעין דמות מקצועית המתווכת בין ההנהלה לבין צוות האימון).

        יש המשייכים את אותם המהלכים המתוכננים ל"סינדרום ירושלים" הישן והמוכר, הגורם להנהלה להגיב בצורה נמהרת לביקורות בעתות מצוקה; יש הטוענים כי מדובר בפונקציות חשובות ונדרשות. השאלה היא מה תהיה חלוקת העבודה בין המנהל הטכני לבין הראל, כאשר ברקע נמצא אורי אלון ובתווך צוות האימון.

        "מה שקרה לנו הוא לא אידיאלי", מודה בכיר בירושלים. "זה נבע משילוב של חוסר מזל ובחירות לא נכונות. ההדחה במוקדמות היורוליג הסבה לקבוצה נזק מנטאלי שהשפיע על תחילת היורוקאפ, ואחר כך הגיעו הפציעות וההפסדים במשחקים הצמודים. כשיחזרו הפצועים ונחבר כמה ניצחונות הכל יראה אחרת. כבר הראינו מה הפוטנציאל של הקבוצה הזאת. אני אומר לך, בעוד חודשיים-שלושה אנשים יקראו שוב את הכתבה הזאת ויגידו שהיא הזויה לגמרי".

        ohad@walla.net.il