אלכס טיוס רוצה להיות האקס פקטור של מכבי תל אביב
כך לוקה באנקי השכיח את אוברדוביץ' במילאנו
מדוע במכבי תל אביב כה מאוכזבים מג'ו אינגלס?
דייויד מוס: המצ' אפ הקשוח של דווין סמית' ומכבי תל אביב
הכירו את מילאנו, יריבת מכבי תל אביב בהצלבה
קית' לנגפורד לא שוכח את הימים ביד אליהו: ראיון
עונת הכדורסל מתחילה בחודש אוקטובר, אבל מכבי תל אביב מתחילה לחיות באפריל. ברמת מבחן התוצאה - שהוא המבחן המקובל, האולטימטיבי, של מכבי - הרי שסדרות הפלייאוף ביורוליג (הצלבה, כפי שהן מכונות רק בישראל) הפכו לקו פרשת המים העונתית: ניצחון שווה פיינל פור, הישג שברמה התודעתית מקטלג את העונה כמוצלחת; הפסד שווה הדחה, מה שבדרך כלל שולח את העונה לאפסון במעמקי הזיכרון הקולקטיבי.
זו המשוואה המקובלת; השאלה היא האם זו גם משוואה הוגנת ונכונה.
כי רוב אנשי המקצוע - בוודאי אלו שעבדו במכבי בשנים האחרונות - מתנגדים בתוקף לחלוקה הזו. עודד קטש, למשל - שמעולם לא ניצח עם מכבי סדרת יורוליג (!) - טוען ש"חשובה יותר החוויה"; או במלים אחרות, הטעם הכללי שמשאירה הקבוצה בפה של האוהדים - והטעם הזה, לטענתו, לא תלוי בהכרח בתוצאותיה של מכבי בסדרה מסוימת.
"בשנים שאני הייתי במכבי אף פעם לא הגענו לפיינל פור", אומר קטש. "תמיד היינו עפים בסדרות: מול פילזן, טים-סיסטם בולוניה, כאלה. אבל בכל זאת אני זוכר אווירה מטורפת בהיכל, 3,000-4,000 איש שמחכים לנו אחרי משחקים ומעודדים. היינו אנדרדוג גדול, לא היינו קרובים לקבוצות הגדולות, אבל תמיד הרגשנו ששמנו הכל על המגרש ושהקהל בא לחוויה. אולי היו אז יותר פרופורציות, אולי היו יותר ישראלים דומיננטיים, אולי התקשורת הייתה אחרת. כל אחד יגיד שהגורמים היו אחרים".
מה קטש למד מכך? "שלא הכל תלוי בשאלה האם מכבי הגיעה לפיינל פור", לדבריו. "כמובן שכל העונה מתנקזת לשבוע הזה של ההצלבה, ולהעפיל לפיינל פור זה הישג יפה שנכנס לזיכרון ולהיסטוריה, אבל עבורי עונה טובה נקבעת במדדים אחרים: האם הקבוצה ריגשה את הקהל? האם הקבוצה יצרה עניין וגרמה לאנשים לחכות למשחקים שלה? בסופו של דבר, מה שנשאר גם מהשושלות הגדולות ביותר שהביאו את ההישגים הגדולים ביותר אלה החוויות. חוויות הן תארים והישגים, אבל לא רק".
***
קטש צודק, כמובן. מי לא זוכר את המאבקים עם פטר נאומוסקי הגדול של פילזן, או עם קרלטון מאיירס והכוכבים של בולוניה? לקח למכבי הרבה שנים עד שניצחה סדרת פלייאוף ביורוליג: ב-92' הפסידה לאסטודיאנטס, ב-97' לפילזן, ב-98' לטים-סיסטם (פורטיטודו), ב-99' לקינדר; רק בעונת 2000 גברה לראשונה על פאוק סלוניקי. ובכל זאת זו לא נחשבה לקטסטרופה.
מה שינה את הפרופורציות? ייתכן שהרף הוקשח מאז ההצלחות הפנומנאליות של מכבי בעשור הקודם. מ-2000 ועד 2006 ניצחה מכבי חמש סדרות ברציפות, העפילה לשישה פיינל פורים, לארבעה לחמישה מעמדי גמר וזכתה בשלושה גביעים. ומאז השתנתה השפה, השתנה השיח.
נוון ספאחיה קיבל את מכבי בקיץ 2006, כשהתפרקה השושלת השנייה, המצליחה בתולדות המועדון. למרות תנאי פתיחה בלתי-אפשריים - מהחמישייה הגדולה נותרו רק ניקולה וויצ'יץ' וטל בורשטיין, והקבוצה נבנתה בלחץ של מלחמת לבנון - הוביל ספאחיה את מכבי לטופ-8, לסדרה מול צסק"א, אז אלופת אירופה המכהנת והקבוצה החזקה והמוכשרת מכולן. מכבי גררה את הרוסים לשלושה משחקים, אבל הפסידה 2:1. דינו נחרץ כשלא הצליח להוביל את מכבי לפיינל פור הרביעי ברציפות שלה.
"כשקיבלתי את העבודה במכבי הכללים היו ברורים: גביע ואליפות בישראל זה מכובד, אבל עבור ההנהלה, להיות בפיינל פור, להיאבק על גביע אירופה ולמכור מנויים זו המטרה המרכזית", אומר ספאחיה. "מצד שני, אתה לא יכול להתעלם מהסיטואציה. אתה צריך להבין איפה אתה באמת עומד ביחס לקבוצות האחרות, מי היריבה שלך בדרך לפיינל פור, ואני חושב שבאותה עונה הגענו הכי רחוק שיכולנו ביורוליג, כי צסק"א הייתה קבוצה ברמה אחרת מכל היתר. לכן גם בפרספקטיבה של זמן אני חושב שזו הייתה עונה נהדרת, הכי טובה שיכולה להיות, כי בשביל להגיע לפיינל פור היינו צריכים לשחק נגד יריבה אחרת. מכבי שלי הייתה קבוצה תחרותית שמיצתה את עצמה וזה המבחן המהותי. לא ניצחנו בכל המשחקים, אבל היינו מאוד תחרותיים. אל תשכח שאפילו את צסק"א הגדולה ניצחנו בבית והלכנו למשחק שלישי במוסקבה. האמת היא שמולם לא היינו שווים יותר מזה, אבל גם לא פחות".
***
ב-2007 נבלמה מכבי מול המכונה של מסינה; ב-2008 גברה על ברצלונה והגיעה עד לגמר; ב-2010 הובכה מול פרטיזן בלגרד; ב-2011 הפתיעה ללא ביתיות את לבוראל; ב-2012 לקחה את פנאתינייקוס לחמישה משחקים; וב-2013 נשחטה ע"י ריאל מדריד. בסה"כ, מאז הוחזרו הסדרות ב-2005 הגיעה מכבי לשלב שמונה האחרונות בכל עונה - להוציא את עונת 2008/9 הכושלת (שנפתחה עם אפי בירנבוים ונמשכה עם פיני גרשון ורכבת חילופים בעמדות הזרים); טופ-8, ניתן לקבוע, הוא מרחב המחייה הטבעי של מכבי - הן מבחינת תקציב המועדון, הן מבחינת המסורת וההיסטוריה שלו. השאלה היא האם זה ריאלי - וגם נכון מבחינה היסטורית - לטעון שחזות הכל היא צליחת הפלייאוף והעפלה לפיינל פור.
מצד אחד, בהחלט לא: מכבי העפילה לפיינל פור ב-2002 (הפסידה בחצי-הגמר לפנאתינייקוס) והעונה הזו לא נכנסה לספרי הזהב; עונת 2007/8 הסתיימה בגמר (הפסד לצסק"א) וקוטלגה ככושלת, גם בשל ההפסדים בגמר הגביע והפיינל פור הישראלי. מצד שני, אין ספק שיש בכוחה של סדרה כדי להשפיע על שאלת החוויה והרושם הכלליים מהעונה: ההפסד לפרטיזן בלגרד - הפעם היחידה בהיסטוריה שהפסידה מכבי סדרת יורוליג עם ביתיות - גמרה עבור מכבי את העונה עוד הרבה לפני שהסתיימה הליגה הישראלית; והסדרה הגדולה מול פנאתינייקוס ב-2012, שנגמרה אומנם בהדחה, זכורה במכבי כמקור לגאווה.
"אני חושב שהעונה לא מתחילה בסדרה, אלא שם היא בדרך כלל נגמרת", טוען אלעד חסין, כיום מאמן הפועל חולון וחבר בצוות המקצועי של מכבי בימי שושלת גרשון השנייה (לאחר מכן המשיך עם גרשון לאולימפיאקוס). "הרי בסה"כ ההיסטוריה אומרת שכשלמכבי יש ביתיות היא מנצחת בסדרות, וכשאין לה - היא כמעט תמיד מפסידה. לכן זו לא קלישאה כשאומרים שכל השנה עובדים בשביל הביתיות בהצלבה. כי אם אתה מגיע בלי ביתיות, אז כדי לעבור אתה צריך לתת סדרה ממש טובה או לפגוש יריבה בכושר הכי פחות טוב שלה".
ומכאן אומר חסין ש"זה לא כישלון אם אתה מגיע לסדרה בלי ביתיות - ומודח. אתה צריך להסתכל על התמונה הגדולה: מה קרה במהלך העונה, איזה כדורסל שיחקת, איזה משחקים ניצחת, מה הדרך שעשית, מה אתה משאיר אחריך לעונה הבאה. בסה"כ מכבי הנוכחית עושה עונה יפה מאוד באירופה. גם אם הם לא יעלו לפיינל פור זה לא כישלון בעיני. יש באירופה קבוצות עם תקציבים מטורפים, ומכבי גם השנה בנתה קבוצה חדשה כמעט לגמרי ולאורך העונה סבלה מהמון פציעות. אנשים לא מבינים את זה. הם שוכחים מה קרה עם שון ג'יימס, למשל, כי הזמן עושה את שלו. תראה, מילאנו בנתה קבוצה חזקה מאוד עם תקציב גדול מאוד. נכון שזו לא ברצלונה, צסק"א או ריאל, אבל עדיין, זו קבוצה שנבנתה במטרה להגיע לפיינל פור שהיא מארחת ושהיא נמצאת במומנטום חיובי מאוד. זו לא קבוצה של פראיירים, שבמקרה התגנבה להצלבה. אם מילאנו תגיע לפיינל פור זו לא תהיה הפתעה. ולכן אם היא תדיח את מכבי זו לא תהיה הפתעה ועבור מכבי זה לא מה שיקבע אם העונה היא כישלון".
***
עד היום זוכרים לדורון ג'מצ'י את ההחלקה בסדרה ההיא מול אסטודיאנטס בתחילת שנות ה-90'. הפורמט היה אז שונה: משחק ראשון אצל קבוצת החוץ, ואז שני משחקים אצל הקבוצה הביתית (סדרת הטוב משלושה. המשחק השלישי שוחק רק במקרה הצורך). לכאורה, הסדרה המוחמצת ההיא הייתה מיקרוקוסמוס להחמצה הכללית של מכבי באירופה בשנים ההן - והיא מוכיחה את הטענה שסדרות תמיד היו לחזות הכל. אבל ג'מצ'י, מצידו, חולק על כך בתוקף.
"אני בעיקר זוכר את האכזבה הגדולה של שמעון (מזרחי) מכך שלא הצלחנו לעבור", אומר ג'מצ'י. "היה קשה מאוד להרגיע אותו. מאז הוא קצת התמתן. בכל מקרה, אני לא מסכים שהסדרה נגד אסטודיאנטס סימלה את העונה. כשאתה בוחן עונה אתה בוחן את רמת הציפיות שיש ממך אל מול הקבוצות שמתמודדות נגדך. לכן, עבורי, העונה הנוכחית של מכבי היא הצלחה, בלי קשר לסדרה מול מילאנו. כשהקבוצה של אובראדוביץ' נשארת בחוץ, ופנאתינייקוס ואולימפיאקוס בקושי מגיעות לרבע הגמר, אז אתה נכנס לפרופורציה. טופ-8 זה משהו שצריכים לכבד מאוד. מילאנו לקחה מקום שני בבית עם מפלצות לידה. קבוצות כמו מלאגה, לבוראל ואנדולו הודחו מהבית הזה. ואני אומר: תסתכלו מה מכבי עשתה העונה לעומת אובראדוביץ', ותבינו שאתם צריכים למחוא כפיים.
לג'מצ'י ברור מי אשמה בהלך-הרוח הכללי: התקשורת.
"אני חושב שהתקשורת שלנו עושה כאן את ההבדל", הוא סבור. "בשנים שלי כשחקן זה לא היה. אתה צריך להיות עשוי מברזל כדי להתנהל אחרת מהמקום שהתקשורת מובילה אותך אליו. התקשורת מציבה רף שהוא לא הגיוני. אני רואה ושומע את הפרשנים באולפנים, אצלכם, בערוץ הספורט, במקומות אחרים - אתם חושבים שמכבי חייבת להיות בפיינל פור, האוהדים מאמצים את זה, וההנהלה והקבוצה צריכים לעמוד בציפיות. אבל זה לא ריאלי".
***
אומנם, מכבי מגיעה לסדרה ללא ביתיות; והיא אומנם סבלה מפציעות; והיא חוותה בשבועות האחרונים לו"ז אכזרי; ובכל זאת - אם שואלים את שרון דרוקר, עוזרו של פיני גרשון בסדרה מול פרטיזן ב-2010 - היחידה שהפסידה מכבי עם ביתיות, ולבטח אחת הטראומטיות בתולדותיה - זה, לטוב ולרע, מה שמייחד את מכבי: החתירה המתמדת להישגים; העובדה שעבור המועדון עצמו, היינו הנהלתו - לא רק עבור התקשורת והאוהדים - מבחן התוצאה הוא המבחן המוחלט. ובמבחן הזה, עוד עונה ללא פיינל פור משמעותה עבור המועדון המשך התקופה השחונה ברמה האירופאית (פיינל פור אחד בלבד מאז 2008), ועבור דיוויד בלאט עצמו - רק פיינל פור אחד בארבע עונות.
"בפורמט הסדרות הנוכחי ביורוליג של הטוב מחמישה, של 2-2-1, כל הסיפור הזה הוא באמת אכזרי", משוכנע דרוקר. "מספיק שתפסיד משחק אחד משניים בבית ואתה בסכנת הדחה מוחשית. אתה יכול לעבוד כל השנה בשביל ביתיות ופתאום להגיע לסדרה עם שחקנים פצועים, כמו מילאנו שאיבדה את ג'נטילה. סדרה היא בחלקה הגדול עניין של טיימינג ומזל וכל מיני דברים שמתנקזים לשבוע או לעשרה ימים. אבל במכבי, ככל שאתה מתקדם ביורוליג לשלבים המכריעים, הלחץ והציפיות עולים ואתה מרגיש את זה - בעניין, בתקשורת, בהנהלה, בקהל, בשחקנים. לא מדברים על זה הרבה במכבי, אבל ברור שעבור המערכת, המסע המרכזי הוא ביורוליג, והמאבק של כל הקבוצות הוא על המקום בפיינל פור. לכן רואים את העונה של אובראדוביץ' בפנרבחצ'ה-אולקר ככישלון. גם בלאט בעצמו הציב בתחילת העונה את הפיינל פור כמטרה ברורה. אפשר לדבר הרבה על הדרך, אבל ספורט הוא לא מדד לצדק. ובסוף זוכרים את המנצחים".
גם על הדרך של מכבי לפיינל פור אפשר לחלוק; ואפשר לתהות מהן החוויות או הרשמים שהותירה העונה הזו אצל האוהדים, כמו גם מה יכולה מכבי לקחת מהעונה הזו אפילו אם תסתיים בהעפלה לפיינל פור במילאנו. בוודאי שבחינת העונה כולה צריכה להיעשות מתוך פרספקטיבה רחבה יותר, והדבר עוד יעשה - כאן ובמקומות אחרים. אבל בינתיים אין חלופה מוסכמת למדד מובהק יותר מאשר מבחן התוצאה, מבחן קו פרשת-המים, מבחן ההעפלה לפיינל פור. והמבחן הזה מתחיל עכשיו.
ohad@walla.net.il