עשה סדר: ההצלחה של לוקה באנקי במילאנו

במילאנו נזכרים בקיץ האחרון וצוחקים. רק מזל הביא אותה עד הלום, ורק גורל הבדיל בינה לבין כישלון נוסף. הנה, תראו אותנו היום, הם מגחכים – ז'ליקו אוברדוביץ', הפנטזיה הרטובה של ג'ורג'יו ארמאני, ומי שקיבל עדיפות ראשונה והצעה נדירה, נותר מחוץ להצלבה וכשל עם פנרבחצ'ה אולקר; סימונה פיאניג'אני, תוכנית המגירה, התמקד בנבחרת איטליה וכלל לא נראה העונה במגרשי היורוליג; אפילו אנדראה טרינקיירי, שזוהה עם קאנטו, היריבה מלומברדיה, חמק למילאנו מבין האצבעות והעדיף על פניה את קאזאן הרוסית, המשתתפת ביורוקאפ.

ומי צוחק אחרון? נכון, זהו לוקה באנקי, שרק יד המקרה הובילה אותו למילאנו. יד המקרה, ומאמנים רבים אחרים שהפנו עורף למילאנו וסללו את דרכו לשם. בחלוף כמה חודשים, כל הנוגעים בדבר רק יכולים לדמיין אם היה קורה אילו – מה היה קורה לקבוצה אילו מאמן אחר היה לוקח אותה תחת חסותו; מה היה קורה ללוקה באנקי, אילו היה נשאר בסיינה המרוסקת כלכלית ומקצועית; ומה היה קורה לג'ורג'יו ארמאני, שסביר להניח שקמפיין כושל נוסף, בעונה בה מילאנו מארחת את הפיינל פור, היה משכנע אותו סופית להסיר ידיו מהפרויקט שגזל ממנו מיליונים רבים מבלי להביא תמורה.

"הייתי קצת מופתע כשהתקשרו אליי ממילאנו, חשבתי שזה מוזר מאוד", הודה באנקי בגילוי לב בריאיון שקיים לאחרונה באיטליה. "היה לי קשה לחשוב שאאמן את מילאנו, מהרבה מאוד סיבות – גם בגלל היריבות בינה לבין סיינה, גם בגלל ההבדלים התרבותיים, ולא רק זה. בנוסף, חשבתי שאוותר על ההצעה כי הרגשתי כמו ברירת מחדל עבורם, ורציתי להיות במקום שבחרו בי. בסוף קרה מה שקרה, וטוב שכך".

במילאנו חששו שמא השידוך המוזר יוליד ייצור כלאיים, אך די מהר התברר שפשוט מדובר בפיוז'ן מוצלח. ששני הסגנונות יכולים לדור בכפיפה אחת, ואף יותר מזה – להיות שילוב קטלני.

דייויד מוס: המצ' אפ הקשוח של דווין סמית' ומכבי תל אביב

הכירו את מילאנו, יריבת מכבי תל אביב בהצלבה

קית' לנגפורד לא שוכח את הימים ביד אליהו: ראיון

ג'נטילה יחמיץ את הסדרה בין מילאנו למכבי תל אביב

בלאט: "אני אוהב את הסיכויים שלנו מול מילאנו"

על אף העובדה שהוא מצטייר כמאמן חסר ניסיון, לוקה באנקי כבר צבר קילומטראז' לא מבוטל בקריירת האימון שלו. דייויד בלאט, רק לשם ההשוואה, מבוגר ממנו בשש שנים בלבד, והחל לאמן כמה שנים לפניו. בניגוד למאמנים רבים אחרים, באנקי פסח על הניסיונות להפוך לשחקן מקצועני ופנה לאימון כבר כשהיה בן 20, עת שאימן במחלקת הנוער הצנועה של ליבורנו. לאט לאט קנה באנקי מעמד, התברג לעמדת עוזר המאמן בנבחרת הנוער של איטליה, והחל לעבוד במשרות רציניות יותר. הוא אימן את קבוצת הבוגרים של ליבורנו, את טרייסטה, וכן את נבחרת העתודה של איטליה וכל זה עד 2001. אלא שבאיזשהו שלב משהו החל לחרוק, והקריירה המבטיחה של באנקי נעצרה איכשהו.

"עוד לפני 15 ו-20 שנה דיברו על באנקי כמאמן עם עתיד מבטיח, אבל הוא נעצר ונדחק לשוליים, בין היתר בגלל שצמחו מספקים מאמנים טובים אחרים באיטליה. עמדות המפתח נתפסו על ידי מאמנים מוכרים יותר ממנו, והוא לא באמת קיבל הזדמנות בקבוצה גדולה", אומר פייטרו שיבטה, עיתונאי 'גאזטה דלו ספורט'.

ב-2006, אחרי שחיכה לא מעט שנים, קיבל באנקי סוף סוף את המשרה המיוחלת – עמדת עוזר המאמן בסיינה, ממנה במוקדם או במאוחר הופכים למאמנים ראשיים. גם הרחק מאור הזרקורים הצליח באנקי להתבלט. איגור ראקוצ'ביץ', ששיחק בסיינה בעונת 2010-2011 ועבר כמה מאמנים גדולים בקריירה, העיד ש"באנקי היה בזמנו עוזר המאמן הכי טוב באירופה. הוא הכין אותנו טקטית לכל משחק והיה אפילו יותר חשוב מסימונה פיאניג'אני, המאמן הראשי". שש שנים חיכה באנקי להזדמנות שלו. וכשהיא הגיעה, ניצל אותה עד תום. סיינה סבלה מעזיבה של מרבית כוכביה, קיצצה משמעותית מתקציבה, אך תחת ידיו הבוטחות של באנקי שמרה על ההגמוניה באיטליה עם אליפות וגביע, וכמעט, רק כמעט, העפילה להצלבה ביורוליג.

תחת באנקי, סיינה הציגה כדורסל מזן נדיר באירופה, שהתבסס באופן חריג ביותר על זריקות מבחוץ (27.2 נסיונות למשחק – שיא יורוליג) ועל משחק התקפי משוחרר ופתוח. היסודות לסגנון ההיחודי של באנקי הונחו לפניו בכדורסל האיטלקי, שמאז ומתמיד היה בנוי על כמה אלמנטים אותם באנקי אימץ – הגנה אגרסיבית שמתחילה מהגארדים וחופשיות כמעט מלאה בכל הקשור לזריקות מבחוץ. באנקי פשוט לקח את זה לנקודת קיצון. וכשהגיע תורו להצטרף למילאנו, היה עליו לבצע התאמות.

למרות האידיליה ששוררת בינו לבין מילאנו נכון לעכשיו, ההתחלה של באנקי הייתה קשה. על אף העובדה שהסגל של מילאנו היה מוכשר למדי, הוא התעקש לבנות סגל משל עצמו והלך על שידוד מערכות. לא פחות מתשעה שחקנים חדשים הצטרפו לסגל, כשמי שצולח את הניפוי מהחבורה מאשתקד הם רק שלושה – קית' לנגפורד, ניקולו מלי ואלסנדרו ג'נטילה. את כל היתר באנקי החליף, וחווה יחד איתם חבלי לידה קשים. את שלב הבתים ביורוליג מילאנו סיימה רק ב-5:5, למרות שהוגרלה לבית קל יחסית, וגם בליגה האיטלקית ספגה כמה וכמה הפסדים שלא היטיבו עימה.

אך בה בעת, נרקם לו לאט לאט המהפך הגדול – זה שמילאנו מייחלת לו שנים. "באנקי החליט ללכת במכוון על שחקנים קשוחים והגנתיים שבעונות קודמות לא היו מגיעים למילאנו", מנתח העיתונאי ג'וזפה ניגרו."דייויד מוס, סי ג'יי וואלאס וברונו צרלה, כל כאלה שחקנים שמילאנו לא הייתה פוזלת לכיוונם בעבר בגלל שהם לא נוצצים או יקרים מדי. הם שחקני הגנה טובים שמחברים את הקבוצה ועוזרים ליצור כימיה, מה שלא היה קיים בסגלים בעבר".

"זה נכון", אומר באנקי, "בעבר היכולות ההתקפיות היו באות בחשבון קודם במילאנו, כשרצו לבחור שחקן. זה טבעי, כי מילאנו מאז ומתמי ייצגה משהו נוצץ יותר, גם מבחינה תרבותית וגם מבחינה היסטורית. במילאנו הגדולה של שנות ה-80 שיחקו שמות אגדיים, ולכן יש עדיין נטייה טבעית יותר לכוכבים, אבל החלטנו לשנות את זה".

הכל התחבר עם צירופם של שני שחקני הרכש הטריים יחסית – גאני לוואל הניגרי-אמריקאי שהצטיין אשתקד במדי רומא ובעיקר דניאל האקט, שהצטרף מסיינה ותוך זמן קצר הפך לברומטר האמיתי של הקבוצה. מאז שהאקט הגיע, המאזן של מילאנו עומד על 5-25 בכל המסגרות. גביע, ליגה ויורוליג. בכל ארבעת ההפסדים של מילאנו בטופ 16, האקט קלע מספר נקודות חד ספרתי וירד משמעותית מהממוצע שלו, 10.9 למשחק.

שניהם, אגב, היו בחירה בלעדית של באנקי, שצבר נקודות זכות רבות בקרב הנהלת מילאנו בעקבות ההצלחה שלו עד כה העונה וזוכה כעת לחופש פעולה מלא. ואסיליס ספאנוליס אף השווה את צירופי-אמצע-העונה של מילאנו לאלה שביצעה אולימפיאקוס ב-2011-2012. בזמנו, צירפו האדומים את אייסי לואו וג'ואי דורסי, שניים שהפכו לבעלי ערך מוסף וסייעו רבות לזכייה הסנסציונית ביורוליג. האם לוואל והאקט, שהתאקלמו היטב תוך זמן קצר, יכולים לשחזר את ההצלחה של לואו ודורסי? רק ימים יגידו, אך אין עוררין על כך שמדובר בשני מהלכים שוברי שוויון.

ואולי מקור ההצלחה של מילאנו לאו דווקא מקצועי? ללה מולין, מאמן קאזרטה, חושב שהבשורה שהביא באנקי אינה אלא מנטאלית. "באנקי הוא מאמן שעובד קשה בכל יום, כל שעה ובכל אימון", הוא אומר. "האימונים שלו הרבה יותר אינטנסיביים משל סרג'יו סקאריולו, קודמו בתפקיד, וזה דבר שמשפיע ומחלחל לשחקנים. האנרגיה העצומה שיוצאת משחקני מילאנו במשחקים היא אותה אנרגיה שבאנקי מוציא מהם באימונים. למילאנו לא היה חסר כישרון, מה שהיה חסר שם זה אופי".

כשמנתחים את סיכוייה של מילאנו מול מכבי תל אביב דרך נקודת מבטו של לוקה באנקי, ראוי לציין כיצד התפתחה לה העונה שעברה של סיינה תחתיו ביורוליג. מילאנו אכן מגיעה לסדרת ההצלה בכושר נפלא, אפילו שהיא חסרה את אלסנדו ג'נטילה, השחקן החשוב ביותר שלה בטופ 16, ואפילו שקית' לנגפורד לא בשיא כושרו. אך באיטליה כבר מזהירים מתקדים סיינה אשתקד, וחוששים שמא סופה של התקופה הזו להסתיים באכזבה מרה. הרי באנקי וסיינה נראו בזמנו כמו אחת הקבוצות החזקות באירופה לפרקים, אך התרסקו ברגע האמת. הם פתחו את הטופ 16 בכושר אדיר, וסיימו את הסיבוב הראשון במקום הראשון עם מאזן 1-6. מיותר לציין שהעונה ההיא הסתיימה, איכשהו, ללא מקום בהצלבה.

שאלת השאלות היא, אם כן, האם מדובר בסימפטום של באנקי, מעין תוצר לוואי של הקבוצות אותן הוא מאמן, או שזה רק צירוף מקרים? פלאביו ואנטי, כתב 'טוטוספורט', בטוח שהנפילה של מילאנו היא רק עניין של זמן. שפרצופה האמיתי ייחשף אולי אפילו כבר ביום רביעי הקרוב.

"הקבוצות של באנקי תמיד מתאפיינות בתנודות קיצוניות ביכולת – יש להן חודש מטורף – ואז לפתע ירידה חדה וחזרה לממדים הטבעיים. קשה להסביר את התופעה הזו, אבל היא קיימת. בעונה שעברה בסיינה, עם שחקן קפריזי כמו בובי בראון כמנהיג זה בלט יותר לעין, אבל זה יכול לקרות גם במילאנו".

כדורסל בוואלה! ספורט