מי מפחד ממאמן זר במכבי חיפה?: סיכום מחזור ליגת העל

בתקציר: הדרבי של יום שני

ויאם עמאשה לא שש לעבור לאף קבוצה שאינה גדולה. השחקן המנודה של מכבי חיפה רצה הפועל תל אביב, חלם בסתר מכבי תל אביב, ושום דבר חוץ מכל אלו לא הניע אותו לפרום את הפלונטר אליו נקלע עם מכבי חיפה. כמובן, היו כאן משחקי כבוד של אדם חובב עקרונות, אבל גם תחושת פחיתות כבוד, אחרי שכבר הגיע למועדון צמרת מקרית שמונה. גם גישושים מוקדמים בעונה עם קבוצת האם לא הקפיצו את החלוץ המוכשר וגרמו לו לזנק על ההצעה, עד ששעון החול של חלון ההעברות של ינואר ומראת המציאות הצליחו להעיר אותו ברגע האחרון ולהחזיר אותו לקרית שמונה. התוצאה החיובית מגיעה לו על כל הסבל, אפילו שחלק מכך היה באשמתו.

אלא שעמאשה גם חייב לנסות להבין את המסר קצת אחרת ממה שסבר עד היום. הבחירה בקרית שמונה היא אולי טובה יותר עבורו מכל האשליות בהפועל תל אביב ומכבי חיפה. הישגי שלוש השנים האחרונות מלמדים שאין שום הבדל ממשי בין קרית שמונה, כארגון מקצועי, לבין שתי הקבוצות שרודפות ללא סיכוי רב מדי אחרי ההצלחה של מכבי תל אביב. מספיק שיראה מה קרה לשמעון אבוחצירא, או דינו אנדלובו, או איתי שכטר, ואפילו גם רן יצחק, כדי לקלוט שהעולם שלנו השתנה. בקרית שמונה לחלוץ יש סיכוי טוב יותר להצליח מאשר ברוב הקבוצות הגדולות. המרדף אחרי החלום לשחק בהפועל תל אביב או מכבי חיפה יכול להיות הרסני.

קשה לדעת האם תפוקה דומה במכבי חיפה היתה מביאה נחת מקצועית לעמאשה. הקבוצות הגדולות היום, למעט מכבי תל אביב, הן חמוצות, הן מבולבלות, הן בירידה מתמדת, לעומת קרית שמונה שמבחינה ארגונית מביטה להן ממש בגובה העיניים. עמאשה לא צריך להרגיש פחיתות כבוד מכך שהוא בקרית שמונה. הקריירה שלו לא הלכה צעד אחורה בקרית שמונה. להפך, הוא הגיע למקום הנכון, רק באיחור של חצי שנה. היום גם שחקני הפועל באר שבע יכולים להסביר לו זאת.

במכבי תל אביב יודעים: יש בעיה בחלק ההתקפי

בהפועל תל אביב עוקצים את מכבי: "אין לנו תחת כמוהם"

תקווה: סוזה צריך לשחק יותר התקפי

אלישע לוי מתכונן למשחק של באר שבע בגביע: "שחקו מהר"

אחת הסוגיות הכי מעניינות בנוגע למכבי תל אביב היא הרמה המדויקת של הסגל. האם הכסף הרב שמיטש גולדהאר שופך יכול להוציא יותר? כי על פניו, נדמה שלקבוצה הנפלאה הזו חסר עוד אלמנט אחד כדי להשתפר, כדי לעשות צעד אחרון קדימה. יש למשל שיגידו שזו רמת הזרים, ובכל הנוגע לאירופה לטענה הזו יש אחיזה מסוימת, מאוד מסוימת. כי נכון, את השיפור האמתי באירופה משיגים לרוב דרך רמת זרים גבוהה מהממוצע, ועם שחקנים ישראלים, טובים ככל שיהיו, אתה תמיד עלול להיתקל בתקרת זכוכית. נגד באזל החיסרון הזה קצת בלט, אבל בל נשכח שגם לזלצבורג, אחת הקבוצות הדומיננטיות באירופה העונה, הזרים המצוינים לא הועילו מול העוצמה של השוויצרים, שאולי השפילו במשחק אחד את מכבי תל אביב, אבל לא מחקו עונה טובה באירופה שכוללת התקדמות יפה מאוד.

יתרה מזו, שלושה זרים במכבי תל אביב הם טובים ואף מצוינים, וזו כמות נאה מאוד. השוער בסדר גמור, גרסיה אדיר, וכך גם פריצה. גם מיטרוביץ' הוא קשר טוב מאוד, יעיל מאוד ואפקטיבי מאוד בעבודה השחורה של הקבוצה, אם כי אולי בגזרה שלו ניתן לדרוש משהו מעט יותר טוב. אולי. בכל מקרה, הסך הכול של הזרים במכבי תל אביב נושק לציון 85. גרף השיפור האפשרי לעתיד לא כזה גדול כמו שחושבים. ג'ורדי קרויף אולי לא הבריק בגזרה הזו, אבל לחלוטין לא אכזב.

אז איפה מכבי תל אביב צריכה לחפש את השיפור העתידי שלה? אם בוחנים עמדה-עמדה בשנתיים האחרונות, מגלים מקום אחד שבו מכבי באמת תקועה, ואלו הם המגנים. לא זכורה קבוצה עם כזה אימפקט בכדורגל הישראלי עם מגנים שלא תורמים מספיק ולא מייצרים יתרון אמתי עבור הקבוצה. מגנים ברמה גבוהה זה אחד הדברים הראשונים ברשימת המכולת למועדון שרוצה לשלוט: מאבי כהן הירושלמי, דרך נג'ואן גרייב, דוד אמסלם, אדורם קייסי, וגם פיטר מסיללה ואלעד גבאי (בעונה הטובה החד פעמית שלו עד כה). מבט על מגלה ירידה מתמדת ברמת המגנים אצל האלופות שלנו, אבל עדיין, מכבי תל אביב הנוכחית לקחת את זה למקום אחד נמוך מדי: למגנים מאולתרים, למגנים שלא מתאקלמים, למגנים שבאים והולכים, למגנים שחותמים ולא משחקים. לכל אחד סיפור שונה, אבל השורה התחתונה היא אחת.

כדי להגיע לעונה הבאה חזקה יותר, מגוונת יותר, עשירה יותר ופחות תלויה בערן זהבי, תכנית העבודה של מכבי תל אביב חייבת להתעסק לא מעט ברמת המגנים של הקבוצה. ההתעקשות על שרן ייני, למשל, היא לא משוללת היגיון. טוב עושה מכבי תל אביב כאשר היא נותנת כזה כבוד לקפטן שלה, משלמת לו כמו כל הכוכבים ומעניקה לו כוח דרך מעמד יציב בהרכב. אבל ייני הוא לא מגן. כל ילד רואה זאת וגם פאולו סוזה רואה זאת ולכן הוא מעדיף להשתמש בו כבלם בשיטה של שלושה בלמים. עדיף להשתמש בו אחרת. בדרבי האחרון מכבי תל אביב התקשתה לפתוח את ההגנה של הפועל ולייצר הפתעה, וההתעקשות של הקשרים לחפש כל הזמן את עמרי בן הרוש בצד שמאל, הולידה בעיקר הגבהות מאכזבות. כי גם בן הרוש הוא לא מגן שתואם לרמת ההצלחה של מכבי תל אביב. קבוצה כל כך טובה לא יכולה להיעזר במשך שנים במגנים שלא מספקים לה יתרון ממשי. הגיע הזמן להתקדם.

מכבי חיפה, כפי שנחשף בוואלה! ספורט, בוחנת ברצינות אופציה של מאמן זר, לצד שמות כמו רוני לוי ואברהם גרנט. מכבי חיפה עושה זאת עם לא מעט חששות, מכמה סיבות: הראשונה – הסטיגמה נגד הצלחת מאמנים זרים בישראל אמנם נסדקה דרך אוסקר גרסיה, פאולו סוזה, ג'ורדי קרויף ובראד גרינברג, אבל היא עדיין לא נשברה לגמרי. מדי שבוע צץ לו פרשן חדש עם טיעון סרק נגד הרעיונות המבורכים שהמאמנים הזרים מביאים לכאן, ובמקרה הספציפי של מכבי חיפה יש כאלה שמנסים להוסיף גם טראומה ישנה. ל"טראומה" הזו קוראים דושאן אוהרין.

יש רק בעיה אחת בעניין: לטראומה הזו אין שום אחיזה במציאות. הפרידה מהמאמן הצ'כי שעשה חייל ביורו 96' אמנם הייתה מכוערת, והכי ישראלית שאפשר (ראיון רדיו של יעקב שחר, שביקר את המאמן וגרם לו להניח את המפתחות), אבל לפניה אוהרין רשם לא מעט הישגים. הוא הגיע לרבע גמר גביע המחזיקות, הישג שרק דרור קשטן התקרב אליו (וקשטן עשה זאת אחרי שלוש שנים בהפועל תל אביב, אוהרין בעונת הבכורה), ולולא נמכר אלון מזרחי, הוא גם היה זוכה באליפות על חשבונה של הפועל חיפה. אוהרין עשה זאת בעיתוי גרוע יותר מזה של מאמן מכבי חיפה הנוכחי. הסגל היה אחרי שנתיים קשות, לכוכבים שהובילו את מכבי חיפה באמצע שנות ה-90 לא היה זכר, והלוזריות והבעיטה בדלי היו לשמה השני של הקבוצה. אוהרין, עם סגל חכם ויעיל, הצליח להפוך את הקערה. הצעירים במכבי חיפה זכו אצלו לעדנה כמעט יותר מכל מאמן ישראלי שעבר במועדון, למעט אלישע לוי, והילדים קטן ובניון שיחקו תחתיו עם המון ביטחון וחופש יצירה. פאריס סן ז'רמן, שנזכיר לכם?

כך שטראומה אין כאן. רק זיכרון כוזב. יתרה מזו, מכבי חיפה השתפרה מאוד כארגון מאז. אם יש קבוצה שיכולה להכיל מאמן זר ולתת לו לעבוד, זו מכבי חיפה. העובדה שזה התעכב כל כך לא לגמרי מובנת בהקשר הזה. למכבי חיפה יש מערכת חזקה, תומכת, מערכת שלא נגררת אחרי הזרם ומגינה על אלו שעובדים תחתיה. כל מאמן קיבל מספיק חופש כדי ליישם את הרעיונות שלו, ואלו בדיוק הדברים שמאמן זר זקוק להם כדי להצליח בג'ונגל הישראלי. 15 שנה אחרי שאותו אוהרין התחיל להוציא את מכבי חיפה מהבוץ של שבע השנים הרעות, הרעיון להביא מאמן זר למכבי חיפה יכול לעבוד נפלא ולהתאים בדיוק לצרכים של המועדון. איש שלא חושב כמונו. אדם שמסוגל לשלב רמה טקטית גבוהה, בחירת שחקנים שלא תלויה בשוק הישראלי הרגיל, שילוב צעירים וקידמה. מכבי חיפה מוכנה לכך יותר מתמיד, יותר מכולן. אם הוא לא יצליח זה לא בגלל שהוא זר, אלא כי בחרו משהו לא מספיק טוב.

אלישע לוי יכול להיות מעודד לא רק מהתוצאה של הדרבי התל אביבי, אלא גם מהדרך שבה המוליכה הגיעה למבחן מנטלי חשוב מתוך שניים שמצפים לה. יחד עם הפועל תל אביב, מכבי נדרשת השבוע להביא כוחות מלאים למשחקים מול קבוצות אותן הכריעה ללא תנאי. בדרבי האחרון ראינו מכבי פחות נחושה ונושכת אחר ה-2:3, ומול הפועל באר שבע היא תצטרך לשכוח את הניצחון המוחץ הקודם ולהגיע לבלומפילד כאילו לפניה משחק חייה. היא הראשונה שצריכה לכנות זאת משחק עונה ולבנות מתח שיכניס את השחקנים שלה לכוננות אמתית. לאלישע לוי מומלץ להרדים את הצהובים כמה שיותר.

אלישע לוי חייב להבין כבר עכשיו: יש לו הזדמנות. ההזדמנות הזו היא המבחן שלו. האם הוא מסוגל להפיק את הלקחים הנדרשים מהמפלה הקודמת בבלומפילד? האם הוא מסוגל לגרום לבאר שבע לשחק קצת אחרת מבאר שבע של העונה, שזה אומר: לחשוב קודם הגנה, סגירה. המגנים של הפועל באר שבע קרסו במשחק הקודם נגד הריווח במערך של סוזה. הם לא עמדו בגודל המעמד ולא קיבלו סיוע טוב מהקשרים. אלישע לוי צריך לבנות מבצר הרבה יותר חזק למשחק העונה הזה, ולתסכל את מכבי תל אביב. אם ההגנה המצוינת של באר שבע תוכיח זאת גם מול מכבי תל אביב, האגפים של באר שבע לא יהיו כאלה חשופים והקישור לא יראה חדיר כל כך, להפועל באר שבע תהיה הזדמנות להפתיע את מכבי תל אביב כמו הפועל תל אביב בדרבי האחרון. ולהבדיל מהפועל תל אביב, יש לה הרבה יותר כלים כדי להבקיע את השער שישנה הכול.